חברות ארוכת שנים

שיתוף הפעולה עם הסולן נגן המנדולינה יקי ראובן היה מיוחד מאד. ההיכרות והחברות בינינו היא ארוכת שנים, והעבודה המשותפת איתו היא תמיד מקצועית מאד ולפרטי פרטים מצד אחד, ובאוירה טובה וחברית מצד שני. הפעם הרחבנו את שיתוף הפעולה שלנו גם לנגינה משותפת, כשלראשונה הופעתי עם האנסמבל כסולן בכינור, ביצירה שלא מבוצעת הרבה – קונצ'רטו לכינור ולמנדולינה של ויולדי.

 

 

 

12341621_514109865436636_8004826145817452545_n

 

הרבה חוויות נפלאות עברו על האנסמבל ועלי בשבוע האחרון. הפרוייקט למנויים שהסתיים ביום שני השבוע, היה אחד הטובים והמוצלחים שלנו. בקונצרטים נכח קהל רב והתגובות היו נלהבות וחמות. התכנית היתה נהדרת, היה בה שילוב של קונצ'רטי אינסטרומנטליים עם יצירות מקהלתיות, שילוב של מוסיקת בארוק מראשית המאה ה18 עם יצירה ישראלית מצויינת מהמאה ה-21 (פעמון האדמה של אייל באט). הרכב הנגנים היה איכותי מאד, הרכב שיש בו שילוב בין כמה נגנים מובילים  מנוסים מעולים כמו הכנרים קובי רובינשטיין (הכנר הראשי שלנו) ואלה ואולין, הויולנית אליאנה לובנברג, לבין נגנים צעירים נפלאים שמנגנים טוב, משתלבים היטב באנסמבל, משקיעים ונותנים את המקסימום בחזרות ובקונצרטים. שיתוף הפעולה עם הסולן נגן המנדולינה יקי ראובן היה מיוחד מאד. ההיכרות והחברות בינינו היא ארוכת שנים, והעבודה המשותפת איתו היא תמיד מקצועית מאד ולפרטי פרטים מצד אחד, ובאוירה טובה וחברית מצד שני. הפעם הרחבנו את שיתוף הפעולה שלנו גם לנגינה משותפת, כשלראשונה הופעתי עם האנסמבל כסולן בכינור, ביצירה שלא מבוצעת הרבה – קונצ'רטו לכינור ולמנדולינה של ויולדי. עבורי באופן אישי זה היה מרגש אבל גם מלחיץ. להוביל את האנסמבל ככנר סולן, להראות לנגנים באמצעות הנגינה, ולא באמצעות הניצוח, מה אני רוצה, כשכל הנגנים המעולים האלה מסתכלים ומקשיבים לנגינתי – זה לא קל. לשמחתי, כבר מהחזרה הראשונה הרגשתי את התמיכה, הפרגון ושיתוף הפעולה של הנגנים, וזה מהר מאד שחרר את הלחץ ממני ונתן לי ביטחון. העבודה על הקונצ'רטו לכינור של באך בביצוע של יקי ראובן במנדולינה, היתה גם היא יוצאת דופן, מהסיבה שפרט לביצועים בקונצרטים גם הקלטנו את היצירה לתקליטור. אמנם כל הכנה של כל יצירה, גם ללא הקלטה, היא בסטנדרטים הגבוהים ביותר ובשאיפה לשלמות, אך בכל זאת עצם הידיעה שהביצוע הוקלט לדיסק השפיעה מאד (לטובה) על רמת הריכוז, ההקשבה והדיוק בחזרות ובקונצרטים. הנה קטע וידאו קצר מהפרק השלישי של הקונצ'רטו לכינור של באך בביצועו של יקי ראובן – לחצו כאן. בנוסף, בפרוייקט הזה שיתפנו פעולה בפעם הראשונה עם האנסמבל הקולי הישראלי (מנהל מוסיקלי יובל בן עוזר). זהו אנסמבל קולי איכותי מאד, שמגיב היטב ומהר. היו לנו רק שתי חזרות יחד איתם (ולי אישית אפילו לא היתה הזדמנות לפגוש אותם לפני כן לבד, כך שהעבודה איתם נעשתה תוך כדי חזרות התזמורת), אבל בפרק הזמן הקצר הזה העבודה היתה טובה ויעילה, ההתקדמות היתה מהירה מאד והתוצאה היתה מצויינת.

