אגדה שהלכה לעולמה

"אתה לא יכול להעיר לנגן על שלא ביצע משהו שלא הראית לו"

 

OBIT-Kurt-Masur-master675

קורט מאזור

 

עוד אגדה הלכה לעולמה היום! אחרי לורין מאזל וקלאודיו אבאדו, גם המנצח האגדי קורט מאזור נפטר, בגיל 88. מאזור היה אחד מגדולי המנצחים של המאה ה-20. זכיתי ללמוד אצלו בקורס מנצחים בפולין, עם התזמורת הסימפונית של ורוצלאב, לפני 10 שנים. אני עדיין זוכר רגעים ספציפיים מהקורס, רגעים מעוררי השראה, רגעים של התעלות, רגעים שבהם, בזכותו, הצלחתי להשפיע על התזמורת ברמה שלא חשבתי שהיא אפשרית. אי אפשר לשכוח את הרגעים שבהם הוא עצמו נעמד מול התזמורת על מנת להדגים משהו לאחד מהסטודנטים. ובכל יום, בסיום העבודה של כל סטודנט עם התזמורת בהדרכתו, הוא עצמו עבד עם התזמורת כ 20-25 דק' על הפתיחה ליאונורה 3 של בטהובן (ובקונצרט הסיום הוא ניצח עליה בפתיחה ואח"כ כל סטודנט ניצח על פרק מסימפוניה מס' 1 של שוסטקוביץ' או סימפוניה מס' 4 של שומאן). במשך החזרות שלו עם התזמורת, יכולנו לשבת מאחורי התזמורת, בתוך התזמורת או בכל מקום באולם שרצינו, על מנת לחוות את ההשפעה שלו על התזמורת. ואיזו השפעה היתה לו בכל תנועה קטנה שבקטנות על התוצאה, זה היה מחשמל! הייתי יוצא נרגש לאחר כל חזרה כזו שלו. איתנו, הסטודנטים, הוא היה מתעקש על "משמעות מוסיקלית" בכל תנועה ותנועה, ולא היה אכפת לו אם התנועה היתה עם האף או עם העיניים ולא עם הידיים – העיקר שהכוונה המוסיקלית תעבור לתזמורת. הוא דרש מכל סטודנט להבין את האופי ואת הכיוון של כל משפט מוסיקלי לפני שהוא ניצח עליו. הוא דרש מכל אחד מאיתנו להראות בצורה הכי ברורה ומובנת מה אנחנו רוצים לפני שאנחנו אומרים לתזמורת במילים מה אנחנו רוצים. "אתה לא יכול להעיר לנגן שלא ביצע משהו שלא הראית לו, ולבד הוא לא יכול לנחש", היה נוהג לומר לנו. הוא אהב לעשות איתנו ניסיונות על התזמורת – לבקש שננצח רק עם יד אחת, ואפילו בלי ידיים בכלל, וכך נהיה חייבים להראות את הכוונה המוסיקלית ע"י הבעת הפנים ולא את הפעמות בלבד, כפי שלפעמים קורה כשמנצחים עם הידיים. בכל יום לאחר סשן החזרות, שהיה פתוח לקהל, היה מקיים סשן רק עם שמונת הסטודנטים של הקורס ועובר איתנו אחד אחד על העבודה שעשינו עם התזמורת, מעיר הערות, ובעיקר מרבה לדבר על המוסיקה. היה לו תמיד חשוב שמה שכתוב בפרטיטורה יישמע בצורה הכי ברורה למאזין. מדהים כמה למדתי ממנו בקורס אחד קצר. בנוסף הייתי יושב בחזרות שלו בארץ עם הפילהרמונית (וגם עם הפילהרמונית הצעירה פעם אחת), וזה היה מהפנט. הוא תמיד הגיע אל התוצאה מתוך המוסיקה, הראה בידיים שלו את המוסיקה, דיבר על המוסיקה ועל משמעויותיה. אני זוכר חזרה שלו על סימפוניית "העולם החדש" של דבוז'אק, שבה הוא דיבר עם  התזמורת על כך שזו מוסיקה של געגועים – געגועים למולדתו בוהמיה (ולא מוסיקה של "העולם החדש" כפי שמפרשים אותה), וביקש מהתזמורת להביע את הגעגוע הביתה בנגינתם. בפתיחה אגמונט של בטהובן, הוא עבד עם התזמורת על האקורד הראשון ביצירה, עד שהוא יביע את הטראגיות שבסיפור. וכך, בכל  יצירה שעליה הוא עבד, הוא ניסה להוציא את האופי והמשמעות המוסיקלית. מנצח גדול, מוסיקאי גדול, בעל השפעה עצומה על התזמורות שעליהן ניצח, ודמות נערצת. אגדה שהלכה לעולמה.

 

הפרס האמיתי

 

12360025_10153136694567237_8742837463219593459_n

 

הבכי החזק, הקולני, האמוציונלי, הממושך וחסר המעצורים שבקע מבית החולים כרמל בחיפה ביום ראשון בערב, ולווה בנהרות של דמעות – לא היה הבכי של התינוקת שזה עתה נולדה. היא דווקא יצאה די שקטה. זה גם לא היה הבכי של האמא החדשה, שעברה את לידתה הראשונה בגבורה. זה היה בכי בלתי נשלט שלי, בכי שאני לא זוכר דומה לו בכל חיי. לא יכולתי לשלוט בעצמי מרוב התרגשות. השבוע נולדה בתי הבכורה, וההתרגשות היתה עצומה. הפכתי לאבא! אני רוצה להודות לכל מי שברך אותי בפייסבוק, במייל, בווטסאפ, בסמס ובטלפון, ריגשתם אותי ושימחתם אותי מאד. כתבתי כאן לאחרונה בשמחה על הפרס שזכיתי בו עם האנסמבל – פרס לנדאו לאמנויות הבמה. בקרוב אספר גם על פרס נוסף שאני עומד לקבל (עדיין לא לפרסום), גם כן בשמחה רבה. אבל השבוע קיבלתי את הפרס האמיתי -הפרס לכל החיים. בתי הבכורה דניאלה! שמחה שאין דומה לה בעולם.

