כינור שנשמע כמו גיטרה חשמלית

קורלי עם אנרגיה של מוסיקת רוק

 

20151111_205006

 

פורמט אחר של קונצרט קלאסי, שילובים חדשניים בין מוסיקה קלאסית למוסיקת ג'אז, טנגו, רוק ומוסיקה קלה, קונצרטים בראש אחר, בראש צעיר ופתוח – זה הרעיון העומד מאחורי הסדרה החדשה של סולני תל-אביב "קצת אחרת", קונצרטים קלאסיים בראש אחר. גם האולם שבו מתקיימים הקונצרטים, מרכז עינב לתרבות, איננו האולם הרגיל שבו אנחנו מקיימים את הקונצרטים שלנו בסדרה הקלאסית למנויים. זהו אולם שמזוהה עם מוסיקה מסוגים שונים, ומתקיימות בו הופעות מוסיקליות מגוונות ממוסיקה קלאסית ועד מוסיקה קלה. השבוע פתחנו את סדרת הקונצרטים החדשה הזו, ובקונצרט הפתיחה ארחנו את הכנר והמנצח האסטוני אנדרס מוסטונן, שהוביל והלהיב את האנסמבל ואת הקהל בתכנית לא שגרתית שכללה מוסיקה מהבארוק ועד רוק. הקונצרט כולו היה עם אנרגיה של מופע רוק, החל מהקונצ'רטו לכינור של באך, דרך ה"מילונגה למלאך" של פיאצולה, לה פוליה של קורלי (שבאחת הוריאציות הקונטרבס החל לנגן בפיציקטו את קו הבס ואיתו כל הנגנים ניגנו בסגנון ג'אז, כשאנדרס מוסטונן בכינור מאלתר מעליהם בגבהים של הכינור, שנשמע  כמו גיטרה חשמלית בלהקת רוק), יצירה של קנצ'לי שבה הקולות המשונים שהנגנים השמיעו בזמן נגינתה גרמו לצחוק בקהל, ויצירות מוכרות של סקוט ג'ופלין ולד זפלין. הקהל היה מעורב ומרותק לכל אורך הערב, והגיב בהתלהבות לכל יצירה. המופע כולו נוגן ברצף וללא הפסקה, כ-70 דקות נגינה. כהדרן בוצעה יצירה נוספת של פיאצולה – קפה 1930. לפי הקונצרט הראשון, נראה שהסדרה החדשה מצליחה יפה – האולם היה מלא, ורבים מבין הנוכחים לא שמעו לפני כן את האנסמבל, כלומר הסדרה מצליחה להביא גם קהל חדש, כפי שרצינו. מקוה מאד שכך זה יימשך. בקונצרט הבא בסדרה, בינואר, תתארח המנצחת הישראלית ממוצא אורוגוואיי ג'יזל בן דור, בתכנית שכותרתה מאירופה הקלאסית לבואנוס איירס. בתכנית זו אני אופיע כסולן בכינור ביחד עם מנכ"ל האנסמבל, אריה ברדרומא בויולה, בקונצ'רטו כפול של פיאצולה שעובד ע"י ברדרומא לכינור וויולה.

 

מפגש מיוחד בסדרה באור עקיבא

 

מקהלת מורן

 

השבוע יתקיים המפגש השני שלי בסדרת ההרצאות והמפגשים המוסיקליים בהיכל התרבות אור עקיבא. במפגש הזה אני אארח לראשונה 40 משתתפים – מקהלת מורן הייצוגית עם המנהלת המוסיקלית שלהם נעמי פארן. כנראה שבגלל כמות המשתתפים הגדולה, וגם כמות הקהל הגדולה הצפויה להגיע (שכוללת גם זמרים ממקהלות ילדים אחרות מהאזור) הפעם הקהל לא ישב על הבמה אלא באולם. במהלך המפגש תופיע המקהלה בניצוחה של נעמי פארן ברפרטואר מגוון החל מויולדי ועד לעידן רייכל. שני קטעים יבוצעו בניצוחי – מתוך יצירתו הנפלאה של חיים פרמונט "ישרא וישמע". כמובן שהמפגש ילווה בשיחה עם נעמי פארן ובהדגמות מתוך הקטעים שיבוצעו והסברים, והקהל יוזמן גם לשאול שאלות. ביום רביעי הקרוב, 18.11, בשעה 18:30 בהיכל התרבות אור עקיבא.

 

הלב והנשמה ניצחו את הכסף

 

12241035_927274077358572_7710052178230198389_o

צילום: ענר גרא

 

כך נכתב השבוע בעיתון הארץ (אריה ליבנת) למחרת משחק הדרבי הרמת גני במסגרת הליגה הלאומית בכדורסל: "רבע שעה לפחות אחרי המשחק, המשיכו שחקני הפועל לחגוג עם האוהדים במקום לרדת לחדר ההלבשה. עירוני היא עדיין הקבוצה המתוקצבת יותר של העירייה, אבל הפועל היא הדבר ברמת גן". ועוד מדבריו: "למרות שלעירוני היה רוב ביציעים, קולם של האדומים נשמע הרבה יותר. במשך שעתיים ורבע לא הפסיקה חבורה של 200 אוהדים לשיר שירים כמו 'ברמת גן יש רק הפועל, מה זה מה זה עירוני?'". חשוב לציין שהסיבה היחידה שבגללה לעירוני היה רוב ביציעים היא שההנהלה שלה הקצתה רק 200 כרטיסים לאוהדי הפועל, משום שלא רצתה שבמשחק דרבי שהיא מארחת ומשודר ישירות בטלביזיה יהיה יותר קהל אדום. אז איך הם מילאו את האולם בשאר המקומות? הרי זו קבוצה "שרגילה לשחק לעיני חברות של שחקנים ובני משפחה", על-פי אותה כתבה בהארץ. ובכן התשובה היא, כפי שנכתב בכתבה: "'חברים יקרים וסגולים. כל אחד, אבל כל אחד, מגיע ביום ג' הקרוב לאולם זיסמן יחד עם אבא, אמא, אח ואחות, חבר, חברה וגם עם השכנה! יחד, אבל רק ביחד, נצבע את זיסמן אולמנו הביתי בסגול. רמת גן סגולה מאז ולעולם', כתב מנכ"ל עירוני רמת גן, ליאור וילהלם, בדף הפייסבוק שלו לקראת הדרבי הראשון נגד הפועל מאז 1987." וכל הקהל הסגול נכנס למשחק בחינם! העיקר למלא את האולם. אוהדי הפועל, לעומתם, נדרשו לשלם 50 ש"ח לכרטיס. אף פעם לא ראיתי בארץ אפליה כזו במחירי הכרטיסים בין אוהדי (או ליתר דיוק "מקורבי") המארחת לאוהדי האורחת. רק פעם אחת חויתי דבר דומה, כשהייתי ברוסיה במקרה בתקופה שבמהלכה התקיים משחק כדורגל בין ישראל לרוסיה, שאליו כמובן הלכתי. הקהל הרוסי שילם סכום שהיה שווה בערך 15 ש"ח, בעוד שהקהל הישראלי שילם כ-80 ש"ח לכרטיס. פי 5! אבל זה היה ברוסיה. אצל עירוני רמת גן זה אפילו לא היה מחירים שונים – זה היה חינם לעומת מחיר גבוה יחסית לליגה לאומית. אז אם אין לעירוני רמת גן הכנסות ממכירת כרטיסים, על מה מתבסס התקציב שלה? עירוני רמת גן לא צריכה לדאוג, היא מקבלת מעיריית רמת גן כמיליון ומאתיים אלף ש"ח בשנה. והפועל, ששייכת לאותה העיר ומשחקת באותה הליגה? הפועל מקבלת מהעירייה רק כ-200 אלף ש"ח בשנה. איך זה ייתכן? כנראה שעיריית רמת גן לא ממש מעודדת קבוצות אוהדים. הפועל רמת גן כדורסל היא קבוצה שהוקמה לפני ארבע שנים על-ידי אוהדי קבוצת הכדורגל של הפועל רמת גן. אותם האוהדים רצו להחזיר לחיים את הקבוצה שהיתה פעם אימפריה בכדורסל הישראלי והתפרקה לפני כמעט 30 שנה. בעבודה קשה מאד ובמסירות אין קץ הם עבדו בהתנדבות, גייסו כספים, הביאו שחקנים ששיחקו בהתנדבות בליגה ב', הביאו את האוהדים של הקבוצה לנסוע ולעודד בכל מגרש בליגה ב', אח"כ בליגה א' ובליגה הארצית. העונה הקבוצה כבר משחקת בליגה הלאומית, וזקוקה לתקציבים גבוהים יותר. כמובן שהאוהדים נותנים את חלקם ברכישת מנוי, רכישת מוצרי הקבוצה,  תשלום דמי חבר לעמותה וכו', ומגיעים לכל משחק לעודד. אבל התקציב גדול יותר ונדרשת גם תמיכה עירונית משמעותית יותר, וזו, כאמור, לא מגיעה. אז עם נתוני הפתיחה האלה, השבוע כאמור התקיים משחק הדרבי של רמת גן, לראשונה מאז 1987. הקבוצה המארחת, עירוני, קישטה את אולמה בבלונים סגולים, הביאה כמה מתופפים שיעשו הרבה רעש, הביאה את כל ילדי מחלקות הילדים והנוער של הקבוצה לאולם, והשמיעה ברמקול רעש של קהל בפול ווליום אחרי כל סל של הקבוצה. העיקר שתיווצר מראית עין של אוירה ביתית (שהיתה מאד מאד מלאכותית). ואצל הפועל, כיאה לקבוצת אוהדים, 200 האורדונים שהיו באולם עודדו ללא הפסקה, והשחקנים החזירו להם במשחק הקרבה, לחימה, השתטחות לכל  כדור, הגנת לחץ, והמון לב ונשמה. בסיום המשחק, חגגו האוהדים האמיתיים, אלו של קבוצת האוהדים, את הניצחון של הפועל על עירוני 72:69. הלב והנשמה ניצחו את הכסף.

