אוירה חגיגית והתרגשות

על הקונצרט המרגש בחג המוסיקה הישראלית מול אולם מלא בחיפה. היצירה "מוות ולידה" של נעם סיון, שעמדה במרכז התכנית, זכתה (שוב) לתשואות ולתגובות נלהבות. ערב בלתי נשכח.

 

IMG_7517

 

ביצירה "מוות ולידה" של נעם סיון הושקעה כמות עבודה אינסופית. תחילה ע"י המלחין עצמו שלשם הלחנתה אסף וערך טקסטים רבים בעברית ובערבית (בסיוע של אינאס מסאלחה) הקשורים בנושאים האלה. אחר כך כל העבודה על הלחנת הטקסטים האלה, שדרשה היכרות טובה עם השפה הערבית ואופן ה"התנגנות" של כל מילה מהטקסטים בערבית – גם כאן אינאס סייעה מאד, כשעבדה ביחד עם נעם סיון והקליטה כל מילה וכל משפט על מנת לסייע לו לקבל רעיונות כיצד להלחין את הטקסט כך שיישמע נכון מבחינת ההדגשות של השפה. אינאס גם כתבה בעצמה קטע מרגש מאד, בעברית דווקא, בעקבות פטירתה של חברה קרובה שלה. לאחר שהטקסטים ועריכתם הושלמו, וכל מעשה ההלחנה הושלם והגענו לפרטיטורה גדולה וארוכה, הגיע שלב הלמידה של היצירה. לפני כשנה, לקראת ביצועי הבכורה של היצירה, זו היתה משימה מורכבת מאד עבור כולם – המקהלה, שהיתה צריכה ללמוד את הגיית הטקסטים הערביים בצורה מדוייקת (גם כאן זה היה בסיוע של אינאס מסאלחה), הסולניות, שתפקידיהן היו קשים ותובעניים גם מבחינה ריתמית וגם מלודית, התזמורת, ואני – כולנו עבדנו קשה מאד כדי להביא את היצירה הנפלאה הזו לעולם. ההרגשה היתה, לאחר ביצועי הבכורה, שאנחנו צריכים לבצע את היצירה הזו שוב – גם בגלל שזו יצירה נהדרת, יפה ומרגשת, שראוי ונכון לבצע אותה שוב ולהביאה לקהלים נוספים, וגם בגלל שביצועי הבכורה היו טובים אך לא הגיעו לרמה של חופש ושחרור בביצוע כפי שהיינו רוצים.

 

IMG_7438

 

אז לקראת הביצוע המחודש של "מוות ולידה" שלשום בחיפה התכנסנו שוב כולנו לעבודה אינטנסיבית מאד על היצירה. אני עבדתי בנפרד עם המקהלה, נעם עבד בנפרד עם כל אחת מהסולניות (עינת ארונשטיין ואינאס מסאלחה) ועם שתיהן יחד, בהמשך עבדתי עם התזמורת לבד ולבסוף עם כולם ביחד. נגני האנסמבל התפצלו לסקציות כדי ללטש מקומות קשים בחזרות קבוצתיות. בסופו של דבר הגענו לערב הקונצרט לאחר שעות רבות של השקעה ביצירה הנפלאה הזו. ההתרגשות היתה גדולה עבור כולנו.

 

IMG_7445

 

האולם בחיפה היה מלא. בין הנוכחים היו גם צעירים רבים – תלמידים ובוגרים של ביה"ס התיכון לאמנויות בחיפה (לשעבר ויצ"ו), וכן מלחינים ואנשי מוסיקה. בסך הכל היתה אוירה חגיגית מאד, לקונצרט שכולו יצירות של מלחינים ישראליים. פתחנו את הקונצרט ביצירה "אקטואלי" של נעמה תמיר, ואחריה "מרחבים" לפסנתר ותזמורת של איל אדלר. ואז הגיע החלק המרכזי בקונצרט – "מוות ולידה" של נעם סיון.

 

IMG_7483

 

שוב עלינו לבמה ארבעתנו ביחד – אינאס, עינת, נעם ואני – לביצוע היצירה הנהדרת הזו. היה כיף לבצע שוב את היצירה.

 

IMG_7530

 

הביצוע היה טוב מאד, ובמהלכו היו כמה רגעים נפלאים ממש (השיר "כל הלילה בכיתי" של זלדה בביצוע של עינת זכור לי במיוחד,  אבל היו עוד כמה רגעים קסומים). היצירה כולה עברה לי מאד מהר על הבמה, למרות שהיא נמשכה 40 דקות. איכשהו כשהיא הסתיימה הרגשתי שזה היה קצר מדי. ושוב היתה תחושה שהפרוייקט היה קצר מדי ושהיצירה צריכה להיות מבוצעת שוב באולמות נוספים. כנראה שזה דינה של היצירה הנהדרת הזו, ועד שלא נגיע לעשרה ביצועים לפחות, לא נהיה מסופקים…

 

IMG_7524

 

הקהל הגיב בהתלהבות, ובינתיים קיבלתי ואני ממשיך לקבל תגובות נלהבות רבות בכתב, בסמסים, בהודעות בפייסבוק ובווטסאפ, כולם משבחים ומהללים את היצירה ואת הביצוע.

 

 

הנה מבחר מתוכן:

"יופי של קונצרט, בחג המוזיקה בחיפה. היצירה מוות ולידה ראויה לכל במה בעולם. שנה טובה ובהצלחה"

"הקונצרט כבר נגמר. הוא היה כל כך מקסים, חוויה שקשה לתאר במילים. מקצועי ברמות הכי גבוהות"

"הייתם גדולים מהחיים. השותפות שלך ואתה עשיתם אירוע שלא יישכח במהרה. כל הכבוד לכם."

"קונצרט נפלא ומרגש ברבדים רבים"

 

 

ועכשיו – להכנות לפתיחת עונת הקונצרטים למנויים, ממש אוטוטו. על כך ארחיב בפוסט הבא.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

חוזר לנצח

חודש ספטמבר מגיע ועמו הרבה פרוייקטים בבת אחת. "דירה להשכיר" של דקלה בניאל לפי הטקסט של לאה גולדברג עם השחקן עידו מוסרי והבובה קנון בקונצרט לילדים במסגרת  ימי התרבות; "מוות ולידה" של נעם סיון עם מקהלת זמרי קולגיום והזמרות אינאס מסאלחה ועינת ארונשטיין בחג המוסיקה הישראלית; ושנה חדשה עם תכניות חדשות בתזמורת התיכון לאמנויות בחיפה.  

 

חודש אוגוסט הוא בדרך כלל חודש הלמידה העיקרי בשנה עבורי, ובו אני משתדל ללמוד את מרבית הרפרטואר לעונה הקרבה. במהלך העונה תמיד יש לי פחות זמן בגלל שיש כל הזמן פרוייקטים, חזרות, קונצרטים, פגישות וכו'. אז לאחר שלושה שבועות שבהם לא ניצחתי על שום גוף – תזמורתי או ווקאלי – השבוע התחלתי בחזרות עם מקהלת זמרי קולגיום לקראת הקונצרט ביחד עם סולני תל-אביב בחג המוסיקה הישראלית.