 

 

 

 

 

 

"הסקרנות היא זו שמביאה את ההנאה הגדולה"

ראיון מעניין מלפני כמה שבועות עם פרדריק שזלאן, המנהל המוסיקלי של תזמורת ירושלים – בו הוא מדבר על הנחיצות של נגינת מוסיקה של מלחינים ישראליים בקונצרטים, על ההכרח בחדשנות ברפרטואר ועל הנחיצות בקהל פתוח, סקרן, שלא מפחד; כמה רשמים מהקונצרט השנתי של התזמורת הפילהרמונית הצעירה שהתקיים אתמול בהיכל התרבות בתל אביב; וחוויות מהפרוייקט שבו אני נוטל חלק השבוע – המאסטרקלס הבינלאומי לשירה אמנותית בירושלים, ששיאו יהיה בקונצרט הגאלה ביום שני הקרוב, עם הסינפונייטה הישראלית ב"ש.

 

האם עלינו להיות שבויים של הקהל כדי לזכות בו

 

לא פעם אני חוזר בהקשר של אנסמבל סולני תל-אביב על המשפט "אסור לנו להיות שבויים של הקהל, עלינו להפוך את הקהל להיות שבוי שלנו". כוונתי היא, כמובן, שאסור לנו לקבוע אתהרפרטואר שלנו לפי מה שהקהל אוהב לשמוע, כי הקהל אוהב לשמוע רק את מה שהוא מכיר, וזה כמובן יצמצם ויגביל מאד את הרפרטואר שלנו. עלינו לגרום לקהל לאהוב גם רפרטואר חדש, כזה שהוא לא מכיר, לגרום לו להאמין לנו ולסמוך עלינו שמה שאנחנו מביאים לו זה רפרטואר איכותי, מעניין, מלהיב, מקורי. עלינו לעורר בקהל את הסקרנות הזו ולגרום לו לבוא לקונצרטים שלנו מתוך עניין לשמוע ולהכיר גם רפרטואר חדש. בשנים האחרונות אני מנסה לכוון את הקהל שלנו לכך. בהתחלה הוספתי לרפרטואר שלנו יצירות חדשות מבלי לפרסמן מראש – כהפתעה. כך הקהל נחשף לכמה יצירות חדשות מצויינות – של נעמה תמיר, של אביה קופלמן ועוד. הקהל אהב מאד את היצירות האלה, ובכך למעשה זכה לשמוע יצירות מצויינות שספק אם היה בא לשמוע אותן אם היה יודע על ביצועיהן מראש.

יצירתה של נעמה תמיר – "אקטואלי", לסופרן, מקהלה ותזמורת, שבוצעה כהפתעה בקונצרט של האנסמבל באוקטובר 2012, עם קרן הדר כסולנית

 

[youtube=https://www.youtube.com/watch?v=07e_apeTfUI]

 

בנוסף, הקפדתי בשנים האחרונות לשלב בכל תכנית של האנסמבל גם יצירה ישראלית. בשנתיים האחרונות כבר ביצעתי יצירות ישראליות מרכזיות, משמעותיות וארוכות, ולא רק יצירות של 8 עד 10 דקות בין מוצרט לבטהובן. היצירה "מוות ולידה" של נעם סיון, בעברית ובערבית, שאורכה 45 דקות, זכתה להצלחה גדולה, ותבוצע שוב בחג המוסיקה הישראלית הקרוב. היצירה "ישרא וישמע" של חיים פרמונט, היא יצירה של שעה ורבע, שעומדת בפני עצמה כתכנית שלמה. ביצענו אותה בקונצרטים למנויים העונה, ומאז היא זוכה לעניין רב ולהזמנות לביצועים נוספים. לפני כשבועיים ביצענו אותה בקונצרט הסיום של פסטיבל כפר בלום, ובחודש נובמבר הקרוב נבצע אותה שוב בתל-אביב. אני משוכנע שזו הדרך הנכונה להפוך את הקהל ל"שבוי" שלנו, במקום להיות "שבוי" שלו – ליצור עניין וסקרנות סביב יצירות ישראליות חדשות, ובכך לגרום לקהל לרצות לבוא ולשמוע אותן. בדרך זו אני כמובן ממשיך גם בעונה הקרובה. לאחרונה קראתי ראיון מעניין עם המנהל המוסיקלי של תזמורת ירושלים, פרדריק שזלאן, בו הוא מביע את אותם דברים, במילים מעט יותר בוטות: "אני לא חושב שכדי להתקיים, תזמורת צריכה להנמיך את הרפרטואר שלה", מדגיש שאזלן, "ואם יש מאזינים שמתנגדים לחידוש, שמזדעזעים מיצירה ישראלית אפילו אם היא מנוגנת בסנדוויץ של סימפוניות של צ׳ייקובסקי, אז אנחנו לא צריכים לרָצות אותם אלא דווקא להיפטר מהם."  כך אומר שזלאן.  לקריאת הראיון המלא, עם נעם בן זאב, לחצו כאן.

 

 

גאווה ישראלית

 

התזמורת הפילהרמונית הצעירה היא ללא ספק מפעל שכולנו יכולים להיות גאים בו. אתמול, בקונצרט שלהם בהיכל התרבות בתל אביב, ישבו על הבמה כ-100 בני נוער בגילאי 14-18, וניגנו במקצועיות רבה תכנית תובענית ביותר מכל בחינה שהיא – הסימפוניה האיטלקית של מנדלסון, שלמה של בלוך והסויטה "דפניס וכלואה" של ראוול.  מדהים לראות איך משמעת, מוטיבציה, עבודה קשה, הדרכה נכונה, התלהבות, ויכולת אינדיבידואלית גבוהה – כל אלה יכולים ליצור תזמורת שלא נופלת מתזמורות מקצועיות רבות למרות שכל נגניה הם בני נוער. על התזמורת ניצח אריאל צוקרמן, שעשה עבודה מצויינת גם מבחינה טכנית וגם מבחינה אמנותית, ויצר מכל הנגנים האלה גוף אחיד, קשוב, ממושמע ומקצועי. וכמו בכל שנה, גם אתמול חשתי גאווה אישית גדולה לראות כל כך הרבה נגנים צעירים ש"עברו" אצלי – בתזמורת של קונסרבטוריון גבעתיים (קונסרבטוריון שהיתה לו נציגות בולטת מאד בתזמורת, כולל כמה מהנגנים המובילים בכלי הקשת), בתזמורות מתא"ן השונות ובביה"ס התיכון לאמנויות רעות, לשעבר ויצ"ו – חיפה. ובתוך כל הארועים המזעזעים של הימים האחרונים, זה היה בהחלט ארוע משמח, שהסב לנו הרבה נחת.