 

12316306_514109782103311_6828101300644488785_n

 

בנוסף לכל אלה, התבשרנו כבר ביום החזרות הראשון על זכייתו של האנסמבל בפרס לנדאו לאמנויות הבמה, פרס חשוב ויוקרתי. זה כמובן שימח את כולנו והוסיף לאוירה ולאיכות העבודה בחזרות. עבורי אישית הזכייה בפרס נתנה הרבה מאד מרץ וכח להמשיך. כידוע, לקיים פעילות מוסיקלית תזמורתית בארץ זה מאד לא פשוט. התקציבים אינם גבוהים, הכספים מגיעים אחרי הרבה עיכוביםו הליכים ביורוקרטיים אינסופיים, ישנה כל הזמן אי וודאות לגבי גובה התמיכה הממסדית, וכו'. ועם כל התנאים האלה, לשמור על רמה גבוהה ולא לוותר על האידאלים האמנותיים זה כמעט בלתי אפשרי. לכן, ההכרה וההערכה שהאנסמבל זכה בה כעת מאד מעודדים אותנו, וכמובן שגם הפרס הכספי יסייע לנו מאד. נימוקי הועדה למתן הפרס: "מאז הקמתו מהווה האנסמבל, יחד עם המנצח ברק טל, מגנט לנגני דור המשך. תרומתו של האנסמבל להחזרת מוזיקאים ישראליים לפעילות אמנותית ולמגורים בארץ, מכרעת. האנסמבל בולט ברמתו הגבוהה, באיכות נגניו ובעידוד היצירה הישראלית ומגלה חדשנות ומקוריות בתכניותיו. לאורך שנים מקיים פעילות חינוכית רבת היקף ברחבי הארץ ומאתגר בכך מאזינים צעירים". טקס הענקת הפרסים יתקיים ב18.1.2016 ויועבר בשידור חי בערוץ 2.

 

ובשבוע הבא האנסמבל יופיע לראשונה בקצרין שברמת הגולן, בתכנית מגוונת "מבארוק עד רוק", תכנית שתתחיל מיצירות של באך וויולדי ותגיע עד ללהיטים של מטאליקה. יהיה כיף.

 

 

 

 

 

אולי יש מוות שאין בו אלימות – חוזרים ל"מוות ולידה"

הצלחה ראשונה במאבק על הגדלת תקציב התרבות, הרבה בזכות מחאת האמנים והמשא ומתן העיקש שניהלה השרה רגב מול האוצר; חוזרים ל"מוות ולידה" של נעם סיון בעברית ובערבית – סולני תל-אביב פותחים את עונת הקונצרטים בספטמבר, בקונצרט מיוחד במסגרת חג המוסיקה הישראלית; וכמה תמונות וחוויות מהיומיים האחרונים של המאסטרקלס הבינלאומי לשירה אמנותית בירושלים, כולל קונצרט הגאלה עם הסינפונייטה הישראלית באר שבע.

 

raanana

תזמורת סימפונט רעננה מול בית ראש הממשלה בבוקר יום הדיונים על אישור התקציב. המחאה זכתה להצלחה ראשונה

 

 

אחוז אחד לנשמה

 

המאבק שכותרתו "אחוז אחד לנשמה", ובו מוחים אמני ישראל על תקציב התרבות הנמוך, זכה להצלחה ראשונה. שרת התרבות מירי רגב הצליחה להגדיל את תקציב התרבות ב-309 מיליון ש"ח, ולראשונה תקציב המשרד עובר את מיליארד השקלים. זה אמנם רחוק מאד עדיין מאחוז אחד מתקציב המדינה (שזהו שיעור תקציב התרבות במדינות מערביות רבות), אבל זוהי בהחלט הצלחה ראשונה במאבק. נגני תזמורת סימפונט רעננה עלו לירושלים וניגנו מול ביתו של ראש הממשלה בבוקר יום הדיונים על אישור התקציב, אמנים רבים הציפו את הטלפון הנייד האישי של שר האוצר (050-6236011 למי שמעוניין) בסמסים בזמן הדיונים על התקציב, והשרה רגב איימה שלא לתמוך בתקציב. אז אמנם אנחנו עדיין לא יודעים לאן ילך הכסף, אך זהו בהחלט הישג חסר תקדים לתרבות בישראל! אני מקווה מאד שחלק מהכספים האלה יגיעו גם אל המוסדות המוסיקליים בארץ ואל המוסיקאים שחיים ועובדים כאן כל כך קשה בתנאים בלתי אפשריים.

 

 

 

אולי יש מוות שאין בו אלימות

 

המשפט בכותרת לקוח מתוך השיר המצמרר של המשוררת זלדה "כל הלילה בכיתי", שאותו, ביחד עם טקסטים רבים נוספים, הלחין נעם סיון ביצירתו "מוות ולידה" בעברית ובערבית. את היצירה ביצענו לראשונה ביוני 2014, עם הסולניות אינאס מסאלחה ועינת ארונשטיין (סופרן), עם נעם סיון בפסנתר, מקהלת קולגיום ואנסמבל סולני תל אביב. שני הביצועים זכו להצלחה גדולה ולתגובות נלהבות ביותר מצד הביקורת והקהל, ולשמחתי הרבה, בספטמבר הקרוב נבצע את היצירה שוב במסגרת חג המוסיקה הישראלית. הקונצרט יתקיים בחיפה ב17 בספטמבר, עם אותם הסולנים והמקהלה, וכמובן עם אנסמבל סולני תל אביב. זוהי יצירה מרגשת מאד, חזקה מאד, עם מסרים חזקים וברורים, כתובה היטב הן לתזמורת והן למקהלה ולסולנים. הטקסטים הרבים – למרות שהם בשתי שפות שונות, ממקורות שונים ומתקופות שונות – משתלבים היטב זה בזה, בזכות המוטיבים המשותפים להם, מוות ולידה. הנה קטע קטן מתוך היצירה, קטע שבו  מביעים המקהלה והזמרות את ההתרגשות שלקראת הלידה.