בחודש ספטמבר יהיו לי כמה וכמה פרוייקטים מרתקים. כבר בשבוע הבא, במסגרת ימי התרבות של מפעל הפיס, אנחנו חוזרים לקונצרט לילדים "דירה להשכיר", למוסיקה של דקלה בניאל (וגם סן-סנס, פרוקופייב, רימסקי קורסקוב וסטרוינסקי) לפי הסיפור המוכר של לאה גולדברג. יצטרפו אל האנסמבל השחקן עידו מוסרי והבובה קנון שאותה מפעיל ומשחק דותן אלעד. זו יצירה תובענית שיש בה המון קטעים קצרים, הפסקות, כניסות לפי טקסטים, טמפי שונים, דמויות שונות וכו'. על-מנת לבצע אותה היטב צריך לזכור המון פרטים ולהיות מרוכזים. הביצועים הקודמים של המופע בשנה שעברה, זכו להצלחה. המוסיקה הנהדרת של דקלה, והמשחק המצוין של עידו ודותן, וגם שיתוף הקהל בסיפור, סייעו להצלחה הזו. ביום חמישי בשעה 17:30 יתקיים המופע דירה להשכיר באולם "מופת" בראשון לציון. פרטים נוספים על המופע בקישור הזה  

 

560220_10153005471094928_7205849335715432874_n

קנון, עידו מוסרי ואני בחזרות ל"דירה להשכיר" משנה שעברה

 

הפרוייקט של חג המוסיקה הישראלית הוא פרוייקט מאד מרגש עבורי: שלוש יצירות את ישראליות שאת כולן ביצעתי בעבר עם האנסמבל, ואת כולן אהבתי מאד לבצע. יותר מכולן אני מצפה לביצוע של "מוות ולידה", שזו יצירה נפלאה וגדולת מימדים של נעם סיון. הביצועים שלה לפני כשנה היו מרגשים מאד, אך יצאתי מהם בהרגשה שחייבים לבצע את היצירה הזו שוב כדי להעמיק בה עוד יותר ולהגיע למצב שאפשר ליהנות ממנה בזמן הביצוע. שתי הסולניות – אינאס מסאלחה ועינת ארונשטיין, המלחין והפסנתרן נעם סיון, ואני – כולנו משקיעים הרבה מאד עבודה על-מנת להביא את היצירה הנפלאה הזו לביצוע מרגש יותר מהפעם הקודמת. הטקסטים הנפלאים של היצירה, בעברית ובערבית, הלקוחים מ-25 מקורות שונים, הם מרגשים בפני עצמם, והשילוב שלהם זה בזה ועם המוסיקה הנפלאה של נעם סיון באמת יוצא דופן. השירה בערבית ע"י אינאס מסאלחה ביחד עם עינת ארונשטיין והמקהלה, כל אלה יכולים ליצור ביצוע שיהיה חוויה בלתי נשכחת לקהל. אני אישית מאד נהנה ללמוד את היצירה ולעבוד עליה. עוד נבצע בקונצרט את "מרחבים " של איל אדלר לפסנתר ותזמורת מיתרים, עם הפסנתרן עמית דולברג, ואת היצירה המשעשעת של נעמה תמיר "אקטואלי" לסופרן, מקהלה ותזמורת. החזרות עם המקהלה כבר החלו, התזמורת תצטרף בעוד כשבועיים, והקונצרט יתקיים ב17.9 באודיטוריום רפפורט בחיפה.

 

10477419_283871231793835_6272980310898366398_o

חזרה על "מוות ולידה" ביוני 2014

 

ובשבוע הבא מתחילה שנת הלימודים בבתי הספר, ואיתה גם הפעילות של תזמורת התיכון לאמנויות בחיפה "רעות" (לשעבר ויצ"ו). התזמורת מתחילה את שנתה הרביעית, כאשר משנה לשנה  היא גדלה והרפרטואר שלה מתרחב. השנה התזמורת תופיע לראשונה במשותף עם סולני תל-אביב בקונצרט למנויים. בנוסף, גם השנה תימשך המסורת של התזמורת המשותפת ביחד עם התזמורת של קונסרבטוריון גבעתיים – הפעם בשני קונצרטים, בגבעתיים ובחיפה. בין היצירות שהתזמורת תבצע השנה – סימפוניה מס' 1 של בטהובן, סימפוניה פשוטה של בריטן, פתיחה ל"חליל הקסם, של מוצרט ועוד. מחכה לזה מאד.

 

DSC_8826

תזמורת התיכון לאמנויות בחיפה

 

 

 

 

 

 

 

 

 

"אקטואלי" בין האזעקות

"…במקביל עולה תמונה עגומה על הפערים הגדלים והולכים בחברה… 'אזעקה בנירים ועין השלושה! אזעקה בנירים ועין השלושה!'" כך נשמע שידור הרדיו בקול המוסיקה השבוע, כאשר אל היצירה "אקטואלי" של המלחינה הישראלית נעמה תמיר – יצירה שבה כותרות עיתונים מקיץ 2012 הולחנו למקהלה, זמרת סופרן ותזמורת – הצטרפו הודעות על אזעקות אקטואליות ביותר מקיץ 2014. האזינו לשידור

היצירה "אקטואלי" בביצוע הבכורה באוקטובר 2012

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=07e_apeTfUI]

 

בתכנית "הבמה שלכם" שהגשתי השבוע בקול המוסיקה, השמעתי כמה מהקלטות האנסמבל – מיצירות היידן, זלנקה, בטהובן, שוברט, וכן יצירותיהם של המלחינים הישראלים יבגני לויטס, נעם סיון ונעמה תמיר. את היצירה "אקטואלי" לסופרן, מקהלה ותזמורת הלחינה נעמה תמיר בקיץ 2012, כהפתעה לקונצרט פתיחת העונה של האנסמבל עם מקהלת זמרי קולגיום וקרן הדר. נעמה תמיר לקחה כל מיני כותרות עיתונים מאותו הקיץ והלחינה אותם. הנה כמה דוגמאות של טקסטים מהיצירה: "גל עליות המחירים במשק אינו צריך להפתיע איש", "ממשל אובמה מסרב עד כה לקבוע מהו הקו האדום בתכנית הגרעין האיראנית", "סייל סוף קיץ 2012, 50% הנחה על כל החנות", "התחזית: חם מהרגיל". הביצוע בפתיחת עונת 2012-13 זכה לתגובות נהדרות והיה מאד משעשע למבצעים ולקהל. אבל היצירה מקיץ 2012 קיבלה השבוע מימד אקטואלי ביותר, כאשר בדיוק בזמן השמעתה בתכנית "הבמה שלכם" בקול המוסיקה נכנסו הודעות על אזעקות בנירים ובעין השלושה. וכך, יצירה שהיתה אקטואלית מאוד באוקטובר 2012, זכתה להשמעה ולגרסא אקטואלית גם בקיץ 2014. האזינו לשידור. היצירה של נעמה תמיר הוא לקראת הסוף ומתחיל בדקה 48:10

ושהשקט יחזור אלינו ומהר, ושחיילינו ישובו במהרה ובשלום.

 

שוברים את הפורמט הקלאסי

בקונצרט הקרוב של האנסמבל אנחנו מחזירים את "ההפתעה", ועומדים לעשות משהו שאולי בעיני חלק מהקהל "אסור לעשות" בקונצרט.

MVI_4228

ההפתעה הראשונה שהאנסמבל ביצע בקונצרט – "אקטואלי" של נעמה תמיר

בעונה שעברה הבאנו לקהל בחלק מהקונצרטים הפתעות. ביצענו יצירות שלא פורסמו מראש, בהן יצירות ישראליות חדשות שנכתבו במיוחד לקונצרט, הצגנו לקהל סולנים צעירים, והכנסנו משהו מרענן לפורמט המקובע והמרובע של הקונצרט הקלאסי (פתיחה, קונצ'רטו, סימפוניה…). הקהל הצעיר אהב והתלהב, בקרב הקהל המבוגר והשמרן יותר התגובות היו חלוקות. היו כאלה שעצם הנגינה של משהו שלא פורסם מראש הרגיז אותם, היו כאלה שטענו שהם לא אוהבים שמפתיעים אותם, והיו גם כאלה שטענו ש"אסור לעשות דברים כאלה". ומצד שני, רבים מבאי הקונצרטים שלנו נהנו מיצירות חדשות מצויינות, שאולי אם הם היו יודעים מראש שעומדים לבצע אותן זה היה מרתיע אותם מלהגיע לקונצרט, כי מה אטרקטיבי לקהל בקונצרט שיש בו שתי יצירות ישראליות?

