שילוב ייחודי וחדשני

 מדוע נגני תזמורת עובדים "רק" 20 שעות בשבוע? מאמר מעניין שנתקלתי בו, של צ'לן בתזמורת הסימפונית של שיקאגו שמסביר את הנקודה; "ישרא וישמע" של חיים פרמונט, לקראת הופעה שישית של היצירה, ביום השנה ה-20 לרצח רבין – 4 בנובמבר 2015; הסדרה החדשה "קצת אחרת" יוצאת לדרך בקרוב, בקונצרט הראשון יתארח הכנר האסטוני אנדרס מוסטונן

 

רק 20 שעות בשבוע? איזו עבודה קלה

במאמר של דיויד סנדרס, צ'לן ותיק (41 שנים) בתזמורת הסימפונית של שיקאגו – הוא מסביר את המשמעות של להיות נגן בתזמורת מובילה בעולם. אנשים שאינם מהתחום, לדבריו, לפעמים אינם מבינים את משמעות העבודה של נגן בתזמורת. שעות העבודה בפועל – חזרות וקונצרטים –  אינן רבות, לכאורה. כ-20 שעות בשבוע בלבד. אז מדוע נגן בתזמורת מקבל שכר של משרה מלאה כשבפועל הוא עובד רק כמחצית מהזמן? (כאן אני חייב לציין, במאמר מוסגר, שהלואי והשכר בארץ לנגני התזמורות היה שכר של משרה מלאה לאדם עם 20 שנות לימוד אינטנסיביות, תואר ראשון ולעיתים שני ושלישי, עוד לפני שנכנסים לותק שלו כנגן מקצועי). סנדרס מסביר בצורה די ברורה את מה שעובר נגן עד הגיעו לתזמורת בינלאומית –  שנות הלימוד הרבות הנדרשות מגיל צעיר מאד, אימוני הנגינה היומיומיים במשך שעות רבות ובמשך שנים רבות של ילדות, נערות ובגרות, ההכנות המייגעות לאודיציות, הכשלונות הרבים באודיציות לפני שמתקבלים לתזמורת ברמה של שיקאגו, וכו' וכו'. וכשנגן מתתקבל בסופו של דבר לתזמורת ברמה של שיקאגו – לדבריו – הוא לא יכול לנוח לרגע. עליו לעשות את המקסימום להישאר כל הזמן בסטנדרטים הגבוהים של התזמורת. המשמעות היא כמובן אימונים יומיומיים על מנת להישאר בכושר, הכנת התפקידים לפני כל חזרה, הכרת הרפרטואר המנוגן, וכו'. כל העבודה הזאת נעשית בבית, מחוץ ל"שעות העבודה בפועל" בתזמורת. אכן, זה המצב בתזמורת שיקאגו, וזה מצב שהיה יכול להיות אידאלי לנגן תזמורת בארץ. בארץ, בגלל אילוצי פרנסה, נגן תזמורת (במרבית התזמורות) מנצל את השעות שלו  שמחוץ לתזמורת – לנגינה במקומות נוספים, להוראה, להקלטות, לחלטורות ולכל דבר שיוכל להשלים לו את ההכנסה, לפעמים גם עבודות שאינן קשורות למוסיקה, כמו חלוקת עיתונים ושמירה. וכך, לנגן בתזמורת בארץ, במרבית התזמורות, אין בכלל את הלוקסוס של להשקיע בתזמורת שלו מחוץ לשעות החזרות והקונצרטים. עליו לדאוג לפרנסתו ולביתו, וזה מצב מצער שהלואי וישתפר. הנה המאמר של דיויד סנדרס (באנגלית). לחצו כאן לקריאה.

 

מקהלת מורן, ישרא וישמע ורצח רבין

הבוקר היתה לי חזרה עם מקהלות מורן (מנהלת אמנותית נעמי פארן) על יצירתו הנפלאה של חיים פרמונט "ישרא וישמע", לקראת הביצוע השישי במספר של היצירה!!! בכל פעם שאני חוזר אל היצירה, נקודת ההתחלה גבוהה יותר, באופן טבעי. וכך, בחזרה הבוקר, הכל זרם והלך מהר. עברנו על כל הפרקים ועוד סיימתי לפני הזמן המתוכנן. ויחד עם זאת ניתן היה להנות מהמוסיקה ומהעוצמות שלה, ולעלות איתה בעוד כמה רמות לקראת הביצוע הבא. הקונצרט יתקיים ביום השנה לרצח רבין 4.11.2015 בקונסרבטוריון שטריקר. כמו בכל פעם, אני יכול גם הפעם להבטיח שצפויה חוייה מרגשת לקהל שיגיע.