 

[youtube=https://www.youtube.com/watch?v=5gWoTpWc1_4]

 

 

 

 

 

קונצרט סיום גרנדיוזי

 

11792041_10207040773720843_2330392449692666163_o

שיר הטוריאדור מכרמן בקונצרט הגאלה.

 

המאסטרקלס הבינלאומי לשירה אמנותית בירושלים הסתיים בקונצרט גאלה חגיגי עם הסינפונייטה הישראלית באר שבע ועם למעלה מ-15 זמרות וזמרים סולנים ששרו למעלה מ-20 קטעי אופרה שונים. המשימה היתה מאתגרת מאד לכולם – לתזמורת, לזמרים ולי. לחלק מהזמרים זו היתה הפעם הראשונה שהם הופיעו כסולנים עם תזמורת, אך בגלל שהיו כל כך הרבה קטעים להכין, זמן החזרות שלהם עם התזמורת היה מועט מאד, והם היו צריכים לנסות להסתגל לשירה עם התזמורת, לתאום, לבלאנס ולתקשורת איתי, במסגרת הזמן הקצר הזה. זה לא היה פשוט. לתזמורת היו הרבה קטעים שהם לא ניגנו לפני כן (רוב הקטעים מיועדים לתזמורת סימפונית גדולה יותר – פוצ'יני וורדי בעיקר). ואני הייתי צריך לתמרן בין כולם, ללוות כל סולן בהתאם לשירה שלו, לשים לב לתזמורת ולהיות ברור, לתכנן את זמני החזרות על הדקה ולהביא את כולם במצב של מוכנות מקסימלית לקונצרט. בחזרה שהתקיימה לפני הקונצרט, שאורכה היה שעה בלבד, הקציתי לכל קטע בין דקה לארבע דקות בלבד, לפי הצורך. לא היה זמן ליותר מזה. בחלק מהקטעים רק הזכרתי בעל פה ללא נגינה – את הטמפו, את הניצוח ושינויי טמפו כאלה או אחרים. בחלק מהקטעים עברתי רק על כמה תיבות בעייתיות מבחינת אנסמבל, בלאנס, אינטונציה וכד', חלק מהקטעים ביצעתי במלואם וחלק מהקטעים לא ביצעתי בכלל. בנוסף לזמן החזרות הקצר, היו גם בעיות אובייקטיביות – הבמה באולם ז'ראר בכר בירושלים אינה ממוזגת והתאורה מסנוורת ומחממת… וזה היה באחד הימים החמים ביותר שהיו כאן… אך למרות כל אלו, הקונצרט בסופו של דבר היה מרשים, גרנדיוזי, יפה, מלהיב ואיכותי. כולם עשו את המקסימום למרות התנאים האלה, והתוצאה היתה בהחלט טובה. הקהל נהנה מערב אופראי נפלא, שכלל כמה מה"להיטים" האופראיים הגדולים בביצועים נהדרים.

 

10981953_10153637341177044_6569989221305098395_n

החזרה שלפני הקונצרט – שעה בלבד בחום נוראי

 

 

ערב לפני כן האזנתי ושפטתי ביחד עם כל צוות המורים של הקורס ועם מירה זכאי שהצטרפה כשופטת חיצונית, בתחרות השירה שהתקיימה במרכז למוסיקה בירושלים. שמענו 25 זמרות וזמרים מצויינים במשך למעלה משלוש שעות. כפי שקורה בתחרויות, תמיד צריך בסוף להחליט, לבחור, לדרג, לתת ניקוד וכד'. זה החלק הקשה והפחות הוגן של תחרויות, במיוחד כשהרמה די שווה וההחלטה אינה חד משמעית. ובאמת היו הרבה זמרות וזמרים מצויינים שלכל אחד מהם חוזקות שונות וחולשות שונות, והיה צריך לבחור. כל שופט קיבל את ההחלטות שלו ובסופו של דבר נבחרו שלושה זוכים (הטנור הספרדי מויזס מולין, והישראליות שקד סטרול ונעה הופ) ועוד ארבעה מקבלי ציונים לשבח, ופרס חביב הקהל שניתן לצעירת המשתתפים שירה זיו בת ה-16 (תלמידה בתיכון רעות, לשעבר ויצ"ו לאמנויות). זמרות נוספות שהרשימו מאד אך לא זכו היו מריה ליובמן, יעל סייג, הדר איצקוביץ' וניבה אשד.