למשל, בקונצרט פתיחת העונה שעברה, קונצרט שכבר היתה בו יצירה אחת ישראלית שפורסמה – של יחזקאל בראון – הוספנו כהפתעה יצירה חדשה של המלחינה הצעירה נעמה תמיר למקהלה, תזמורת וזמרת סולנית (קרן הדר). הטקסט של היצירה, ששמה "אקטואלי", מורכב מכל מיני כותרות של עיתונים מאותם שבועות. היצירה ההומוריסטית זכתה לתגובות נלהבות ולביקורות משבחות. הנה הביצוע

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=07e_apeTfUI]

 

בקונצרט סיום העונה הבאנו יצירה חדשה של אביה קופלמן – "לא אמרתי דבר", לסופרן ותזמורת. זוהי יצירה נוגעת ללב על הטקסט המוכר של מרטין נימולר. הנה הביצוע עם הסולנית אינאס מסאלחה.

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=bnsesFdZ3bk]

 

והיו גם הפתעות שבהן הצגנו יצירות מודרניות נוספות או סולנים צעירים, כמו הכנרת בת ה11 מאשה מרשון או הפסנתרן הצעיר אריאל לני.

אבל אם עד כה ההפתעה תמיד נכנסה באיזשהו שלב בין היצירות, בקונצרט הקרוב של האנסמבל ההפתעה תיכנס ממש באמצע אחת היצירות. אנחנו עומדים להוסיף קטע מוסיקלי מתחום אחר, שאינו קלאסי. הקטע הזה יתווסף באמצע היצירה ולאחריו היצירה תמשיך כפי שהיא. זה אולי נשמע לחלק מחובבי המוסיקה הקלאסית כמו "חילול הקודש", "דבר שלא ייעשה", או ביטויים נוספים ששמעתי כבר בעבר מהקהל. בעיניי זוהי דווקא הסתכלות על המוסיקה שנכתבה לפני 100, 200 או 300 שנה מנקודת מבט של ימינו.

בקונצרט האחרון של האנסמבל, הפסנתרן דוד גריילסאמר אילתר את הקדנצות בקונצ'רטו לפסנתר מספר 17 של מוצרט. הוא הכניס במהלכן כל מיני ציטוטים מיצירות ומסגנונות מוסיקליים שנכתבו הרבה אחרי מוצרט (כמו ג'אז למשל). ברור שאלה סגנונות מוסיקליים שמוצרט לא הכיר או שמע כי הם עוד לא נולדו בתקופתו. אבל אנחנו בימינו מכירים הרבה יותר ממה שהכיר מוצרט, וההיסטוריה המוסיקלית עברה כברת דרך במהלך 222 השנים שעברו מאז מותו של מוצרט. הקטעים האלה שדוד גריילסאמר אילתר היו מדהימים והתחברו בצורה מאוד טבעית ליצירה של מוצרט. זה היה ביצוע של מוצרט מנקודת מבט של המאה ה21. וממש היום ראיתי ביוטיוב קטע מוסיקלי מדהים שביצע דוד גריילסאמר לפני כחודש עם התזמורת הקאמרית של ז'נבה, ובו, מתוך הפרלוד ל"מלכת הפיות" של פרסל (יצירה שנכתבה לפני יותר מ300 שנה) הם עוברים לקטע ג'ז עם הפסנתרן ירון הרמן, ממשיכים לסגנונות מוסיקליים שונים שכוללים אילתורים של חלק מהנגנים, וחוזרים אל פרסל. קטע מדהים ומאוד עדכני ועכשווי.

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=jestmJPMjEI]

 

אז נכון שבארץ (בניגוד לארצות רבות באירופה) הדברים האלה עדיין לא מקובלים באולמות הקונצרטים והפורמט המיושן והשמרני של הקונצרט הקלאסי עדיין שולט, אבל אנחנו באנסמבל סולני תל-אביב מנסים קצת לצאת מהמסגרת ולקשור את המוסיקה הישנה עם החדש והעכשווי, להתאים את הפורמט הישן לימינו.

וכאמור, הקהל הצעיר אוהב את הדברים האלה, ובהדרגה גם חלק מהקהל המבוגר יותר. אז צפו למשהו דומה בקונצרט הקרוב של סולני תל-אביב, בחודש מרץ. יהיה מדהים.

הנבחרים – סיכום העונה חלק ד'

מה היה המאורע הכי הזוי? איזה קונצרט היה הכי טוב? איזה קונצרט היה הכי גרוע? מה משך הכי הרבה קהל? ממה הקהל הכי נהנה? אילו יצירות היו הכי מאתגרות עבורנו? אילו יצירות גרמו לנו הכי הרבה הנאה? הסיכום שאציג כאן של הקונצרטים שהיו לנו העונה, הוא סיכום סובייקטיבי לגמרי. אתם מוזמנים להגיב אם אתם חושבים אחרת ממני

MVI_4228

האנסמבל עם מקהלת זמרי קולגיום וקרן הדר. אולם מלא עד אפס מקום

הקונצרט האטרקטיבי ביותר לקהל

ללא ספק, באופן משמעותי, שני הקונצרטים הווקאליים שלנו העונה – קונצרט פתיחת העונה עם מקהלת זמרי קולגיום, קרן הדר ואלון ראובן, וקונצרט סיום העונה עם מקהלת זמרי קולגיום, אינאס מסאלחה ועודד רייך – היו האטרקטיביים ביותר לקהל, ונוגנו מול אולמות מלאים כשהכרטיסים לחלקם אזלו מראש. התכניות הווקאליות, השילוב של מקהלה ושל סולנים זמרים עם האנסמבל, והחגיגיות של פתיחת וסיום העונה – כל אלה הביאו את המאזינים בהמוניהם. גם קונצרט הגאלה, עם שלמה גרוניך, היה אטרקטיבי מאד ומילאנו בו את אולם נגה ביפו (שמכיל כמעט פי 3 מקומות מאשר אולם הקונסרבטוריון בתל-אביב).

היצירות שהכי נהנינו לנגן

בקטגוריה הזו, באופן חד-משמעי, הסרנדה מס'  2 של ברהמס מקונצרט סיום העונה זוכה במקום הראשון. כולנו נהנינו כל-כך בחזרות על היצירה הנפלאה הזאת. לפעמים חזרנו על קטע מסויים לא בשביל לתקן בו משהו אלא רק כי הוא פשוט יפה. לכולם היה כיף לנגן ולהקשיב למלודיות הנפלאות, לקטעי הסולו ולדיאלוגים בין כלי הנשיפה, לתזמור הנהדר ולהרמוניות המיוחדות. אין הרבה יצירות רומנטיות שמתאימות להרכב האנסמבל, בטח שלא עם כלי נשיפה. הסרנדה מס' 2 של ברהמס היא אחת הבודדות האלה, ונהנינו בה מכל רגע. יצירה נוספת שהיה כיף לבצע היא הסימפוניה מס' 67 של היידן שניגנו בקונצרט במרץ. ההומור של היידן, ההפתעות הרבות שהוא מספק בכל פרק (נגינה על העץ של הקשתות בפרק השני, דיאלוג בין שני כינורות שאחד מהם מכוון בטון יותר נמוך בפרק השלישי, פרק איטי בתוך הפרק המהיר המסיים, ועוד)  והרעננות שיש ביצירה כולה – כל אלה גרמו הנאה גדולה לנגנים ולי.

היצירות המאתגרות ביותר

שתי יצירות שביצענו העונה דרשו גם ממני וגם מהנגנים ריכוז שיא בזמן הביצוע – הסויטה הלירית של אלבן ברג (בתכנית במרץ) והקונצ'רטו לצ'לו של שוסטקוביץ' (בתכנית במאי).  בשתיהן ישנם קשיים רבים, גם טכנית אינדיבידואלית, גם ריתמית, וגם קשיים של אנסמבל. אלה יצירות שאם מאבדים בהם לשנייה אחת את הריכוז מיד טועים. בזמן הביצוע של יצירות מסוג זה קשה לנו להנות מהמוסיקה. רק הקהל יכול להנות. אנחנו נהנים אח"כ כשמקשיבים להקלטה.