 

ישרא וישמע למייל-2

 

 רוק, בארוק וכנר אסטוני

בעוד כשבועיים תיחנך סדרת קונצרטים חדשה של האנסמבל – קצת אחרת. בסדרה זו נגיש שילוב ייחודי וחדשני של מוסיקה קלאסית עם מוסיקת ג'אז, רוק, טנגו ומוסיקה לסרטים. זהו שילוב המאפיין את תפיסתי האישית לגבי מתכונת הקונצרט הקלאסי במאה ה-21, כאשר יצירות בעלות מכנה משותף מתקופות שונות, מארצות שונות ובסגנונות שונים מרכיבות ביחד תכניות של קונצרטים קלאסיים מלהיבים, צעירים ורעננים. בקונצרט הראשון נארח את הכנר והמנצח האסטוני אנדרס מוסטונן.  הוא יוביל את האנסמבל במגוון של סגנונות ויצירות – מ"לה פוליה" של קורלי לטנגו של פיאצולה, מ"הבדרן" של סקוט ג'ופלין אל הלהיטים של לד זפלין, ממוסיקה קלאסית של המאה ה17 למוסיקה קלאסית בת זמננו, מכינור בארוק לכינור מודרני – וכל אלה תוך כדי הובלה בנגינה ובניצוח. יהיה מעניין. הקונצרט הזה, כמו כל הקונצרטים בסדרה – יתקיים במרכז עינב בתל-אביב. פרטים נוספים בקרוב.

 

Mustonen_Maxim Reider

אנדרס מוסטונן. צילום: מקסים ריידר

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

לצאת מהמסגרת

התפרעות על הבמה באולם הקונצרטים עם בקבוק בירה

 

למי שחושב שמוסיקה קלאסית היא בהכרח ז'אנר "מקובע", "מרובע", עם כללי נימוסים משלו שחייבים לשמור עליהם ובשום פנים ואופן לא לשבור אותם – אני ממליץ לצפות בקטע הוידאו הזה. מי שחושב שמוסיקאים קלאסיים אינם יכולים להתפרע על הבמה, אלא רק לשבת ולנגן מהתוים שעל העמוד – שיצפה בקטע הזה. מי שחושב שאין מקום לדמיון, יצירתיות והפתעות באולם הקונצרטים – הקטע הזה הוא בשבילו. לצערי לא נכחתי בקונצרטים שבהם בוצעה יצירתו של פרסל "המלך ארתור" עם התזמורת הקאמרית הקיבוצית וזמרים סולנים, בניצוחו של שלו עד-אל, אבל ראיתי את הקטע הזה בפייסבוק וזה העלה חיוך גדול על פני. כל הכבוד לנגני התזמורת על התעוזה, השחרור, האומץ לעמוד ולשיר מול הקהל, והקלילות שבה הם מתייחסים למשימה. וכמובן, שאפו גדול למנצח שלו עד-אל על הרעיון המקורי והיצירתיות. כשמדברים על להפתיע את הקהל, על לצאת מהמסגרת, לגרום לקהל לחוויה יוצאת דופן באולם הקונצרטים – מתכוונים, בין היתר, למשהו מהסוג הזה. שאפו.

 

לצפייה לחצו כאן

 

 

פתיחת עונה אינטנסיבית באנסמבל

 

12088589_496851017162521_5467161486396709407_n

 

שבועיים עמוסים בארועים עברו על אנסמבל סולני תל-אביב. בשבוע שעבר עבדנו קשה לקראת קונצרטי פתיחת העונה ע"ש אסתר בלשה, עם הסולנים בשארה הרוני בפסנתר ויובל שפירא בחצוצרה.  היצירה התובענית והמאתגרת בתכנית היתה חמישיית המיתרים בסול מז'ור אופ. 111 של ברהמס בעיבוד שלי לתזמורת מיתרים. באופן טבעי, את מרבית זמן העבודה השקענו ביצירה זו – הן בחזרות תזמורתיות מלאות, הן בעבודה בסקציות, והרבה עבודה אינדיבידואלית שנדרשה מכל נגן ונגן. במהלך החזרות עשיתי כמה שינויים קלים בעיבוד, בהתאם למה ששמעתי. מרבית העבודה הוקדשה להקפדה על אינטונציה ואחידות קבוצתית בכל אחת מהקבוצות, לעבודת אנסמבל, לפרוק הקטעים הפוליפוניים לקבוצות (שתיים או שלוש קבוצות מתוך התזמורת בכל פעם) על מנת לחדד את ההקשבה של הנגנים, ולהקפדה על ניואנסים מוסיקליים. זו היתה עבודה מאד יסודית ומספקת, וזכיתי למעורבות ושיתוף פעולה מירבי מכל הנגנים. ראשי הקבוצות, שהיתה להם משימה תובענית מאד שכללה גם הכנה של קטעי הסולו והכנת החזרות הקבוצתיות והובלתן, עשו עבודה מצויינת (טלי גולדברג ונעם שוס בכינורות, אליאנה לובנברג ואמיר ליברזון בויולות, טליה ארדל בצ'לו). לאחר ימי החזרות התקיימו שלושה קונצרטים – בחיפה, בתל-אביב ובכפר שמריהו. החלק הראשון של כל קונצרט כלל את הסויטה היהודית של מרק לברי ואת הקונצ'רטו לפסנתר וחצוצרה של שוסטקוביץ' – שזכה תמיד לתשואות רמות ולהדרן של בשארה הרוני (שהיה בעצמו תלמיד של אסתר בלשה והקדיש לה בנגינתו פרק מסונטה של ברהמס). ביצוע החמישייה של ברהמס הלך והשתפר מערב לערב, כאשר הקונצרט האחרון, בכפר שמריהו, היה הטוב ביותר.