 

12240838_927275067358473_1663763827535665302_o

צילום: ענר גרא

 

חוזר אל אהבת ילדותי

בתכנית "אינטרמצו עם אריק" ששודרה בטלביזיה החינוכית לא מזמן, התארחתי ודיברתי על עבודתי עם סולני תל-אביב, על הקונספציה האמנותית של האנסמבל, על שיתוף הפעולה המיוחד שהיה לנו עם שלמה גרוניך, על עבודתי עם מקהלת זמרי קולגיום, על העבודה החינוכית שאני עושה בחיפה ובגבעתיים, וגם על הנגינה בכינור, שאיתו התחלתי את דרכי האמנותית. במהלך התכנית ניגנתי בכינור באולפן ביחד עם נעם סיון קטע אילתור המבוסס על יצירתו "מוות ולידה", וגם הוקרן קטע שניגנתי בגיל 16 עם התזמורת הסימפונית הצעירה של  חיפה, מתוך הסימפוניה הספרדית של לאלו. הנה הקישור לתכנית, מוזמנים לצפות.

 

[youtube=https://www.youtube.com/watch?v=tShPPfrphc4]

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ

רצח! ניצח! לשון הרע צח!

המילים שבכותרת מופיעות בסיום הפרק "שני גויים" מיצירתו המרגשת של חיים פרמונט "ישרא וישמע". את המילים כתבה המשוררת מיריק שניר. השבוע, ביום רביעי, 4 בנובמבר 2015, בדיוק 20 שנה לאחר רצח יצחק רבין, נופיע עם היצירה הזו בקונצרט מיוחד באודיטוריום הקונסרבטוריון הישראלי בתל אביב. זו יצירה שמבטאת את המציאות הישראלית בעיניהם של ילדים, את חששותיהם ממלחמות, ואת תקוותם לשלום. הפרק "שני גויים" מסתיים במילים – "הר בהר לא יפגוש, אנוש באנוש יפגוש, טורא בטורא לא פגע, אנש באנש פגע, טורא בטורא, פולסא דנורא! רצח! ניצח! לשון הרע צח!". זהו פרק דרמטי וקשה, שלעיתים השירה בו הופכת לדיבור, לזעקות ואף לצעקות. לכלי ההקשה תפקיד מרכזי מאד בפרק הזה. לעיתים הצלילים שלהם נשמעים כמו מכות, חבטות, ואפילו יריות. יש ביצירה עוד מספר פרקים עם אופי דומה ועם טקסטים קשים מעין זה. לעומתם ישנם גם פרקים המבטאים את התקווה והכמיהה לשלום, כמו למשל הפרק "ישרא וישמע", שבו מובא ציטוט מהטקסט המדהים מספר ישעיהו "ולא ישא גוי אל גוי חרב, ולא ילמדו עוד מלחמה. וכיתתו חרבותם לאיתים וחניתותיהם למזמרות. וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ…".

היצירה "ישרא וישמע" זוכה להצלחה בזכות המוסיקה הנפלאה של חיים פרמונט, בזכות הטקסטים המרגשים של מיריק שניר, והרבה בזכות המסירות של כל המבצעים – אנסמבל זמרי מורן, מקהלת מורן (מנהלת אמנותית נעמי פארן), סולני תל-אביב ואני. הביצוע הקרוב יהיה כבר השישי במספר, ואנחנו משוכנעים שזה לא יהיה הביצוע האחרון של יצירה חשובה זו.

שלשום התקיימה חזרה של כל המבצעים לקראת הקונצרט, שבה ניסינו לעבור על היצירה כולה, להיזכר במוסיקה, ללטש את המקומות הדורשים ליטוש ולחזור על מקומות שלא היו ברורים. בסך הכל הספקנו מה שרצינו, ולפני הקונצרט ביום רביעי ניפגש לחזרה קצרה אחרונה על במת האודיטוריום בקונסרבטוריון הישראלי תל-אביב.

 

20151030_105026 (1) סולני תל אביב, מקהלת מורן ואני בחזרה בבית יצחק

 

 תזמורת גבעתיים – חוזרים לעבוד ביחד

אחרי למעלה מארבעה חדשים של הפסקה, חזרתי בשבוע שעבר לעבוד עם תזמורת הקונסרבטוריון בגבעתיים. זו תזמורת שהחלה כתזמורת כלי קשת ובהדרגה הופכת בשנים האחרונות לתזמורת סימפונית עם נגני כלי נשיפה, והרפרטואר בהתאם. השנה אנחנו מנגנים את הסימפוניה מס' 1 של בטהובן, הפתיחה "חליל הקסם" של מוצרט, וריקודים סלבוניים של דבוז'אק. גם השנה פרוייקט השיא של התזמורת יהיה קונצרט משותף עם התזמורת של ביה"ס לאמנויות בחיפה, שגם איתה אני עובד על אותו הרפרטואר. התזמורת המשותפת – שנקראת "תזמורת ארץ הקודש" – תופיע בשני קונצרטים, שיתקיימו בסוף מרץ ובתחילת אפריל, בגבעתיים ובחיפה. החזרה הראשונה עם התזמורת בגבעתיים היתה טובה מאד, ומעבר לשמחה ולהתרגשות שבמפגש החוזר עם הנגנים לאחר פרק זמן ממושך כל כך, גם הורגשה התקדמות של התזמורת כתזמורת בקצב העבודה והלמידה, וכן התקדמות ברמה האישית של כל נגן, וזה בהחלט משמח. יש למה לצפות.