942295_496674833721694_1715568308_n

נטליה גוטמן עם האנסמבל בקונצ'רטו לצ'לו של שוסטקוביץ'

היצירות שהקהל הכי נהנה מהן

בקטגוריה הזו יש כמה יצירות שזכו לתגובות נלהבות במיוחד (לפי מחיאות הכפיים והתגובות בכתב שקיבלתי לאחר הקונצרט), וכפי שניתן לראות אלה לא תמיד אותן היצירות או התכניות שהביאו את הקהל לקונצרט (בקטגוריה "הקונצרט הכי אטרקטיבי"), וגם לא אותן היצירות שאנחנו הכי נהנינו לבצע (שתי קטגוריות למעלה): בתכנית הראשונה אלה היו שתי היצירות הישראליות דווקא – "אור גדול" של יחזקאל בראון ו"אקטואלי" של נעמה תמיר. בתכנית השניה זו היתה יצירתו של צ'ייקובסקי "מזכרת מפירנצה". בתכנית השלישית – וריאציות פרנק ברידג' של בריטן. בתכנית הרביעית, במרץ – הקונצ'רטו לקלרינט של מוצרט עם חן הלוי. בתכנית החמישית, במאי – הקונצ'רטו לצ'לו של שוסטקוביץ' עם נטליה גוטמן. ובקונצרט סיום העונה ביוני – "לא אמרתי דבר" של אביה קופלמן, והרקויאם של פורה.

הקונצרט הטוב ביותר

קצת קשה לי לבחור קונצרט אחד שהיה הכי טוב מבחינת הנגינה והרמה של האנסמבל, כי היו לנו העונה כמה קונצרטים ממש מצויינים. בקונצרט במרץ, שבו ניגנו את הסויטה הלירית של אלבן ברג, סימפוניה מס' 67 של היידן, קונצ'רטו לקלרינט של מוצרט עם חן הלוי, ושלושה מדריגלים סתוויים לצ'לו ומיתרים של ינעם ליף, עם יוני גוטליבוביץ' – האנסמבל היה במיטבו. הסימפוניה של היידן נוגנה עם הרבה אנרגיה וחינניות, וכך גם הקונצ'רטו לקלרינט של מוצרט, שבוצע ללא ניצוח ובהובלתו של חן הלוי. בסויטה הלירית של ברג הצלחנו להתמודד עם האתגרים והקשיים הרבים שהיצירה הציבה, ואת "שלושה מדריגלים סתוויים" של ינעם ליף יוני ניגן נפלא והכניס את כולנו לאוירה המיוחדת שהמוסיקה הזו יצרה. זו היתה תכנית שמאד התאימה לאנסמבל והוציאה ממנו את המיטב.

קונצרט אחר, שבאופן מפתיע היה בסופו של דבר מוצלח במיוחד, היה הקונצרט בלוינסקי מיצירות סיבליוס (וסויטת הולברג של גריג). מפתיע, מכיוון שהיו לנו רק שתי חזרות לקראת הקונצרט, וגם בהן היתה לנו כמות גדולה של חולים ונעדרים, האולם עצמו בלוינסקי לא מצלצל טוב מבחינה אקוסטית, והיצירות של סיבליוס שביצענו בו הן לא יצירות מופת. בנוסף לכך קרו במהלך הקונצרט כמה דברים הזויים (בקטגוריה "הארוע ההזוי ביותר"), אבל למרות כל נתוני הפתיחה האלה, הביצוע של הסויטה הכפרית של סיבליוס וסויטת הולברג של גריג היו עם הרבה השראה, הבעה והתלהבות, והאנסמבל נשמע בהם מעולה.

שני קונצרטים נוספים שהיו מצויינים: הקונצרט בפברואר בהובלתה של אנטיה וייטהאס, שהביאה את האנסמבל לרמה גבוהה מאד של נגינה, עם המון תשומת לב לכל ניואנס מוסיקלי וטכני ברביעייה אופ' 95 של בטהובן ובוריאציות פרנק ברידג' של בריטן; והקונצרט בחודש מאי מיצירות שוסטקוביץ' ומוצרט. נוכחותה של הסולנית נטליה גוטמן בקונצרט זה, עשתה את כולנו יותר טובים בקונצ'רטו של שוסטקוביץ', וגם הרביעייה מס' 8 של שוסטקוביץ' נוגנה מצויין. שלוש היצירות הקצרות של מוצרט היו מאוד מלוטשות ומסוגננות.

הארוע ההזוי ביותר

כאן ישנם שלושה ארועים שקרו כולם בחודש דצמבר – שניים מהם באותו קונצרט מיצירות סיבליוס באודיטוריום בלוינסקי.

1.     הפסקה לא צפויה במהלך הקונצרט בגלל שהנגנים הופתעו לגלות שערבבו להם את כל התוים: לאחר הביצוע של שלישיית הפסנתר של סיבליוס, כשהיינו אמורים להמשיך בקונצרט עם האנסמבל כולו, הבחנתי שנגנים רבים אינם יושבים במקומותיהם אלא נמצאים מאחורי המסך שעל הבמה. לאט לאט ובמשך זמן ממושך הצטרפו נגנים בודדים אל חבריהם שעל הבמה, בעוד הקהל ממתין בשקט ובסבלנות. מה הסתבר? כשעובדי הבמה סידרו את הבמה לפני ביצוע השלישייה, הם הזיזו את עמודי התוים של התזמורת כדי לפנות את הבמה. אבל בנוסף, הם גם הורידו את כל התוים מהעמודים ושמו אותם מעורבבים בערימה אחת מאחורי הבמה. כשהנגנים חזרו לבמה להמשך הקונצרט, הם גילו שהם צריכים להתחיל לחפש את התוים, כל אחד את התפקיד שלו, בתוך הערמה. למעשה, תוים של חמש יצירות שונות בתוך ערמה… וכך, לאט לאט חזרו הנגנים לבמה מאושרים שהם הצליחו למצוא את התוים ומשועשעים מהמאורע ההזוי.

 2.     אדם חצוף שנכנס לאולם במהלך נגינת ההדרן של הסולן: בזמן ביצוע ההדרן של הפסנתרן הפיני, כשישבתי להקשיב בקהל, נשמע קול של דלת נפתחת ואח"כ נטרקת. באופן טבעי הסתובבתי לכיוון של דלת הכניסה לאולם וראיתי אדם שנכנס לאולם באמצע הנגינה. אותו אדם לא הסתפק בכך שהוא הפריע למהלך הקונצרט בפתיחת וטריקת הדלת, אלא המשיך להתהלך באולם, מתעלם מהעובדה שהוא נמצא באולם קונצרטים בשעת נגינה, ולמרות שהיו באולם כיסאות ריקים שהיה יכול להתיישב בהם בשקט על מנת שלא להפריע עוד יותר, הוא ניגש דווקא אלי ואמר לי שזה המקום שלו. למרות שהייתי קצת המום, הגבתי מהר על מנת שלא לעורר מהומה, קמתי בזריזות והתיישבתי על המדרגות. אותו אדם התיישב במקומי והנגינה של הפסנתרן נמשכה. כמובן שנגני האנסמבל הבחינו בכך, מכיוון שהם לא ניגנו בהדרן אלא רק ישבו על הבמה והאזינו. וכך, במהלך ההדרן, ראיתי מהאולם כמה מנגני האנסמבל שיושבים על הבמה ומתקשים לעצור את התקפות הצחוק שמאיימות לפרוץ מתוכם לנוכח המאורע ההזוי שהתרחש מול עיניהם.

הארוע השלישי קרה בתכנית השניה למנויים, בקונצרט בכפר-שמריהו, לאחר ביצוע יצירתו של עמית גילוץ "בזמן שרקדנו". בנוסף למחיאות הכפיים, נשמעו גם קריאות בוז נמרצות ומתמשכות, ע"י אדם שישב באחת השורות הראשונות. זה בהחלט ארוע נדיר באולמות הקונצרטים בימינו (למרות שבמאות ה17 וה18 זה היה לגמרי מקובל באולמות הקונצרטים). אבל מעבר לסלידה של אותו אדם מהיצירה של עמית גילוץ, קריאות הבוז הצביעו על הרצון העז שלו למחות כנגד ביצועה ולא להישאר מאופק. תגובה בהחלט חזקה.