גם המבקר חגי חיטרון מ"הארץ" פירגן לנו בביקורת אוהדת על הקונצרט, הנה היא:

50023374_14101_141015073053_2

 

הופעה היסטורית כסולן

 

בערב הידידים של האנסמבל, שהתקיים אתמול (16.10) בכפר שמריהו בביתה של אורה הולין (חברת הועד המנהל של האנסמבל), השתתפו אחד עשר מנגניו הצעירים יותר של האנסמבל. קהל הידידים שהגיע היה גדול יותר משציפינו, ונאלצנו להוסיף כיסאות על מנת שיהיה מקום ישיבה לכולם. תכנית הערב כללה יצירות קלאסיות מוכרות, ובהן אריה למיתרים של באך, פרקים מתוך הסרנדה "מוסיקת לילה זעירה" של מוצרט ודיברטימנטו שלו ברה מז'ור, ריקודים רומניים של ברטוק, ריקוד הונגרי של ברהמס, ומיצירות גריג, סיבליוס, אנדרסן וסשה ארגוב. לי אישית זו היתה הפעם הראשונה שהופעתי כסולן בכינור עם האנסמבל – ביצעתי פרק מתוך קונצ'רטו "האביב" של ויולדי. זה היה מהנה מאד עבורי.

 

12112102_907426662684347_2601002738043381361_n

 

האנסמבל ניגן בעמידה, כאשר בין הקטעים דיברתי קצת על הייחוד שלו בנוף המוסיקלי בארץ. הקהל מאד נהנה, זכה להכיר מקרוב את האנסמבל ואותי, קיבל יין ונשנושים לפני הקונצרט, קפה וקינוחים ליד הבריכה אחרי הקונצרט, ולשמחתנו הרבה – גם תרם סכומי כסף נאים למען פעילותו של האנסמבל.

 

FB_IMG_1445069738308

 

חוזרים ל"ישרא וישמע" של חיים פרמונט

 

יצירתו הנפלאה של חיים פרמונט "ישרא וישמא", איתה הופענו כבר 5 פעמים, תזכה לביצוע נוסף שלנו בקונצרט לציון 20 שנה לרצח רבין, ב4 בנובמבר באולם הקונסרבטוריון הישראלי תל-אביב. בשבוע הבא אקיים חזרה עם מקהלות מורן לקראת הביצוע המחודש, ובשבוע שלאחר מכן תצטרף התזמורת. מצפה לזה (שוב) בהרבה התרגשות

 

ישרא וישמע למייל-2

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מפגש חוזר

עמוק בתוך הפרוייקט האינטנסיבי, המאתגר והמרגש של "מוות ולידה", לקראת הקונצרט שיתקיים ביום חמישי הקרוב בחג המוסיקה הישראלית; ולסיכום השנה החולפת – שלושה ארועים מרגשים במיוחד שהיו לי ולאנסמבל בשנת תשע"ה

