חוויות מפולין

מנדלסון על כוס יין

 

 

בין שירי רוקנרול ופופ שהושמעו בווליום חזק בבר אינטימי שנקרא "וינו מניפסט" (חגיגת יין) בעיר העתיקה בלובלין, המוסיקה לפתע הפסיקה ואדם מוכר מאד מהפוליטיקה בפולין הכריז בפני הנוכחים: "עכשיו נשמע משהו אחר", ונתן לי את רשות הדיבור. הצגתי את עצמי לקהל ואמרתי שעכשיו נשמע את הפרק האחרון מהסימפוניה האיטלקית של מנדלסון בביצוע סולני תל אביב. המוסיקה הושמעה בווליום חזק, בזמן שהנוכחים אוחזים בידיהם כוסות יין, שמפניה וגם וודקה. הקהל הקשיב בדריכות, ונהנה מהמוסיקה המאד יוצאת דופן עבור המקום. חלק אף באו לצפות במסך המחשב (המוסיקה הושמעה מסרטון יוטיוב של האנסמבל). בסיום זכיתי לתשואות והשתחויתי בפני הקהל. מעולם לא קרה לי בעבר דבר דומה, וזה היה בהחלט מרגש. האיש שעשה את המחווה הנהדרת הזו עבורי היה יאנוש פאליקוט, עד לא מזמן ראש האופוזיציה בפרלמנט הפולני, אדם שהפך בשנה האחרונה להיות חבר אמיתי וקרוב של אנסמבל סולני תל אביב. בשנה שעברה הוא אירח בביתו את כל האנסמבל לאחר הקונצרט שלנו בלובלין, ובמהלך השנה שמרנו על קשר ואף נפגשנו בארץ. בימים שביליתי בלובלין (יחד עם יו"ר הועד המנהל של האנסמבל ישראל בראון ואשתו, וכן מנכ"ל האנסמבל אריה ברדרומא), הוא אירח אותנו כמה פעמים בביתו, הכיר לנו אנשים בעלי השפעה וקשרים ונתן לנו הרגשה של בית חם בפולין.

22489703_1501197589973915_7294348583560752198_n

יאנוש פאליקוט ואני בביתו

 

 

הארוע עצמו היה מפגש של חברים של יאנוש, שאחד מהם הוא הבעלים של הבר והוא הזמין את כולם על חשבונו. כל הנוכחים שם היו אנשי תרבות שמורגלים בהאזנה למוסיקה קלאסית, כך שעבורם זה לא היה משהו זר, אך בקונטקסט של הערב זה היה בהחלט יוצא דופן.

 

20171012_112430

הגשר שבין העיר העתיקה לחדשה בלובלין

 

 

 

בחזרה לקיר הזיכרון

22491886_1501197663307241_16428753395647253_n

אחרי פגישה עם ידידינו יאנוש רוסלן ראש עיריית בילגוריי וסגנו ארתור בארה, נסענו לקיר הזיכרון ליהודי בילגוריי, הקיר שבטקס החנוכה שלו לפני שנה הופענו מול משפחותיהם של הניצולים ושל הנספים. היה מרגש לחזור לשם. גם בגלל המקום, וגם בגלל הטקס המרגש שבו השתתפנו במקום המיוחד הזה.

22528081_1501197619973912_3011398752993483994_n

עם ראש עיריית בילגוריי וסגנו

 

 

מדהים שכשעוברים ברחוב כך סתם במקרה ורואים את הקיר, אם לא יודעים את הסיפור של העיר הזו  והמקום הזה – זה לא נראה כמו משהו מיוחד או יוצא דופן. רחוב שקט בתוך עיר קטנה ושקטה…

אבל המקום הזה, שנמצא בסמוך לבית הקברות היהודי, הוא קיר זיכרון ליהודים שנספו בעיירה הזו, שבתחילת המלחמה גרו בה 5500 יהודים מתוך 7000 תושבי העיירה. העיירה הזו, שבה גר יצחק בשביס זינגר ועוד כמה דמויות מוכרות, נשרפה כליל ומרבית היהודים בה נספו. זה בהחלט היה ביקור מרגש ומצמרר.

 

20171015_131319

לחיי הדור הצעיר

לכבוד סיום שנת הלימודים, את הפוסט הזה אני רוצה להקדיש לכל הנגנים הצעירים שעובדים בהדרכתי במסגרת התזמורות הצעירות שעליהן אני מנצח – התזמורת של ביה"ס התיכון לאמנויות "רעות" (לשעבר ויצ"ו) חיפה והתזמורת הייצוגית של קונסרבטוריון גבעתיים. את השבוע שעבר העברתי כמעט במלואו איתם. הם השקיעו לכל אורך השנה בתזמורות בהמון מסירות ואהבה, הגיעו לחזרות עם המון מוטיבציה, נתנו בקונצרטים את הכי טוב שלהם והגיעו להישגים מרשימים ביותר.  השבוע נפרדתי (זמנית, עד לשנת הלימודים הבאה) משתי התזמורות בתחושה של עצב וגעגוע לאלה שעוזבים, ועם המון ציפייה להמשך העשייה עם הממשיכים בשנה הבאה.

 

FB_IMG_1435010961661

זה היה שבוע די מטורף, במיוחד לנגנים של תזמורת ביה"ס התיכון לאמנויות בחיפה. ביום שני בבוקר, בשעה 08:00, התחלנו חזרה תזמורתית אינטנסיבית של שלוש שעות בביה"ס, שכללה ליווי של ארבע יצירות שונות לגמרי, כולן עם סולנים מתלמידי כיתה י"ב במגמת המוסיקה (קונצ'רטו לקלרינט של י.כ.באך, קונצ'רטו לשני כינורות של י.ס.באך, אלגיה לצ'לו של פורה, קונצ'רטינו לחליל של שמינאד), בנוסף לשתי יצירות מודרניות תובעניות ומצויינות שנכתבו ע"י שניים מתלמידי הקומפוזיציה במגמת המוסיקה (יעל הרי ועמרי שיין), ופרק ראשון מסימפוניה מס' 39 של מוצרט, שאיתו תכננו לסיים את הקונצרט שהתקיים באותו הערב.