הקונצרט הכי גרוע

היו לנו העונה גם קונצרטים פחות טובים, אבל אני חושב שהקונצרט שעלה על כולם מהבחינה הזו היה בתחרות הקלרינטים בחודש דצמבר. בקונצרט הזה ניגנו את הקונצ'רטו לקלרינט של מוצרט שלוש פעמים אחת אחרי השניה עם שלושה קלרניטנים שונים, כאשר באותו הבוקר וביום שלפני גם היו לנו חזרות עם אותם שלושה נגנים. כל אחד מהם ניגן אחרת, מבחינת הטמפים והאינטרפרטציה, ואפילו מבחינת הצלילים: יש קטע שחוזר בפרק הראשון כמה פעמים, שיש בו שתי גרסאות שונות לאותו הצליל, והנגנים שלנו היו צריכים לזכור איזה סולן מנגן איזו גרסא, ולנגן כמוהו. בנוסף, כשכל אחד מהסולנים מקבל רק חזרה אחת, חייבים לעבור איתו על כל היצירה ואי אפשר ממש לעבוד. זאת בניגוד לפרוייקט רגיל, עם סולן אחד שאיתו יש זמן חזרה ארוך פי שלוש – ואז בכל שליש אפשר לעבור רק על חלק מהיצירה ולעבוד. ובמוצרט יש הרבה על מה לעבוד. כשמנגנים כל-כך הרבה פעמים ברצף את אותה היצירה, קשה מאד לשמור על ריכוז. ובזמן הקונצרט (שהיה שלב הגמר של התחרות) הגענו למצב שאנחנו כבר לא מצליחים לזכור עם מי אנחנו מנגנים, מה אנחנו מנגנים וכמה פעמים עוד נשאר לנו לנגן. הסטנדרטים ירדו מרגע לרגע, ובכל ביצוע צצו טעויות שנבעו מחוסר ריכוז.

הצד החיובי בפרוייקט של תחרות הקלרינטים היה שגיליתי קלרניטן נפלא, מוסיקלי ומוכשר שלא הכרתי לפני כן – עידו אזרד. הוא אמנם לא זכה אבל היה תענוג לעשות איתו מוסיקה ולהקשיב לנגינה הרגישה והיצירתית שלו. כעבור כמה חודשים, כשהיה חסר לי קלרניטן, צירפתי אותו לשורותינו כנגן ראשון באנסמבל ואני נהנה מאוד לשתף איתו פעולה.

גם בקונצרט הגאלה, בו אירחנו את שלמה גרוניך שסחף את הקהל שמילא את אולם נגה, בחלק מהיצירות האנסמבל לא היה ברמה הרגילה שלו. היו המון קטעים (סך הכל 15), ולא תמיד הספקנו ממש לעבוד כמו שהייתי רוצה כי היינו חייבים לעבור על הכל, וזה השפיע על התוצאה.

wpid-2012-12-13-16.57.47.jpg

האנסמבל בתחרות הקלרינטים עם יונתן הדס, שזכה במקום הראשון

הקונצרט הכי מעורר מחלוקת

ללא ספק, קונצרט למנויים מס' 2 בדצמבר, עם יצירתו של עמית גילוץ "בזמן שרקדנו" היה הכי מעורר מחלוקת. לצד תגובות זועמות על היצירה של עמית גילוץ, קיבלנו המון תגובות משבחות, גם על התכנית, גם על הביצוע, וגם על האומץ לבחור יצירה אוונגרדית כזו. בהחלט תגובות קיצוניות לשני הכיוונים

חידושים והפתעות – סיכום העונה חלק ג'

מסך שעליו הוקרנו הטקסטים של היצירות עם תרגומים לעברית; סרטונים קצרים על היצירות והמבצעים; הפתעה בכל קונצרט – ילדי פלא, יצירות חדשות, מלחינים ישאליים; דברי הסבר מהבמה; החידושים שהכנסנו העונה לקונצרטים שלנו בהחלט שינו את המתכונת השמרנית של הקונצרט הקלאסי. איך קיבל את זה הקהל? ועם מה מכל אלה נמשיך גם בעונה הבאה?

IMG-20130310-WA0001

השינוי המשמעותי המרכזי שהכנסנו העונה – המסך ובו שמות היצירות והפרקים, וכן הטקסטים של היצירות הווקאליות עם תרגומים לעברית – הפך את חויית הקונצרט לנוחה מאוד לקהל. פעמים רבות בעבר נתקלתי בקהל שיושב בקונצרט ומאזין ליצירה בגרמנית, איטלקית או לטינית, והוא לא מבין מה שרים הזמרים ועל מה בכלל היצירה. גם כאשר הטקסטים מופיעים בתכניה זה אף פעם לא נוח לקהל לעקוב – האולם די חשוך, הטקסט קטן, לפעמים יש חזרות על טקסטים שאינם מופיעים בתכניה בפעם השניה, הקריאה בתכניה מונעת מהקהל להתבונן במתרחש על הבמה, ישנם פרקים שמנוגנים ברצף והקהל לא תמיד שם לב לכך ואינו מוצא את הטקסט המושר, הדפדוף בתכניה מרעיש. גם לא כולם קונים תכניה ולפעמים ישנו מצב שחלק מהקהל מסתכל על הבמה אבל לא מבין, וחלק אחר עוקב בתכניה ומבין אבל לא מסתכל על הבמה. המסך עם הטקסטים שדרג בצורה משמעותית את חויית ההאזנה לקונצרט והתגובות של הקהל היו בהתאם. תגובות נלהבות הן מצד הקהל והן מצד המבקרים. עומר שומרוני כתב לאחר קונצרט פתיחת העונה: "…באנסמבל סולני ת"א לקחו זאת צעד קדימה והקרינו גם את הטקסטים המושרים, צילומים מחזרות וכדומה. הקרנת הטקסטים ושמות הפרקים מייתרת כמעט לגמרי את הצורך לדפדף בתכנייה בזמן הנגינה, וזהו יתרון גדול כי כך נמנע רעש הדיפדוף המעצבן שנשמע בדרך כלל באמצע הביצוע."

להקרנה של קטעי וידאו בין היצירות היו שני יתרונות משמעותיים: הראשון, זה היה ניצול מקסימלי של "זמן מת" שבו מסדרים את הבמה בין היצירות, והוא שמר על המתח של הקונצרט. השני, הוא הוסיף לקהל איזשהו רקע על היצירה שתבוצע, או על הסולן, או על המלחין, תוך כדי צילומים מהחזרות וראיונות קצרים עם נגנים/זמרים/מלחין/סולן. הנה למשל הסרטון על הסויטה הלירית של אלבן ברג, אותו הקרנו לפני ביצוע היצירה.

 [youtube=http://www.youtube.com/watch?v=D-fehZQH2K4]

החיסרון המרכזי בסרטונים הוא ההוצאה הכספית הנדרשת עבור הצילום והעריכה שלהם. לכן, בתכניות האחרונות של העונה, במקום סרטונים שולבו דברי הסבר שלי או של הסולן. בתכנית של מרץ חן הלוי הסביר על ה"בסט קלרינט" שעליו הוא ניגן את הקונצ'רטו של מוצרט – מהו הכלי ובמה הוא שונה מהקלרינט המודרני. בתכנית של מאי אני דיברתי על הרביעייה מס' 8 של שוסטקוביץ' – מאילו יצירות של עצמו הכניס שוסטקוביץ' ציטוטים ליצירה, וכן מה ההבדלים בין ביצוע היצירה ברביעייה ובתזמורת מיתרים. בתכנית האחרונה העונה דיברתי על הסרנדה של ברהמס והתזמור המיוחד שלה (ושל התכנית כולה) – ללא כינורות, כאשר הויולה היא הכלי המוביל בכלי המיתר. התגובות על דברי ההסבר היו מצויינות, הקהל ציין שההסברים מאוד סייעו להאזנה ותרמו להבנה ולהנאה מהמוסיקה. לכן, בעונה הבאה דברי ההסבר מהבמה ימלאו את מקומם של הסרטונים במרבית הקונצרטים, כאשר המסבירים יהיו לפעמים הסולנים, לפעמים המנצח או המלחין ביצירה ישראלית, ולפעמים נגנים מהאנסמבל שיציגו לקהל את נקודת מבטם האישית על יצירה מסויימת.