 

11796326_10152908997332237_6849981345251827869_n

צוות השופטים עם הזוכים בתחרות השירה במרכז למוסיקה בירושלים

 

 

 

 

 

"הסקרנות היא זו שמביאה את ההנאה הגדולה"

ראיון מעניין מלפני כמה שבועות עם פרדריק שזלאן, המנהל המוסיקלי של תזמורת ירושלים – בו הוא מדבר על הנחיצות של נגינת מוסיקה של מלחינים ישראליים בקונצרטים, על ההכרח בחדשנות ברפרטואר ועל הנחיצות בקהל פתוח, סקרן, שלא מפחד; כמה רשמים מהקונצרט השנתי של התזמורת הפילהרמונית הצעירה שהתקיים אתמול בהיכל התרבות בתל אביב; וחוויות מהפרוייקט שבו אני נוטל חלק השבוע – המאסטרקלס הבינלאומי לשירה אמנותית בירושלים, ששיאו יהיה בקונצרט הגאלה ביום שני הקרוב, עם הסינפונייטה הישראלית ב"ש.

 

האם עלינו להיות שבויים של הקהל כדי לזכות בו

 

לא פעם אני חוזר בהקשר של אנסמבל סולני תל-אביב על המשפט "אסור לנו להיות שבויים של הקהל, עלינו להפוך את הקהל להיות שבוי שלנו". כוונתי היא, כמובן, שאסור לנו לקבוע אתהרפרטואר שלנו לפי מה שהקהל אוהב לשמוע, כי הקהל אוהב לשמוע רק את מה שהוא מכיר, וזה כמובן יצמצם ויגביל מאד את הרפרטואר שלנו. עלינו לגרום לקהל לאהוב גם רפרטואר חדש, כזה שהוא לא מכיר, לגרום לו להאמין לנו ולסמוך עלינו שמה שאנחנו מביאים לו זה רפרטואר איכותי, מעניין, מלהיב, מקורי. עלינו לעורר בקהל את הסקרנות הזו ולגרום לו לבוא לקונצרטים שלנו מתוך עניין לשמוע ולהכיר גם רפרטואר חדש. בשנים האחרונות אני מנסה לכוון את הקהל שלנו לכך. בהתחלה הוספתי לרפרטואר שלנו יצירות חדשות מבלי לפרסמן מראש – כהפתעה. כך הקהל נחשף לכמה יצירות חדשות מצויינות – של נעמה תמיר, של אביה קופלמן ועוד. הקהל אהב מאד את היצירות האלה, ובכך למעשה זכה לשמוע יצירות מצויינות שספק אם היה בא לשמוע אותן אם היה יודע על ביצועיהן מראש.

יצירתה של נעמה תמיר – "אקטואלי", לסופרן, מקהלה ותזמורת, שבוצעה כהפתעה בקונצרט של האנסמבל באוקטובר 2012, עם קרן הדר כסולנית

 

[youtube=https://www.youtube.com/watch?v=07e_apeTfUI]

 

בנוסף, הקפדתי בשנים האחרונות לשלב בכל תכנית של האנסמבל גם יצירה ישראלית. בשנתיים האחרונות כבר ביצעתי יצירות ישראליות מרכזיות, משמעותיות וארוכות, ולא רק יצירות של 8 עד 10 דקות בין מוצרט לבטהובן. היצירה "מוות ולידה" של נעם סיון, בעברית ובערבית, שאורכה 45 דקות, זכתה להצלחה גדולה, ותבוצע שוב בחג המוסיקה הישראלית הקרוב. היצירה "ישרא וישמע" של חיים פרמונט, היא יצירה של שעה ורבע, שעומדת בפני עצמה כתכנית שלמה. ביצענו אותה בקונצרטים למנויים העונה, ומאז היא זוכה לעניין רב ולהזמנות לביצועים נוספים. לפני כשבועיים ביצענו אותה בקונצרט הסיום של פסטיבל כפר בלום, ובחודש נובמבר הקרוב נבצע אותה שוב בתל-אביב. אני משוכנע שזו הדרך הנכונה להפוך את הקהל ל"שבוי" שלנו, במקום להיות "שבוי" שלו – ליצור עניין וסקרנות סביב יצירות ישראליות חדשות, ובכך לגרום לקהל לרצות לבוא ולשמוע אותן. בדרך זו אני כמובן ממשיך גם בעונה הקרובה. לאחרונה קראתי ראיון מעניין עם המנהל המוסיקלי של תזמורת ירושלים, פרדריק שזלאן, בו הוא מביע את אותם דברים, במילים מעט יותר בוטות: "אני לא חושב שכדי להתקיים, תזמורת צריכה להנמיך את הרפרטואר שלה", מדגיש שאזלן, "ואם יש מאזינים שמתנגדים לחידוש, שמזדעזעים מיצירה ישראלית אפילו אם היא מנוגנת בסנדוויץ של סימפוניות של צ׳ייקובסקי, אז אנחנו לא צריכים לרָצות אותם אלא דווקא להיפטר מהם."  כך אומר שזלאן.  לקריאת הראיון המלא, עם נעם בן זאב, לחצו כאן.