 

FB_IMG_1435013020049

 

החזרה התנהלה בקצב מאד מהיר והתחושה בסיומה היתה, למרות העייפות, שהתכנית די מוכנה לקונצרט בערב, פרט לסימפוניה של מוצרט שלגביה לא הייתי בטוח. יום הלימודים נמשך בשיעורים שלי עם כל אחד מארבעת ההרכבים הקאמריים שאותם אני מדריך בחודשים האחרונים (חמישיית פסנתר של שומאן, רביעיית מיתרים של דבוז'אק "האמריקאית", שלישיית פסנתר ברה מינור של מנדלסון ושלישיית מיתרים של קמביני). אלה היו שיעורים לפני אחרונים, לקראת קונצרט קאמרי לסיום השנה שהתקיים ביום חמישי. באותו ערב, כאמור, התקיים קונצרט סיום השנה של התזמורת, באולם בית הספר. זה היה קונצרט מרשים ביותר, שבו כל הסולנים ניגנו מצויין, והתזמורת עשתה עבודה טובה מאד הן בליווי הסולנים והן ביצירות המודרניות שזכו להצלחה.

 

FB_IMG_1435013026868

 

מכיוון שהיצירות של התלמידים היו קצרות מאד, ועל מנת לאפשר לקהל להכיר אותן ולהתרגל אליהן, חזרנו על כל אחת מהן פעם נוספת בקונצרט, וכמובן שהביצוע השני היה מוצלח יותר מבחינת התזמורת. לסיום הקונצרט, החלטתי לבצע את הפתיחה של רוסיני "האיטלקייה באלג'יר" במקום את הפרק מהסימפוניה מס' 39 של מוצרט שהתלבטתי לגביו בבוקר. אמנם לא עשינו חזרה על הפתיחה באותו יום, אבל ביצענו אותה השנה הרבה, וסמכתי על הנגנים שיבצעו אותה היטב. ואכן, זה היה ביצוע ספונטני, אנרגטי, מלהיב ומלא מרץ. היתה לי הרגשה שכל הנגנים נהנו ביחד איתי. לסיום הקונצרט, במחווה מרגשת במיוחד, הקריאו תלמידי כיתה י"ב מהתזמורת דברי פרידה שכתבו לי. זה היה מאד מרגש לשמוע את דבריהם הכנים על התהליך והחוויות שעברו איתי בתזמורת במהלך שלוש שנות לימודיהם.

 

FB_IMG_1435010900389

 

למחרת, ביום שלישי, הגעתי לגבעתיים למפגש סיום השנה עם התזמורת הייצוגית של קונסרבטוריון גבעתיים. את קונצרט הסיום כבר ביצענו לפני כשבועיים בתיאטרון גבעתיים. הפעם נפגשנו לדבר ולסכם. זו היתה שיחה מעניינת מאד, פתוחה וכנה, שבה שמעתי מהנגנים הצעירים את דעתם על כל אחד מהפרוייקטים שהיו לנו השנה, על הרפרטואר, על צורת העבודה, וכמובן הצעות להתייעלות ולשיפור התזמורת. שמחתי לשמוע שכולם רוצים יותר זמן חזרות ויותר שעות עבודה, זה מראה על אכפתיות ורצון להגיע לתוצאה הגבוהה ביותר. כולם מאד מתלהבים מהפרוייקט של "תזמורת ארץ הקודש" – הפרוייקט המשותף עם התזמורת של התיכון לאמנויות מחיפה – ורוצים יותר מפגשים משותפים כאלה. המפגש הסתיים במשחק פינג פונג עם כמה מנגני התזמורת, דרך נפלאה בשבילי לסיים שנה!!!

 

IMG-20150616-WA0002

 

אחד הארועים המשמעותיים ביותר השבוע היה המפגש לסיום השנה בסדרה שלי בהיכל התרבות אור עקיבא ביום רביעי, שבו אירחתי את התזמורת של ביה"ס התיכון לאמנויות "רעות" (לשעבר ויצ"ו) חיפה. זה היה מפגש מאד מעניין ומרתק הן לקהל והן לנגנים ולי. לא תכננתי יותר   מדי מראש, אלא פשוט נתתי לדברים לזרום. הדגמתי לקהל (מבלי להכין את התזמורת לכך) כיצד למעשה התזמורת לא זקוקה למנצח ויכולה לנגן לבד. התזמורת ניגנה קטע שלם מהפתיחה של רוסיני ללא הניצוח שלי. כשביצעתי את אותו הקטע עם ניצוח הראיתי מה בעצם המנצח יכול להוסיף לנגינה של התזמורת. אחר כך לקחתי קטע מסויים וניצחתי עליו כמה פעמים כשכל פעם אני מבליט כלי או קבוצת כלים אחרת מהתזמורת על ידי הניצוח. באחת ההדגמות כמעט ולא ניצחתי אלא רק הראיתי את השינויים ההרמוניים. לקהל המאזינים, שישבו מאחורי התזמורת, זה היה תהליך מרתק של הקשבה למוסיקה, שלדבריהם, בכל הדגמה נשמעה אחרת.

IMG-20150617-WA0009

 

בקטע מסויים שבו יש סולו חליל הראיתי את ההבדל בין ניצוח שמוביל את הסולנית לבין ניצוח שמלווה את הסולנית ומאפשר לה להוביל אותי. במשך כל המפגש הקהל שאל שאלות וסיפר את רשמיו ותובנותיו מהצפייה וההאזנה. סיימתי את המפגש בקטע שנתתי לנגנים לקרוא מהדף בפעם הראשונה – מתוך סימפוניה מס. 83 של היידן. הראיתי כיצד בתהליך קצר המנצח עושה סדר ביצירה שהנגנים מנגנים ביחד בפעם הראשונה. המפגש כולו התנהל בצורה של דיאלוג בין הקהל לביני והיה מעניין לכולם. זו היתה גם פעילות מגבשת לתזמורת, שבילתה ביחד אחר צהריים שלמים בנסיעות ובנגינה לקהל שאינו מוכר לה.