והחידוש המרענן שהיה לנו העונה – ההפתעה. בכל קונצרט הוספנו לתכנית יצירה או סולן שאת שמותיהם לא פרסמנו מראש. ע"י כך הצגנו לקהל שני סולנים צעירים ומוכשרים מאוד – הכנרת מאשה מרשון בת ה11, והפסנתרן אריאל לני בן ה14, וכן שתי יצירות ישראליות חדשות מצויינות של מלחינות צעירות – "אקטואלי" של נעמה תמיר ו"לא אמרתי דבר" של אביה קופלמן. הנה הביצוע של הכנרת הצעירה מאשה מרשון להרהורים של מסנה מתוך "תאיס".

 [youtube=http://www.youtube.com/watch?v=VGMx5Jo_4Z4]

לשמחתי הרבה, התגובות על שתי היצירות הישראליות החדשות שהכנסנו כהפתעה היו נלהבות ביותר, ולמעשה בזכות ההפתעה הבאנו לעולם שתי יצירות ישראליות שאולי היו מרתיעות את הקהל אם היו מפורסמות מראש (במיוחד לאור העובדה שאחת מהן, "אקטואלי", בוצעה בקונצרט שבו היתה יצירה ישראלית נוספת – אור גדול של יחזקאל בראון). הסולנים הצעירים, באופן טבעי, כבשו את לב הקהל, וזכו לחשיפה שלא היו יכולים לזכות בה כסולנים מרכזיים ששמם מפורסם מראש (בגלל גילם הצעיר ואלמוניותם בשלב הזה של חייהם). בעונה הבאה נמשיך להכניס הפתעות בחלק מהקונצרטים, כאשר הכוונה שלי היא להרחיב את תחומי ההפתעה לסגנונות שונים ולז'אנרים שונים, שאולי לא היו יכולים למצוא את מקומם בקונצרט תזמורתי קלאסי "שמרני". מעבר לכך, כמובן שלא אוכל לפרט…

בפוסט הבא – הסיכום שלי לגבי היצירות והקונצרטים שביצענו העונה: אילו קונצרטים היו הכי טובים, אילו יצירות היו לנו הכי קשות, מה הקהל הכי אהב לשמוע, מה אנחנו הכי אהבנו לנגן, איזה קונצרט היה הכי גרוע, ועוד. שווה לחכות

השד לא כל-כך נורא – סיכום העונה חלק ב'

בשורה התחתונה – ניתן לומר שהרפרטואר החדשני של האנסמבל הצליח לעבור את מחסום הקהל והצליח למשוך גם קהל צעיר וחדש לקונצרטים שלנו. אולי הוא הרתיע חלק מהקהל השמרן, אבל אם לשפוט על-פי קצב מכירת המנויים לעונה הבאה (שבה נבצע 6 יצירות ישראליות מהן 5 בבכורה עולמית, ועוד לא מעט יצירות מהמאה ה20), ניתן לומר שהחדשנות בסך הכל אינה מרתיעה את הקהל, ואפילו מצליחה מדי פעם לגרום לו הנאה. הקהל קונה מנויים ובקצב משביע רצון

חמש יצירות ישראליות שולבו העונה בקונצרטים שלנו. שתיים מהן שולבו כ"הפתעה" וזכו להצלחה ולתגובות נלהבות – "אקטואלי" של נעמה תמיר בפתיחת העונה, ו"לא אמרתי דבר" של אביה קופלמן בסיום העונה. בנוסף, יצירתו של יחזקאל בראון "אור גדול" שבוצעה בקונצרט פתיחת העונה עם הסולנים קרן הדר ואלון ראובן, זכתה לביקורות חיוביות ול"קונצנזוס" חיובי מצד הקהל. זוהי יצירה יפהפיה, קלאסית מאד, מתוזמרת היטב, ומעבירה בצורה נהדרת את הטקסטים הנפלאים מספר ישעיהו. הנה הביצוע שלה מהקונצרט שהתקיים בקונסרבטוריון שטריקר.

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=KW09EpoYb0I]

 

היצירה הכי מעוררת מחלוקת היתה יצירתו של עמית גילוץ "בזמן שרקדנו" לחליל ותזמורת ממותכנת, שבה הקשתנים משתמשים במקלות כביסה, במפרטים ובעפרונות לנגינה, מכוונים את הכלים בצורה לא שגרתית, וגם הקהל משתתף בביצוע על-ידי הקראה של טקסטים שונים מתוך הספר "דוקטרינת ההלם".

IMG_6776

תזמורת "ממותכנת" ביצירה של גילוץ

היצירה הזו היתה שוק לקהל, וזכתה לתגובות קיצוניות לכאן ולכאן – קיבלנו מצד אחד תגובות נזעמות (כולל קריאות בוז בסיום הביצוע בכפר-שמריהו) ומצד שני תגובות נלהבות הן על היצירה עצמה והן על האומץ לבצע אותה. בתגובה מרגשת במיוחד שקיבלנו מאחת הנוכחות בקונצרט נכתב "ברצוני להביע הערכה עמוקה למלחין ולחלילן רואי אמוץ ובעיקר למנצח והמנהל האמנותי ברק טל- שהינו המנהל האמנותי האמיץ ביותר שהיכרתי ובעל תבונה מיוחדת ואחריות מיוחדת לגורל המוסיקה ולגורלינו בכלל… אין דרך טובה יותר להביע את מה שקורה בעולמנו ובחיי כל פרט בחברתנו, מאשר באמצעות המחשת "שבירת הכלים" פשוטו כמשמעו ממש מול עינינו ואזנינו. החריקות והנקישות ונסיונות הנפל של המוני אנשים להשמיע קול והקול החנוק של כלי הנגינה כל זה ממחיש את חוסר היכולת ליצור הרמוניה וזו מטפורה כל כך חזקה וגאונית לומר שאין היום אפשרות לשמוע צליל אמיתי כי כל הקולות מעוותים חנוקים או שבורים והאמת – חבויה בשבירה עצמה… עלי לשוב ולהודות לכם על אומץ לבכם, על אחיזתכם באמת, ועל נסיון ויכולת לזעזע אולי במעט את שאננות מבקרי אולמות הקונצרטים. כל הכבוד לכם." הנה סרטון קצר על היצירה, שבו ניתן לראות ולשמוע קצת על מה מדובר. הביצוע המלא יעלה ליוטיוב בקרוב.

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=UufMjORq59Q]

 

יצירה ישראלית נוספת היתה "שלושה מדריגלים סתוויים" לצ'לו ומיתרים של ינעם ליף, עם הסולן יונתן גוטליבוביץ'. זו יצירה מאד יפה, שהיה מרתק לעבוד עליה ולגלות אותה במהלך העבודה. גם היא התקבלה בצורה יפה על-ידי הקהל. שיתוף הפעולה עם יונתן ועם נמי ליף (שהיה מורה שלי בתיכון ובאקדמיה) היה נפלא.