 

 

גאווה ישראלית

 

התזמורת הפילהרמונית הצעירה היא ללא ספק מפעל שכולנו יכולים להיות גאים בו. אתמול, בקונצרט שלהם בהיכל התרבות בתל אביב, ישבו על הבמה כ-100 בני נוער בגילאי 14-18, וניגנו במקצועיות רבה תכנית תובענית ביותר מכל בחינה שהיא – הסימפוניה האיטלקית של מנדלסון, שלמה של בלוך והסויטה "דפניס וכלואה" של ראוול.  מדהים לראות איך משמעת, מוטיבציה, עבודה קשה, הדרכה נכונה, התלהבות, ויכולת אינדיבידואלית גבוהה – כל אלה יכולים ליצור תזמורת שלא נופלת מתזמורות מקצועיות רבות למרות שכל נגניה הם בני נוער. על התזמורת ניצח אריאל צוקרמן, שעשה עבודה מצויינת גם מבחינה טכנית וגם מבחינה אמנותית, ויצר מכל הנגנים האלה גוף אחיד, קשוב, ממושמע ומקצועי. וכמו בכל שנה, גם אתמול חשתי גאווה אישית גדולה לראות כל כך הרבה נגנים צעירים ש"עברו" אצלי – בתזמורת של קונסרבטוריון גבעתיים (קונסרבטוריון שהיתה לו נציגות בולטת מאד בתזמורת, כולל כמה מהנגנים המובילים בכלי הקשת), בתזמורות מתא"ן השונות ובביה"ס התיכון לאמנויות רעות, לשעבר ויצ"ו – חיפה. ובתוך כל הארועים המזעזעים של הימים האחרונים, זה היה בהחלט ארוע משמח, שהסב לנו הרבה נחת.

 

 

אתגר אופראי

 

11822775_10153215539344064_3306117750914089958_n

 

המאסטרקלס הבינלאומי לשירה אמנותית בירושלים נמצא בעיצומו, ובמהלך השבוע האחרון עבדתי קשה מאד במשך ימים שלמים, על מנת להכין את קונצרט הגאלה שיסיים את הקורס. בקונצרט הזה, יופיעו כ-15 זמרים מצטיינים עם הסינפונייטה הישראלית באר שבע, בלמעלה מ-20 קטעי אופרה שונים, של ורדי, פוצ'יני, רוסיני, ביזה, מוצרט ועוד. קיימתי חזרות פסנתר אינטנסיביות מאד עם כל זמר או הרכב זמרים שיופיע בקונצרט, ובשתי חזרות תזמורת אינטנסיביות עוד יותר ניסיתי להספיק להכין את כל התכנית לקראת הקונצרט. זה אתגר גדול מאד, במיוחד בגלל שהקטעים שונים מאד זה מזה, לקוחים מאופרות שונות, כתובים בצורה שונה, ומבוצעים עם סולנים שונים. מחר תהיה לי עוד חזרת פסנתר כם הזמרים, וביום שני בערב יתקיים הקונצרט עם הסינפונייטה הישראלית באר שבע והזמרים הסולנים. הקונצרט יתקיים באולם ז'ראר בכר בשעה 20:00

 

11822518_1080467658647782_2080987125384802718_n

 

 

 

"אין בית אשר אין בו מת"

השיר "בית, עיט" מתוך יצירתו של חיים פרמונט "ישרא וישמע" הוא שיר קשה ומלחמתי. הוא נפתח עם סוללת כלי הקשה, שאליהם מצטרפים הפסנתר והקונטרבס ואח"כ הקלרינט וכלי הקשת במוסיקה מבשרת מלחמה. מקהלת הילדים נכנסת בזעקות "בית, עיט" והבנות מהמקהלה המעורבת בשירה של הטקסט הקשה שבכותרת "אין בית אשר אין בו מת". בהמשך, בזמן שהמקהלה המעורבת שרה את הטקסט "אבן שלי, מקל בידי, כדור בליבי" – מקהלת הילדים זועקת "זו אבן, מקלע, מבלע, מתנכל, מתנפל, מתפתל". שתי המקהלות מתאחדות לשירת הטקסט "חלומות, מלחמות, לא מות, חולם החלום ההוא יומת, אלימות, אל לי מות". הפרק מסתיים בזעקה "בית, עיט". לאורך כל הפרק התזמורת יוצרת אוירה "צבאית". אחריו מגיע השיר "ביום בו נולדת", שאותו שרה מקהלת הילדים בלבד והליווי התזמורת שקט ורך וכולל את כלי הקשת והקלרינט בלבד. זהו שיר תמים, אופטימי, נוסטלגי. המוסיקה לירית ואקספרסיבית. הטקסט מסתיים במילים "ואני חיבקתי אותך". הנה הטקסטים של מיריק שניר לשני הפרקים האלה, מתוך 12 הפרקים ביצירה "ישרא וישמע" של חיים פרמונט, שאותה נבצע החל ממוצ"ש בחיפה, בת"א ובכפר-שמריהו.