 

IMG-20150617-WA0003

 

למחרת, ביום חמישי, התקיים הקונצרט המסכם של הפעילות הקאמרית במגמת המוסיקה. החל משעות הצהריים המוקדמות עבדתי עם ההרכבים שלי לקראת הקונצרט, ובערב, כאמור התקיים הקונצרט. הרכבים רבים ומגוונים של שלישיות, רביעיות וחמישיות, הרכבים עם זמרות, עם גיטרות, עם קשתנים ופסנתר, שביצעו מגוון רחב של רפרטואר, עלו על הבמה בזה אחר זה וניגנו ושרו ברמה גבוהה ביותר מוסיקה קאמרית. זה היה אחד הקונצרטים הטובים ביותר במגמת המוסיקה, לפחות ב12 השנים שבהן אני מלמד שם. זו היתה גאווה גדולה לכל צוות המורים ולי לראות ולשמוע תלמידים רבים כל כך מנגנים ברמה כזו (בקונצרט השתתפו 11 קשתנים, כולם מצויינים). בסיום הקונצרט, תלמידי כיתה י"ב הציגו את קטע ההפתעה המסורתי, שכלל אילתור ווקאלי פנומנלי של מרבית תלמידי השכבה מהמגמה, ואחר כך סרט שהם הכינו שבו הם חיקו את מורי המגמה למוסיקה. החלק "שלי" בסרט היה דומה למה שאני עושה עכשיו – כותב בבלוג ומספר על החוויות שלי. אלא שהם הקפידו היטב על הניואנסים שלי וציינו את כל הדברים שעליהם אני נוהג לדבר איתם – האנסמבל, הפועל רמת גן, אימוני הטניס שלי, ומחשבותיי על מגמת המוסיקה בבית הספר… זה היה מאד מאד משעשע. וכך הסתיימה לה שנת לימודים פוריה מאד, בשבוע אינטסיבי עם הרבה עשייה מוסיקלית ועם תלמידים נפלאים (שהם בעצם מוסיקאים מקצועיים צעירים) שגורמים לי בכל שנה מחדש לשמוח על הזכות שנפלה בחלקי לעבוד איתם ולעשות איתם מוסיקה ברמה הגבוהה ביותר, ומצד שני, להתגעגע אליהם עד לתחילת שנת הלימודים הבאה.

 

 

 

מהיציע לאולם הקונצרטים

מוסיקה טובה, מלהיבה וסוחפת. סולנים מצויינים. קהל צעיר ונלהב, שאינו בהכרח "קהל הקונצרטים" הרגיל. יצירה מקורית שזכתה לתגובות נלהבות, וכתב אותה המלחין הישראלי מנחם ויזנברג. והפתעה מעולם אחר. פוסט לסיכום פרוייקט מוצלח מאד של האנסמבל

 

10934119_10152493004792237_8454133476416882249_o

צילם: ערן זהבי

 

היה קצת קשה להאמין למראה הקהל שמילא את האולם בשטריקר ביום ראשון בערב – זה היה קהל קצת שונה מ"קהל הקונצרטים" הרגיל שלנו בתל-אביב. היו בו הרבה צעירים, הרבה תלמידים, ואנשים רבים שמגיעים לקונצרטים לעיתים רחוקות אך המוסיקה הקלאסית אינה זרה להם. במיוחד ריגשה אותנו קבוצה של תלמידי כינור שהגיעה לקונצרט בתל-אביב במיוחד ממעלות. אלו הם תלמידים מקונסרבטוריון מעלות, שאותו מנהל הצ'לן הראשון שלנו עדיאל שמיט, והוא זה שיזם את הבאתם. ההפתעה הנעימה והמשמחת היתה שהרבה מהנוכחים בקונצרט התלהבו כל-כך, שהם רוצים לחזור ולהאזין לקונצרטים שלנו. אחד מהנוכחים, שאותו אני מכיר מהיציע של הפועל רמת-גן, אשר הגיע לקונצרט בהזמנתי, כל-כך נהנה וביקש לרכוש מנוי לקונצרטים שלנו. האנרגיה של הקהל הורגשה היטב כאשר מיד עם סיום הפרק הראשון של מוסיקת לילה זעירה החלו מחיאות כפיים סוערות. ואחר-כך בסיום כל יצירה, ובסיום הקונצרט כולו. לראשונה מזה זמן רב ניגנו הדרן באולם קונצרטים בארץ, וזה בהחלט נתן הרגשה טובה.

 

IMG-20150111-WA0008

צילם: ערן זהבי

 

ועוד דבר חשוב – היצירה שזכתה למירב התשואות והתשבחות לא היתה זו של מנדלסון, גם לא זו של מוצרט. זו היתה יצירתו של המלחין הישראלי מנחם ויזנברג – "סויטה קונצרטנטית" לכינור קלאסי, כינור כלייזמר ותזמורת. שני הסולנים המצויינים זוהר לרנר (הקלאסי) ודניאל הופמן (הכלייזמר) יצרו דיאלוג מרתק, כל אחד בסגנונו, על המנגינות הכלייזמריות הנפלאות. העבודה עם שניהם ועם מנחם ויזנברג היתה מהנה מאד ומקצועית מאד. בכל יום במהלך החזרות עשינו כמה צעדים משמעותיים – תחילה בפיענוח הצלילים בסולמות הלא שגרתיים, אחר-כך במציאת הבלאנס בין הסולנים לתזמורת, ובהמשך בהתחברות לסגנון הנגינה ומציאת הטמפי הנכונים ליצירה. הביצוע היה מלהיב וסוחף מצד אחד, ומאד מקצועי מצד שני.

 

IMG-20150111-WA0000

צילם: ערן זהבי

 

עוד היו לנו בקונצרט הזה – ביצוע ללא ניצוח ובהובלתה של הדס פבריקנט ל"מוסיקת לילה זעירה" של מוצרט. סימפוניה למיתרים של מנדלסון. וסרנדה מלנכולית לכינור של צ'ייקובסקי בנגינה מאד חמה, רגישה ומוסיקלית של זוהר לרנר. בכלל, היה תענוג לעבוד עם זוהר שוב לאחר שנים רבות ולשתף איתו פעולה לראשונה כמנצח עם סולן.

 

IMG-20150111-WA0009

צילם: ערן זהבי

 

קטע ההפתעה בקונצרט בתל-אביב היה קטע שלא שומעים כמותו הרבה באולמות הקונצרטים: "ערוצים" לצ'לו סולו מאת המלחין הישראלי אולג בוגוד, ובביצוע טליה ארדל שזכתה בתחרויות האביב בביצוע יצירה ישראלית. למעשה, זו יצירה שהיא לא רק לצ'לו, והיא דורשת מהמבצעת גם לשיר ולהשמיע קולות שונים, וגם לתופף בידיה וברגליה (היא הופיעה יחפה) על הצ'לו ועל הבמה. הביצוע של טליה היה מדהים, מרגש ווירטואוזי. היה בו שילוב של יכולות אינסטרומנטליות וקוליות, קואורדינציה, וירטואוזיות והבעה. והקהל הגיב בהתאם.