חג המוסיקה הישראלית – נכנסים לישורת האחרונה: אמנם כבר פתחנו את העונה בשבוע שעבר בקונצרט לילדים "דירה להשכיר" במסגרת ימי התרבות של מפעל הפיס, אבל הקונצרט במסגרת חג המוסיקה הישראלית, שלקראתו אנחנו עובדים במרץ ובאינטנסיביות כבר זמן ממושך, הוא "קונצרט הערב" הראשון של סולני תל-אביב העונה. זהו קונצרט מרגש במיוחד עבורי, כי יש בו שילוב של פתיחת עונה, תכנית מאתגרת מאד, אנסמבל עם הרבה פנים חדשות וצעירות, מקהלה שיש לי קשר קרוב אליה (קולגיום, המקהלה שהייתי מנהלה המוסיקלי בשנים 2012-2013), וסולנים שהם גם חברים טובים ומוסיקאים נהדרים שאני מאד מעריך ונהנה לעבוד איתם (זמרת הסופרן אינאס מסאלחה, זמרת הסופרן עינת ארונשטיין, הפסנתרן והמלחין נעם סיון והפסנתרן עמית דולברג). השקעתי המון זמן של הכנה ולמידה של כל היצירות בתכנית ("אקטואלי" של נעמה תמיר, "מרחבים" לפסנתר ותזמורת מיתרים של איל אדלר, ו"מוות ולידה" של נעם סיון לשתי זמרות סופרן, פסנתר, מקהלה ותזמורת), ואני מאד נהנה מתהליך העבודה על התכנית. היו לי כמה חזרות עם המקהלה לבד, אחר כך חזרה אחת עם האנסמבל לבד, ושתי חזרות עם כולם ביחד – תזמורת, מקהלה וסולנים. לאחר החג ניפגש לשתי חזרות אחרונות, ואחריהן הקונצרט, שיתקיים ביום חמישי הקרוב, 17.9.2015, בשעה 20:30 באולם רפפורט בחיפה. לשמחתי הרבה כל שלוש היצירות בתכנית, שאת כולן ביצענו בעבר באנסמבל, התחילו כבר ברמה הרבה יותר גבוהה מאשר בפעם הקודמת. זה כמובן טבעי לגמרי – את כל היצירות ביצענו בבכורה עולמית בשנים האחרונות, ועכשיו אנחנו חוזרים אליהן לסיבוב שני (עם אותם הסולנים והמקהלה) כאשר המוסיקה כבר נטמעה בנו, ובמקום להיות עסוקים בללמוד אותה, להבין אותה ואפילו לשרוד את ביצועה, התחלנו את החזרות במצב של היכרות עם המוסיקה שלא היתה קיימת בפעם הראשונה. לכן, גם ההנאה שלי מהחזרות ומתהליך העבודה גדולה, ואני נרגש מאד מכל הפרוייקט. הדברים מתקדמים הרבה יותר מהר, והתוצאה בסך הכל הרבה יותר טובה מאשר בביצועי הבכורה. העובדה שצירפתי לאנסמבל מספר נגנים חדשים צעירים, שחלקם ניגנו תחתיי בעבר במסגרות שונות של תזמורות צעירות, מוסיפה אף היא להתרגשות שלי מהפרוייקט. וכמובן, המפגש החוזר עם נעם סיון שהגיע מניו יורק, אינאס מסאלחה חברתי הטובה שהגיעה מלונדון, ועינת ארונשטיין שהגיעה מבאזל – כולם התקבצו בארץ במיוחד לצורך ביצוע היצירה מוות ולידה. גם ב"פגרה" מהחזרות לכבוד הסופ"ש והחג אני ממשיך ללמוד את היצירות במרץ, ומצפה מאד להמשך החזרות ולקונצרט ביום חמישי.

11986441_10152990225347237_7768711419697016722_n

האנסמבל ומקהלת זמרי קולגיום בחזרה

 

 

 

לסיכום השנה החולפת באנסמבל: היו לנו בשנה הזו כמה פרוייקטים וארועים מרגשים, אך שלושה מביניהם ראויים לציון מיוחד – כל אחד מהם מסמל כיוון שבו האנסמבל דוגל

 

.

IMG-20150121-WA0021

פרוייקט חינוכי בבאר שבע: זה לצד זה ישבו נגני כלי קשת צעירים (בגילאי 10-16) מבאר שבע והסביבה ונגני האנסמבל, וביצעו במשותף בתזמורת מיתרים גדולה רביעיית כלי קשת מוקדמת של מוצרט. זה קרה בקונצרט בקונסרבטוריון באר שבע, כסיכום לפעילות חינוכית של האנסמבל ושלי בקונסרבטוריון. במשך כמה ימי שישי נסענו כמה מנגני האנסמבל ואני לבאר שבע, עבדנו עם הנגנים הצעירים בסקציות ובחזרות תזמורתיות מלאות, הדרכנו אותם, הדגמנו להם, וניסינו להנחיל להם כמה מעקרונות הנגינה בתזמורת קאמרית ונגינת הסגנון הקלאסי. ההתקדמות וההתרגשות של הנגנים הצעירים מתהליך הלמידה והנגינה בצוותא עם נגנים מקצועיים היו שווים את כל שעות הנסיעות שלנו לבאר שבע. זה היה פרוייקט מבורך, מהסוג שהאנסמבל מקיים לעיתים קרובות.