 

 

אתגר אופראי

 

11822775_10153215539344064_3306117750914089958_n

 

המאסטרקלס הבינלאומי לשירה אמנותית בירושלים נמצא בעיצומו, ובמהלך השבוע האחרון עבדתי קשה מאד במשך ימים שלמים, על מנת להכין את קונצרט הגאלה שיסיים את הקורס. בקונצרט הזה, יופיעו כ-15 זמרים מצטיינים עם הסינפונייטה הישראלית באר שבע, בלמעלה מ-20 קטעי אופרה שונים, של ורדי, פוצ'יני, רוסיני, ביזה, מוצרט ועוד. קיימתי חזרות פסנתר אינטנסיביות מאד עם כל זמר או הרכב זמרים שיופיע בקונצרט, ובשתי חזרות תזמורת אינטנסיביות עוד יותר ניסיתי להספיק להכין את כל התכנית לקראת הקונצרט. זה אתגר גדול מאד, במיוחד בגלל שהקטעים שונים מאד זה מזה, לקוחים מאופרות שונות, כתובים בצורה שונה, ומבוצעים עם סולנים שונים. מחר תהיה לי עוד חזרת פסנתר כם הזמרים, וביום שני בערב יתקיים הקונצרט עם הסינפונייטה הישראלית באר שבע והזמרים הסולנים. הקונצרט יתקיים באולם ז'ראר בכר בשעה 20:00

 

11822518_1080467658647782_2080987125384802718_n

 

 

 

מה יקרה אם המנצח יפסיק לנצח?

איך משפיעות תנועות המנצח על נגני התזמורת? מה יקרה אם הניצוח יהיה בתנועות יותר רחבות ועגולות לעומת ניצוח חד ומדוייק? מה יקרה אם המנצח יפסיק לנצח בזמן הנגינה? איך תישמע התזמורת כאשר המנצח ינצח באופן שווה על כל הפעמות? ואיך היא תישמע תחת ניצוח שמבליט רק חלק מהפעמות? במפגש חווייתי ויוצא דופן שיתקיים ביום ד' הקרוב בהיכל התרבות באור עקיבא, יוכל הקהל לקבל תשובות לכל השאלות האלה מקרוב ע"י הדגמות חיות עם תזמורת. מפגש חד פעמי לסיום העונה של המועדון המוסיקלי שלי באור עקיבא.

 

DSC_8817

תזמורת ביה"ס התיכון לאמנויות "רעות" – לשעבר ויצ"ו – חיפה. "כלי הנגינה" של המנצח

 

 זו תהיה הפעם הראשונה שאקיים מפגש כזה, ואני מאד נרגש ממנו ומצפה לו. היו לי כבר לא מעט הרצאות בנושא ניצוח, הרצאות שבהן נעזרתי בוידאו, השמעתי הקלטות, הדגמתי והפעלתי את הקהל במחיאות כפיים לפי הניצוח שלי, ודיברתי על ניצוח באופן תיאורטי. אבל מפגש שבו "כלי הנגינה" של המנצח – התזמורת – נמצא יחד איתי על הבמה ויכול לשמש לי לעזר בהדגמות, עדיין לא היה לי. לקהל צפויה חווייה יוצאת דופן, מכיוון שהוא ישב מסביב לתזמורת ומול המנצח. כך יוכל הקהל לראות במקום את הגב של המנצח (כמקובל בקונצרטים), את הפנים, את שפת הגוף ואת תנועות הידיים של המנצח. הוא ישב קרוב לנגנים ויוכל לראות כיצד התנועות שלי משפיעות עליהם. בנוסף, הקהל יוכל לשאול שאלות גם אותי וגם את נגני התזמורת. נדגים קטעים מוסיקליים מסויימים ונחזור עליהם בצורות שונות, כאשר הניצוח ישתנה והקהל יוכל להבחין בקלות בהבדלים, הן בניצוח והן בתוצאה המוסיקלית.

התזמורת שתופיע איתי על הבמה תהיה התזמורת של ביה"ס התיכון לאמנויות "רעות" (לשעבר ויצ"ו) חיפה, והיצירות שתבוצענה – מוצרט: סימפוניה מס' 39 ורוסיני: "האיטלקייה באלג'יר", פתיחה. כדי לשכנע את הקהל ששום דבר אינו מבויים במפגש, אביא לנגנים גם קטע שלא ניגנו מעולם, לקריאה מהדף, והם ינגנו אותו בפעם הראשונה מול הקהל. המטרה תהיה להראות לקהל כיצד המנצח "עושה סדר" בתזמורת בחזרה ראשונה של תזמורת כשהנגנים קוראים את היצירה בפעם הראשונה, עושים טעויות, מנסים להבין מה קורה מסביבם וכד'. זה יהיה מפגש הסיום של עונת 2014-2015 במועדון המוסיקלי שלי באור עקיבא. ביום רביעי הקרוב 17.6.2015 בשעה 18:00 בהיכל התרבות אור עקיבא!! מוזמנים לבוא.

 

 

 

לקראת שבוע חינוכי במיוחד

קונצרט התזמורת של ביה"ס התיכון לאמנויות בחיפה יתקיים ביום שני הקרוב באודיטוריום הכט באוניברסיטת חיפה. וביום רביעי – סולני תל-אביב מדרימים לבאר-שבע לקונצרט משותף ביחד עם תזמורת כלי הקשת של קונסרבטוריון באר-שבע.

