מה יקרה אם המנצח יפסיק לנצח?

איך משפיעות תנועות המנצח על נגני התזמורת? מה יקרה אם הניצוח יהיה בתנועות יותר רחבות ועגולות לעומת ניצוח חד ומדוייק? מה יקרה אם המנצח יפסיק לנצח בזמן הנגינה? איך תישמע התזמורת כאשר המנצח ינצח באופן שווה על כל הפעמות? ואיך היא תישמע תחת ניצוח שמבליט רק חלק מהפעמות? במפגש חווייתי ויוצא דופן שיתקיים ביום ד' הקרוב בהיכל התרבות באור עקיבא, יוכל הקהל לקבל תשובות לכל השאלות האלה מקרוב ע"י הדגמות חיות עם תזמורת. מפגש חד פעמי לסיום העונה של המועדון המוסיקלי שלי באור עקיבא.

 

DSC_8817

תזמורת ביה"ס התיכון לאמנויות "רעות" – לשעבר ויצ"ו – חיפה. "כלי הנגינה" של המנצח

 

 זו תהיה הפעם הראשונה שאקיים מפגש כזה, ואני מאד נרגש ממנו ומצפה לו. היו לי כבר לא מעט הרצאות בנושא ניצוח, הרצאות שבהן נעזרתי בוידאו, השמעתי הקלטות, הדגמתי והפעלתי את הקהל במחיאות כפיים לפי הניצוח שלי, ודיברתי על ניצוח באופן תיאורטי. אבל מפגש שבו "כלי הנגינה" של המנצח – התזמורת – נמצא יחד איתי על הבמה ויכול לשמש לי לעזר בהדגמות, עדיין לא היה לי. לקהל צפויה חווייה יוצאת דופן, מכיוון שהוא ישב מסביב לתזמורת ומול המנצח. כך יוכל הקהל לראות במקום את הגב של המנצח (כמקובל בקונצרטים), את הפנים, את שפת הגוף ואת תנועות הידיים של המנצח. הוא ישב קרוב לנגנים ויוכל לראות כיצד התנועות שלי משפיעות עליהם. בנוסף, הקהל יוכל לשאול שאלות גם אותי וגם את נגני התזמורת. נדגים קטעים מוסיקליים מסויימים ונחזור עליהם בצורות שונות, כאשר הניצוח ישתנה והקהל יוכל להבחין בקלות בהבדלים, הן בניצוח והן בתוצאה המוסיקלית.

התזמורת שתופיע איתי על הבמה תהיה התזמורת של ביה"ס התיכון לאמנויות "רעות" (לשעבר ויצ"ו) חיפה, והיצירות שתבוצענה – מוצרט: סימפוניה מס' 39 ורוסיני: "האיטלקייה באלג'יר", פתיחה. כדי לשכנע את הקהל ששום דבר אינו מבויים במפגש, אביא לנגנים גם קטע שלא ניגנו מעולם, לקריאה מהדף, והם ינגנו אותו בפעם הראשונה מול הקהל. המטרה תהיה להראות לקהל כיצד המנצח "עושה סדר" בתזמורת בחזרה ראשונה של תזמורת כשהנגנים קוראים את היצירה בפעם הראשונה, עושים טעויות, מנסים להבין מה קורה מסביבם וכד'. זה יהיה מפגש הסיום של עונת 2014-2015 במועדון המוסיקלי שלי באור עקיבא. ביום רביעי הקרוב 17.6.2015 בשעה 18:00 בהיכל התרבות אור עקיבא!! מוזמנים לבוא.

 

 

 

ברלין-גבעתיים: האיחוד

הרבה ארועים עברו עלי בשבוע האחרון: זה התחיל מסדרת הקונצרטים למנויים עם סולני תל-אביב, שכללה שלושה קונצרטים עם הסרנדה למיתרים של דבוז'אק, הקונצ'רטו לקלרינט של קופלנד ו"מזמור" למיתרים של יחזקאל בראון. הקונצרטים הלכו והשתפרו מיום ליום. הסולנית שירלי בריל היתה נהדרת והיה מאד כיף לשתף איתה פעולה. בערב האחרון, בכפר-שמריהו, האנסמבל כבר הצליח לנגן את הקונצ'רטו לקלרינט של קופלנד על אוטומט, ולהרגיש את כל המקצבים באופן טבעי, והביצוע היה מאד משוחרר.

IMG_1911

שירלי בריל עם האנסמבל. צילם אילן ספירא

 הסרנדה של דבוז'אק היתה מאד כיפית לכולנו, למרות הפסז'ים הקשים שיש בה לכל קבוצות הכלים. בכל הקונצרטים גם האנסמבל וגם שירלי ניגנו הדרנים של גרשוין: שירלי ניגנה עם הפסנתרן אולג יקרביץ פרלודים שלו, והאנסמבל ניגן שיר ערש שלו. זו היתה סדרת קונצרטים מוצלחת מאד שנתנה לנו טעם נהדר לסיום העונה. 

 

IMG_1872

צילם אילן ספירא

 

 

על הצילומים של האנסמבל לסרט הקולנוע "להציל את נטע" בבימויו של ניר ברגמן, צילומים שהתקיימו אתמול, אספר בהזדמנות אחרת. אבל הלילה תצא משלחת גדולה מאד של ישראלים לברלין לקונגרס נוער לציון 50 שנה ליחסי ישראל-גרמניה, וחלק מהמשלחת תהיה נציגות של קבוצה מבוגרי קונסרבטוריון גבעתיים, שתתאחד עם מוסיקאים מברלין לביצוע משותף של מספר יצירות במסגרת כמה קונצרטים קצרים בקונגרס. זה יהיה המשך של פרוייקט שהחל   כבר לפני קרוב ל7 שנים – תזמורת ברלין-גבעתיים, ובמסגרתו פעם בשנה נפגשים מוסיקאים משתי הערים ומשני הקונסרבטוריונים לנגינה תזמורתית משותפת. הפעם המוסיקאים שיצאו איתי הם כבר לא תלמידי קונסרבטוריון אלא מוסיקאים שגדלו ובגרו וחלקם כבר מנגנים באנסמבל סולני תל-אביב. יהיה מרגש מאד.