IMG-20150121-WA0029

 

 

ישרא וישמע: יצירתו המרגשת של חיים פרמונט לטקסטים של מיריק שניר זכתה להצלחה גדולה ולביקורות משבחות. היצירה עצמה היא נפלאה ומרגשת, ועצם ביצועה כיצירה מרכזית בקונצרט למנויים (אורך היצירה כשעה ו15 דק') הוא אמירה משמעותית של האנסמבל. יצירה ישראלית לא צריכה להיות "מוחבאת" בין מוצרט לבטהובן. היא יכולה להיות היצירה שלשמה הקהל מגיע לקונצרט. ואכן, אחרי ביצועי הבכורה, הוזמנו לבצע את היצירה שוב, כולל בסיום פסטיבל קול המוסיקה בכפר-בלום, ולפני אולמות מלאים.

11745331_468341926680097_2882061952427390489_n

 

 

קונצרט בסט. פטרסבורג: ללא ספק, אחת הבמות החשובות והמרגשות שעליהן הופענו עד כה. הנסיעה היתה קצרה ואינטנסיבית, אבל התנאים היו מצוינים, האולם מדהים והעיר יפהפיה. הגענו לקונצרט בריכוז ודריכות שיא, והתוצאה היתה מצויינת. זה היה ערב בלתי נשכח מול קהל שמילא את האולם הגדול, מחא כפיים בהתלהבות ודרש הדרנים. האנסמבל נוסע בשנים האחרונות כמעט כל שנה להופעות בחו"ל. הנסיעות הקרובות המתוכננות הן לשוייץ ואחר כך לדרום אמריקה.

10694357_10152338430687237_6030955380819995368_o

 

 

לסיום אני רוצה לאחל לכל חובבי המוסיקה, לקהל המנויים של האנסמבל ולקוראי הבלוג – שנה טובה, שנה מלאה במוסיקה, ביצירה, באהבה, בהגשמה, בהתחלות חדשות, בהצלחות חדשות, ובהרבה הרבה בריאות.

להתעמק במוסיקה ולגלות בה עולם חדש

יצירתו הנפלאה של חיים פרמונט, "ישרא וישמע", שזכתה לביצועי בכורה מרגשים לפני כחודשיים, חוזרת להופעה אחת במוצ"ש הקרוב. לכבוד הקונצרט, חזרתי אל הפרטיטורה, ואני מגלה בה כל יום עולם חדש לגמרי. חוויה בלתי נגמרת. 

 

3185573795

ישרא וישמע בקונצרט בשטריקר לפני חודשיים.

 

קורה לי לפעמים שאחרי סדרה של קונצרטים אני מרגיש שהייתי רוצה לחזור ולבצע יצירה מסויימת שוב. שאני רוצה להכיר אותה יותר טוב, להרגיש איתה יותר חופשי, ואולי להצליח להנות ממנה יותר בזמן הקונצרט. במיוחד כשמדובר ביצירה שביצעתי בפעם הראשונה ורק למדתי אותה לקראת הקונצרטים הראשונים וכבר זה הסתיים. כך בדיוק הרגשתי לאחר הקונצרטים של "ישרא וישמע", יצירתו הנפלאה של חיים פרמונט לפי טקסטים של מיריק שניר. לשמחתי הרבה, ובניגוד לפעמים אחרות שבהן הרצון שלי לא מתממש, הפעם תהיינה לי הזדמנויות נוספות לבצע את היצירה שוב, כשהראשונה שבהן תהיה במוצ"ש הקרוב. חזרתי ללמוד את "ישרא וישמע" לקראת קונצרט שיהיה לי עם מקהלות מורן ועם האנסמבל במוצ"ש הקרוב.

החוויה של למידה חוזרת של יצירה שכבר ביצעתי היא מאד מהנה. לחזור אל הפרטיטורה ולגלות אותה מחדש, זה פשוט נפלא. בכל יום אני מגלה בפרטיטורה דברים חדשים, וכתוצאה מכך  מרגיש את המוסיקה אחרת. הטמפי, התחושות, הזרימה המוסיקלית, הבלאנס בין הקולות, הכל מקבל משמעות חדשה, עמוקה יותר. זה ממש כיף. וככל שאני מכיר את הפרטיטורה טוב יותר, אני רואה את היצירה ממבט כולל יותר, מרגיש את הפראזות הארוכות יותר, ומתעסק פחות עם הפרטים הקטנים (למרות שהם חשובים מאד). בשבוע שעבר חזרתי לעבוד על היצירה ישרא וישמע בחזרה אחת ארוכה (שש שעות) עם מקהלות מורן. מעבר לשמחה ולכיף שהיה לי לפגוש את המוסיקאים הצעירים האלה, היה כיף לעשות מוסיקה ברמה גבוהה יותר עם היצירה הזו שכבר כולנו מכירים, להתעמק בה יותר, לנסות לבצע אותה קצת אחרת, לנסות להקשיב לבלאנס, לחפש את הטמפי הנכונים, את הזרימה. שיתוף הפעולה שלהם היה מדהים והגענו בחזרה הזו לתוצאות טובות מאד.