 

ישרא וישמע - מנוקד-page-003

ישרא וישמע - מנוקד-page-004

 

 

 

 

 

 

"אקטואלי" בין האזעקות

"…במקביל עולה תמונה עגומה על הפערים הגדלים והולכים בחברה… 'אזעקה בנירים ועין השלושה! אזעקה בנירים ועין השלושה!'" כך נשמע שידור הרדיו בקול המוסיקה השבוע, כאשר אל היצירה "אקטואלי" של המלחינה הישראלית נעמה תמיר – יצירה שבה כותרות עיתונים מקיץ 2012 הולחנו למקהלה, זמרת סופרן ותזמורת – הצטרפו הודעות על אזעקות אקטואליות ביותר מקיץ 2014. האזינו לשידור

היצירה "אקטואלי" בביצוע הבכורה באוקטובר 2012

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=07e_apeTfUI]

 

בתכנית "הבמה שלכם" שהגשתי השבוע בקול המוסיקה, השמעתי כמה מהקלטות האנסמבל – מיצירות היידן, זלנקה, בטהובן, שוברט, וכן יצירותיהם של המלחינים הישראלים יבגני לויטס, נעם סיון ונעמה תמיר. את היצירה "אקטואלי" לסופרן, מקהלה ותזמורת הלחינה נעמה תמיר בקיץ 2012, כהפתעה לקונצרט פתיחת העונה של האנסמבל עם מקהלת זמרי קולגיום וקרן הדר. נעמה תמיר לקחה כל מיני כותרות עיתונים מאותו הקיץ והלחינה אותם. הנה כמה דוגמאות של טקסטים מהיצירה: "גל עליות המחירים במשק אינו צריך להפתיע איש", "ממשל אובמה מסרב עד כה לקבוע מהו הקו האדום בתכנית הגרעין האיראנית", "סייל סוף קיץ 2012, 50% הנחה על כל החנות", "התחזית: חם מהרגיל". הביצוע בפתיחת עונת 2012-13 זכה לתגובות נהדרות והיה מאד משעשע למבצעים ולקהל. אבל היצירה מקיץ 2012 קיבלה השבוע מימד אקטואלי ביותר, כאשר בדיוק בזמן השמעתה בתכנית "הבמה שלכם" בקול המוסיקה נכנסו הודעות על אזעקות בנירים ובעין השלושה. וכך, יצירה שהיתה אקטואלית מאוד באוקטובר 2012, זכתה להשמעה ולגרסא אקטואלית גם בקיץ 2014. האזינו לשידור. היצירה של נעמה תמיר הוא לקראת הסוף ומתחיל בדקה 48:10

ושהשקט יחזור אלינו ומהר, ושחיילינו ישובו במהרה ובשלום.

 

החצי החסר

הקונצרט בתחילת השבוע של תזמורת ביה"ס התיכון לאמנויות "רעות", לשעבר ויצ"ו חיפה, היה הכנה מוצלחת מאוד לקראת הנסיעה לגרמניה. אבל למעשה זו היתה רק מחצית מהתזמורת שנוסעת, המחצית השנייה היא התזמורת של קונסרבטוריון גבעתיים, שאיתה אני עובד בנפרד ובאינטנסיביות על אותו החומר. בקרוב נתאחד לחזרות משותפות לקראת הנסיעה. ומי יישאר בארץ?

1948243_10152263690357905_705795993_n

האולם בחטיבת הביניים "רעות" בחיפה היה מלא, והקונצרט כולו היה חגיגה. התזמורת ביצעה בקונצרט חלק נכבד מהתכנית של הנסיעה, כולל סימפוניה שלמה של היידן, ועמדה במשימה בכבוד. יש עוד מה לשפר, אבל יש עוד חודש וחצי של עבודה, שתמשיך להיות אינטנסיבית עד שניסע. תהיינה גם חזרות משותפות עם התזמורת של קונסרבטוריון גבעתיים שתחבור אלינו לנסיעה זו.

TMR_0265

עוד בקונצרט היה גם שיתוף פעולה ראשון של התזמורת עם מגמת התיאטרון של ביה"ס, בשיר מתוך המחזמר CATS, בעיבוד ובהפקה של היידי ליפמן, שהיא גם מנהלת התזמורת של ביה"ס.