הקונצרט כולו זכה לתגובות נלהבות שנשלחו אלינו, הנה כמה מהן:

"קונצרט ממש יוצא מן הכלל ואני מאד שמחה שבאתי למרות שהיו שני קונצרטים אחרים שהתחרו על אותו נתח של זמן"

"נהניתי מאד. תודה. בעיקר על האנרגיות הטובות שכל כך נזקקתי להן היום ואשר פרצו היום בשפע מכל אחד ואחת מכם, חברי התזמורת והמנצח".

"החלק הפוגלי במנדלסון היה פשוט מדהים!!!!"

"היה מקסים אתמול, מאד נהנינו"

" היה תענוג גדול. מאוד נהניתי. תודה רבה"

 

בפוסט הבא – לקראת הקונצרט הראשון העונה של תזמורת התיכון לאמנויות חיפה, תזמורת שמתקדמת משנה לשנה והשנה מנגנת כבר רפרטואר קשה מאד ומבצעת אותו ברמה גבוהה.

 

 

 

 

 

 

מחר בערב – הקלאסי והכלייזמר נפגשים

שבוע החזרות עבר בשלום בימים של גשם וסערה. האנסמבל זכה להכיר יצירה נפלאה ויוצאת דופן של מנחם ויזנברג, ושני סולנים נהדרים: כנר הכלייזמר דניאל הופמן והכנר זוהר לרנר. האנסמבל גם עבד חלק מהזמן ללא מנצח, ויבצע בקונצרטים את "מוסיקת לילה זעירה" של מוצרט ללא ניצוח. מחר בבוקר  – חזרה גנרלית בשטריקר (פתוחה לקהל), ובערב – קונצרט ראשון, בשטריקר. ביום שני בערב יתקיים קונצרט נוסף, באולם וייל בכפר-שמריהו. הנה כמה כתבות שפורסמו בעיתונות לקראת הקונצרטים, וגם פרק מתוך הסימפוניה של מנדלסון בביצוע האנסמבל.

המלצה ב"הארץ" שפורסמה השבוע ביום רביעי

10926464_10152484834767237_6971310805964179664_n

 

 

ראיון בג'רוזלם פוסט עם דניאל הופמן

45997300_14101_090115081155

 

הפרק הראשון של הסימפוניה מס' 9 של מנדלסון בביצוע האנסמבל מ2010. מחר נסיים את הקונצרט עם סימפוניה זו.

[youtube=www.youtube.com/watch?v=K5sh7sflCUk]

 

 

 

 

לקראת עונת 2014-15 (2) – היצירות הגדולות של העונה

למרות שבמשך שנים רבות האנסמבל היה מזוהה עם נגינת הסימפוניות של היידן, ובתכניות רבות היתה לפחות סימפוניה קלאסית אחת – העונה יביא האנסמבל כמה וכמה יצירות מרכזיות שאינן דווקא מהמאה ה18, אלא יצירות רומנטיות מהמאה ה19, כולל יצירה פוסט רומנטית אחת, וגם יצירה ווקאלית בארוקית גדולה, ויצירה אחת מרכזית של מלחין ישראלי. פוסט שני בסדרה, לקראת עונת הקונצרטים הקרובה של סולני תל-אביב.

Haydn
יוזף היידן.

אחת הדילמות שלי בבניית תכנית קונצרטים היא – מה תהיה היצירה "המרכזית"? מה תהיה אותה יצירה שבשבילה הקהל יבוא לקונצרט? בתזמורות סימפוניות, זו כמעט תמיד יצירה מהמאה ה19 – סימפוניה של דבוז'אק, מנדלסון, שוברט, מאהלר, ברוקנר, צ'ייקובסקי, או יצירה ווקאלית גדולה של מלחין מהמאה ה19 או ראשית המאה ה20. יצירות מסוג זה ממלאות בד"כ את חלקו השני של הקונצרט, ואחריהן הקהל יוצא מהאולם בהרגשה שהוא קיבל "מנה עיקרית" גדושה, ומזמזם את המלודיות של אותה היצירה בהנאה.

באנסמבל כמו סולני תל-אביב, את מרבית היצירות התזמורתיות של המלחינים שציינתי לא ניתן לנגן בגלל גודל ההרכב. המלחין שהכי מתאים ביצירותיו התזמורתיות לגודל האנסמבל הוא יוזף היידן. הסימפוניות של היידן (104 במספר) כתובות להרכב לא גדול של מיתרים עם תוספות של כלי נשיפה בהרכבים שונים, החל משני אבובים ושתי קרנות ועד הרכב של 12 נשפנים וטימפני. המוסיקה של היידן מאוד תוססת, רעננה, מלאת חיים, הומור, הפתעות ודרמה, ולכן גם מאד מתאימה לאופי של האנסמבל ושלי. ואכן, בתכניות קונצרטים רבות של האנסמבל היצירה המרכזית היתה – סימפוניה של היידן. האנסמבל כבר ביצע קרוב ל30 סימפוניות של היידן, הרבה מהן בביצועים מלהיבים ויוצאי דופן שזכורים לי היטב.

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=CWyLKfpnkyc]
זהו פרק המנואט מתוך סימפוניה מס' 74 בביצוע האנסמבל

בשנים האחרונות, על מנת לגוון את הרפרטואר, ולרענן את מאגר המלחינים והסגנונות של האנסמבל, התחלנו לבצע גם לא מעט יצירות מתקופות אחרות ומז'אנרים שונים, עד כמה שניתן במגבלות ההרכב של האנסמבל. החיבור עם מקהלת זמרי קולגיום אפשר לנו לבצע רפרטואר ווקאלי נפלא כמו הרקויאם של פורה והרקויאם של מוצרט, וכן יצירות ווקאליות של שוברט, מנדלסון ומלחינים ישראלים (ביניהם עודד זהבי שזכה לאחרונה בפרס ראש הממשלה, ונעם סיון, שיצירתו "מוות ולידה" זכתה להצלחה אדירה).