באחת ההפסקות של החזרה הקלטתי עם המקהלה את השיר "כולם חושבים שאני משוגע", שהוא שיר אוהדים של הפועל רמת גן. המקהלה שיתפה פעולה, שרה עם המון אנרגיה והתלהבות, והביצוע עורר הרבה תגובות והדים חיוביים בקרב הקבוצה, ההנהלה, השחקנים והאוהדים. הנה הביצוע

 

[youtube=https://www.youtube.com/watch?v=INNOHEGfnaY]

 

מחר תתקיים חזרה אחת ארוכה בבית יצחק, עם האנסמבל ומקהלות מורן, על היצירה "ישרא וישמע", לקראת הקונצרט במוצ"ש. אני מאד מצפה לזה, ומאמין שיהיה ביצוע עמוק ומרגש יותר.

 

הנה המלצתו של חגי חיטרון על הקונצרט, שפורסמה אתמול ב"הארץ". מוזמנים לבוא לשמוע.

 

20150303_234250

 

 

 

התאוששות מפרוייקט גרנדיוזי

באיזה מהקונצרטים הקהל קם על רגליו להריע לנו? מה שרו חברי מקהלת מורן בחזרות מעבר ליצירתו של חיים פרמונט? ואיך זה השפיע על משחק כדורסל שהתקיים באותו הזמן? על הפרוייקט הגרנדיוזי של "ישרא וישמע" שהסתיים לפני מספר ימים ועדיין מהדהד אצלי בראש.

3185573795

אלה היו שלושה קונצרטים מרגשים, אינטנסיביים ומאתגרים. היצירה "ישרא וישמע" של חיים פרמונט זכתה לתגובות נלהבות מאד. זו יצירה חזקה ורגשית מאד, הטקסטים של מיריק שניר נפלאים, והחוויה של ביצוע יצירה כזו היא חוויה יוצאת דופן. התפקיד שלי היה תובעני במיוחד, ודרש ריכוז שיא ערב אחרי ערב. בכל קונצרט קרו דברים קטנים שהייתי חייב לשים לב אליהם ומיד להגיב, בכל פרק היו "מוקשים" ריתמיים, כניסות שנגנים וזמרים חיכו להן והיו תלויים בי, ענייני בלאנס שהייתי צריך להגיב מיידית וכד'. בסך הכל התוצאה היתה טובה מאד, והחשיבות של הפרוייקט הזה היתה בראש ובראשונה בעצם ביצועו והוצאתו לפועל. מעבר לכך, האנסמבל צלצל נהדר ושתי המקהלות (מקהלת הילדים מורן ואנסמבל זמרי מורן) היו נפלאות והגיבו אלי מאד יפה בחזרות ובמהלך הקונצרטים. הקרנת הטקסטים על מסך בזמן הביצוע היתה חיונית ביותר והעצימה את חוויית ההאזנה של הקהל למוסיקה. האולמות בחיפה ובכפר-שמריהו היו מלאים, ובתל-אביב היתה גם נוכחות יפה של מוסיקאים פעילים – מלחינים, מנצחים ומבצעים – מעבר לקהל הקונצרטים הרגיל. בחיפה היתה כמות מכובדת מאד של קהל צעיר, ברובו תלמידים ובוגרים שלי (ושל חיים פרמונט) מביה"ס התיכון לאמנויות בחיפה. זה כמובן השפיע על האנרגיה באולם, מחיאות הכפיים בסיום היו ממושכות ונלהבות והקהל קם על רגליו להריע לחיים, למיריק, לנעמי פארן מנצחת המקהלות ולמבצעים שעל הבמה. באופן טבעי, לאחר פרוייקט כזה, המוסיקה עדיין מהדהדת אצלי בראש כל הזמן, וההתאוששות מהפרוייקט הענק שהרמנו היא איטית וממושכת. התגובות שקיבלנו (ואנחנו עדיין ממשיכים לקבל) בעקבות הקונצרטים נלהבות מאד, הנה כמה מהן:

"בראבו לכולכם! ממש יוצא מן הכלל. יצירה יפהפיה ולא קלה התובעת ביצוע מצויין שהיה כזה בכל פרטיו – מקהלות, תזמורת, ניצוח. כל הכבוד על האומץ וכל הכבוד על הביצוע!"

"קונצרט פנטסטי – לא להחמיץ!"

"חזק, חזק, חזק!!!
אין
לי
מילים!!"

"היה מדהים אתמול. הטקסטים חזקים והיצירה מצמררת. כל הכבוד."