TMR_0204

מקהלת ביה"ס פתחה את הערב, בניצוח אמיר ברנהרד, ונשמעה צלולה, מדוייקת ומאוזנת ברפרטואר עשיר ומגוון. הישג בלתי רגיל עבור מקהלה שמרבית זמריה אינם עוסקים בשירה ככלי ראשי.

TMR_0096

לקראת סיום הערב, ציינתי מהבמה את העובדה המצערת, שעל-מנת לייצג את ישראל בפסטיבל בינלאומי, התזמורת של "מחצית" מבית-הספר השש-שנתי (תזמורת התיכון בלבד) חוברת לתזמורת מעיר אחרת (דבר שכמובן כרוך בלוגיסטיקה מסובכת ובקשיים טכניים וארגוניים רבים), וזאת בזמן שהתזמורת של "המחצית השנייה" של ביה"ס (תזמורת חטיבת הביניים) נשארת בארץ ולא מוכנה להצטרף ולשתף פעולה. פניתי מהבמה אל חטיבת-הביניים (זו כבר פנייה רביעית שלי, כשהשלוש הקודמות נענו בשלילה או לא נענו כלל) בהזמנה לחבור אל התזמורת שלנו לתזמורת בית ספרית שש-שנתית עירונית משותפת, שיכולה להיות תזמורת סימפונית צעירה מפוארת, כפי שלא היה בחיפה כבר למעלה מ25 שנה. לצערי, לפי מה שהבנתי, אף נציג מחטיבת הביניים לא נכח בקונצרט של תזמורת התיכון. ולכן, כנראה שתזמורת התיכון לאמנויות "רעות" (ויצ"ו) חיפה תמשיך לשתף פעולה עם תזמורות מערים אחרות. והשאלה המרכזית שצריכה להישאל היא: מי, בראש ובראשונה, מפסיד מהמצב הזה? (למצולמים יש קשר לכתבה)

1621759_10152263688142905_1554995798_n

מזכיר קצת את הסיפור של הפועל ירושלים והפועל קטמון, למי שמכיר…

אמשיך לעדכן על החזרות המשותפות עם התזמורת של קונסרבטוריון גבעתיים, וכמובן על הנסיעה לגרמניה.

עבודה בשלוש חזיתות

הסתיים יום מטורף שבו עבדתי על התכנית לקונצרטי הפתיחה של האנסמבל בשלוש חזיתות: ב10:00 בבוקר – חזרה עם האנסמבל ללא מקהלה, ללא הפסנתרנים הסולנים וללא הזמרים הסולנים. אחה"צ – חזרה עם ארבעת הפסנתרנים הסולנים חברי מולטיפיאנו – על שלוש היצירות שבהן הם משתתפים (קונצ'רטי לשלושה וארבעה פסנתרים של מוצרט ובאך ויצירתו של עודד זהבי "אשרי הזורעים"). ובערב – חזרה עם המקהלה והזמרים הסולנים על היצירות שבהן הם משתתפים ("אשרי הזורעים" של עודד זהבי, בנוכחות המלחין, ומיסה בדו מז'ור של שוברט). מחר הזמרים הסולנים מצטרפים לחזרת האנסמבל, ובימים חמישי ושישי כולם יחברו יחד לחזרות המסכמות שתתקיימנה בקונסרבטוריון שטריקר ותהיינה פתוחות לקהל. שני הקונצרטים לפתיחת העונה – במוצ"ש בחיפה ובראשון בשטריקר – מלאים לגמרי, ונותרו כרטיסים בודדים (אם בכלל) לשניהם. אמשיך לעדכן מהחזרות.

183072_10151581573429618_1390190640_n

סולני תל-אביב. פותחים את העונה במוצ"ש

 

 

 

 

 

קהל חם בערב קר וסוער

קונצרט הא-קפלה של מקהלת זמרי קולגיום ביום שני היה יפה ומרשים. וכעת, שתי משימות נוספות עומדות בפניי – קונצרט בכורה לעונה זו של תזמורת הקשתנים הייצוגית של קונסרבטוריון גבעתיים (ביום ראשון הקרוב), וקונצרט בכורה של תזמורת ביה"ס לאמנויות ויצ"ו (כיום "רעות") חיפה