 

DSC_0038-web

תזמורת ארץ הקודש בשנה שעברה

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

שילוב ייחודי וחדשני

 מדוע נגני תזמורת עובדים "רק" 20 שעות בשבוע? מאמר מעניין שנתקלתי בו, של צ'לן בתזמורת הסימפונית של שיקאגו שמסביר את הנקודה; "ישרא וישמע" של חיים פרמונט, לקראת הופעה שישית של היצירה, ביום השנה ה-20 לרצח רבין – 4 בנובמבר 2015; הסדרה החדשה "קצת אחרת" יוצאת לדרך בקרוב, בקונצרט הראשון יתארח הכנר האסטוני אנדרס מוסטונן

 

רק 20 שעות בשבוע? איזו עבודה קלה

במאמר של דיויד סנדרס, צ'לן ותיק (41 שנים) בתזמורת הסימפונית של שיקאגו – הוא מסביר את המשמעות של להיות נגן בתזמורת מובילה בעולם. אנשים שאינם מהתחום, לדבריו, לפעמים אינם מבינים את משמעות העבודה של נגן בתזמורת. שעות העבודה בפועל – חזרות וקונצרטים –  אינן רבות, לכאורה. כ-20 שעות בשבוע בלבד. אז מדוע נגן בתזמורת מקבל שכר של משרה מלאה כשבפועל הוא עובד רק כמחצית מהזמן? (כאן אני חייב לציין, במאמר מוסגר, שהלואי והשכר בארץ לנגני התזמורות היה שכר של משרה מלאה לאדם עם 20 שנות לימוד אינטנסיביות, תואר ראשון ולעיתים שני ושלישי, עוד לפני שנכנסים לותק שלו כנגן מקצועי). סנדרס מסביר בצורה די ברורה את מה שעובר נגן עד הגיעו לתזמורת בינלאומית –  שנות הלימוד הרבות הנדרשות מגיל צעיר מאד, אימוני הנגינה היומיומיים במשך שעות רבות ובמשך שנים רבות של ילדות, נערות ובגרות, ההכנות המייגעות לאודיציות, הכשלונות הרבים באודיציות לפני שמתקבלים לתזמורת ברמה של שיקאגו, וכו' וכו'. וכשנגן מתתקבל בסופו של דבר לתזמורת ברמה של שיקאגו – לדבריו – הוא לא יכול לנוח לרגע. עליו לעשות את המקסימום להישאר כל הזמן בסטנדרטים הגבוהים של התזמורת. המשמעות היא כמובן אימונים יומיומיים על מנת להישאר בכושר, הכנת התפקידים לפני כל חזרה, הכרת הרפרטואר המנוגן, וכו'. כל העבודה הזאת נעשית בבית, מחוץ ל"שעות העבודה בפועל" בתזמורת. אכן, זה המצב בתזמורת שיקאגו, וזה מצב שהיה יכול להיות אידאלי לנגן תזמורת בארץ. בארץ, בגלל אילוצי פרנסה, נגן תזמורת (במרבית התזמורות) מנצל את השעות שלו  שמחוץ לתזמורת – לנגינה במקומות נוספים, להוראה, להקלטות, לחלטורות ולכל דבר שיוכל להשלים לו את ההכנסה, לפעמים גם עבודות שאינן קשורות למוסיקה, כמו חלוקת עיתונים ושמירה. וכך, לנגן בתזמורת בארץ, במרבית התזמורות, אין בכלל את הלוקסוס של להשקיע בתזמורת שלו מחוץ לשעות החזרות והקונצרטים. עליו לדאוג לפרנסתו ולביתו, וזה מצב מצער שהלואי וישתפר. הנה המאמר של דיויד סנדרס (באנגלית). לחצו כאן לקריאה.

 

מקהלת מורן, ישרא וישמע ורצח רבין

הבוקר היתה לי חזרה עם מקהלות מורן (מנהלת אמנותית נעמי פארן) על יצירתו הנפלאה של חיים פרמונט "ישרא וישמע", לקראת הביצוע השישי במספר של היצירה!!! בכל פעם שאני חוזר אל היצירה, נקודת ההתחלה גבוהה יותר, באופן טבעי. וכך, בחזרה הבוקר, הכל זרם והלך מהר. עברנו על כל הפרקים ועוד סיימתי לפני הזמן המתוכנן. ויחד עם זאת ניתן היה להנות מהמוסיקה ומהעוצמות שלה, ולעלות איתה בעוד כמה רמות לקראת הביצוע הבא. הקונצרט יתקיים ביום השנה לרצח רבין 4.11.2015 בקונסרבטוריון שטריקר. כמו בכל פעם, אני יכול גם הפעם להבטיח שצפויה חוייה מרגשת לקהל שיגיע.

 

ישרא וישמע למייל-2

 

 רוק, בארוק וכנר אסטוני

בעוד כשבועיים תיחנך סדרת קונצרטים חדשה של האנסמבל – קצת אחרת. בסדרה זו נגיש שילוב ייחודי וחדשני של מוסיקה קלאסית עם מוסיקת ג'אז, רוק, טנגו ומוסיקה לסרטים. זהו שילוב המאפיין את תפיסתי האישית לגבי מתכונת הקונצרט הקלאסי במאה ה-21, כאשר יצירות בעלות מכנה משותף מתקופות שונות, מארצות שונות ובסגנונות שונים מרכיבות ביחד תכניות של קונצרטים קלאסיים מלהיבים, צעירים ורעננים. בקונצרט הראשון נארח את הכנר והמנצח האסטוני אנדרס מוסטונן.  הוא יוביל את האנסמבל במגוון של סגנונות ויצירות – מ"לה פוליה" של קורלי לטנגו של פיאצולה, מ"הבדרן" של סקוט ג'ופלין אל הלהיטים של לד זפלין, ממוסיקה קלאסית של המאה ה17 למוסיקה קלאסית בת זמננו, מכינור בארוק לכינור מודרני – וכל אלה תוך כדי הובלה בנגינה ובניצוח. יהיה מעניין. הקונצרט הזה, כמו כל הקונצרטים בסדרה – יתקיים במרכז עינב בתל-אביב. פרטים נוספים בקרוב.

 

Mustonen_Maxim Reider

אנדרס מוסטונן. צילום: מקסים ריידר

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

ארוחה של 20 דקות, חזרה של 20 דקות וקונצרט בשידור חי

להסתגל לשישה סולנים שונים מאד זה מזה בתוך שתי חזרות בלבד; לעבוד על כל  יצירה לא יותר מ25 דקות בכל חזרה; לנהל את החזרות מול קהל גדול, ועדיין להיות הכי ענייניים ופרודוקטיביים שאפשר (כאילו הקהל לא קיים); להקדיש חלק מזמן החזרות המועט לבלאנס של הרדיו ולמיקרופונים וסידורי במה, במקום להכנת היצירות; לאכול ארוחת ערב בזמן קצוב של 20 דקות בלבד ולרוץ לאולם לחזרת הבלאנס שלפני הקונצרט; להופיע בכל קונצרט בפני הקהל באולם אבל גם בפני המיקרופונים והמאזינים בשידור חי ברדיו; אלה היו רק חלק מהאתגרים שבפניהם עמדנו ביומיים האינטנסיביים מאד בכפר בלום. בסופו של דבר, שני הקונצרטים היו נהדרים, וזכו לתשואות הן מצד הקהל והן בביקורת המקצועית. הנה כמה תמונות, וכן הביקורת המשבחת של נעם בן זאב על "ארבע העונות" של ויולדי. כפר בלום 2015

 

10981850_467423746771915_6302209767536308957_n

תחילת החזרה הראשונה שלנו בכפר-בלום, עם הצ'לן אורפאו מנדוצי משוייץ, שניגן סויטה חסידית של סטוצ'בסקי בעיבוד שלו לצ'לו ומיתרים. פעם ראשונה איתו, פעם ראשונה עם היצירה, הקהל יושב ומקשיב, 25 דקות ועוברים הלאה

 

11216212_10152882880832237_1413310755483179156_o

האנסמבל עם שלו עד אל, שניגן איתנו צ'מבלו והכניס המון צחוקים לחזרות, בסלפי בחדר שמתחת לבמה בבית העם בכפר-בלום

 

11750605_10152882880937237_10133860412304911_n

ארוחת צהריים של האנסמבל בחדר האוכל של כפר בלום. רגעי מנוחה די מעטים

 

11222245_1030497690308087_7142139044874503398_n

הניידת המיתולוגית של קול המוסיקה, בהכנות לשידורים החיים של הקונצרטים

 

1658246_837960502956246_8842065278575276119_o

הויולנים עם שלו עד אל בחזרת הבלאנס. הרבה צחוקים בחזרות

 

11741270_837960426289587_6375228285422615496_o

הכנרים של האנסמבל, בהובלת הכנר הראשי קובי רובינשטיין

 