 

ערב גרנדיוזי

מקהלה של ארבעים זמרים; תזמורת של חמישים נגנים שהתאחדה במיוחד לכבוד הקונצרט; ביצוע מרגש ומלא אנרגיה ל"אגמונט" של בטהובן. חוויות מקונצרט האיחוד של תזמורת "ארץ הקודש" ביום שני בערב בחיפה.

 

IMG-20150317-WA0004

תזמורת ארץ הקודש ביום שני בחיפה.

 

אחרי שתי חזרות בלבד בסוף השבוע, ועוד חזרת בלאנס של שעה ורבע ביום הקונצרט, הופיעה התזמורת המאוחדת של ביה"ס לאמנויות ויצ"ו-רעות חיפה ביחד עם התזמורת של קונסרבטוריון גבעתיים בקונצרט שהתקיים ביום שני שעבר בחיפה. התכנית היתה תובענית ומאתגרת, וכללה את הפתיחה "האיטלקייה באלג'יר" של רוסיני, את הסויטה "ערבית מוסיקלית" של בריטן ואת הפתיחה "אגמונט" של בטהובן. כל זה בשתי חזרות בלבד עם חמישים בני נוער? טוב, לא בדיוק… בעצם עם כל אחת משתי התזמורות עבדתי בנפרד במשך השנה. כך גיבשתי ביצוע די דומה בכל אחת מהתזמורות. אמנם בכל אחת מהתזמורות חסרים לי כמה כלים. בגבעתיים אין לי קרננים, בחיפה אין קונטרבסים. בכל אחת מהתזמורות יש רק בסון אחד. כך יצא שהחיבור של שתי התזמורות ביחד יצר תזמורת שלמה, גדולה, ובסך הכל מאד הומוגנית. ההתרגשות של המפגש המיוחד, והעובדה שהילדים מגבעתיים ישבו לצד אלה מחיפה – יצרו התרגשות וריכוז יוצאי דופן. ההרגשה שלי היתה שבקונצרט כל חמישים בני הנוער נתנו את המקסימום והוציאו את המיטב. התוצאה היתה מלאה אנרגיה ומרגשת.

הפרוייקט של תזמורת ארץ הקודש הוא כבר עובדה מוגמרת והוא יימשך גם בשנה הבאה. התכנית היא שגם החיפאים יגיעו לגבעתיים להופיע במשותף שם, ושהתזמורת המשותפת תמשיך לצמוח ולהתפתח.

 

IMG-20150317-WA0006

 

 

חיבור טבעי

סוף השבוע האחרון הוקדש לחזרות משותפות ואינטנסיביות של שתי תזמורות שהתאחדו לתזמורת אחת, המכונה "תזמורת ארץ הקודש": תזמורת הקונסרבטוריון של גבעתיים והתזמורת של ביה"ס התיכון לאמנויות ויצ"ו-רעות חיפה. החיבור היה מושלם ויצר שלם שגדול מסך חלקיו. מחר בערב הקונצרט. לא להחמיץ!!

 

 

20150313_170006

תזמורת ארץ הקודש בפעולה.

מפגש האיחוד של תזמורת "ארץ הקודש" התקיים בסוף השבוע האחרון בחיפה, והוא כלל חזרות משותפות, פעילות חברתית, לינה אצל הנגנים החיפאים וטיול בחיפה. זה היה סופשבוע אינטנסיבי במיוחד. שתי חזרות של שלוש שעות, שבהן הכנו את כל התכנית לקונצרט שיתקיים מחר: רוסיני – הפתיחה "האיטלקיה באלג'יר", בריטן – "ערבית מוסיקלית", בטהובן – הפתיחה "אגמונט". בהחלט תכנית תובענית ומאתגרת. אבל מכיוון שכל אחת מהתזמורות קיבלה את אותה ההכנה במשך השנה, עם אותם רעיונות מוסיקליים, טמפי, דגשים, קשתות וכד' – החיבור בין שתי התזמורות היה טבעי לגמרי. וכך למעשה ניתן היה בפרק זמן כל-כך קצר לגבש ולהכין את התכנית כולה לקונצרט, כשהתוצאה היא ללא ספק שלם הגדול מסך חלקיו. תענוג לראות איך נגנים משתי תזמורות שונות היושבים אלה לצד אלה משתפים פעולה כל כך טוב. תענוג לנצח על תזמורת צעירה שמצלצלת כל כך טוב. תענוג לעבוד עם תזמורת כזו, שמתנהגת ומנגנת ברמה של תזמורת מקצועית טובה. הפרוייקט של תזמורת "ארץ הקודש" שהחל בשנה שעברה לגמרי במקרה לצורך נסיעה לפסטיבל בגרמניה – הופך להיות כבר מסורת. מחר יגיע לסיומו הפרוייקט השלישי של התזמורת הזו, וכמובן שזה עושה חשק להמשיך, ונראה שזה הדבר הכי נכון וטבעי לשתי התזמורות.