 

10262193_10152981652351306_3408987347908805096_n

 

התזמורת של ביה"ס התיכון לאמנויות בחיפה היא אמנם תזמורת צעירה שנגניה בגילאי 15-17 בלבד, אך היא מנגנת רפרטואר של תזמורת מקצועית לכל דבר, עובדת כמו תזמורת מקצועית לכל דבר, ורמת נגינתה גבוהה מאד. שנתיים בלבד חלפו מאז שהקמתי את התזמורת הזו בחיפה, ומתזמורת לא מאוזנת, עם מעט קשתנים, הרבה נשפנים ופערים גדולים ברמות הנגינה – הגענו בתוך שנתיים לתזמורת מצויינת, מאוזנת, שנגניה מנגנים ברמה גבוהה ועובדים במלוא הרצינות בחזרות ובבית. הרפרטואר של התזמורת כולל את הפתיחה "האיטלקיה באלג'יר" של רוסיני, "תפילה" לתזמורת כלי קשת של צבי אבני, וסימפוניה מס' 39 של מוצרט. זהו רפרטואר תובעני מאד, ונדרשו חזרות רבות על-מנת ללטש כל פרט, לעבוד על עניינים טכניים כמו אינטונציה, בלאנס וקצב, וגם לגבש את הביצוע של התזמורת עם הניואנסים המוסיקליים הרבים. התזמורת עובדת מתחילת השנה פעמיים בשבוע בבית הספר, וביום שני הקרוב היא תופיע לראשונה השנה בקונצרט פומבי, שיתקיים באודיטוריום הכט שבאוניברסיטת חיפה. הכניסה לקונצרט חופשית. הפרטים בהזמנה שלמעלה.

 

IMG-20150117-WA0001

 

הפרוייקט החינוכי של האנסמבל בבאר שבע יגיע לשיאו ביום רביעי הקרוב בקונצרט משותף, שבו נגני האנסמבל ישבו לצד נגני תזמורת כלי הקשת של הקונסרבטוריון וינגנו ביחד רביעייה ק.157 של מוצרט בביצוע תזמורתי. במשך ארבעה ימי שישי אחה"צ נסענו כמה מנגני האנסמבל ואני לבאר שבע לעבודה משותפת עם התלמידים, הדרכתם בחזרות קבוצתיות והובלתם בחזרות התזמורת, והשבוע יהיה הארוע המרגש של הנגינה המשותפת בקונצרט. זהו פרוייקט חינוכי חשוב מאין כמוהו עבור הנגנים הצעירים, והחוויה של נגינה לצד נגנים מקצועיים היא בוודאי חוויה בלתי נשכחת עבורם.

 

IMG-20150102-WA0006

 

 

 

 

 

 

 

לאיזה כלי צריך להקשיב?

הפרוייקט החינוכי של האנסמבל בקונסרבטוריון באר שבע יצא לדרך אתמול בחזרה ראשונה של הנגנים הצעירים (מאד) עם נגני האנסמבל ואיתי. חוויות מבירת הנגב.

Yaki

יעקב (יקי) ראובן, מנהל קונסרבטוריון באר שבע.

 

האנסמבל החל אתמול פרוייקט חינוכי בקונסרבטוריון באר שבע, פרוייקט שבסיומו יתקיים קונצרט משותף בו ינגנו נגני האנסמבל ביחד עם נגני תזמורת הקונסרבטוריון. במשך מספר מפגשים בחודש הקרוב יגיעו נגנים מהאנסמבל ביחד איתי לקונסרבטוריון באר שבע, ידריכו את נגני התזמורת הצעירה, יובילו אותם בחזרות התזמורת ויעבדו איתם בחזרות קבוצתיות.

המפגש הראשון התקיים כאמור אתמול, בחזרה תזמורתית ראשונה איתי ובהובלת נגנים מהאנסמבל. הילדים בתזמורת בבאר-שבע צעירים מאד – בני 10-13 בלבד, אך מנגנים ברמה גבוהה. מנצחם הקבוע הוא יורם יונגרמן, שנכח אף הוא בחזרה ובחלקה הוביל את קבוצת הויולות. היצירה עליה אנחנו עובדים היא רביעיית מיתרים מוקדמת של מוצרט (ק.157), המבוצעת בתזמורת מיתרים. מיקדתי את החזרה איתם בנושאים מרכזיים בנגינה תזמורתית, וכיוונתי אותם אל המטרה באמצעות שאלות ששאלתי אותם. כשרציתי להדגיש את נושא הבלאנס שאלתי אותם – לאיזה כלי צריך להקשיב? מי מנגן את המנגינה? כשרציתי לשמור על קצב קבוע שאלתי אותם אם הנטייה שלהם היא לרוץ או להאט (לרוב הנטייה היא לרוץ, כמובן). כשרציתי לחדד את התקשורת שלהם איתי ניצחתי על תיבה אחת או שתיים בכמה צורות שונות כדי שיתרגלו לניצוח שלי ויגיבו. את הנושא של נגינה בקבוצה והשתלבות עם המוביל הדגשתי באמצעות הדגמות "טובות" ו"לא טובות". אני עצמי ניגנתי ביחד עם כל אחד מהמובילים (מנגני האנסמבל), פעם אחת כפי שצריך (תוך הקשבה לנגינתו והשתלבות בצליל שלו) ופעם אחת כפי שלא צריך (בנגינה חזקה יותר מהמוביל, ללא הקשבה ובקצב אינדיבידואלי). הנגנים הצעירים היו מאד קשובים ושיתפו פעולה בצורה יוצאת מהכלל, ענו יפה על שאלותי והגיבו היטב לניצוח שלי. הספקנו לעבוד לעומק על הפרק הראשון, וגם קראנו את הפרק האחרון פעם אחת בסיום החזרה.

הפרוייקט הזה הוא פרוייקט חינוכי וחשוב מאד, במיוחד לקונסרבטוריון כמו באר-שבע, שאינו במרכז הארץ. הנגנים הצעירים למעשה כמעט אינם זוכים לפגוש מקרוב נגנים ומנצח בעבודה מהסוג הזה, וזוהי חוויה ייחודית ויוצאת דופן עבורם. ניכר היה שהם מאד מעריכים את הביקור שלנו ומנסים ללמוד ולספוג כמה שאפשר. הפרוייקט יימשך בשבועות הקרובים ושיאו יהיה בקונצרט המשותף שיתקיים ב21.1.2015 בקונסרבטוריון באר שבע. את הפרוייקט יזם מנהל הקונסרבטוריון של באר-שבע, יעקב (יקי) ראובן, ועבורו הוא השיג את המימון שמאפשר את קיומו.

פרוייקט דומה עשינו לפני מספר שנים עם התזמורת של קונסרבטוריון גבעתיים. הפרוייקט ההוא הסתיים בנגינה משותפת של הסימפוניה מס' 44 במי מינור של היידן. הנה הביצוע מהקונצרט.