11754124_468040173376939_6959830723955517087_n

האנסמבל ואני על הבמה בפתיחת הקונצרט הראשון שלנו. בקונצרט זה גם הצגתי את היצירות והקראתי את הסונטות שעל פיהן חיבר ויולדי את ארבע העונות. בחלקו השני של הקונצרט הזמנתי את הקריינית האהובה של קול המוסיקה, חיותה דביר, לעשות זאת במקומי, והיא זכתה להמון תשואות ואהבה מהקהל

 

10393697_10152882881102237_7424038547615328563_n

הכנרת ההולנדית הנהדרת רוזאנה פיליפנס (שניגנה איתנו את קונצ'רטו החורף של ויולדי) ואני, בסיום הקונצרט. זו היתה חוויה לכולנו לעבוד איתה

 

נעם בן זאב 21.7.2015

הביקורת הנהדרת של נעם בן זאב בעיתון הארץ, על הביצוע של ארבע העונות של ויולדי

 

 

11251216_981341351917085_5392486039975129152_n

למחרת בחזרה לקראת ביצוע יצירתו הנפלאה של חיים פרמונט "ישרא וישמע", גם היא היתה פתוחה לקהל

 

11742998_468341956680094_70096611404348408_n

הקהל ממלא את האולם לקראת קונצרט הסיום של הפסטיבל

 

11745331_468341926680097_2882061952427390489_n

אנסמבל זמרי מורן, מקהלת מורן הייצוגית (מנהלת אמנותית נעמי פארן), אנסמבל סולני תל-אביב (עם אלדד שילוח בכלי הקשה, אולג יקרביץ' בפסנתר ועידו אזרד בקלרינט) לקראת ביצוע היצירה "ישרא וישמע" של חיים פרמונט

 

11702775_468341826680107_6785994351375894290_n

ביצוע היצירה של חיים פרמונט ומיריק שניר "ישרא וישמע". פרק שלישי – ביום בו נולדת

 

11703212_10152885573562237_6104133221815403048_n

הבוקר שלמחרת סיום הפסטיבל, בבריכה של כפר בלום. אחרי יומיים כל כך אינטנסיביים, ואחרי שהאמנים והקהל עזבו את כפר בלום, יכולתי קצת להירגע ולנוח

 

 

 

 

בחזרה לכפר בלום

בשבוע הבא האנסמבל עולה צפונה להופיע בפסטיבל קול המוסיקה בגליל העליון, בכפר-בלום. גולת הכותרת: ביצוע היצירה "ישרא וישמע" של חיים פרמונט, בקונצרט הסיום של הפסטיבל.

 

3185573795

סולני תל אביב, מקהלת מורן הייצוגית ואנסמבל זמרי מורן ב"ישרא וישמע" של חיים פרמונט

 

פסטיבל קול המוסיקה בגליל העליון (כפר בלום) הוא פסטיבל קרוב לליבי. היו לי שם בעבר כמה קונצרטים מרגשים מאד, גם ככנר וגם כמנצח עם סולני תל אביב. שם הכרתי מקרוב מוסיקאים נפלאים, שם זכיתי לחשיפה גדולה, ובעיקר יצרתי שם קשרים חבריים ואישיים קרובים עם הצוות של מלון פסטורל בכפר בלום והמנכ"ל שלו דובי בנארי, איתו אני מיודד עד היום. הופעתי שם לראשונה ככנר בשנת 1997, עם רביעיית ארד, יחד עם זוהר לרנר, גיא בן ציוני ועמית פלד. זכינו שם להצלחה גדולה והיו לנו "אוהדים שרופים" שבאו לשמוע כל חזרה וכל קונצרט שלנו. בקיץ 2002 הופעתי שם לראשונה עם אנסמבל סולני תל אביב. השתתפנו בביצוע מקורי של האופרה "אורפאוס ואאורידיצ'ה" של גלוק, עם חן רייס בתפקיד אאורידיצ'ה. האנסמבל, שהיה אז ממש בראשית דרכו, זכה שם לחשיפה גדולה, וחלק מקהל המנויים שלנו ומחברי חוג הידידים שלנו כיום הכירו אותנו באותו קיץ ומלווים אותנו מאז. במקביל להופעות המזדמנות שלי בפסטיבל כפר-בלום, נוצר קשר קרוב מאד ביני לבין המלון, ולמעשה הסדרה של סופי שבוע מוסיקליים במלון פסטורל בכפר-בלום, סדרה שמתקיימת לאורך כל השנה וזוכה להצלחה גדולה כבר קרוב ל14 שנה, החלה כיוזמה של מנכ"ל המלון דובי בנארי ושלי. זה התחיל מסופשבוע אחד בימים הראשונים של האנסמבל, בדצמבר 2001, במעין עסקת "בארטר" – אנחנו קיבלנו ארוח במלון ואולם לחזרות (שהיו פתוחות לקהל), ובתמורה נתנו קונצרט. מאז אותו סופשבוע מוצלח, חזרנו עם האנסמבל פעמים רבות להופיע בסופי השבוע המוסיקליים של המלון, לפעמים לסופ"ש שלם שכלל שני קונצרטים או יותר וארוח, לפעמים לקונצרט אחד בלבד. במשך השנים המלון השתדרג מאד, נוספו לו חדרים מפוארים, סויטות, ספא, והמקום עצמו הוא נפלא, שקט, מרגיע וקסום. אני תמיד נהנה להיות שם גם ללא קשר לקונצרטים.

 

kfar blum

מלון פסטורל בכפר בלום. מקום נפלא וקסום.

 

בשבוע הבא אנחנו חוזרים להופיע בפסטיבל קול המוסיקה בגליל העליון. תחילה יעלו צפונה חמישה קשתנים מובילים מהאנסמבל – הכנרים קובי רובינשטיין ודיויד סטרונגין, הויולן איתמר רינגל, הצ'לן יותם ברוך ונגנית הקונטרבס אורית צלניקר – שיופיעו בכמה קונצרטים קאמריים במסגרת הפסטיבל. ובשלושת הימים האחרונים של הפסטיבל, 18-20 ביולי, יצטרפו שאר נגני האנסמבל, לבצע שני קונצרטים תזמורתיים לסיום הפסטיבל. ב19 ביולי נשתף פעולה עם שישה נגנים ממשתתפי הפסטיבל, שיופיעו איתנו כסולנים: הכנרים איתמר זורמן, גיא בראונשטיין, אורי ויסנר לוי ורוזאנה פיליפנס יבצעו כל אחד עונה אחרת מארבע העונות של ויולדי. בין עונה לעונה ננגן יצירות שונות לגמרי באופיין: "יזכור" לויולה ומיתרים של עדן פרטוש, עם עמיחי גרוס כסולן, סויטה חסידית לצ'לו ומיתרים של יהויכין סטוצ'בסקי, עם הצ'לן אורפיאו מנדוצי, ורומנסה למיתרים בדו מז'ור של סיבליוס (שהשנה מציינים 150 שנה להולדתו). לסיום הפסטיבל נבצע, ביצוע חמישי במספר (!!!) של יצירתו הנפלאה של חיים פרמונט לטקסטים של מיריק שניר – "ישרא וישמע" למקהלת ילדים, מקהלה מעורבת ותזמורת קאמרית. אל האנסמבל יצטרפו מקהלת מורן הייצוגית ואנסמבל זמרי מורן (מנהלת אמנותית נעמי פארן). היצירה זכתה להצלחה בביצועי הבכורה ולביקורות משבחות, ומפעם לפעם הביצוע משתפר, מקבל עומק, חופש, ספונטניות. אני מצפה מאד לחזור לנצח על היצירה הזו, ומצפה מאד לחזור לפסטיבל בכפר בלום, ולא פחות חשוב – לחזור למלון פסטורל בכפר-בלום.