גם בעונה הקרובה נבצע כמה יצירות ווקאליות מרכזיות. את ה"גלוריה" של ויואלדי נבצע עם מקהלת זמרי קולגיום, בחודש דצמבר הקרוב, ואת יצירתו של חיים פרמונט "ישרא וישמע" לפי טקסטים של מיריק שניר – נבצע עם אנסמבל זמרי מורן ביחד עם מקהלת מורן הצעירה בחודש פברואר 2015. כמו יצירתו של נעם סיון, גם היצירה של חיים פרמונט היא יצירה מרכזית באורכה ובמימדיה, התכנים ביצירה הם רציניים ולעיתים קשים, ומבטאים את התחושות, החרדות וההוויה של רבים מילדי ונוער ישראל בימים אלה (אבל בלי פוליטיקה)! בהחלט יצירה ששווה לבוא בשבילה לקונצרט. אספר עליה עוד בפוסט שיוקדש ליצירות הישראליות באנסמבל, בשבוע הבא.

יצירות מרכזיות נוספות בתכנית, אשר אינן מהתקופה הקלאסית – הסרנדה הנפלאה של דבוז'אק לתזמורת כלי-קשת, אותה ביצענו בעבר פעם אחת, בהקלטה שממנה יצא אחד התקליטורים המוצלחים של האנסמבל; הסימפוניה החמישית של שוברט, אותה נבצע בקונצרט פתיחת העונה בספטמבר הקרוב; ולראשונה באנסמבל, נבצע את הסימפוניה הרביעית של מאהלר! כמובן שאת היצירה הזו בגרסתה המקורית לא ניתן לבצע באנסמבל, אך קיימת גרסא של היצירה לתזמורת קאמרית, ואותה נבצע בחודש נובמבר הקרוב.

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=8o652Xf4VoA]
הפרק האחרון מהסימפוניה החמישית של שוברט בביצוע של האנסמבל מנובמבר 2007

כמובן שתהיינה גם סימפוניות קלאסיות בתכנית האנסמבל – סימפוניה מס' 30 של היידן, וסימפוניה מס' 33 של מוצרט, ועוד יצירות קלאסיות רבות בסדרה החדשה "אוצרות הקלאסיקה", סדרה שעליה ארחיב באחד הפוסטים הבאים.

הפוסט הבא בסדרה יעסוק בסולנים הישראלים שאותם נארח העונה באנסמבל.

חוויה שכמוה לא היתה לי בעבר

חזרה אחת קצרה על יצירה שאף פעם לא ביצענו; מוסיקה נפלאה; אקוסטיקה נהדרת, במיוחד למקהלה; קונצרט שנבנה בקרשנדו ממקהלה א-קפלה, דרך מקהלה עם תזמורת ועד למקהלה עם תזמורת וסולנים. חוויות מהקונצרט אתמול בירושלים במסגרת פסטיבל פנטזיה קולית.

זאת היתה הפעם הראשונה שהגעתי לחזרה לפני קונצרט על יצירה חדשה שהנגנים מעולם לא ניגנו ואני אף פעם לא ניצחתי עליה לפני כן. בהחלט חוויה מעניינת ומאתגרת. את יצירתו של עודד זהבי "אשרי הזורעים ולא יקצורו" בגרסא למקהלה ותזמורת בלבד, ללא פסנתרים, ביצענו אתמול בפעם הראשונה, מבלי שהיו לנו חזרות עליה (פרט לאותה חזרה קצרה לפני הקונצרט). אמנם ישנם ביצירה כמה קטעים שזהים לגרסא הראשונה, זו שביצענו לפני שלושה שבועות עם פסנתרים. אבל בגלל היעדרם של הפסנתרים בגרסא הזו, התפקיד התזמורתי הוא גדול ומשמעותי יותר, וגם לא קל מבחינה טכנית. כהכנה לאתגר הגדול ביקשתי מכל הנגנים להגיע מוכנים באופן מקסימלי עם התפקידים. בנוסף, אני עצמי למדתי היטב את הפרטיטורה, ועברתי עם המלחין עודד זהבי על כל תיבה, לבדוק שאין טעויות ולעשות תיקונים ושינויים במידת הצורך. כתבתי בתפקידים את כל הקשתות לכולם, על מנת שלא לבזבז על זה זמן שאין לנו, והגעתי דרוך וממוקד לחזרה. בשעה 18:00 התיישבו נגני האנסמבל על הבמה באולם ימק"א בירושלים לנגינה ראשונה של היצירה בגרסתה החדשה. תחילה עבדתי רק עם האנסמבל, כאשר באותו הזמן המקהלה עבדה עם המדריכה הקולית קטיה מזו בחדר ההלבשה שמתחת לבמה. עברתי על הדברים במהירות, חזרנו על מקומות שהיו זקוקים לכך, וניסיתי לחדד גם את ענייני הבלאנס והכוונות המוסיקליות, על מנת שלא להגיע למצב של ביצוע שהוא רק "הישרדות" (כלומר ביצוע שמטרתו רק להצליח לנגן את הצלילים הנכונים), אלא שהמסר והאופי המוסיקלי יצאו בצורה הטובה ביותר בביצוע. אחרי כ30 דק' של חזרה עם האנסמבל לבד קראתי למקהלה להצטרף אלינו, וביצענו את היצירה ביחד. מכיוון שתפקיד המקהלה בגרסא זו זהה לגמרי לתפקידה בגרסא הראשונה, המקהלה יכלה לשיר בביטחון ובחופשיות, ויכולתי להתרשם גם מהאקוסטיקה המצויינת של אולם ימק"א, במיוחד למקהלה. זה היה הבדל משמעותי בצליל של המקהלה לעומת האולמות שבהם הופענו לפני כן (רפפורט בחיפה ושטריקר בת"א), והרגשנו שזה צריך להיות האולם הקבוע של המקהלה! פשוט תענוג. הכל מצלצל. לאחר שסיימנו את החזרה על יצירתו של עודד זהבי, חזרנו קצת על המיסה של שוברט, ובזמן הקצר שנשאר לפני הקונצרט עברתי עם המקהלה על קטעי הא-קפלה של בן חיים ומנדלסון, שאיתם פתחנו את הקונצרט. גם כאן זו היתה חזרה חשובה מאוד, למרות הזמן הקצר, מכיוון שגם ביצירות אלה זמן ההכנה של המקהלה היה גבולי והיינו זקוקים לכל דקה. וכך, אחרי חזרה של שעה ו45 דק' שנמשכה ממש כמעט עד לתחילת הקונצרט, עליתי לבמה לקונצרט מאתגר במיוחד, חוויה שכמוה לא היתה לי בעבר.