[youtube=https://www.youtube.com/watch?v=gJeN7Z8Ei6s]

לשמור על הסטנדרטים הגבוהים

במאמר שפורסם לאחרונה במגזין אופוס, מספר הכנר הראשי של התזמורת הסימפונית של שיקגו רוברט צ'ן כיצד שומרים על סטנדרט גבוה בתזמורת. הוא מציין ארבע נקודות מרכזיות – משמעת, מחוייבות, מנהל מוסיקלי וחיבור בינו לבין התזמורת – כנקודות שיכולות לעשות את ההבדל בין תזמורת "טופ" לסתם תזמורת. הנה המאמר כלשונו, עם כמה תוספות שלי מנסיוני עם סולני תל-אביב.

"המנצח גיאורג שולטי אמר פעם ש"ניצוח על תזמורת הוא כמו כניסה לכלוב עם 100 אריות: אם תפגין סימני חולשה – הם יטרפו אותך". כאשר הצטרפתי לתזמורת הסימפונית של שיקגו התחלתי להבין את הכוונה שבדבריו. רוב תזמורות הצמרת בעולם רגילות לנגן עם המנצחים הטובים ביותר, ולכן כאשר מגיע מנצח שתפקודו אינו עולה, לדעת התזמורת, בקנה אחד עם הסטנדרטים הגבוהים שלה – טבעי שלא יזכה לכבוד בקרב הנגנים. כך גם לגבי נגני התזמורת – נגן שרמת נגינתו או רמת הכנתו אינה עולה בקנה אחד עם זו של שאר נגני התזמורת, יחוש מהר מאוד ביחס הבוז כלפיו.

אינני יכול לדבר אודות תזמורות אחרות, אך מניסיוני ככנר הראשי של התזמורת הסימפונית של שיקגו, הגעתי לכמה מסקנות בקשר לדברים שעשויים להשפיע על איכות של תזמורת:

המשמעת

כמה שזה עלול להישמע מוזר, למשמעת בדברים פשוטים, כגון שיחות חולין בין נגנים או הליכה על הבמה בזמן החזרות, יש השפעה גדולה מאוד על נגינת התזמורת. ההשפעה אולי אינה ישירה, אך זה פותח דלת לזלזול או חוסר תשומת לב בדברים אחרים, משמעותיים יותר. אני מוצא שאווירה חסרת פשרות במהלך החזרה משפיעה מאוד בטווח הרחוק, ויכולה להבדיל תזמורת מצויינת מתזמורת טובה.

המחויבות

איכות היא משהו שנבנה לאורך זמן, לעתים לאורך שנים ואף יותר, ובהקשר זה איכות התזמורת מושפעת במידה רבה בידי המחויבות של הנגנים לקראת החזרות. המחויבות של הנגנים משפיעה על איכות התזמורת בשתי דרכים: ראשית, הסיכוי לביצוע טוב גדל בשל העובדה שהכנה חסרות פשרות לקראת החזרות תחסוך זמן יקר במהלכן, מה שיאפשר יותר עבודה על פרטים ופרשנות. שנית, כאשר המחויבות להכנה טובה היא חלק בלתי נפרד מהפסיכולוגיה של חברי התזמורת, מופעל עליהם לחץ תמידי לעמוד ברמה הגבוהה שמציבים חבריהם לתזמורת, והחשש הזה מדרבן אותם לעמוד באותם הסטנדרטים. הדבר פועל גם בכיוון ההפוך – כאשר נגן התזמורת לא מוקף בסטנדרטים גבוהים מסביבו, האם יבחר בדרך הקשה או האם ייסחף עם העדר? ההימור שלי הוא שהסטטיסטיקה נוטה לכיוון האפשרות השנייה.

המנהל המוזיקלי

נהוג לומר שמנהל מוזיקלי טוב יכול להעלות את רמת התזמורת, וזה כנראה נכון, אך מעניין לראות שזה יכול לקרות במסגרת גישות שונות לחלוטין שנוקט המנהל המוזיקלי. למשל: טוסקניני הגדול נהג לדרוש מנגניו אחידות מוחלטת בכל הנוגע לקשיתות ואיצבועים, (וכך גם עם כלי הנשיפה) ואוי לו לנגן שלא ניגן באחידות לשאר הנגנים. המנצח לאופולד סטוקובסקי, לעומת זאת, ביקש מנגניו לנשוף ולהשתמש בקשיתות לפי תחושתם – ושני המנצחים השיגו תוצאות נפלאות. המסקנה הקלישאתית למדי היא שאין דרך אחת שהיא נכונה, אך הדבר שכן היה משותף לשני האישים הגדולים הללו הינו השכנוע הפנימי המוחלט בדרך שלהם. נראה שזה משהו שבהחלט עובר הלאה לנגנים.

החיבור

תופעה שתמיד ריתקה אותי היא ההתאמה של מנצח מסויים לתזמורת מסויימת – לפעמים יש דברים שפשוט לא קיים להם הסבר. כאשר הייתי נער, ניגנתי בכמה כתות אמן ושיעורים בפני יאשה חפץ הגדול. כאשר נגן כמו חפץ מנגן לידך, אתה מבין שקיים גבול מסויים לידע, ושצליל יכול להיות דבר מיסטי לחלוטין, שאין לו שום הסבר. כך גם עם מנצחים, מנצח מסויים יפיק צליל שונה לחלוטין ממנצח אחר, עם אותה תזמורת בדיוק. לעתים קרובות קורה שמנצח גדול כלשהו זוכה במשרה בתזמורת גדולה כלשהי, אך פשוט קיים איזשהו חוסר התאמה שלא ניתן להסביר אותו – ממש כמו כימיה בין זוג אנשים. או שהיא קיימת או שלא.

לעומת זאת, כאשר יש התאמה, כמו במקרה שלנו עם מאסטרו ריקרדו מוטי, מעניין לראות את הכיוונים החדשים אליהם יכולה להתפתח תזמורת. לא רבים יודעים זאת, אך למוטי הוצעה בזמנו אותה המשרה בפילהרמונית של ניו יורק ובתזמורת הסימפונית של שיקגו, בתנאים דומים. ללא לבטים רבים הוא בחר בנו, ואמר שעשה זאת כי הרגיש שהכימיה עם התזמורת שלנו תהיה טובה יותר. ביום שהוא הגיע, אכן חשנו כאילו אנחנו מסתכלים במראה, כי הגישות שלנו היו זהות לחלוטין. הוא צדק."