IMG_9184

יונתן גוטליבוביץ', הסולן ב"שלושה מדריגלים סתוויים" של ינעם ליף

יצירות "מודרניות" נוספות שניגנו היו: הסויטה הלירית של אלבן ברג, יצירה מאתגרת מאד מבחינה טכנית, שדרשה הרבה הכנה אינדיבידואלית.  היה מאד מספק להכין יצירה כל-כך קשה ולהביא אותה לביצוע טוב; שתי היצירות של שוסטקוביץ' שביצענו בתכנית במאי – רביעיית המיתרים מס' 8 והקונצ'רטו לצ'לו עם הסולנית נטליה גוטמן – שתי יצירות נפלאות, מרגשות ומהנות שזכו תגובות נלהבות ביותר; נושא ווריאציות – ארבעה טמפרמנטים לפסנתר ותזמורת מיתרים של הינדמית, עם הסולנית עינב ירדן. יצירה רומנטית לירית נהדרת, מאתגרת מאד הן לסולנית והן לתזמורת, שהושקע בהכנתה זמן רב, וגם היא התקבלה באהדה ע"י הקהל; וריקוד אחד מתוך חמישה ריקודים יווניים של סקלקוטס, יצירה קלילה שמזכירה את הריקודים הרומניים של ברטוק (אבל בסגנון יווני) והובאה כהפתעה באחד הקונצרטים. את היצירה בשלמותה נבצע בעונת הקונצרטים הקרובה.

ביצוע הפרק הראשון (הנושא) מתוך "ארבעה הטמפרמנטים" של הינדמית לפסנתר ותזמורת מיתרים. סולנית: עינב ירדן

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=kQXx-gRrKBI]

 

אז אחרי עונה שהיו בה הרבה מאוד חידושים ברפרטואר, כולל שלוש יצירות ישראליות חדשות, שעברו בהצלחה את הקהל והביקורת, בעונה הבאה אנחנו לוקחים את החדשנות עוד צעד אחד קדימה ומביאים לקהל כבר שש יצירות ישראליות בסגנונות שונים (עודד זהבי, שי כהן, נמרוד סהר, איל אדלר, יבגני לויטס ונעם סיון), מהן חמש חדשות, לצד יצירות מהמאה ה-20 של בריטן, ברטוק וסקלקוטס.

בפוסט הבא – על ההפתעות והחידושים הויזואליים שהבאנו העונה – איך זה התקבל, מה מזה יימשך גם בעונה הבאה ואילו עוד חידושים צפויים.

המהפכה הווקאלית – סיכום העונה חלק א'

הקונצרטים הווקאליים זכו להצלחה מיוחדת העונה. האולמות היו מלאים, התגובות היו נלהבות והמבקרים שיבחו. השילוב עם מקהלת זמרי קולגיום עבד מצוין. המהפכה הווקאלית – פוסט ראשון מתוך סדרת פוסטים לסיכום העונה

.facebook_-104645913

מקהלת זמרי קולגיום עם האנסמבל בערב הגאלה. צילם: רפי דלויה

 

העונה החולפת היתה העונה הראשונה שלי כמנהל המוסיקלי של מקהלת זמרי קולגיום.  קיבלתי את המקהלה מידיו של אבנר איתי, מייסדה ומנהלה המוסיקלי במשך 14 שנה, עם פרישתו מתפקיד זה. במהלך העונה שילבתי את המקהלה בחלק מתכניות הקונצרטים של האנסמבל, ולשמחתי הרבה – השילוב עבד מצויין מכל בחינה. הקונצרטים הווקאליים עם המקהלה היו אטרקטיביים מאוד לקהל והאולמות בהם היו מלאים. העובדה שעבדתי עם כל אחד מהגופים בנפרד ובאופן יסודי, איפשרה לי ליצור קונספציה מוסיקלית וסטנדרטים אחידים לשניהם, כך שכאשר חיברתי אותם ביחד, ההתקדמות היתה מאוד מהירה.

הנה סרטון קצר על המקהלה, שהוקרן בתחילת העונה

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=3N8ErmPJmgQ]

MVI_4230

 

בקונצרט פתיחת העונה ביצענו ביחד שתי יצירות קצרות של מוצרט, מיסה של היידן, קנטטה של מנדלסון וכ"הפתעה" – יצירה חדשה נפלאה של נעמה תמיר: "אקטואלי" (על ההפתעות השונות שהכנסנו העונה לתכניות הקונצרטים שלנו, באחד הפוסטים הבאים שיעסקו בסיכום העונה).

הנה ביצוע יצירתו של מוצרט "סנקטה מריה"

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=Qtu8sjs10xg]

והנה יצירת ה"הפתעה" – "אקטואלי" של נעמה תמיר

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=07e_apeTfUI]

התגובות לקונצרט פתיחת העונה היו נלהבות והביקורות שיבחו ובירכו על השילוב. התחושות שלי היו מאוד טובות לגבי השילוב עם המקהלה, והרגשתי שאני צריך להמשיך מצד אחד לעבוד בנפרד עם כל אחד מהגופים ומצד שני לנסות להדק ביניהם את הקשר ככל האפשר. בהמשך העונה, בערב הגאלה החגיגי שלנו, צירפתי את המקהלה לחלק מקטעי האופרה בקונצרט. החלק של המקהלה אמנם לא היה גדול, אך הוא הוסיף לחגיגיות ולגרנדיוזיות של הערב.

וממש לפני שבועיים, בקונצרטים לסיום העונה, שוב תכנית ווקאלית בשיתוף המקהלה, ושוב אולמות מלאים עד אפס מקום. הפעם הצטרפה אלינו המקהלה לביצוע הרקויאם של פורה. הקונצרטים היו מרגשים מאוד, והביצוע של הרקויאם זכה לתשבחות, לתגובות נלהבות של המבקרים ושל הקהל, ולחידוש מנויים לעונה הבאה בקצב מטורף. הנה קטע מתוך ביקורת שפורסמה ב"ידיעות אחרונות" על הרקויאם של פורה:

"בסופו של יום,אזכור מהקונצרט הזה את הביצוע לרקוויאם של פורה. ביצוע מרוכז, טעון אבל לא רגשני מדי, ובעיקר מסתורי. התזמורת שילבה שפע של גוונים כהים עם צלילות, והמקהלה היתה עדינה ומדוייקת, ונוגעת מבחינה רגשית. אל אלה הצטרפו הסולנים: הבריטון עודד רייך בקול יפה ושירה מעודנת, והסופרן אינאס מסאלחה שקולה הרשים למרות נטייה להגזמה אופראית. באמת, ביצוע מושקע ומוצלח, והוא לבדו מצדיק את ההליכה לקונצרט."

בתגובה מרגשת מאוד שקיבלתי מאחת המנויות שלנו, שהקונצרט הזה שכנע אותה לחדש את המנוי בעונה הבאה, נכתב:

"פורה אהוב עלי מאד ועשית פלאות עם המקהלה הזאת השנה. הם היו מעודנים ומדויקים אפילו לאוזניי הביקורתיות מאד כלפי מקהלות עקב נסיוני.
אשמח להמשיך לבוא ללמוד להנות ולתמוך בכם. אתם ראויים לשבחים רבים מאד. תודה מקרב לב."

אז אחרי עונה שהיו בה קונצרטים ווקאליים מוצלחים מאוד עם מקהלת זמרי קולגיום, בעונה הבאה תהיה לנו מהפכה ווקאלית של ממש. יהיו לנו הרבה תכניות ווקאליות עם המקהלה או עם זמרות וזמרים סולנים, ונבצע יצירות ווקאליות נפלאות ובהן מיסה מס' 4 של שוברט, הסטבט מאטר של פרגולזי, סלבה רגינה של שוברט והרקויאם של מוצרט. ובקרוב כנראה שנוכל להודיע על צעד מהפכני, תקדימי ודרמטי בשיתוף הפעולה של אנסמבל סולני תל-אביב עם מקהלת זמרי קולגיום. עדכונים נוספים בהמשך.

בפוסט הבא לסיכום עונת הקונצרטים – על הרפרטואר ה"חדש" ששילבנו העונה בתכניותינו: מה ביצענו ואיך זה התקבל על-ידי הקהל. כדאי לחכות

 

מאין הגיע הרעיון? מאחורי הקלעים של ההפתעה

לאחר הצלחתה של ה"הפתעה" – יצירתה של נעמה תמיר, שגם בקונצרט אתמול זכתה לתגובות נלהבות ולשבחי הביקורת (בתוך הפוסט) – אפשר לספר קצת סודות. מאין הגיע הרעיון, מה עבר עלינו בתהליך ההכנה, וכד'.