החלק הראשון של הקונצרט היה כאמור א-קפלה. המקהלה חשופה לגמרי, ללא תזמורת מלווה, ללא פסנתר, ללא סולנים. רק המקהלה ואני. מכיוון שלקהל לא היו הטקסטים בתכניה וגם לא שמות הפרקים והשירים, הצגתי את הקטעים מהבמה (אתמול בקונצרט הבנתי כמה משמעותי המסך שעליו אנחנו מקרינים בקונצרטים שלנו למנויים את שמות היצירות, שמות הפרקים, הטקסטים והתרגומים, וכמה הוא מסייע לקהל לעקוב ולהבין מה הוא שומע, במיוחד כשהטקסטים הם בשפות זרות כמו גרמנית ולדינו). נהניתי מאוד לנצח על המקהלה, ובסך הכל גם בשירים של בן חיים וגם בשירים של מנדלסון היו רגעים מוסיקליים מאד יפים. הרגשתי שהמקהלה הולכת איתי ויכולתי לעשות מוסיקה כרצוני, גם דברים ספונטניים שלא תוכננו בחזרות. גם האקוסטיקה המצויינת והמוסיקה הנפלאה של מנדלסון ושל בן חיים סייעו לחוויה הכוללת של חלקו הראשון של הקונצרט.

1425752_10201879696186858_1717893416_n

המקהלה א-קפלה . צילמה רוני שיר

 

תכנית הקונצרט נבנתה בקרשנדו, ובחלקו השני הצטרפו אל המקהלה נגני האנסמבל ליצירתו של עודד זהבי ואח"כ גם ארבעת הזמרים הסולנים – שרה אבן חיים, מירב אלדן, יובל גולן ונועם מור – למיסה של שוברט.

לפני ביצוע היצירה של עודד זהבי הקראתי לקהל את הטקסט של אברהם בן יצחק שאותו הלחין עודד. הביצוע היה יפה מאד, והייתי גאה באנסמבל ובעצמי על כך שעמדנו באתגר הגדול של הכנת היצירה בזמן קצר כל כך. אני חושב שהגרסא הזאת מצויינת. היא מאוד אספרסיבית. העובדה שהמיתרים לבדם משתתפים ביצירה עם המקהלה, ללא התפקיד היותר נקשני ריתמי של הפסנתרים, לוקחת את היצירה לכיוון מאד שירתי, לפעמים "בכייני", קצת מהורהר (הוראות המלחין בהתחלה היא thoughtful), ועם סיום מרגש.

1012486_10201879712547267_1908049558_n

ביצוע יצירתו של עודד זהבי. צילמה רוני שיר

לסיום הקונצרט הצטרפו, כאמור, אל האנסמבל והמקהלה ארבעת הסולנים שלנו. המיסה של שוברט בוצעה בחופשיות שאופיינית ליצירה שכולם מכירים היטב. בניגוד לקשתנים ביצירתו של עודד זהבי ולמקהלה בחלקו הראשון של הקונצרט, במיסה של שוברט כל המשתתפים היו משוחררים לגמרי, הכירו את היצירה היטב, ויכלו ליהנות גם מהמוסיקה וגם מהצליל הנהדר בסיוע האקוסטיקה הנפלאה של אולם ימק"א. ארבעת הסולנים היו מעולים, וגם אצלם ניכר שהיו משוחררים מאוד. הם צלצלו נפלא. היה לי כיף גדול.

1385768_10201879695506841_9520094_n

המקהלה, האנסמבל והסולניפ במיסה של שוברט. צילמה רוני שיר

כך למעשה הגיע לסיומו פרוייקט פתיחת העונה שלנו, שהחל לפני קרוב לחודש, ומחרתיים כבר מתחיל הפרוייקט השני בסדרת הקונצרטים שלנו למנויים, בניצוחו של פיליפ פיקט הבריטי שאמור לנחות מחר בלילה. על החזרות לפרוייקט הזה אדווח בפוסט הבא.

 

 

 

 

 

פותחים את פסטיבל פנטזיה קולית

מחר בשעה 20:00 באולם ימק"א בירושלים נפתח את הפסטיבל הווקאלי "פנטזיה קולית" בירושלים, בקונצרט של האנסמבל ושל מקהלת זמרי קולגיום.

מחר בערב ייפגשו נגני האנסמבל שלא התראו כמעט שלושה שבועות, לחזרה של שעה וחצי ואחריה קונצרט ביחד עם מקהלת זמרי קולגיום. היצירות שנבצע במשותף הן "אשרי הזורעים ולא יקצורו" למקהלה ותזמורת מאת עודד זהבי (זוהי גרסה שונה מזו שביצענו לפני שלושה שבועות – ללא פסנתרים), ומיסה מס' 4 של שוברט עם אותם הסולנים שהופיעו איתנו בקונצרטים למנויים – שרה אבן חיים, מירב אלדן, יובל גולן ונועם מור.

בחלק הראשון של הקונצרט המקהלה תבצע חומר נפלא למקהלה א-קפלה – שישה שירי לדינו של בן חיים, ומבחר שירים של מנדלסון למקהלה א-קפלה.

הנה ביצוע הפרק השני מהמיסה של שוברט, פרק הגלוריה, מהקונצרט שהיה בשטריקר ב13.10

[youtube=www.youtube.com/watch?v=k2zx04Q_43Q]

וזהו אחד מהפרסומים הרבים בעיתונות הארצית והמקומית אודות הפסטיבל

39246094_2976_181013070154_9

הפרסום של הקונצרט באתר הפסטיבל

צפוי לנו אתגר גדול מאוד מחר – להצליח בחזרה של שעה וחצי להתגבש מחדש ולהיזכר ברפרטואר שביצענו לפני לא מעט זמן, ללמוד כמה חלקים חדשים לגמרי ביצירתו של עודד זהבי, לעבוד קצת וללטש את החלקים הדורשים ליטוש גם בחומר התזמורתי וגם בחומר המקהלתי, ולהגיע רעננים ומוכנים לקונצרט למרות החזרה האינטנסיבית שצפויה לנו לפניו. יהיה מעניין.