 

הפרק השלישי "ביום בו נולדת" מתוך "ישרא וישמע" של חיים פרמונט ומיריק שניר, בביצוע אנסמבל סולני תל אביב ומקהלת מורן

[youtube=https://www.youtube.com/watch?v=1JmV0mBW2Vc]

חוויה מטלטלת

גמישות, חופש וספונטניות

הביצוע של "ישרא וישמע" של חיים פרמונט ומיריק שניר בעין החורש במוצ"ש שעבר היה חוויה יוצאת דופן. לפי תגובות הקהל – חוויה מטלטלת. עבור האנסמבל, עבור מקהלות מורן ועבורי – זו היתה חוויה מוסיקלית מרגשת. הביצוע עלה בכמה רמות בהשוואה לביצועים שהיו לפני חודשיים. הוא קיבל עומק והבעה מוסיקלית חזקה. היו בו הרבה יותר גמישות, חופש וספונטניות. המקהלות הגיבו אלי נהדר, והאנסמבל צלצל נפלא. אני אישית מרגיש שהתקדמתי עם היצירה הזו מאד, ומצפה לביצועים הבאים, שהקרוב מביניהם יהיה בפסטיבל כפר-בלום כבר בקיץ הקרוב.

 

 

אתגר לסיום העונה

brill1

שירלי בריל

 

 

ובינתיים, אנחנו מתכוננים לאחד הפרוייקטים התובעניים שלנו העונה. פרוייקט סיום העונה יכלול שלוש יצירות קשות ומאתגרות מאד – הסרנדה למיתרים של דבוז'אק, הקונצ'רטו לקלרינט של קופלנד עם הסולנית שירלי בריל, ומזמור למיתרים של יחזקאל בראון. את היצירה של יחזקאל בראון נבצע לזכרו, מספר חודשים אחרי שהלך לעולמו בגיל 92. ביום שלישי הקרוב נתחיל בחזרות אינטנסיביות ארוכות לקראת שלושת הקונצרטים שיחתמו את עונת המנויים.

 

 

להציל את נטע

בהמשך צפויות לנו כמה פעילויות מעניינות. אחת מהן היא צילומים לסרט קולנוע ישראלי חדש: להציל את נטע – בבימויו של ניר ברגמן ("כנפיים שבורות"). בסרט יבצע האנסמבל קטע מתוך וריאציית נמרוד של אלגר, כאשר אחת הצ'לניות תהיה שחקנית המגלמת דמות מהסרט. בנוסף, האנסמבל יופיע בקונצרט יוצא דופן – "קונצרט ללא גבולות" – שיתקיים בכפר-עזה למען תושבי הדרום ולמען השלום. בקונצרט יבצע האנסמבל את הרקויאם של מוצרט, עם מקהלות האיחוד והקיבוץ הארצי, ובניצוח אבנר איתי. עדכונים בקרוב.

 

קונצרטים בראש אחר במרכז עינב

בקרוב נצא בפרסום עונת הקונצרטים הבאה. זו תהיה עונה מרתקת שבה יתארחו אצלנו מספר סולנים בינלאומיים בפעם הראשונה: הצ'לנית הבריטית נטלי קליין, הכנר והמנצח האסטוני אנדרס מוסטונן, זמרת הסופרן ההונגריה ברברה בורדאש, הפסנתרן בשארה הרוני, הכנר גיורא שמידט, המנצח האוסטרי ארנסט הצל ועוד. בנוסף לסדרת הקונצרטים הרגילה נקיים סדרת קונצרטים חדשה "קצת אחרת", במרכז עינב בתל-אביב, ובה שילובים מעניינים של מוסיקה קלאסית עם ג'אז, רוק, טנגו ומוסיקה מסרטים. הסדרה "בובה של קונצרט" תמשיך לעונתה השלישית. הפרסום המלא של העונה כולה – בקרוב.

 

בפוסט הבא אעדכן מהחזרות לקונצרטים למנויים שיחתמו את עונת הקונצרטים שלנו.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

להתעמק במוסיקה ולגלות בה עולם חדש

יצירתו הנפלאה של חיים פרמונט, "ישרא וישמע", שזכתה לביצועי בכורה מרגשים לפני כחודשיים, חוזרת להופעה אחת במוצ"ש הקרוב. לכבוד הקונצרט, חזרתי אל הפרטיטורה, ואני מגלה בה כל יום עולם חדש לגמרי. חוויה בלתי נגמרת. 

 

3185573795

ישרא וישמע בקונצרט בשטריקר לפני חודשיים.

 

קורה לי לפעמים שאחרי סדרה של קונצרטים אני מרגיש שהייתי רוצה לחזור ולבצע יצירה מסויימת שוב. שאני רוצה להכיר אותה יותר טוב, להרגיש איתה יותר חופשי, ואולי להצליח להנות ממנה יותר בזמן הקונצרט. במיוחד כשמדובר ביצירה שביצעתי בפעם הראשונה ורק למדתי אותה לקראת הקונצרטים הראשונים וכבר זה הסתיים. כך בדיוק הרגשתי לאחר הקונצרטים של "ישרא וישמע", יצירתו הנפלאה של חיים פרמונט לפי טקסטים של מיריק שניר. לשמחתי הרבה, ובניגוד לפעמים אחרות שבהן הרצון שלי לא מתממש, הפעם תהיינה לי הזדמנויות נוספות לבצע את היצירה שוב, כשהראשונה שבהן תהיה במוצ"ש הקרוב. חזרתי ללמוד את "ישרא וישמע" לקראת קונצרט שיהיה לי עם מקהלות מורן ועם האנסמבל במוצ"ש הקרוב.

החוויה של למידה חוזרת של יצירה שכבר ביצעתי היא מאד מהנה. לחזור אל הפרטיטורה ולגלות אותה מחדש, זה פשוט נפלא. בכל יום אני מגלה בפרטיטורה דברים חדשים, וכתוצאה מכך  מרגיש את המוסיקה אחרת. הטמפי, התחושות, הזרימה המוסיקלית, הבלאנס בין הקולות, הכל מקבל משמעות חדשה, עמוקה יותר. זה ממש כיף. וככל שאני מכיר את הפרטיטורה טוב יותר, אני רואה את היצירה ממבט כולל יותר, מרגיש את הפראזות הארוכות יותר, ומתעסק פחות עם הפרטים הקטנים (למרות שהם חשובים מאד). בשבוע שעבר חזרתי לעבוד על היצירה ישרא וישמע בחזרה אחת ארוכה (שש שעות) עם מקהלות מורן. מעבר לשמחה ולכיף שהיה לי לפגוש את המוסיקאים הצעירים האלה, היה כיף לעשות מוסיקה ברמה גבוהה יותר עם היצירה הזו שכבר כולנו מכירים, להתעמק בה יותר, לנסות לבצע אותה קצת אחרת, לנסות להקשיב לבלאנס, לחפש את הטמפי הנכונים, את הזרימה. שיתוף הפעולה שלהם היה מדהים והגענו בחזרה הזו לתוצאות טובות מאד.

באחת ההפסקות של החזרה הקלטתי עם המקהלה את השיר "כולם חושבים שאני משוגע", שהוא שיר אוהדים של הפועל רמת גן. המקהלה שיתפה פעולה, שרה עם המון אנרגיה והתלהבות, והביצוע עורר הרבה תגובות והדים חיוביים בקרב הקבוצה, ההנהלה, השחקנים והאוהדים. הנה הביצוע

 

[youtube=https://www.youtube.com/watch?v=INNOHEGfnaY]

 

מחר תתקיים חזרה אחת ארוכה בבית יצחק, עם האנסמבל ומקהלות מורן, על היצירה "ישרא וישמע", לקראת הקונצרט במוצ"ש. אני מאד מצפה לזה, ומאמין שיהיה ביצוע עמוק ומרגש יותר.

 

הנה המלצתו של חגי חיטרון על הקונצרט, שפורסמה אתמול ב"הארץ". מוזמנים לבוא לשמוע.

 

20150303_234250

 

 

 

התאוששות מפרוייקט גרנדיוזי

באיזה מהקונצרטים הקהל קם על רגליו להריע לנו? מה שרו חברי מקהלת מורן בחזרות מעבר ליצירתו של חיים פרמונט? ואיך זה השפיע על משחק כדורסל שהתקיים באותו הזמן? על הפרוייקט הגרנדיוזי של "ישרא וישמע" שהסתיים לפני מספר ימים ועדיין מהדהד אצלי בראש.