זמרי המקהלה שרים את הטקסט מהעיתון ביצירתה של נעמה תמיר "אקטואלי" בשבוע שעבר בשטריקר

על הרעיון של הפתעה מסויימת בכל קונצרט, בין אם זו יצירה או סולן שאינם כתובים בתכנית, חשבתי כבר לפני קרוב לשנה. ההפתעה שהבאנו בקונצרט הגאלה – הפסנתרן, הזמר והמלחין שלומי שבן – עבדה היטב, הקהל התלהב מאוד, וחשבתי לאמץ את הרעיון של אלמנט ההפתעה גם בקונצרטים למנויים.

אבל את הרעיון הספציפי של יצירה חדשה של מלחין ישראלי בנושא אקטואלי, העלה בפני פרופ' עודד זהבי, מבכירי המלחינים שלנו. הוא סיפר לי על דבר דומה שעשה בעבר, לא בארץ, אשר התקבל היטב ע"י הקהל, ושכדאי לנסות אותו כאן אצלנו. כמובן שהייתי צריך למצוא מלחין שיש לו ראש פתוח לרעיון ושמסוגל למצוא נושא וטקסטים ולכתוב מהר (זה היה פחות מחודשיים לפני הקונצרט הראשון). עודד עצמו היה זה שהמליץ לי על נעמה תמיר, שאותה אני מכיר מהתקופה שניצחתי על התזמורת הסימפונית הצעירה חיפה, לפני כ10 שנים (היא קיבלה את הכשרתה המוסיקלית בחיפה כנגנית פסנתר, צ'מבלו ועוגב), ולאחרונה הקשר שלנו היה בעיקר סביב המגזין בקול המוסיקה אותו היא ערכה והגישה.

נעמה נענתה בשמחה לאתגר, והיא זו שהחליטה להלחין כותרות עיתונים. הזמן היה מאוד קצר, ולמעשה רק ביום של חזרת המקהלה הראשונה (שהיתה אמורה להיות היחידה) על היצירה, קיבלתי את הפרטיטורה. אני חייב להודות ולהתוודות – במהלך החזרה הזו שקלתי אם לרדת לגמרי מהרעיון או להמשיך לעבוד על היצירה במלוא המרץ. כפי שקורה עם יצירות חדשות – יש תיקונים ושינויים שצריכים להיעשות "אונליין", זמרי המקהלה נדרשו ללמוד מהר מאוד גם את הטקסט וגם את הסולפז' הלא פשוט. החלטתי להמשיך לעבוד במלוא המרץ, אך בסיום חזרת המקהלה פניתי לזמרים ואמרתי – אנחנו צריכים עוד חזרה, זה לא מוכן!! לשמחתי הרבה, זמרי המקהלה הנפלאים נענו לבקשתי והגיעו לחזרה נוספת כעבור מספר ימים, כשבינתיים נעמה שלחה להם את התיקונים וכן פרטיטורה מעודכנת.

למרות שאני עצמי התלהבתי מהיצירה מהרגע הראשון שראיתי את הפרטיטורה, היו מסביבי לא מעט ספקות וחששות לגבי איך היא תתקבל. אבל הלכתי עם תחושותיי עד הסוף, השקעתי גם במהלך חזרות התזמורת את הזמן הדרוש להכנת היצירה, וכך עשתה גם הסולנית קרן הדר (שלמדה את היצירה גם היא בתוך ימים ספורים), ובסופו של דבר זה עבד. כבר בביצוע הראשון של היצירה בחיפה לפני כשבועיים התגובות היו נלהבות. הרבה אנשים מקרב קהל המנויים שלנו ש"מפחדים" ממוסיקה מודרנית ובד"כ לא מגיעים לקונצרטים שיש בהם יצירה מודרנית, אמרו לי שזה היה נהדר.

בביקורת אינטרנטית שהתפרסמה היום על הקונצרט שלנו אתמול בירושלים, מתמקד המבקר ביצירתה של נעמה תמיר ומשבח אותה. הנה הביקורת מתוך האתר "תרבות אנד דה סיטי":

אקטואלי – אנסמבל סולני תל אביב וזמרי קולגיום בפתיחת פסטיבל פנטסיה כורלית

"ממשל אובמה מסרב עד כה לקבוע מהו "הקו האדום" בתכנית הגרעין האיראנית, שאם טהרן תחצה אותו – הוא ישלח את כוחות ארה"ב למשימה. בעיני ירושלים, בלי הצבת "קו אדום" ברור, האיראנים ימשיכו לדהור לפצצה, וייצרו מציאות חדשה ובלתי אפשרית לישראל. אל תחכו לנס…"

לא, ממש לא התבלבלתי. באמצע הקונצרט, הוציאו זמרי קולגיום עיתונים, הרימו אותם גבוה, והתחילו לקרוא. הפתעה. מבלי לכלול את היצירה בתכנית הקונצרט, השמיעו אנסמבל סולני תל-אביב וזמרי קולגיום, בניצוחו של ברק טל, את היצירה "אקטואלי" מאת נעמה תמיר. נעמה, בוגרת תואר שני באקדמיה למוסיקה בירושלים, חיברה "שיר" המבוסס על טקסטים אקטואליים מהעיתונים היומיים והלחינה יצירה משעשעת וערבה לאוזן. היצירה עוסקת בנושאים חשובים כגון: עליית מחירי הקוטג', נפילת מדדי המניות, מודעות פרסום שונות, נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה אודות הישראלים שאינם גומרים את החודש ועוד. בסיום, מכריזים זמרי המקהלה: "בצער רב וביגון קודר, אנו מודיעים על פטירתו של… אבלה המשפחה" וממשיכים: "בסוף השבוע, יהיה חם מהרגיל". היצירה שחוברה בחודש האחרון, לאנסמבל כלי מיתר, שתי קרנות יער, סופרן ומקהלה, זכתה לביצוע מקסים… ולמחיאות כפיים סוערות. חגי גורן, מנהל הפסטיבל מבטיח שתהיינה הפתעות נוספות באירועי הפסטיבל.

זה היה רק דובדבן קטן על קצפת הקונצרט שפתח את הפסטיבל. התכנית כללה:
"כה גדול הסקרמנט" של מוצרט – יצירה לסופרן מקהלה ותזמורת
"אור גדול" של יחזקאל בראון – לסופרן, קרן יער ואנסמבל מיתרים
"הנותן לאל הטוב לבדו למשול" מאת פליקס מנדלסון – קנטטה לסופרן, מקהלה ותזמורת
סימפוניה למיתרים מס' 7 ברה מינור של פליקס מנדלסון
מיסה מס' 3 בסול מז'ור של יוסף היידן – יצירה למקהלה ותזמורת
"מריה הקדושה, אם אלוהים" של מוצרט – יצירה למקהלה ותזמורת

ברק טל, שקיבל על עצמו את הניהול המוסיקלי והניצוח על זמרי קולגיום, שילב בכישרון רב את אנסמבל כלי המיתר, זמרי המקהלה והסולנים (קרן הדר-סופרן, אלון ראובן-קרן יער). ניתן היה לחוש את שמחת החיים של כל המעורבים וגם לשמוע אותה.

יורם בר-סלע

בפוסט הבא – על הקונצרט של אתמול בירושלים מנקודת מבטי האישית, ועל ההשראה שקיבלתי מערב הכדורסל של הפועל רמת גן לפני שלושה ימים. שווה לחכות

הוידאו של ההפתעה

אחרי שלושה ביצועים, וממש לפני הקונצרט הרביעי והאחרון שיתקיים הערב בירושלים – הנה חשיפה פומבית ראשונה של הוידאו של יצירת "ההפתעה", מהקונצרט שהיה בתל-אביב בשבוע שעבר. נעמה תמיר – "אקטואלי" לסופרן, מקהלה ותזמורת. תהנו.

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=07e_apeTfUI]