עד כאן דבריו של רוברט צ'ן. כמובן שאני מסכים עם כל דבריו, ולמעשה כשהקמתי את סולני תל-אביב, אלה היו עבורי נתוני פתיחה שעליהם לא הייתי מוכן להתפשר – הקמתי תזמורת קאמרית שאת כל נגניה אני מכיר אישית ומקצועית (את חלקם מתוך נגינה משותפת במוסיקה קאמרית), שבאים לנגן מתוך רצון, התלהבות ומחוייבות ליצור גוף תזמורתי קאמרי ברמה הגבוהה ביותר, כשכמובן כפועל יוצא גם המשמעת והחיבור בינם לביני היו מצויינים מהרגע הראשון.

MY4_1731

סולני תל-אביב ואני. צילם: סטנלי ווטרמן.

 

אבל על דבריו של רוברט צ'ן אני יכול להוסיף שתי נקודות, מתוך נסיוני עם סולני תל-אביב, שחשוב מאד להקפיד עליהן אם רוצים שהסטנדרטים יישארו גבוהים:

אתגר ועניין

כאשר לנגנים יש אתגר מכל סוג שהוא, רמת הריכוז והמוכנות עולה, וכתוצאה מכך רמת הנגינה עולה. על מנת לשמור על סטנדרטים גבוהים צריך לשמור כל הזמן על אתגרים לנגנים. האתגר יכול להיווצר בכמה דרכים:

1. תכנית יפה, עם מוסיקה מלהיבה, מרגשת, איכותית – כשהמוסיקה טובה, לנגנים יש יותר עניין והנאה. מוסיקה בינונית תוריד את רמת הריכוז, הקשב והנגינה.

2. תפקידים מאתגרים – כשלכל נגן "יש מה לנגן", הוא צריך להתכונן יותר, לשים לב לרמת הנגינה שלו, ובזמן החזרות להיות יותר קשוב ומרוכז. כשתזמורת מרבה לנגן רפטואר שאינו מאתגר, רמתה יורדת.

3. סולן או מנצח אורח שמאתגרים את התזמורת – בכל פרוייקט שהגיע אלינו אמן אורח מהשורה הראשונה שהדריך את האנסמבל (אנטיה וייטהאס, סרג'יו אזוליני, קתי דברצני, דוד גריילסאמר, טבאה צימרמן ואחרים) רמת האנסמבל עלתה, גם כתוצאה מהנוכחות של אמן ברמה כזו, וגם בגלל דרך עבודתו ודרישותיו הגבוהות.

563205_463194440403067_855657570_n

אנטיה וייטהאס מובילה ומדריכה את האנסמבל.

הקשבה

הקשבה היא לכאורה דבר מובן מאליו – מוסיקאי שמנגן מקשיב למה שהוא מנגן. אבל אני כל פעם מחדש מגלה שלא כך הוא, ושפעמים רבות צריך להזכיר לנגנים בתזמורת להקשיב על-מנת להכניס את ההקשבה לסטנדרטים של התזמורת. נגני תזמורת רבים, כולל ברמה הגבוהה ביותר, יושבים הרבה פעמים בתזמורת ומנגנים מבלי להקשיב. כשנגן מנגן מוסיקה קאמרית הוא מקשיב הרבה יותר, בעוד שכשהוא יושב בתזמורת רמת ההקשבה שלו יורדת. ההקשבה היא לא רק לנגינה של עצמו, אלא גם לנגינה שלו בתוך הקבוצה ולהתאמה ולהשתלבות בצליל של הקבוצה מבחינה ריתמית, מבחינת העוצמה ומבחינת האינטונציה. בנוסף, חשוב מאד להקפיד על הקשבה לקבוצה שמלווה את המנגינה, או לקבוצה שנותנת את הערכים הריתמיים המהירים, זו שאליה צריך להסתנכרן. אי הקשבה כזו גורמת לתזמורת לנגן לא ביחד ויוצרת חוסר יציבות ריתמית. גם הקשבה לקבוצה או לכלי שאיתו מנגנים ביחד היא חשובה מאד. פעמים רבות בתזמורת הקולות מוכפלים – צ'לו עם בסון, אבוב עם כינור, כינור ראשון עם כינור שני וכו' – וחשוב מאד להקשיב גם לסקציה המכפילה, בשביל ליצור נגינה אחידה ואינטונציה מושלמת. הקשבה לצליל שעליו נבנית ההרמוניה היא חשובה מאד ליצירת אינטונציה טובה, וגם עליה חשוב להקפיד בזמן נגינה בתזמורת. את כל הדברים האלה לא פעם הנגנים שוכחים ברגע שהם מתיישבים בתזמורת, וכשזה קורה – הרמה מיד יורדת. כאמור, במוסיקה קאמרית רמת ההקשבה בד"כ גבוהה יותר מאשר בתזמורת. הקשבה תזמורתית ברמה של מוסיקה קאמרית יכולה להעלות את רמת התזמורת בצורה משמעותית.

סטבט מאטר, מתחילים הערב

20131103_121221

המנצח הבריטי פיליפ פיקט מתארח אצלנו ועובד עם האנסמבל לקראת הקונצרטים שמתחילים הערב. במרכז התכנית – הסטבט מאטר של פרגולזי, עם הסולנים רויטל רביב (סופרן) ואלון הררי (קונטרה טנור). בנוסף, נגן החצוצרה יובל שפירא יבצע יצירות לחצוצרה ותזמורת מאת אלבינוני וטורלי, והאנסמבל יבצע גם מיצירות לוקטלי וויולדי.

20131103_121249

אמנם לא נכחתי במרבית החזרות של פיליפ פיקט עם האנסמבל, אבל מהמעט שראיתי ומהדיווחים שקיבלתי מהנגנים – העבודה מאוד יסודית, האוירה טובה והמנצח מרוצה מהאנסמבל. הוא מביא איתו גישה מאוד אינדיבידואלית ליצירות, מאוד קיצונית, נועזת ואפילו אוונגרדית. הוא מוציא את הניגודים הרבים בין מצבי הרוח השונים ואת ההרמוניות המתוחות שקיימות כמעט לכל אורך התכנית.