20150313_165848

הפעילות של סוף השבוע המרוכז הסתיימה בטיול רגלי בחיפה – בעקבות תרבות ואמנות. את הטיול הדריך מנהל בית-הספר צביקה רייטר שנרתם למאמץ המשותף בהרמת הפרוייקט המיוחד הזה.

IMG-20150314-WA0025

מחר, כאמור, יהיה שיאו של הפרוייקט. בשעה 19:30 באולם ביה"ס לאמנויות "רעות" ברח' צה"ל 41 חיפה – יתקיים קונצרט האיחוד של תזמורת "ארץ הקודש". לא להחמיץ.

תזמורת ארץ הקודש – האיחוד

שתי התזמורות הצעירות שלי – זו של קונסרבטוריון גבעתיים וזו של ביה"ס התיכון לאמנויות רעות-ויצ"ו חיפה – מתאחדות שוב לנגינה משותפת בקונצרט מיוחד ומרגש. למעלה מ50 הנגנים יבצעו במשותף את הפתיחה "האיטלקיה באלג'יר" של רוסיני, את הסויטה "ערבית מוסיקלית" של בריטן, ואת הפתיחה ל"אגמונט" של בטהובן.

 

20140331_151241

תזמורת ארץ הקודש בשנה שעברה בגרמניה.

 

לצד עיסוקי כמנהל המוסיקלי של סולני תל-אביב וכמנצח אורח של תזמורות מקצועיות, אני מקדיש זמן רב לעבודה עם תזמורות צעירות. בשנים האחרונות אני מתמקד בשתי תזמורות: התזמורת של קונסרבטוריון גבעתיים, והתזמורת של ביה"ס התיכון לאמנויות בחיפה. התזמורת של גבעתיים היתה עד לפני שנה תזמורת של קשתנים בלבד, ובשנה האחרונה היא הפכה להיות ,תזמורת סימפונית עם נשפנים וכלי הקשה. בתזמורת הזו מנגני למעלה מ30 נגנים, והיא מתקדמת מאד השנה. את התזמורת של ביה"ס לאמנויות בחיפה הקמתי רק לפני שנתיים, והיא הגיעה השנה לרמה גבוהה מאד וביצעה יצירות מאתגרות, ביניהן סימפוניה מס' 39 של מוצרט ו"תפילה" למיתרים של צבי אבני.

 

DSC_8817

תזמורת התיכון לאמנויות חיפה.

 

בשנה שעברה איחדתי לראשונה את שתי התזמורות לתזמורת אחת גדולה לקראת נסיעה שלנו להופעה בפסטיבל בגרמניה. האיחוד של שתי התזמורות עבד מצוין גם מבחינה מקצועית וגם מבחינה חברתית. קיימנו בארץ שתי חזרות משותפות בלבד (אחרי שעבדתי עם כל אחת מהתזמורות בנפרד במשך השנה על אותו החומר), ונסענו ביחד לגרמניה כתזמורת אחת. התזמורת נשמעה מגובשת מאד וזכתה לשבחים רבים. כשחזרנו לארץ היה לנו ברור שהחיבור בין שתי התזמורות חייב להימשך, ובקונצרט הסיום של השנה שעברה  הנגנים מגבעתיים הגיעו לחיפה והצטרפו אל התזמורת החיפאית לנגינה משותפת של שתיים מהיצירות שניגנו בגרמניה. המפגש החוזר היה מאד משמח ומרגש והביצוע היה מצוין.

גם השנה יתקיים איחוד של שתי התזמורות, ובשבוע הבא הוא יגיע לשיאו בקונצרט משותף שיתקיים בחיפה. לקראת הקונצרט הזה יגיעו הנגנים מגבעתיים לחיפה לסופ"ש מרוכז של חזרות ופעילות חברתית משותפת, ויתארחו אצל הנגנים החיפאים. העבודה המשותפת תסתיים בטיול משותף בחיפה. כעבור יומיים, ביום שני 16.3.2015, יגיעו שוב הנגנים מגבעתיים לחיפה לביצוע הקונצרט המשותף. הקונצרט יתקיים בשעה 19:30 באולם של ביה"ס "רעות" בחיפה, ברח' צה"ל 41 בחיפה.

בתכנית הקונצרט – יצירות שעליהן עבדתי במשך השנה עם כל אחת מהתזמורות בנפרד: רוסיני – הפתיחה "האיטלקיה באלג'יר", בריטן – ערבית מוסיקלית, בטהובן – הפתיחה "אגמונט". התזמורת המשותפת מונה 52 נגנים בגילאי 13-18. מצפים לזה בכליון עיניים.

 

 

"אין בית אשר אין בו מת"

השיר "בית, עיט" מתוך יצירתו של חיים פרמונט "ישרא וישמע" הוא שיר קשה ומלחמתי. הוא נפתח עם סוללת כלי הקשה, שאליהם מצטרפים הפסנתר והקונטרבס ואח"כ הקלרינט וכלי הקשת במוסיקה מבשרת מלחמה. מקהלת הילדים נכנסת בזעקות "בית, עיט" והבנות מהמקהלה המעורבת בשירה של הטקסט הקשה שבכותרת "אין בית אשר אין בו מת". בהמשך, בזמן שהמקהלה המעורבת שרה את הטקסט "אבן שלי, מקל בידי, כדור בליבי" – מקהלת הילדים זועקת "זו אבן, מקלע, מבלע, מתנכל, מתנפל, מתפתל". שתי המקהלות מתאחדות לשירת הטקסט "חלומות, מלחמות, לא מות, חולם החלום ההוא יומת, אלימות, אל לי מות". הפרק מסתיים בזעקה "בית, עיט". לאורך כל הפרק התזמורת יוצרת אוירה "צבאית". אחריו מגיע השיר "ביום בו נולדת", שאותו שרה מקהלת הילדים בלבד והליווי התזמורת שקט ורך וכולל את כלי הקשת והקלרינט בלבד. זהו שיר תמים, אופטימי, נוסטלגי. המוסיקה לירית ואקספרסיבית. הטקסט מסתיים במילים "ואני חיבקתי אותך". הנה הטקסטים של מיריק שניר לשני הפרקים האלה, מתוך 12 הפרקים ביצירה "ישרא וישמע" של חיים פרמונט, שאותה נבצע החל ממוצ"ש בחיפה, בת"א ובכפר-שמריהו.