303674_124024044431364_851039425_n

מקהלת זמרי קולגיום בקונצרט ביום שני 7.1.13. צילם: בן לפיד

בקונצרט של מקהלת זמרי קולגיום ביום שני האחרון היתה לי תחושה מיוחדת. נפל לי האסימון: זו כבר עובדה קיימת – מקהלת זמרי קולגיום ממשיכה את פעילותה בהתלהבות ובמרץ, ואני כבר הפכתי באופן רשמי, מבלי שהרגשתי, למנצח מקהלות. העבודה הקשה שעשינו בחודשיים האחרונים באה לידי ביטוי בקונצרט שהיה מאוד מגוון. התכנית היתה תובענית, וברובה א-קפלה. היו הרבה מאוד רגעים מוסיקליים נפלאים – כמו ב"מגן אבות" של יחזקאל בראון, ב Ave verum של ליסט וב Tantum ergo של סבראק. הביצוע של הסטבט מאטר של פרגולזי היה סגנוני ועם טמפים טובים. האקוסטיקה הנהדרת של האולם בפליציה בלומנטל סייעה למקהלה לצלצל נהדר, והקהל החם שהגיע בערב הקר, הסוער והגשום, נתן לנו את תמיכתו והגיב בהתלהבות.

150243_124024467764655_705861407_n

צילם: בן לפיד

בסוף החודש אנחנו מתחילים לעבוד על שלוש תכניות שונות במקביל – קטעי אופרות למקהלה, לקונצרט הגאלה של סולני תל-אביב שיתקיים בסוף אפריל; יצירות ועיבודים של אבנר איתי למקהלה א-קפלה, לקונצרט מחווה לאבנר במסגרת פסטיבל אבו גוש בשבועות; והרקויאם של פורה, לקונצרט סיום העונה של סולני תל-אביב.

312486_124024331098002_1403959093_n

צילם: בן לפיד

ובינתיים – ביום ראשון הקרוב, 13.1.13, יתקיים בבית ראשונים בגבעתיים קונצרט הבכורה לעונה זו של תזמורת הקשתנים הייצוגית של קונסרבטוריון גבעתיים. זו תזמורת שאני עובד איתה כבר 9 שנים, במהלכן נסענו פעמיים לקונצרטים בברלין ופעמיים ארחנו תזמורת צעירה מברלין, הופענו בכנסי תזמורות ברחבי הארץ ובקונצרטים משותפים עם סולני תל-אביב. השנה, כפי שקורה אחת לכמה שנים, היתה תחלופה די גדולה של נגנים, והתזמורת היא למעשה תזמורת די חדשה. מנגנים בה השנה 16 נגנים בגילאי 12-17. העבודה איתם מאוד מהנה. הסטנדרטים שאני מציב להם גבוהים מאוד, ולמעשה אין הבדל מבחינתי בינם לבין סולני תל-אביב, לפחות בדרישות המקצועיות שלי. כמובן שמספר החזרות גדול יותר והתכנית קצרה יותר מאשר בסולני תל-אביב, אבל הסטנדרטים הם בדיוק אותם הסטנדרטים שאני מציב לכל גוף מוסיקלי שעליו אני מנצח – מקהלה, תזמורת מקצועית או תזמורת תלמידים. לפי החזרות האחרונות, אני משוכנע שיהיה קונצרט יוצא מהכלל, איכותי ומלהיב.

_MAL8684

התזמורת של קונסרבטוריון גבעתיים בקונצרט בתיאטרון גבעתיים לפני כשנה.

הקונצרט הבא שלי יהיה עם התזמורת של ביה"ס התיכון לאמנויות ויצ"ו חיפה, שזו תזמורת חדשה לגמרי שהוקמה רק השנה. על כך אספר בפוסט הבא.

שתהיה שבת שקטה ורגועה

 רציתי לספר בפוסט הזה על התכניות של האנסמבל, של המקהלה ושלי, על העומס הרב הצפוי לנו בדצמבר, על היצירות הרבות שאני צריך ללמוד, על הפרוייקטים המעניינים הצפויים בקרוב. אבל הראש היום לא ממש בענייני מוסיקה וקונצרטים, אלא בדאגה לשלום אזרחינו. לאור המצב הבטחוני, החלטתי לדחות את הפוסט בכמה ימים. בינתיים תוכלו להאזין לפרק הראשון של סימפוניה מס' 52 של היידן, בביצוע של סולני תל-אביב מדצמבר 2008

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=uU0f-v_nRuc]

שתהיה שבת שקטה ורגועה לכולם

מתחילים הערב, עם הרבה חידושים

image

הערב אנחנו פותחים את עונת הקונצרטים שלנו. סיימנו ארבעה ימי חזרות אינטנסיביים מאוד, שכללו גם עבודה על בלאנס, תאום בין המקהלה לתזמורת ובין הסולנים לתזמורת, וכמובן עבודה על גיבוש וליטוש האנסמבל. הרבה משתתפים בתכנית הערב, שבמהלכה גם יוקרנו סרטים על המשתתפים וכל הטקסטים של היצירות עם תרגומם לעברית. ותהיה, כמובטח, גם הפתעה. כל אלה בארבעה קונצרטים שהראשון מביניהם הערב בחיפה באודיטוריום רפפורט. הבוקר פורסמה בידיעות אחרונות כתבה על האנסמבל – בתמונה למעלה.