20131103_121249

הבוקר מתקיימת החזרה הגנרלית בקונסרבטוריון שטריקר והיא פתוחה לקהל (למי שעדיין רוצה לבוא לשמוע – החזרה מסתיימת ב13:00), והערב מתחילים הקונצרטים. הערב בשעה 20:30 באודיטוריום וייל בכפר שמריהו, ביום ראשון 10.11 בשעה 20:30 בקונסרבטוריון שטריקר בתל-אביב, וביום שני 11.11 בשעה 20:30 באודיטוריום רפפורט בחיפה. לחיפה ולכפר-שמריהו נותרו עדיין כרטיסים בודדים.

יצירת מופת בארוקית

תכנית בארוקית עם מנצח בריטי שמתמחה בבארוק; שלושה סולנים מעולים – שני זמרים וחצוצרן; הרבה בארוק איטלקי; והדובדבן שבקצפת – הסטבט מאטר של פרגולזי; בקרוב באנסמבל

את זמרת הסופרן רויטל רביב ארחתי השבוע במועדון המוסיקלי בהיכל התרבות אור עקיבא, למפגש-קונצרט בנושא השיר האמנותי של שוברט. לסיום היא ביצעה פרק מהסטבט מאטר הנפלא של פרגולזי, אותו היא תבצע בקרוב כסולנית עם האנסמבל, ביחד עם זמר הקונטרה-טנור אלון הררי. סולן שלישי יהיה החצוצרן יובל שפירא, שיבצע יצירות לחצוצרה ותזמורת של טורלי, קורלי ואלבינוני. עליהם ינצח המנצח הבריטי פיליפם פיקט, שהוא עצמו מתמחה בתחום הבארוק ועובד עם הרבה אנסמבלים כליים וווקאליים בארוקיים.

Philip

המנצח הבריטי פיליפ פיקט, אורח האנסמבל

הסטבט מאטר של פרגולזי, יצירת מופת בזכות עצמה, תהיה שיאו של הקונצרט יוצא הדופן הזה. למי שלא מכיר, או לא זוכר את היצירה, הנה ביצוע נפלא של קונצ'רטו קלן באולם הקונצרטחבאו באמסטרדם. תהנו

 

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=y1QSbc-yMzM]

 

קנון מארח – הסדרה לילדים

הבובה המדהימה קנון; השחקנית אלינור אהרון בן אבי; סופר הילדים יהודה אטלס; מקהלת מורן הצעירה; מוסיקה של מוצרט, פרוקופייב, ראוול וחצ'טוריאן; ניהול אמנותי ובימוי של המלחינה דקלה בניאל; קבלו את הסדרה החדשה לילדים של אנסמבל סולני תל-אביב – פוסט ראשון לקראת העונה החדשה

Ensemble_014_f (Custom)

לאחר 12 שנות פעילות של האנסמבל, שבמהלכן היתה לנו בכל עונה סדרת קונצרטים אחת מרכזית למנויים – סדרת קונצרטי הערב למבוגרים – העונה אנחנו פותחים לראשונה גם סדרת קונצרטים איכותית לילדים. האנסמבל עסק הרבה מאוד בפעילות חינוכית במשך השנים. פעילות זו כללה בין היתר גם קונצרטים בבתי ספר וקונצרטים חינוכיים שקדמו להם מפגשי הכנה של נגני האנסמבל ושלי. אבל סדרת קונצרטים לילדים משלנו עדיין לא היתה לנו, והעונה אנחנו מקיימים לראשונה סדרה כזו. זו תהיה סדרה איכותית שתשים דגש על תכנים חינוכיים גם מוסיקליים וגם חוץ מוסיקליים. כל הקונצרטים יתקיימו בימי חופש בשעות הבוקר בקונסרבטוריון שטריקר. בכל הקונצרטים תככב הבובה קנון – בובה חדשה שנוצרה במיוחד עבור הקונצרטים האלה, ואותה יפעיל הבובנאי דותן אלעד. הבובה הזו תארח אמנים מתחומים שונים (בהם השחקנית אלינור אהרון בן אבי, מקהלת מורן הצעירה וסופר הילדים יהודה אטלס), תשאל שאלות ותברר עם אורחיה נושאים שונים הקשורים לעולמם של הילדים ולמוסיקה.

AKP_6274_f (Custom)

קנון עם נגני האנסמבל

הקונצרט הראשון, שיתקיים כבר בחופשת סוכות הקרובה, ב26.9.2013 בשעה 11 בבוקר – נקרא "יער הגעגועים – סיפורים מוסיקליים". בקונצרט הזה תופיע איתנו השחקנית אלינור אהרון בן אבי, והוא ילווה באיורים ובקטעי וידאו.

AKP_6169_(Custom)

יער הגעגועים – קנון עם השחקנית אלינור אהרון בן אבי

לסיפורים ולמשלים שיוצגו וינוגנו בקונצרט מכנה משותף מרכזי, והוא המסר החשוב (במיוחד בימינו ובעידן "כוכב נולד" ו"האח הגדול") שפרסום ותהילה אינם הדברים החשובים ביותר בחיים. אהבה, לעומת זאת, בין אם זו אהבת אדם או אהבה למוסיקה או אהבת הסביבה, היא ערך חשוב בהרבה. באמצעות המוסיקה הנפלאה של ראוול, פרוקופייב ודקלה בניאל, לטקסטים של ציפי שחרור (יער הגעגועים), איזופוס (השועל והכרם) ולה פונטן (האיל ובבואתו) ננסה להעביר לקהל את המסר הזה.

בהמשך העונה נקיים שני קונצרטים נוספים בסדרה. קונצרט אחד יתמקד בניצוח ובתפקידו של המנצח. בקונצרט הזה קנון ינסה לגלות ביחד איתי את עולם הניצוח, ההלחנה והצלילים. נבצע בו בין היתר את הסימפוניה ה40 של מוצרט ואת מחול החרבות של חצ'טוריאן.