 

ישרא וישמע - מנוקד-page-003

ישרא וישמע - מנוקד-page-004

 

 

 

 

 

 

התרגשות

השבועות האחרונים הם עמוסים ואינטנסיביים עם הרבה מאד קונצרטים עם תזמורות ומקהלות, והרבה חוויות מרגשות עבורי. בפוסט הזה אסקור כמה מהפעילויות המוסיקליות האחרונות שלי, ואציג את מה שצפוי בשבועות הקרובים.

 

 

DSC_8826

תזמורת התיכון לאמנויות חיפה

 

 

לפני כשבועיים הופעתי לראשונה השנה עם תזמורת ביה"ס התיכון לאמנויות חיפה בתכנית תובענית במיוחד – רוסיני "האיטלקיה באלג'יר" פתיחה, צבי אבני תפילה למיתרים, ומוצרט סימפוניה מס' 39. עבדתי עם התזמורת לקראת הקונצרט הזה במשך ארבעה חודשים, כולל חזרות רבות בסקציות. הרמה של התזמורת עלתה השנה בצורה משמעותית, הן ביכולות האינדיבידואליות של כל נגן והן בנגינה התזמורתית – ההקשבה, הגיבוש, הריכוז, היכולת לנגן ביחד קטעים מורכבים ומסובכים. כל אלה באו לידי ביטוי בקונצרט, שבו התזמורת הפגינה שליטה ברפרטואר התובעני הזה, שליטה בסגנונות השונים, ונגינה מאד מרשימה ומגובשת. הקונצרט התקיים באולם הכט באוניברסיטת חיפה, שהיה מלא בקהל נלהב.

 

 

IMG-20150121-WA0007

נגני האנסמבל לצד תלמידי קונסרבטוריון ב"ש בנגינה משותפת

 

 

באותו השבוע הופעתי עם סולני תל-אביב בקונצרט מרגש במיוחד בקונסרבטוריון באר-שבע, קונצרט שהיה סיום הפרוייקט החינוכי שלנו שם. לאחר שבמשך חודש וחצי נסעתי לב"ש מידי שבוע עם כמה מנגני האנסמבל לחזרות עם תזמורת הקונסרבטוריון, בקונצרט הסיום של הפרוייקט הגעתי לב"ש עם האנסמבל כולו וביצענו במשותף עם הנגנים הצעירים את היצירה שעליה עבדנו איתם – רביעייה ק.157 של מוצרט. הנגנים הצעירים ישבו לצד נגני האנסמבל, היו קשובים ומרוכזים, השתלבו היטב בנגינה של האנסמבל והגיבו היטב לניצוח שלי. באיזשהו שלב במהלך הפרק הראשון, כאשר היתה הפסקה של פעמה אחת לכל התזמורת לפני תחילת הנושא השני, עצרתי את תנועת הידיים והמתנתי, על-מנת להאריך את ההפסקה וליצור מתח לפני נגינת הנושא השני. הסתכנתי במעשה זה, כי מישהו היה יכול לנגן בהפסקה הארוכה שיצרתי ושאינה כתובה בתוים. אך מכיוון שהילדים הנפלאים היו כל כך מרוכזים ודרוכים – אף אחד מהם (וגם אף אחד מנגני האנסמבל שישבו לצידם) לא ניגן, וכך נוצר שקט מתוח ארוך. זה היה מרגש מאד בשבילי, כי התגובה של הנגנים הצעירים לניצוח שלי היתה ברמה של נגני תזמורת מקצועית, וזה קרה בזמן עבודה קצר מאד איתם. בסיום הקונצרט נפרדנו לשלום מהנגנים הצעירים, ואנחנו כבר מתגעגעים אליהם ומצפים להמשיך את שיתוף הפעולה הנפלא איתם.

 

 

IMG-20150121-WA0029

תמונה למזכרת עם הילדים

 

 

למחרת הקונצרט בב"ש נסעתי לחמישה ימים להונגריה, לנצח על התזמורת הסימפונית של העיר סגד. התכנית היתה קשה גם לנגינה וגם לניצוח (הסימפוניה השנייה של שומאן היתה במרכזה), וזמן החזרות שלי איתם היה קצר מאד – יומיים בלבד. בנוסף, מרבית נגני התזמורת לא הבינו אנגלית, כך שהייתי צריך להמעיט בדיבור ולהראות להם בידיים את כל מה שרציתי מהם. זה היה בהחלט פרוייקט מאתגר עבור כולנו, ולשמחתי הוא הצליח. ככל שהראיתי לנגנים יותר בידיים מה שרציתי, כך זכיתי ליותר ריכוז וליותר תגובה. וכך למעשה, החזרות זרמו היטב, הנגינה היתה רציפה ולא איבדתי מומנטום. וגם כשהפסקתי אותם השתדלתי להראות להם מה רציתי בעיקר בניצוח ובשירה ופחות בדיבור, על מנת להיות בטוח שכולם הבינו. ניסיתי ליצור איתם במהלך ימי החזרות נגינה מגובשת ומבריקה, בלאנס נכון והקשבה. הקונצרט היה מצוין, והרגשתי שהתזמורת היתה לגמרי איתי מתחילתו ועד סופו. במיוחד אהבתי את הביצוע של הפרק השלישי, האיטי, שבו התזמורת נשמעה מאד צלולה, שירתית ואספרסיבית. היה תענוג, ותגובות הקהל היו נלהבות מאד.