3185573795

אלה היו שלושה קונצרטים מרגשים, אינטנסיביים ומאתגרים. היצירה "ישרא וישמע" של חיים פרמונט זכתה לתגובות נלהבות מאד. זו יצירה חזקה ורגשית מאד, הטקסטים של מיריק שניר נפלאים, והחוויה של ביצוע יצירה כזו היא חוויה יוצאת דופן. התפקיד שלי היה תובעני במיוחד, ודרש ריכוז שיא ערב אחרי ערב. בכל קונצרט קרו דברים קטנים שהייתי חייב לשים לב אליהם ומיד להגיב, בכל פרק היו "מוקשים" ריתמיים, כניסות שנגנים וזמרים חיכו להן והיו תלויים בי, ענייני בלאנס שהייתי צריך להגיב מיידית וכד'. בסך הכל התוצאה היתה טובה מאד, והחשיבות של הפרוייקט הזה היתה בראש ובראשונה בעצם ביצועו והוצאתו לפועל. מעבר לכך, האנסמבל צלצל נהדר ושתי המקהלות (מקהלת הילדים מורן ואנסמבל זמרי מורן) היו נפלאות והגיבו אלי מאד יפה בחזרות ובמהלך הקונצרטים. הקרנת הטקסטים על מסך בזמן הביצוע היתה חיונית ביותר והעצימה את חוויית ההאזנה של הקהל למוסיקה. האולמות בחיפה ובכפר-שמריהו היו מלאים, ובתל-אביב היתה גם נוכחות יפה של מוסיקאים פעילים – מלחינים, מנצחים ומבצעים – מעבר לקהל הקונצרטים הרגיל. בחיפה היתה כמות מכובדת מאד של קהל צעיר, ברובו תלמידים ובוגרים שלי (ושל חיים פרמונט) מביה"ס התיכון לאמנויות בחיפה. זה כמובן השפיע על האנרגיה באולם, מחיאות הכפיים בסיום היו ממושכות ונלהבות והקהל קם על רגליו להריע לחיים, למיריק, לנעמי פארן מנצחת המקהלות ולמבצעים שעל הבמה. באופן טבעי, לאחר פרוייקט כזה, המוסיקה עדיין מהדהדת אצלי בראש כל הזמן, וההתאוששות מהפרוייקט הענק שהרמנו היא איטית וממושכת. התגובות שקיבלנו (ואנחנו עדיין ממשיכים לקבל) בעקבות הקונצרטים נלהבות מאד, הנה כמה מהן:

"בראבו לכולכם! ממש יוצא מן הכלל. יצירה יפהפיה ולא קלה התובעת ביצוע מצויין שהיה כזה בכל פרטיו – מקהלות, תזמורת, ניצוח. כל הכבוד על האומץ וכל הכבוד על הביצוע!"

"קונצרט פנטסטי – לא להחמיץ!"

"חזק, חזק, חזק!!!
אין
לי
מילים!!"

"היה מדהים אתמול. הטקסטים חזקים והיצירה מצמררת. כל הכבוד."

"היצירה הישראלית גאונית. המשוררת עשתה מוסיקה עם המילים והמלחין כתב יצירה מורכבת מאד, עם שימוש מופלא בכל הכלים כולל המילים . עם פוגות, סופי פרקים הרמוניים מדהימים, עם קטעים ליריים. הזמרת הסולנית הראשונה אותנו היממה, ומישהו אחר דווקא אהב את המצו שאחריה. כן, בקלות מי שמעוניין יכול לנסות להפוך את המסרים למסרים פוליטיים, (וכמובן אינני יודעת מה כוונת המשוררת, ותקוותי שלא ניסתה להעביר מסר פוליטי). בסופו של דבר היצירה מעבירה חזק מאד את ההתמודדות שלנו עם השכול הכואב המשותף לימין והשמאל והכמיהה לשלום. את הפחדים של הורים ששולחים ילדיהם לצבא, והסבל שלא מרפה מכך. אם יש ציניות על כתבי התנך פה ושם, מועבר גם כבוד רב אליהם שכן היצירה נגמרת בשורות המדהימות של "לא ישא גוי אל גוי חרב…" שהם התקווה שלנו כעם יהודי רווי עצב, כאחד."

905764_799295613468941_6411724346888863940_o

נעם בן זאב שיבח את האנסמבל בביקורת בעיתון הארץ:

"האותנטיות הרגשית, הכעס, הנהייה לנחמה — אלה כובשות את הלב ומגלות יצירה יוצאת דופן בתעוזתה, במוזיקה ובמלים.

אנסמבל סולני ת"א ראוי אפוא למחמאות על הבחירה בחומר הייחודי וגם על העבודה הקשה, יחד עם מקהלות מורן: ההשקעה שניכרה, המסירות של הזמרים והזמרות, והמחשבה… השליחות התרבותית־מוזיקלית־חברתית המרשימה, של המנצח ברק טל והאנסמבל"

הקשר שלי עם שתי המקהלות היה מאד מוצלח. התחלתי בחזרות עם כל אחת מהן עוד לפני תחילת החזרות עם התזמורת. תוך כדי החזרות למדתי להכיר אותם והם אותי. התגובה שלהם אלי הלכה והשתפרה מיום ליום, ואיפשרה לי להיות יותר ויותר ספונטני בקונצרטים,  במיוחד בפרקים השירתיים והאיטיים (אלה שאין בהם מוקשים ריתמיים). במהלך החזרות המקהלה הצעירה הראתה גם יכולות בשירה של  חומרים אחרים, ובימי הולדת של נגנים מהאנסמבל הם שרו להם שירי יום הולדת בגרסא משלהם, בכמה קולות, והלהיבו את כולנו. לפני הקונצרט בשטריקר ביקשתי מהמקהלה לשיר גם שיר עידוד להפועל רמת גן, לקראת משחק חשוב שלה בכדורסל שהתקיים באותו ערב, משחק שנאלצתי כמובן להחמיץ. את התוצאה, בוידאו שלפניכם, שלחתי באמצעות דף הפייסבוק של הפועל רמת גן, והוא הפך ל"להיט" בקרב האוהדים והשחקנים. הקבוצה, אגב, ניצחה במשחק.

[youtube=https://www.youtube.com/watch?v=LPsYm-RAs5M]

כולנו מקוים מאד להופיע שוב עם "ישרא וישמע", ולפי התגובות וההתעניינות יש סיכוי שזה יקרה בקרוב.

ישרא וישמע – מחר מתחילים הקונצרטים

שבוע החזרות האינטנסיבי הגיע לסיומו, והיום בחזרה הגנרלית ביצענו את כל היצירה "ישרא וישמע" של חיים פרמונט ברצף. מחר מתחילים הקונצרטים. ציפייה והרבה התרגשות של כל 80 המשתתפים!

 

1466190_10152551270372237_7204425292125080177_n

 

 

יצירה חזקה, מרגשת, קשה, מאתגרת, תובענית, אספרסיבית, עמוקה. באמת שאין דרך לתאר במילים את היצירה "ישרא וישמע" של חיים פרמונט, פשוט צריך לבוא ולשמוע אותה. לשמוע ובו זמנית לקרוא את הטקסטים המדהימים של מיריק שניר, אשר יוקרנו על מסך בזמן הביצוע. לי באופן אישי, זה היה שבוע לא קל. היצירה דורשת המון ריכוז מכל המבצעים, ובראש ובראשונה מהמנצח. להשתלט על 80 המבצעים, לסדר את הכל, להושיב את הכל ביחד, לאזן בין הקולות ובין התזמורת למקהלה ולסולניות, להיות ברור לכולם, לתת ביטחון וכל הזמן להוביל את המוסיקה ביצירה תובענית כזו – זה אתגר גדול מאד. היום ביצענו את היצירה בשלמותה בחזרה הגנרלית, ואחר-כך עשינו תיקונים, חזרנו על קטעים שדרשו ליטוש, סידרנו ענייני בלאנס וטמפו, ובסופו של דבר יצאנו בהרגשה שעברנו תהליך פורה ואיכותי ואנחנו דרוכים ומוכנים לקראת הביצועים הפומביים של היצירה.

 

10993081_10205277695454716_3535056595709920971_n

 

 

הקונצרט הזה זוכה, באופן טבעי, לסיקור תקשורתי יפה, ואתמול התפרסמה באתר הבמה כתבה ובה ראיון עם חיים פרמונט, מיריק שניר ונעמי פארן, על היצירה ותהליך כתיבתה. הנה הכתבה במלואה.