AKP_6297_f (Custom)

מה זה התנועות האלה בכלל? קנון יברר איתי מה בעצם עושה המנצח

ובקונצרט המסיים של העונה – נארח את סופר הילדים יהודה אטלס ביחד עם מקהלת מורן הצעירה, לשירים מתוך "הילד הזה הוא אני" ויצירות נוספות.

את הסדרה כולה הגתה, יזמה והוציאה לפועל המלחינה והמנהלת האמנותית דקלה בניאל. עכשיו נותר לנו רק לבצע אותה, ולכל מי שיש ילדים בגילאי 5-10 – לרוץ לקנות מנויים. להתראות בסוכות

למה צריך להשבית מחר את המדינה?

עדכונים מחזרות התזמורת החדשה ויצ"ו ("רעות") חיפה, וכתבה לקראת קונצרט הבכורה שלנו ביום שני הבא באולם קריגר בעיר. וגם, שאלה-תהייה (וביקורת) לקראת הבחירות מחר: האם הכרחי שבשנת 2013 יום בחירות יהיה יום מבוזבז שעולה למשק הון תועפות ושרבים מאזרחי המדינה יתרוצצו בו שעות רבות בנסיעות (על חשבון המדינה), וזאת רק על מנת לבצע פעולה שצריכה לקחת מקסימום 10 דקות?

zikukim

ההזמנה לקונצרט הבכורה של התזמורת החדשה, שיתקיים ביום שני הבא באולם קריגר בחיפה

ההכנות לקונצרט הבכורה של התזמורת החדשה ויצ"ו ("רעות") חיפה, שיתקיים בשבוע הבא – בעיצומן. היום עבדתי בביה"ס במשך ארבע שעות עם קבוצות כלים שונות מהתזמורת (חלילים, חצוצרות, כלי קשת). לאחר מכן התאספו כל נגני התזמורת וזמרי מקהלת ביה"ס לחזרה על שירה הנפלא של נעמי שמר "לשיר זה כמו להיות ירדן". העבודה מאוד אינטנסיבית, אבל שיתוף הפעולה לו אני זוכה מצד הנגנים הצעירים – נפלא. תלמידי כיתה י"ב הגיעו הבוקר במיוחד לחזרות השונות, למרות שהיתה להם אחה"צ בחינת בגרות באזרחות.

בכתבה שהתפרסמה היום באתר "Zepo" נכתב על התזמורת החדשה ועל קונצרט הבכורה. הנה חלק מהכתבה:

"לאחר כעשור חזר המנצח ברק טל לחיפה עיר הולדתו. טל, השייך לצוות מורי המגמה למוסיקה מאז 2003, הקים השנה תזמורת קאמרית המורכבת מתלמידי החטיבה העליונה של "רעות לאמנויות".

בתזמורת החדשה מנגנים 25 נגנים צעירים מוכשרים בכלי קשת, כלי נשיפה, כלי הקשה ופסנתר. טל עצמו הינו בוגר המגמה למוסיקה, עוד כשהחטיבה העליונה בביה"ס לאמנויות הייתה שייכת לרשת ויצ"ו.

טל הופיע עם אנסמבל סולני תל-אביב על בימות מרכזיות בעולם, שיתף פעולה עם סולנים בינלאומיים, ניצח על תזמורות רבות בארץ ובעולם והופיע בפסטיבלים מרכזיים באירופה ובשידורי רדיו וטלוויזיה.בנוסף, טל כיהן כמנצח אורח ראשי של התזמורת הפילהרמונית הצעירה, כמנצח הבית של התזמורת הסימפונית חיפה וכמנהל מוסיקלי של התזמורת הסימפונית הצעירה חיפה. טל משמש כמנהל המוסיקלי של מקהלת זמרי קולגיום משנת 2012.

תזמורת החטיבה העליונה של "רעות לאמנויות" תקיים את קונצרט הבכורה שלה ביום שני, ה – 28.1.13 בשעה 19:30 במרכז קריגר לאמנויות הבמה. הכניסה חופשית. בתכנית מבחר פרקים מתוך הסוויטה "זיקוקי דינור" של הנדל, ו"ערבית מוסיקלית" של בריטן. בנוסף, תבצע מקהלת ביה"ס, המונה מעל ארבעים זמרות וזמרים, בניצוחו של אמיר ברנהרד (מנצח מקהלות ומורה בסגל מגמת המוסיקה של "רעות לאמנויות"), מיצירות מוצרט, ורדי ויחזקאל בראון. לסיום הקונצרט יבצעו התזמורת והמקהלה במשותף משירי נעמי שמר."

לקריאת הכתבה המלאה לחצו כאן

ולקראת הבחירות הכלליות שיתקיימו מחר, שאלה שמטרידה אותי כבר לא מעט זמן. מדוע צריך להשבית מחר את המשק? למה אלפי אנשים צריכים לנסוע יום שלם מעיר לעיר רק בשביל להצביע? למה לבזבז יום עבודה, מיליוני שקלים וזמן יקר של כל כך הרבה אנשים? הרי בשביל כל טיפול רפואי קטן אני יכול להגיע עם הכרטיס המגנטי שלי לכל סניף בארץ של קופ"ח בה אני חבר, ויזהו אותי שם במחשב בעזרת מספר תעודת הזהות שלי. למה אי אפשר לעשות סידור דומה בבחירות? שכל אזרח במדינה יוכל לבוא להצביע במקום שנוח לו, ושקרוב לביתו או לעבודתו. זה יקח מקסימום 10 דקות. יש היום מחשבים, ובעזרתם אפשר לפקח על כך שכל אדם יצביע רק פעם אחת. אנחנו בשנת 2013… כל כך הרבה אנשים שגרים בשכירות רשומים בכתובת שנמצאת רחוק מאוד ממקום מגוריהם ונאלצים לבזבז יום שלם. אני באופן אישי מצביע ממש קרוב לביתי, אבל רציתי מאוד לעבוד מחר, לקיים חזרות, פגישות ועניינים שונים שקשורים בעבודה, ואני לא יכול. ביה"ס סגור. הקונסרבטוריון סגור. יום שבתון. אני מקוה לפחות שהממשלה שתקום תהיה מספיק יציבה וחזקה, כדי שלא יהיה לנו עוד יום מבוזבז כזה בתוך שנה וחצי-שנתיים.

שיהיה לכולנו חופש (כפוי) נעים, וצאו להצביע.