 

 

10407786_768843279876020_7857473173623823812_n

קונצרט באולם התיאטרון בסגד, הונגריה

 

ומרגע שחזרתי ארצה אני מרוכז כל כולי באתגר העצום שעומד לפני ולפני האנסמבל ומקהלות מורן – יצירתו הנפלאה של חיים פרמונט "ישרא וישמע" למקהלת ילדים, מקהלה מעורבת, תזמורת כלי קשת, קלרינט, פסנתר וכלי הקשה. היצירה הולחנה לטקסטים של מיריק שניר, אשר מבטאים חרדות וחששות שך ילדים במציאות הישראלית של ימינו. יש בטקסטים חרדות ממלחמות ומהרג, ומצד שני כמיהה לשלום. למרות התכנים היצירה היא לחלוטין לא פוליטית, ומבטאת את המציאות בארץ בעיניהם של הילדים ושל אמותיהם. היו לי כבר חזרות עם כל אחת מהמקהלות לחוד ועם שתי המקהלות ביחד, וכבר ניתן לשמוע עד כמה היצירה הזו מרגשת ומצמררת. הטקסטים חזקים מאד. הנה הטקסט של אחד השירים (הפחות "אגרסיביים") מהיצירה

וְהַלֵּב

כּוֹאֵב מִנְּשׂוֹא

אוֹהֵב מִשנוֹא

הַלֵּב

וְיָדַעְתִּי

הַבֶּכִי יָבוֹא

גַּל אַחַר גַּל

נִמְסְכָה בִּי מְליחוּתוֹ

וְלַפֶּתַח כְּאֵב רבֵֹץ

וְהַלֵּב

כּוֹאֵב מִנשוֹא

אוֹהֵב מִשנוֹא

הַלֵּב

בָּא הַבֶּכִי

הַבֶּכִי הָלַך

 שֶׁלִּי, שֶׁלָּך

קָצַרְנוּ שְׂעוֹרִים

נָעַלְנוּ שְׁעָרִים

וְהַלֵּב

כּוֹאֵב מִנְּשׂוֹא

אוֹהֵב מִשנוֹא

הַלֵּב

וְיָדַעְתִּי

הַבֶּכִי יָבוֹא

 

הפרוייקט הזה הוא באמת יוצא דופן ומעורר הרבה התרגשות – זו יצירה שכמוה לא ביצעתי מעולם, ואני שוקד עליה רבות ומצפה לתחילת החזרות עם האנסמבל בשבוע הבא.

 

 

 

c4591d10-a9cf-c889-2a41-418b6e73d0d9_660

האולם החדש בלוגרוניו, ספרד, שבו נופיע בעוד שבועיים

 

 

ולאחר סיום הפרוייקט הזה, ניסע להופיע בקונצרט בספרד, בעיר לוגרוניו. באולם חדש של 1300 מקומות, בתכנית רומנטית שבמרכזה הקונצ'רטו לפסנתר מס' 2 של שופן עם הפסנתרנית דינה יופה, וסימפוניה מס' 6 של שוברט.

אמשיך לעדכן בפוסטים הבאים.

 

 

 

 

 

 

לקראת שבוע חינוכי במיוחד

קונצרט התזמורת של ביה"ס התיכון לאמנויות בחיפה יתקיים ביום שני הקרוב באודיטוריום הכט באוניברסיטת חיפה. וביום רביעי – סולני תל-אביב מדרימים לבאר-שבע לקונצרט משותף ביחד עם תזמורת כלי הקשת של קונסרבטוריון באר-שבע.

 

10262193_10152981652351306_3408987347908805096_n

 

התזמורת של ביה"ס התיכון לאמנויות בחיפה היא אמנם תזמורת צעירה שנגניה בגילאי 15-17 בלבד, אך היא מנגנת רפרטואר של תזמורת מקצועית לכל דבר, עובדת כמו תזמורת מקצועית לכל דבר, ורמת נגינתה גבוהה מאד. שנתיים בלבד חלפו מאז שהקמתי את התזמורת הזו בחיפה, ומתזמורת לא מאוזנת, עם מעט קשתנים, הרבה נשפנים ופערים גדולים ברמות הנגינה – הגענו בתוך שנתיים לתזמורת מצויינת, מאוזנת, שנגניה מנגנים ברמה גבוהה ועובדים במלוא הרצינות בחזרות ובבית. הרפרטואר של התזמורת כולל את הפתיחה "האיטלקיה באלג'יר" של רוסיני, "תפילה" לתזמורת כלי קשת של צבי אבני, וסימפוניה מס' 39 של מוצרט. זהו רפרטואר תובעני מאד, ונדרשו חזרות רבות על-מנת ללטש כל פרט, לעבוד על עניינים טכניים כמו אינטונציה, בלאנס וקצב, וגם לגבש את הביצוע של התזמורת עם הניואנסים המוסיקליים הרבים. התזמורת עובדת מתחילת השנה פעמיים בשבוע בבית הספר, וביום שני הקרוב היא תופיע לראשונה השנה בקונצרט פומבי, שיתקיים באודיטוריום הכט שבאוניברסיטת חיפה. הכניסה לקונצרט חופשית. הפרטים בהזמנה שלמעלה.