המהפכה הווקאלית – סיכום העונה חלק א'

הקונצרטים הווקאליים זכו להצלחה מיוחדת העונה. האולמות היו מלאים, התגובות היו נלהבות והמבקרים שיבחו. השילוב עם מקהלת זמרי קולגיום עבד מצוין. המהפכה הווקאלית – פוסט ראשון מתוך סדרת פוסטים לסיכום העונה

.facebook_-104645913

מקהלת זמרי קולגיום עם האנסמבל בערב הגאלה. צילם: רפי דלויה

 

העונה החולפת היתה העונה הראשונה שלי כמנהל המוסיקלי של מקהלת זמרי קולגיום.  קיבלתי את המקהלה מידיו של אבנר איתי, מייסדה ומנהלה המוסיקלי במשך 14 שנה, עם פרישתו מתפקיד זה. במהלך העונה שילבתי את המקהלה בחלק מתכניות הקונצרטים של האנסמבל, ולשמחתי הרבה – השילוב עבד מצויין מכל בחינה. הקונצרטים הווקאליים עם המקהלה היו אטרקטיביים מאוד לקהל והאולמות בהם היו מלאים. העובדה שעבדתי עם כל אחד מהגופים בנפרד ובאופן יסודי, איפשרה לי ליצור קונספציה מוסיקלית וסטנדרטים אחידים לשניהם, כך שכאשר חיברתי אותם ביחד, ההתקדמות היתה מאוד מהירה.

הנה סרטון קצר על המקהלה, שהוקרן בתחילת העונה

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=3N8ErmPJmgQ]

MVI_4230

 

בקונצרט פתיחת העונה ביצענו ביחד שתי יצירות קצרות של מוצרט, מיסה של היידן, קנטטה של מנדלסון וכ"הפתעה" – יצירה חדשה נפלאה של נעמה תמיר: "אקטואלי" (על ההפתעות השונות שהכנסנו העונה לתכניות הקונצרטים שלנו, באחד הפוסטים הבאים שיעסקו בסיכום העונה).

הנה ביצוע יצירתו של מוצרט "סנקטה מריה"

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=Qtu8sjs10xg]

והנה יצירת ה"הפתעה" – "אקטואלי" של נעמה תמיר

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=07e_apeTfUI]

התגובות לקונצרט פתיחת העונה היו נלהבות והביקורות שיבחו ובירכו על השילוב. התחושות שלי היו מאוד טובות לגבי השילוב עם המקהלה, והרגשתי שאני צריך להמשיך מצד אחד לעבוד בנפרד עם כל אחד מהגופים ומצד שני לנסות להדק ביניהם את הקשר ככל האפשר. בהמשך העונה, בערב הגאלה החגיגי שלנו, צירפתי את המקהלה לחלק מקטעי האופרה בקונצרט. החלק של המקהלה אמנם לא היה גדול, אך הוא הוסיף לחגיגיות ולגרנדיוזיות של הערב.

וממש לפני שבועיים, בקונצרטים לסיום העונה, שוב תכנית ווקאלית בשיתוף המקהלה, ושוב אולמות מלאים עד אפס מקום. הפעם הצטרפה אלינו המקהלה לביצוע הרקויאם של פורה. הקונצרטים היו מרגשים מאוד, והביצוע של הרקויאם זכה לתשבחות, לתגובות נלהבות של המבקרים ושל הקהל, ולחידוש מנויים לעונה הבאה בקצב מטורף. הנה קטע מתוך ביקורת שפורסמה ב"ידיעות אחרונות" על הרקויאם של פורה:

"בסופו של יום,אזכור מהקונצרט הזה את הביצוע לרקוויאם של פורה. ביצוע מרוכז, טעון אבל לא רגשני מדי, ובעיקר מסתורי. התזמורת שילבה שפע של גוונים כהים עם צלילות, והמקהלה היתה עדינה ומדוייקת, ונוגעת מבחינה רגשית. אל אלה הצטרפו הסולנים: הבריטון עודד רייך בקול יפה ושירה מעודנת, והסופרן אינאס מסאלחה שקולה הרשים למרות נטייה להגזמה אופראית. באמת, ביצוע מושקע ומוצלח, והוא לבדו מצדיק את ההליכה לקונצרט."

בתגובה מרגשת מאוד שקיבלתי מאחת המנויות שלנו, שהקונצרט הזה שכנע אותה לחדש את המנוי בעונה הבאה, נכתב:

"פורה אהוב עלי מאד ועשית פלאות עם המקהלה הזאת השנה. הם היו מעודנים ומדויקים אפילו לאוזניי הביקורתיות מאד כלפי מקהלות עקב נסיוני.
אשמח להמשיך לבוא ללמוד להנות ולתמוך בכם. אתם ראויים לשבחים רבים מאד. תודה מקרב לב."

אז אחרי עונה שהיו בה קונצרטים ווקאליים מוצלחים מאוד עם מקהלת זמרי קולגיום, בעונה הבאה תהיה לנו מהפכה ווקאלית של ממש. יהיו לנו הרבה תכניות ווקאליות עם המקהלה או עם זמרות וזמרים סולנים, ונבצע יצירות ווקאליות נפלאות ובהן מיסה מס' 4 של שוברט, הסטבט מאטר של פרגולזי, סלבה רגינה של שוברט והרקויאם של מוצרט. ובקרוב כנראה שנוכל להודיע על צעד מהפכני, תקדימי ודרמטי בשיתוף הפעולה של אנסמבל סולני תל-אביב עם מקהלת זמרי קולגיום. עדכונים נוספים בהמשך.