"היצירה הישראלית גאונית. המשוררת עשתה מוסיקה עם המילים והמלחין כתב יצירה מורכבת מאד, עם שימוש מופלא בכל הכלים כולל המילים . עם פוגות, סופי פרקים הרמוניים מדהימים, עם קטעים ליריים. הזמרת הסולנית הראשונה אותנו היממה, ומישהו אחר דווקא אהב את המצו שאחריה. כן, בקלות מי שמעוניין יכול לנסות להפוך את המסרים למסרים פוליטיים, (וכמובן אינני יודעת מה כוונת המשוררת, ותקוותי שלא ניסתה להעביר מסר פוליטי). בסופו של דבר היצירה מעבירה חזק מאד את ההתמודדות שלנו עם השכול הכואב המשותף לימין והשמאל והכמיהה לשלום. את הפחדים של הורים ששולחים ילדיהם לצבא, והסבל שלא מרפה מכך. אם יש ציניות על כתבי התנך פה ושם, מועבר גם כבוד רב אליהם שכן היצירה נגמרת בשורות המדהימות של "לא ישא גוי אל גוי חרב…" שהם התקווה שלנו כעם יהודי רווי עצב, כאחד."

905764_799295613468941_6411724346888863940_o

נעם בן זאב שיבח את האנסמבל בביקורת בעיתון הארץ:

"האותנטיות הרגשית, הכעס, הנהייה לנחמה — אלה כובשות את הלב ומגלות יצירה יוצאת דופן בתעוזתה, במוזיקה ובמלים.

אנסמבל סולני ת"א ראוי אפוא למחמאות על הבחירה בחומר הייחודי וגם על העבודה הקשה, יחד עם מקהלות מורן: ההשקעה שניכרה, המסירות של הזמרים והזמרות, והמחשבה… השליחות התרבותית־מוזיקלית־חברתית המרשימה, של המנצח ברק טל והאנסמבל"

הקשר שלי עם שתי המקהלות היה מאד מוצלח. התחלתי בחזרות עם כל אחת מהן עוד לפני תחילת החזרות עם התזמורת. תוך כדי החזרות למדתי להכיר אותם והם אותי. התגובה שלהם אלי הלכה והשתפרה מיום ליום, ואיפשרה לי להיות יותר ויותר ספונטני בקונצרטים,  במיוחד בפרקים השירתיים והאיטיים (אלה שאין בהם מוקשים ריתמיים). במהלך החזרות המקהלה הצעירה הראתה גם יכולות בשירה של  חומרים אחרים, ובימי הולדת של נגנים מהאנסמבל הם שרו להם שירי יום הולדת בגרסא משלהם, בכמה קולות, והלהיבו את כולנו. לפני הקונצרט בשטריקר ביקשתי מהמקהלה לשיר גם שיר עידוד להפועל רמת גן, לקראת משחק חשוב שלה בכדורסל שהתקיים באותו ערב, משחק שנאלצתי כמובן להחמיץ. את התוצאה, בוידאו שלפניכם, שלחתי באמצעות דף הפייסבוק של הפועל רמת גן, והוא הפך ל"להיט" בקרב האוהדים והשחקנים. הקבוצה, אגב, ניצחה במשחק.

[youtube=https://www.youtube.com/watch?v=LPsYm-RAs5M]

כולנו מקוים מאד להופיע שוב עם "ישרא וישמע", ולפי התגובות וההתעניינות יש סיכוי שזה יקרה בקרוב.

ישרא וישמע – מחר מתחילים הקונצרטים

שבוע החזרות האינטנסיבי הגיע לסיומו, והיום בחזרה הגנרלית ביצענו את כל היצירה "ישרא וישמע" של חיים פרמונט ברצף. מחר מתחילים הקונצרטים. ציפייה והרבה התרגשות של כל 80 המשתתפים!

 

1466190_10152551270372237_7204425292125080177_n

 

 

יצירה חזקה, מרגשת, קשה, מאתגרת, תובענית, אספרסיבית, עמוקה. באמת שאין דרך לתאר במילים את היצירה "ישרא וישמע" של חיים פרמונט, פשוט צריך לבוא ולשמוע אותה. לשמוע ובו זמנית לקרוא את הטקסטים המדהימים של מיריק שניר, אשר יוקרנו על מסך בזמן הביצוע. לי באופן אישי, זה היה שבוע לא קל. היצירה דורשת המון ריכוז מכל המבצעים, ובראש ובראשונה מהמנצח. להשתלט על 80 המבצעים, לסדר את הכל, להושיב את הכל ביחד, לאזן בין הקולות ובין התזמורת למקהלה ולסולניות, להיות ברור לכולם, לתת ביטחון וכל הזמן להוביל את המוסיקה ביצירה תובענית כזו – זה אתגר גדול מאד. היום ביצענו את היצירה בשלמותה בחזרה הגנרלית, ואחר-כך עשינו תיקונים, חזרנו על קטעים שדרשו ליטוש, סידרנו ענייני בלאנס וטמפו, ובסופו של דבר יצאנו בהרגשה שעברנו תהליך פורה ואיכותי ואנחנו דרוכים ומוכנים לקראת הביצועים הפומביים של היצירה.