 

IMG-20150117-WA0001

 

הפרוייקט החינוכי של האנסמבל בבאר שבע יגיע לשיאו ביום רביעי הקרוב בקונצרט משותף, שבו נגני האנסמבל ישבו לצד נגני תזמורת כלי הקשת של הקונסרבטוריון וינגנו ביחד רביעייה ק.157 של מוצרט בביצוע תזמורתי. במשך ארבעה ימי שישי אחה"צ נסענו כמה מנגני האנסמבל ואני לבאר שבע לעבודה משותפת עם התלמידים, הדרכתם בחזרות קבוצתיות והובלתם בחזרות התזמורת, והשבוע יהיה הארוע המרגש של הנגינה המשותפת בקונצרט. זהו פרוייקט חינוכי חשוב מאין כמוהו עבור הנגנים הצעירים, והחוויה של נגינה לצד נגנים מקצועיים היא בוודאי חוויה בלתי נשכחת עבורם.

 

IMG-20150102-WA0006

 

 

 

 

 

 

 

לאיזה כלי צריך להקשיב?

הפרוייקט החינוכי של האנסמבל בקונסרבטוריון באר שבע יצא לדרך אתמול בחזרה ראשונה של הנגנים הצעירים (מאד) עם נגני האנסמבל ואיתי. חוויות מבירת הנגב.

Yaki

יעקב (יקי) ראובן, מנהל קונסרבטוריון באר שבע.

 

האנסמבל החל אתמול פרוייקט חינוכי בקונסרבטוריון באר שבע, פרוייקט שבסיומו יתקיים קונצרט משותף בו ינגנו נגני האנסמבל ביחד עם נגני תזמורת הקונסרבטוריון. במשך מספר מפגשים בחודש הקרוב יגיעו נגנים מהאנסמבל ביחד איתי לקונסרבטוריון באר שבע, ידריכו את נגני התזמורת הצעירה, יובילו אותם בחזרות התזמורת ויעבדו איתם בחזרות קבוצתיות.

המפגש הראשון התקיים כאמור אתמול, בחזרה תזמורתית ראשונה איתי ובהובלת נגנים מהאנסמבל. הילדים בתזמורת בבאר-שבע צעירים מאד – בני 10-13 בלבד, אך מנגנים ברמה גבוהה. מנצחם הקבוע הוא יורם יונגרמן, שנכח אף הוא בחזרה ובחלקה הוביל את קבוצת הויולות. היצירה עליה אנחנו עובדים היא רביעיית מיתרים מוקדמת של מוצרט (ק.157), המבוצעת בתזמורת מיתרים. מיקדתי את החזרה איתם בנושאים מרכזיים בנגינה תזמורתית, וכיוונתי אותם אל המטרה באמצעות שאלות ששאלתי אותם. כשרציתי להדגיש את נושא הבלאנס שאלתי אותם – לאיזה כלי צריך להקשיב? מי מנגן את המנגינה? כשרציתי לשמור על קצב קבוע שאלתי אותם אם הנטייה שלהם היא לרוץ או להאט (לרוב הנטייה היא לרוץ, כמובן). כשרציתי לחדד את התקשורת שלהם איתי ניצחתי על תיבה אחת או שתיים בכמה צורות שונות כדי שיתרגלו לניצוח שלי ויגיבו. את הנושא של נגינה בקבוצה והשתלבות עם המוביל הדגשתי באמצעות הדגמות "טובות" ו"לא טובות". אני עצמי ניגנתי ביחד עם כל אחד מהמובילים (מנגני האנסמבל), פעם אחת כפי שצריך (תוך הקשבה לנגינתו והשתלבות בצליל שלו) ופעם אחת כפי שלא צריך (בנגינה חזקה יותר מהמוביל, ללא הקשבה ובקצב אינדיבידואלי). הנגנים הצעירים היו מאד קשובים ושיתפו פעולה בצורה יוצאת מהכלל, ענו יפה על שאלותי והגיבו היטב לניצוח שלי. הספקנו לעבוד לעומק על הפרק הראשון, וגם קראנו את הפרק האחרון פעם אחת בסיום החזרה.

הפרוייקט הזה הוא פרוייקט חינוכי וחשוב מאד, במיוחד לקונסרבטוריון כמו באר-שבע, שאינו במרכז הארץ. הנגנים הצעירים למעשה כמעט אינם זוכים לפגוש מקרוב נגנים ומנצח בעבודה מהסוג הזה, וזוהי חוויה ייחודית ויוצאת דופן עבורם. ניכר היה שהם מאד מעריכים את הביקור שלנו ומנסים ללמוד ולספוג כמה שאפשר. הפרוייקט יימשך בשבועות הקרובים ושיאו יהיה בקונצרט המשותף שיתקיים ב21.1.2015 בקונסרבטוריון באר שבע. את הפרוייקט יזם מנהל הקונסרבטוריון של באר-שבע, יעקב (יקי) ראובן, ועבורו הוא השיג את המימון שמאפשר את קיומו.

פרוייקט דומה עשינו לפני מספר שנים עם התזמורת של קונסרבטוריון גבעתיים. הפרוייקט ההוא הסתיים בנגינה משותפת של הסימפוניה מס' 44 במי מינור של היידן. הנה הביצוע מהקונצרט.