בפוסט הבא לסיכום עונת הקונצרטים – על הרפרטואר ה"חדש" ששילבנו העונה בתכניותינו: מה ביצענו ואיך זה התקבל על-ידי הקהל. כדאי לחכות

 

נערכים לגאלה

סרטון הפרומו צולם ויעלה לרשת בימים הקרובים; עבודת השיווק והפרסום החלה; מכירת הכרטיסים כבר תופסת תאוצה; העבודה עם שלמה גרוניך החלה בהקלטה שהיתה בשבוע שעבר; ערב הגאלה החגיגי – היעד הגדול הבא שלנו. חג שמח

e-letter1

מודעת הפרסום לערב הגאלה

IMG_0007 עם שלמה גרוניך בהקלטות בשבוע שעבר

IMG_3092-b

הזמרת והכנרת הצעירה שיר אורדו מ"בית ספר למוסיקה", שתשיר איתנו בגאלה

 

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=wndBU6yF6hM]

תזכורת למפגש הקודם שלנו עם אלה וסילביצקי

 

 

מה עשיתי אצל טריני וסוזנה?

סרטון קצר מהחזרה הראשונה על יצירתו של עמית גילוץ, עם מקלות הכביסה, הפינצטות והעפרונות; על הקונצרט הראשון שלנו, אתמול בעפולה, שכלל גם מתן במה לסולנים מקומיים צעירים שהרשימו וריגשו את הקהל; ומחר מתחילים הקונצרטים למנויים, קצת על ימי החזרות האחרונים; וגם: מה עשיתי בשבוע שעבר בתכנית "טריני וסוזנה" בערוץ 10?

שלושת ימי החזרות האחרונים שלנו (שלישי, רביעי וחמישי) היו, בשלוש מילים, מרוץ נגד הזמן. זו ללא ספק אחת התכניות הקשות ביותר שניגנו, כי יש בה שתי יצירות קשות ביותר שכל אחת מהן נמשכת כחצי שעה. היצירה "מזכרת מפרנצה" של צ'ייקובסקי כוללת פסז'ים מהירים לכל אחת משבע הסקציות המשתתפות (שתי סקציות כינור, שתי סקציות ויולה, שתי סקציות צ'לו וסקציית קונטרבס) וכן צלילים גבוהים מאוד בכל סקציה, זאת בנוסף לקשיים של בלאנס (המרקם מאוד עמוס וצריך לשמוע את החומר החשוב בתוך העומס הזה), אינטונציה בין הקבוצות (לפעמים שלוש קבוצות שונות מנגנות אותו דבר בשלוש אוקטבות שונות) וקשיים של קצב ואנסמבל (מקומות רבים דורשים האצה או האטה שצריכים להיעשות ביחד וזה לא פשוט). היצירה "ארבעה טמפרמנטים" לפסנתר ותזמורת של הינדמית כתובה בשפה טונאלית קצת שונה, וגם בה פסז'ים מהירים שדורשים מיומנות גבוהה הן ברמה האישית והן בכל קבוצה כקבוצה. עם כל אלה היינו צריכים להתמודד בזמן עבודה לא רב, שחלקו הוקדש לחזרות קבוצתיות וחלקו לעבודה תזמורתית. בסיום החזרה הגנרלית שהתקיימה אתמול, החלטנו להאריך את חזרת הבלאנס לפני הקונצרט מחר בחיפה, על מנת לאפשר לנו לעשות את ההליטושים האחרונים הנדרשים.

בנוסף ליצירות הנ"ל יש גם את יצירתו של עמית גילוץ "בזמן שרקדנו" לחליל ותזמורת ממותקנת. זו יצירה שבה הנגנים נדרשים לנגן באופן שונה לגמרי מהמקובל, ולשים חפצים שונים על כלי הנגינה שלהם – כגון מקלות כביסה ופינצטות. הנה סרטון מתוך החזרה הראשונה על היצירה, שהתקיימה ביום שני השבוע.

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=UufMjORq59Q]

כבר אתמול התקיים הקונצרט הראשון שלנו, בהיכל התרבות עפולה, אבל התכנית בו היתה שונה מזו שתנוגן בימים הקרובים. בחלקו הראשון של הקונצרט הופיעו איתנו סולנים צעירים מצטיינים שלומדים בקונסרבטוריון עפולה. עבור העיר, עבור הקונסרבטוריון, עבור המורים, ובמיוחד עבור אותם תלמידים ומשפחותיהם זה היה יום חג. האנסמבל הגיע אליהם לעיר וקיים קונצרט שהסולנים שבו היו נערים בגילאי 12-17. שני כנרים צעירים (אחד מהם בן 12 בלבד) עמדו על הבמה נרגשים וניגנו בביטחון רב את הקונצ'רטו לשני כינורות של באך. אחריהם עלו לבמה שני קלרניתנים צעירים שניגנו קטע קונצרטנטי של מנדלסון, ולבסוף ניגן חצוצרן צעיר שני פרקים מהקונצ'רטו לחצוצרה של היידן. כולם ניגנו היטב, וזכו למחיאות כפיים סוערות. לאחר ההפסקה ניגנו את "מזכרת מפירנצה" של צ'ייקובסקי. הביצוע היה יפה מאוד בשביל פעם ראשונה (ובאולם מאוד לא מחמיא), והיו בו רגעים נפלאים הן של התזמורת והן של הסולנים מתוכה (קובי רובינשטיין ונעם שוס בכינורות, עמית לנדאו ודניאל תנחלסון בויולות, הילה אפשטיין ושירה מני בצ'לו). יחד עם זאת, אני משוכנע שמקונצרט לקונצרט הביצוע ישתפר וכולנו נרגיש יותר חופשיים ובטוחים.

2012-12-20 21.50.43

האנסמבל בהיכל התרבות עפולה אתמול

לא רבים מבין מכריי, בני משפחתי וחבריי צופים בתכנית "טריני וסוזנה" בערוץ 10. למרות שהיא משודרת בפריים טיים, אני מודה שעד שהם פנו אלי גם אני לא הכרתי את התכנית. ובשבוע שעבר שודרה תכנית שבה התארחתי לכמה דקות. לא, לא הלבישו אותי, לא ניסו לפתור לי בעיות במראה החיצוני והפנימי (כהגדרתן) ולא גרמו לי לבכות מול המצלמות. הביאו אותי כ"איש מקצוע" מתחום המוסיקה, במטרה לסייע לאישה שכתוצאה מסיבות שונות עזבה את הויולה ואת המוסיקה בגיל צעיר ולא ניגנה כבר שלושים שנה. המטרה שלי היתה לעזור לה לחזור לנגן ולחזור אל אהבתה הישנה. הנה הקטע…

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=09WBZNmZ-40]