 

הריון ארוך מאוד  – יותר מ-16 שנים – היה ליצירה החדשה של המלחין חיים פרמונט והמשוררת מיריק שניר. במוצאי שבת בחיפה תראה היצירה  "ישרא ישמע" אור לראשונה (ובהמשך בתל אביב ובכפר שמריהו).

היצירה נכתבה למקהלה ולאנסמבל כלים ובקונצרט ישתתפו מקהלות מורן ואנסמבל סולני תל אביב.

 

"לא ידעתי מה לעשות עם הטקסט"

"את היצירה הזמנתי לקראת יום ההולדת ה-50 של המדינה," מספר המלחין חיים פרמונט, "ביקשתי מסופרת הילדים מיריק שניר – שנינו גדלנו בקיבוץ כפר גלעדי – לכתוב משהו. ה"משהו" הוא מה שהילדים אומרים למדינה בת החמישים. היצירה לא הגיעה מייד וכשהיא הגיעה קראתי, קראתי שוב, עיינתי מחדש ולא ידעתי מה לעשות עם הטקסט.."

כלומר?

"בשונה מטקסטים אחרים,  מיריק שניר שלחה  12 שירים לכאורה, ולמעשה אלה טקסטים שבין פרוזה לשירה, טקסטים שהם משחקי מלים, נרטיב אסוציאטיבי. טקסט דקלרטיבי, תמהיל של שפה מודרנית וציטוטים מן הנביאים ומן התורה ושיר של יהודה עמיחי. יש יסוד מוזיקלי חזק מאוד במלים עצמן, לעתים בחלקי המלים וגם בהברות הבודדות.

"בנוסף לכל התכנים,  הצורה הגרפית של השירים גם היא משמעותית. את כל זה צריך לכתוב ליצירה מוזיקלית ולשתף את הקהל בחוויה הכוללת. הדברים האלה ארכו זמן ובסופו של דבר לפני כשנה וחצי הלכו הדברים והתגבשו לכלל יצירה".

התחלתָ מאפס? כלומר לקראת כתבת את היצירה בתהליך אחד?

"לא בדיוק. שיר אחד, השיר ה-12 ביצירה, הולחן ראשון. הבתים נפתחים ב-'חן עמי…אור עמי…עוז עמי..' ולתוך זה משתלב  הטקסט המקראי רווי התקווה 'לא יישא גוי אל גוי חרב' וגו'. את המוזיקה לשיר הזה חיברתי מזמן, לפני כמה שנים. מקהלת מורן כבר הופיעה איתו בכמה מקומות.

"הצטרפתי  לאחד מסיורי ההופעות של המקהלה לפסטיבל מקהלות 'סוֹנגפֶסט' בעיר לונד בשוודיה. שהיתי שם במשך שבוע ימים ושמעתי הרבה מקהלות. במשך שבוע בוצעו שם עשרות יצירות, מתוכן שלוש יצירות קלאסיות – אחת של ברהמס, מיסה של בטהובן ו"כרמינה בורנה" של אורף, אבל אלה  היו היצירות ה'קלאסיות' היחידות. כל היתר, עשרות יצירות, נכתבו על ידי  קומפוזיטורים שוודיים, סקנדינביים בטכניקות שירה לא פשוטות- מוזיקה חדשה ונפלאה והקהל קיבל את היצירות בהתלהבות ובחום.

"חזרתי משם  עם תחושה חזקה שניתן להתייחס אחרת לטקסט, אפשר להרחיב את האמצעים האמנותיים ומן הסתם ההקשבה למקהלות השונות. היתה הדרבון ששלח אותי לסיים את המלאכה ובכל זאת התהליך היה ארוך וממושך."

על אותו ביצוע בשוודיה מרחיבה גם נעמי פארן: "השיר 'ישרא וישמע'הושר אז על ידי מקהלת מורן, עם הסולנית עינת ארונשטיין (שבינתיים מנהלת קריירה עצמאית כזמרת י. ש.) אבל את התוספת של הציטוט מספר ישעיה, שרו ארבע מקהלות ביחד והרושם היה אדיר. היצירה כבשה אותנו ואת הקהל. מאז שרנו את השיר במקומות רבים וחיכינו לתום תהליך הכתיבה'".


"אבינו מלקנו"

תוכל להרחיב על האמצעים האמנותיים ביצירה?

"ראשית כל השימוש בקולות, הפוליפוניה, המסורת מדברת על ארבעה קולות, יצירות חדשות יש בהן יותר קולות. הוספת קול  – ויש ביצירה מקומות שהמקהלה שרה שישה ושמונה קולות – כמוה כהוספת צבע לציור.  אם נשוב ליצירה המילולית עצמה, בפנייה הראשונה ביקשתי ממיריק שניר התייחסות של ילדים למדינה, אבל לא התייחסות ילדותית, לא מתקתקות של ספרי ילדים.

בשירים שלה נוספו לקול הילדים גם קולותיהן של אימהות. התוכן עוסק בהרבה כאב ובהרבה תקווה.  הנה כמה צירופים 'קם עם לָעֵגל…קם עם לָרֶגל…קם עם לַדֶּגל..', 'בונה ציון בדמים וירושלים בעולה', מספר מיכה, או משחק המלים בין 'ברוך שלא עשאני גוי' שמתחרז עם 'אוי, אוי' או המלים 'למגר, להגר, לשגר' שמתהדהד להן הצליל 'גֵר'  שוב ושוב.

"באחד השירים באים ברצף שני צירופי מילים 'אבינו מלכנו', טקסט מוכר היטב לכל, מתוך התפילה  לראש השנה ומייד אחריו כותבת שניר 'אבינו מלקנו' מלשון מלקות. צרופים כאלה ישנם לרוב ולכן במקביל לשירת מקהלה 'מקובלת' השתמשתי בשיטת הדיבור-שירה (שיטה שמוכרת יותר בשמה הגרמני  sprechgesang), לצד חלוקת המקהלה לקבוצות וסולן מול מקהלה.

"יסוד נוסף והוא שבביצוע משתתפות שתי מקהלות מקהלת מורן ואנסמבל מורן של זמרים מבוגרים יותר, זה אפשר לי להפוך את מקהלת הילדים למעין סולנית מול מקהלת המבוגרים. חלק מהטקסט מושר בצעקות, ממש צעקות שכתובות בתווים, קריאות, נגיעות אטונליות מקרבות ומורכבות. במהלך החזרות הראשונות זיהה ברק טל, מנצח אנסמבל סולני תל אביב, יסודות מתוך מוזיקה של ברהמס ושל מסיאן".

חשבת על המלחינים האלה בזמן חיבור היצירה?

"כל אחד מאיתנו פועל בסביבה אמנותית כזו או אחרת, ציטוט של רעיון, פסוק, או רוח מסביבה  הוא דבר טבעי לכל יוצר, לכל אמן. ברהמס הוא לא מלחין שחשבתי עליו, כאמור ברק זיהה צירוף של ארבעה צלילים מתוך הסימפוניה הראשונה. לעומת זאת אני מסכים בהחלט לנוכחותו של המלחין אוליבייה מֶסיאן כמקור השראה,  בעיקר עם יצירתו 'רביעייה לקץ הימים'.  לכאורה זו רביעייה קאמרית לכל דבר, למעשה זו רביעייה שבה לא כל הכלים מנגנים כל הזמן, יש קטעים סולניים ובכל זאת הקאמריות נשמרת. יש אפשרות שבמקום האנסמבל יויע בעתיד עם מקהלה  הרכב כלי מצומצם יותר ועל הרכב כזה חשבתי".