[youtube=https://www.youtube.com/watch?v=gJeN7Z8Ei6s]

לשמור על הסטנדרטים הגבוהים

במאמר שפורסם לאחרונה במגזין אופוס, מספר הכנר הראשי של התזמורת הסימפונית של שיקגו רוברט צ'ן כיצד שומרים על סטנדרט גבוה בתזמורת. הוא מציין ארבע נקודות מרכזיות – משמעת, מחוייבות, מנהל מוסיקלי וחיבור בינו לבין התזמורת – כנקודות שיכולות לעשות את ההבדל בין תזמורת "טופ" לסתם תזמורת. הנה המאמר כלשונו, עם כמה תוספות שלי מנסיוני עם סולני תל-אביב.

"המנצח גיאורג שולטי אמר פעם ש"ניצוח על תזמורת הוא כמו כניסה לכלוב עם 100 אריות: אם תפגין סימני חולשה – הם יטרפו אותך". כאשר הצטרפתי לתזמורת הסימפונית של שיקגו התחלתי להבין את הכוונה שבדבריו. רוב תזמורות הצמרת בעולם רגילות לנגן עם המנצחים הטובים ביותר, ולכן כאשר מגיע מנצח שתפקודו אינו עולה, לדעת התזמורת, בקנה אחד עם הסטנדרטים הגבוהים שלה – טבעי שלא יזכה לכבוד בקרב הנגנים. כך גם לגבי נגני התזמורת – נגן שרמת נגינתו או רמת הכנתו אינה עולה בקנה אחד עם זו של שאר נגני התזמורת, יחוש מהר מאוד ביחס הבוז כלפיו.

אינני יכול לדבר אודות תזמורות אחרות, אך מניסיוני ככנר הראשי של התזמורת הסימפונית של שיקגו, הגעתי לכמה מסקנות בקשר לדברים שעשויים להשפיע על איכות של תזמורת:

המשמעת

כמה שזה עלול להישמע מוזר, למשמעת בדברים פשוטים, כגון שיחות חולין בין נגנים או הליכה על הבמה בזמן החזרות, יש השפעה גדולה מאוד על נגינת התזמורת. ההשפעה אולי אינה ישירה, אך זה פותח דלת לזלזול או חוסר תשומת לב בדברים אחרים, משמעותיים יותר. אני מוצא שאווירה חסרת פשרות במהלך החזרה משפיעה מאוד בטווח הרחוק, ויכולה להבדיל תזמורת מצויינת מתזמורת טובה.

המחויבות

איכות היא משהו שנבנה לאורך זמן, לעתים לאורך שנים ואף יותר, ובהקשר זה איכות התזמורת מושפעת במידה רבה בידי המחויבות של הנגנים לקראת החזרות. המחויבות של הנגנים משפיעה על איכות התזמורת בשתי דרכים: ראשית, הסיכוי לביצוע טוב גדל בשל העובדה שהכנה חסרות פשרות לקראת החזרות תחסוך זמן יקר במהלכן, מה שיאפשר יותר עבודה על פרטים ופרשנות. שנית, כאשר המחויבות להכנה טובה היא חלק בלתי נפרד מהפסיכולוגיה של חברי התזמורת, מופעל עליהם לחץ תמידי לעמוד ברמה הגבוהה שמציבים חבריהם לתזמורת, והחשש הזה מדרבן אותם לעמוד באותם הסטנדרטים. הדבר פועל גם בכיוון ההפוך – כאשר נגן התזמורת לא מוקף בסטנדרטים גבוהים מסביבו, האם יבחר בדרך הקשה או האם ייסחף עם העדר? ההימור שלי הוא שהסטטיסטיקה נוטה לכיוון האפשרות השנייה.

המנהל המוזיקלי

נהוג לומר שמנהל מוזיקלי טוב יכול להעלות את רמת התזמורת, וזה כנראה נכון, אך מעניין לראות שזה יכול לקרות במסגרת גישות שונות לחלוטין שנוקט המנהל המוזיקלי. למשל: טוסקניני הגדול נהג לדרוש מנגניו אחידות מוחלטת בכל הנוגע לקשיתות ואיצבועים, (וכך גם עם כלי הנשיפה) ואוי לו לנגן שלא ניגן באחידות לשאר הנגנים. המנצח לאופולד סטוקובסקי, לעומת זאת, ביקש מנגניו לנשוף ולהשתמש בקשיתות לפי תחושתם – ושני המנצחים השיגו תוצאות נפלאות. המסקנה הקלישאתית למדי היא שאין דרך אחת שהיא נכונה, אך הדבר שכן היה משותף לשני האישים הגדולים הללו הינו השכנוע הפנימי המוחלט בדרך שלהם. נראה שזה משהו שבהחלט עובר הלאה לנגנים.

החיבור

תופעה שתמיד ריתקה אותי היא ההתאמה של מנצח מסויים לתזמורת מסויימת – לפעמים יש דברים שפשוט לא קיים להם הסבר. כאשר הייתי נער, ניגנתי בכמה כתות אמן ושיעורים בפני יאשה חפץ הגדול. כאשר נגן כמו חפץ מנגן לידך, אתה מבין שקיים גבול מסויים לידע, ושצליל יכול להיות דבר מיסטי לחלוטין, שאין לו שום הסבר. כך גם עם מנצחים, מנצח מסויים יפיק צליל שונה לחלוטין ממנצח אחר, עם אותה תזמורת בדיוק. לעתים קרובות קורה שמנצח גדול כלשהו זוכה במשרה בתזמורת גדולה כלשהי, אך פשוט קיים איזשהו חוסר התאמה שלא ניתן להסביר אותו – ממש כמו כימיה בין זוג אנשים. או שהיא קיימת או שלא.

לעומת זאת, כאשר יש התאמה, כמו במקרה שלנו עם מאסטרו ריקרדו מוטי, מעניין לראות את הכיוונים החדשים אליהם יכולה להתפתח תזמורת. לא רבים יודעים זאת, אך למוטי הוצעה בזמנו אותה המשרה בפילהרמונית של ניו יורק ובתזמורת הסימפונית של שיקגו, בתנאים דומים. ללא לבטים רבים הוא בחר בנו, ואמר שעשה זאת כי הרגיש שהכימיה עם התזמורת שלנו תהיה טובה יותר. ביום שהוא הגיע, אכן חשנו כאילו אנחנו מסתכלים במראה, כי הגישות שלנו היו זהות לחלוטין. הוא צדק."

עד כאן דבריו של רוברט צ'ן. כמובן שאני מסכים עם כל דבריו, ולמעשה כשהקמתי את סולני תל-אביב, אלה היו עבורי נתוני פתיחה שעליהם לא הייתי מוכן להתפשר – הקמתי תזמורת קאמרית שאת כל נגניה אני מכיר אישית ומקצועית (את חלקם מתוך נגינה משותפת במוסיקה קאמרית), שבאים לנגן מתוך רצון, התלהבות ומחוייבות ליצור גוף תזמורתי קאמרי ברמה הגבוהה ביותר, כשכמובן כפועל יוצא גם המשמעת והחיבור בינם לביני היו מצויינים מהרגע הראשון.

MY4_1731

סולני תל-אביב ואני. צילם: סטנלי ווטרמן.

 

אבל על דבריו של רוברט צ'ן אני יכול להוסיף שתי נקודות, מתוך נסיוני עם סולני תל-אביב, שחשוב מאד להקפיד עליהן אם רוצים שהסטנדרטים יישארו גבוהים:

אתגר ועניין

כאשר לנגנים יש אתגר מכל סוג שהוא, רמת הריכוז והמוכנות עולה, וכתוצאה מכך רמת הנגינה עולה. על מנת לשמור על סטנדרטים גבוהים צריך לשמור כל הזמן על אתגרים לנגנים. האתגר יכול להיווצר בכמה דרכים:

1. תכנית יפה, עם מוסיקה מלהיבה, מרגשת, איכותית – כשהמוסיקה טובה, לנגנים יש יותר עניין והנאה. מוסיקה בינונית תוריד את רמת הריכוז, הקשב והנגינה.

2. תפקידים מאתגרים – כשלכל נגן "יש מה לנגן", הוא צריך להתכונן יותר, לשים לב לרמת הנגינה שלו, ובזמן החזרות להיות יותר קשוב ומרוכז. כשתזמורת מרבה לנגן רפטואר שאינו מאתגר, רמתה יורדת.

3. סולן או מנצח אורח שמאתגרים את התזמורת – בכל פרוייקט שהגיע אלינו אמן אורח מהשורה הראשונה שהדריך את האנסמבל (אנטיה וייטהאס, סרג'יו אזוליני, קתי דברצני, דוד גריילסאמר, טבאה צימרמן ואחרים) רמת האנסמבל עלתה, גם כתוצאה מהנוכחות של אמן ברמה כזו, וגם בגלל דרך עבודתו ודרישותיו הגבוהות.

563205_463194440403067_855657570_n

אנטיה וייטהאס מובילה ומדריכה את האנסמבל.

הקשבה

הקשבה היא לכאורה דבר מובן מאליו – מוסיקאי שמנגן מקשיב למה שהוא מנגן. אבל אני כל פעם מחדש מגלה שלא כך הוא, ושפעמים רבות צריך להזכיר לנגנים בתזמורת להקשיב על-מנת להכניס את ההקשבה לסטנדרטים של התזמורת. נגני תזמורת רבים, כולל ברמה הגבוהה ביותר, יושבים הרבה פעמים בתזמורת ומנגנים מבלי להקשיב. כשנגן מנגן מוסיקה קאמרית הוא מקשיב הרבה יותר, בעוד שכשהוא יושב בתזמורת רמת ההקשבה שלו יורדת. ההקשבה היא לא רק לנגינה של עצמו, אלא גם לנגינה שלו בתוך הקבוצה ולהתאמה ולהשתלבות בצליל של הקבוצה מבחינה ריתמית, מבחינת העוצמה ומבחינת האינטונציה. בנוסף, חשוב מאד להקפיד על הקשבה לקבוצה שמלווה את המנגינה, או לקבוצה שנותנת את הערכים הריתמיים המהירים, זו שאליה צריך להסתנכרן. אי הקשבה כזו גורמת לתזמורת לנגן לא ביחד ויוצרת חוסר יציבות ריתמית. גם הקשבה לקבוצה או לכלי שאיתו מנגנים ביחד היא חשובה מאד. פעמים רבות בתזמורת הקולות מוכפלים – צ'לו עם בסון, אבוב עם כינור, כינור ראשון עם כינור שני וכו' – וחשוב מאד להקשיב גם לסקציה המכפילה, בשביל ליצור נגינה אחידה ואינטונציה מושלמת. הקשבה לצליל שעליו נבנית ההרמוניה היא חשובה מאד ליצירת אינטונציה טובה, וגם עליה חשוב להקפיד בזמן נגינה בתזמורת. את כל הדברים האלה לא פעם הנגנים שוכחים ברגע שהם מתיישבים בתזמורת, וכשזה קורה – הרמה מיד יורדת. כאמור, במוסיקה קאמרית רמת ההקשבה בד"כ גבוהה יותר מאשר בתזמורת. הקשבה תזמורתית ברמה של מוסיקה קאמרית יכולה להעלות את רמת התזמורת בצורה משמעותית.