 

"לוז היצירה הוא התקווה לשלום"

 אם נחזור למשמעות של היצירה, נראה לי שגם הזמר הטוב יותר יתקשה בהעברת המסרים  החריפים של שניר

"חשבנו גם על זה ואנחנו נקרין במהלך הקונצרט את מילות השירים, לא ככתוביות, בשיטה המקובלת באופרה, אלא שיר שלם, כך שהקהל באולם ייחשף לממד הגרפי-ויזואלי של היצירה. למרות הקשיים המתוארים כאן, הרי שהמקהלה השתלטה על היצירה כבר מזמן. אני משוכנע שהקהל יחוש במסרים, בקוהרנטיות של היצירה, בכוונותיה, בהקשרים, בסאב טקסט, ויחוש במקום שבו המוזיקה מתחילה או למעשה יחוש שהמוזיקה מהווה את המשכן של המלים"

"לוז היצירה," אומרת המשוררת מיריק שניר, "הוא התקווה לשלום. השירים הם מגוון הקולות שמקיפים אותנו, קולות שנחרטים בנו כילדים, ילדי ישראל וילדי ישמעאל, חלק מהטקסטים נכתבו במיוחד ליצירה, כשחיים פרמונט פנה אלי וחלקם נשלפו מן המגירה. צריך לומר שהטקסטים לא נכתבו במיוחד לילדים. היצירה נכתבה לפני שנים, היא מתארת מציאות שהיתה נכונה לשעת כתיבת הדברים, והיא רלוונטית יותר ויותר".

הרעיון שאת הטקסט הזה שרים ילדים גרם לך לעשות "הנחות" בטקסטים?

"נוכחתי בחזרות וחשתי בנחישות שהם מביאים אותם אל הבמה. הם דואגים לכך שכל הקולות יישמעו. מה שאני שמעתי בחזרות הוא תוצאה שמדברת אל הקהל, מוזיקה מצמררת ובסך הכל חוויה חזקה מאוד שהצעירים מצליחים להעביר בכל פעם מחדש".

 

יצירה מילולית חזקה

"אלַי, הגיעו מיריק שניר וחיים פרמונט לפני כעשור," אומרת נעמי פארן, "למעשה כבר באותה פגישה ראשונה אמרתי קדימה. מצאו חן בעיני צורת השימוש בשפה, העובדה  שיש כאן יצירה מילולית חזקה שאינה בורחת מקשיים. נוסף לכל היה שיר אחד מולחן שמיד נכנס לעבודה. חיים שמע התלהב ו…  אז הוא חיפש את הדרך להתמודד עם הטקסט, לפצח אותו ונעצר. אותו מעצור  נחלץ בסופו של דבר.

"לפני כמה חודשים הוא אמר לי בטלפון: 'את חייבת לבוא לשמוע!' נסעתי, שמעתי, והתלהבתי. לא מדובר במשימה פשוטה. הטקסטים חזקים, טורא בטורא, פולסא דנורא, קם, עם, דם; הר בהר יפגוש; עין תחת  עין; כל אלה לא רק מלים, אלא מושגים שלא בטוח כיצד ילדים יגיבו, כיצד יבינו ובסוף כיצד ישירו. היום ברור לי שהצלחנו. הילדים אינם אטומים למתרחש סביבם, הם יכולים להתמודד עם טקסט כזה בכלים שלהם. אני כבר מחכה לראות את תגובת הקהל".

 

הקונצרטים יתקיימו  בתאריכים הבאים: 14 בפברואר 2015 בשעה 20:30 במרכז רפפורט בחיפה, מחיר כרטיס 125-80 ש"ח, להזמנת כרטיסים: 04-8363804, ה-15 בפברואר בשעה 20:30בקונסרבטוריון הישראלי למוזיקה בתל אביב. מחיר כרטיס 140-80 ש"ח, להזמנת כרטיסים: 054-6934439. ה-16 במרץ בשעה 20:30 במרכז וייל בכפר שמריהו. מחיר כרטיס: 120-80 ש"ח, להזמנת כרטיסים: 09-9569430.

 

 

 

 

 

 

בוקר איכותי, מרגש ומצחיק לסיום העונה

מי קרעה אותנו מצחוק בחזרות? עם מי אלתרתי קטעי משחק לא מתוכננים? ולמה ביצענו קונצרטים לילדים מול קהל של מבוגרים? על סיום העונה האיכותי, המרגש והמצחיק של אנסמבל סולני תל-אביב.

IMG_20140702_130122

איילת רובינסון – הפילה את האנסמבל מצחוק

 

עונת הקונצרטים של האנסמבל הסתיימה אתמול דווקא בקונצרט בוקר – קונצרט שכלל את כל שלוש התכניות לילדים שאיתן הופענו במהלך העונה. זה היה קונצרט חשיפה למפיקים וקניינים, שמטרתו לייצר לנו הרבה הופעות לילדים לעונה הבאה. לכאורה, סיום עונה צנוע. לא קונצרט ערב, לא קונצרט למנויים, לא בשידור חי, עם מספר לא גדול של נגנים, ועם קהל שאיננו קהל היעד האמיתי (רוב הקהל היה מבוגרים, שאמורים להחליט אם לקנות את הקונצרטים האלה עבור הילדים). בפועל, זה היה סיום עונה איכותי, מרגש, עם הרבה הנאה, מוסיקה איכותית, נגנים מצויינים, שחקנים נפלאים, וטעם של עוד.

10433754_10152102296682237_3392571068575612814_n

"דודה מלודי" (איילת רובינסון) ואני

 

החזרות התנהלו באוירה טובה ומהנה, עם הרכב נגנים שהוא שילוב של אנשים נהדרים ונגנים מצויינים. אליהם הצטרפה השחקנית המדהימה איילת רובינסון שהפילה את כולנו מצחוק במהלך החזרות, וכמובן השחקן דותן אלעד עם הבובה קנון. מצב הרוח של כולנו במהלך החזרות היה טוב במיוחד, וההתקדמות היתה מהירה מאוד. בסיום החזרה השנייה (והאחרונה) הרגשנו שהגענו לרמה גבוהה יותר מאשר בפעם הקודמת שביצענו כל אחת מהתכניות. במיוחד הדבר ניכר בתכנית "יער הגעגועים", שהיא תכנית קשה מאד, ובמרכזה יצירתה של דקלה בניאל (שהיא גם המנהלת האמנותית והבמאית של הסדרה כולה) עפ"י הסיפור של ציפי שחרור יער הגעגועים. זו יצירה קשה שדורשת הרבה ריכוז, הקשבה, דיוק, הבעה, ויכולת טכנית גבוהה של כל נגן. בנוסף על כל אלה, המוסיקה צריכה להסתנכרן עם הטקסטים והמשחק (בכיכובם של איילת רובינסון ודותן אלעד). היצירה כתובה מצוין והיא מאד מרגשת, ובמהלך החזרות הרגשתי את הצמרמורת מהמוסיקה של דקלה ומהביצוע של האנסמבל שהלך והשתפר כל הזמן. למרות שבהופעה זה לא היה מושלם, העבודה הרבה והטובה שעשינו הורגשה היטב והתוצאה היתה מצויינת.

10301507_10152102296887237_5416234319003520977_n

איילת ואני ברגע של ריכוז לפני העלייה לבמה

 

פרט לתכנית הזו היתה התכנית "מה זה התנועות האלה" שהיא תכנית יותר מוסיקלית-פדגוגית ובה אני גם מפגין את כישורי המשחק שלי. היה לי מאד כיף להגיש את התכנית הזו ולאלתר במהלך ההופעה עם קנון בכל מיני קטעי משחק לא מתוכננים ומצחיקים שנוצרו…

20140702_124016

"והילד הזה הוא אני", עם מקהלת מורן ונעמי פארן

 

תכנית נוספת שהוצגה היתה "הילד הזה הוא אני", בהשתתפות מקהלת הילדים מורן בניצוח נעמי פארן, ובה בוצעו כמה משיריו המולחנים של יהודה אטלס מתוך ספרו "הילד הזה הוא אני". זו תכנית שרצה כבר די הרבה, והורגש בה הביטחון והניסיון של כל המשתתפים בביצועה.

20140702_130355

מקהלת מורן עם קנון ועם נגני האנסמבל, בניצוח נעמי פארן

 

התגובות שקיבלנו מצויינות, ועכשיו מטרתנו היא להגיע עם שלוש התכניות האלה לכל מקום, לכל בית ספר ולכל קהל צעיר שזה עשוי לעניין אותו. אז הנגנים התפזרו, העונה הסתיימה, ועכשיו חופשת הקיץ מתחילה, ואיתה גם ההכנות הרבות לעונת הקונצרטים הבאה.