 

10993081_10205277695454716_3535056595709920971_n

 

 

הקונצרט הזה זוכה, באופן טבעי, לסיקור תקשורתי יפה, ואתמול התפרסמה באתר הבמה כתבה ובה ראיון עם חיים פרמונט, מיריק שניר ונעמי פארן, על היצירה ותהליך כתיבתה. הנה הכתבה במלואה.

 

הריון ארוך מאוד  – יותר מ-16 שנים – היה ליצירה החדשה של המלחין חיים פרמונט והמשוררת מיריק שניר. במוצאי שבת בחיפה תראה היצירה  "ישרא ישמע" אור לראשונה (ובהמשך בתל אביב ובכפר שמריהו).

היצירה נכתבה למקהלה ולאנסמבל כלים ובקונצרט ישתתפו מקהלות מורן ואנסמבל סולני תל אביב.

 

"לא ידעתי מה לעשות עם הטקסט"

"את היצירה הזמנתי לקראת יום ההולדת ה-50 של המדינה," מספר המלחין חיים פרמונט, "ביקשתי מסופרת הילדים מיריק שניר – שנינו גדלנו בקיבוץ כפר גלעדי – לכתוב משהו. ה"משהו" הוא מה שהילדים אומרים למדינה בת החמישים. היצירה לא הגיעה מייד וכשהיא הגיעה קראתי, קראתי שוב, עיינתי מחדש ולא ידעתי מה לעשות עם הטקסט.."

כלומר?

"בשונה מטקסטים אחרים,  מיריק שניר שלחה  12 שירים לכאורה, ולמעשה אלה טקסטים שבין פרוזה לשירה, טקסטים שהם משחקי מלים, נרטיב אסוציאטיבי. טקסט דקלרטיבי, תמהיל של שפה מודרנית וציטוטים מן הנביאים ומן התורה ושיר של יהודה עמיחי. יש יסוד מוזיקלי חזק מאוד במלים עצמן, לעתים בחלקי המלים וגם בהברות הבודדות.

"בנוסף לכל התכנים,  הצורה הגרפית של השירים גם היא משמעותית. את כל זה צריך לכתוב ליצירה מוזיקלית ולשתף את הקהל בחוויה הכוללת. הדברים האלה ארכו זמן ובסופו של דבר לפני כשנה וחצי הלכו הדברים והתגבשו לכלל יצירה".

התחלתָ מאפס? כלומר לקראת כתבת את היצירה בתהליך אחד?

"לא בדיוק. שיר אחד, השיר ה-12 ביצירה, הולחן ראשון. הבתים נפתחים ב-'חן עמי…אור עמי…עוז עמי..' ולתוך זה משתלב  הטקסט המקראי רווי התקווה 'לא יישא גוי אל גוי חרב' וגו'. את המוזיקה לשיר הזה חיברתי מזמן, לפני כמה שנים. מקהלת מורן כבר הופיעה איתו בכמה מקומות.

"הצטרפתי  לאחד מסיורי ההופעות של המקהלה לפסטיבל מקהלות 'סוֹנגפֶסט' בעיר לונד בשוודיה. שהיתי שם במשך שבוע ימים ושמעתי הרבה מקהלות. במשך שבוע בוצעו שם עשרות יצירות, מתוכן שלוש יצירות קלאסיות – אחת של ברהמס, מיסה של בטהובן ו"כרמינה בורנה" של אורף, אבל אלה  היו היצירות ה'קלאסיות' היחידות. כל היתר, עשרות יצירות, נכתבו על ידי  קומפוזיטורים שוודיים, סקנדינביים בטכניקות שירה לא פשוטות- מוזיקה חדשה ונפלאה והקהל קיבל את היצירות בהתלהבות ובחום.

"חזרתי משם  עם תחושה חזקה שניתן להתייחס אחרת לטקסט, אפשר להרחיב את האמצעים האמנותיים ומן הסתם ההקשבה למקהלות השונות. היתה הדרבון ששלח אותי לסיים את המלאכה ובכל זאת התהליך היה ארוך וממושך."

על אותו ביצוע בשוודיה מרחיבה גם נעמי פארן: "השיר 'ישרא וישמע'הושר אז על ידי מקהלת מורן, עם הסולנית עינת ארונשטיין (שבינתיים מנהלת קריירה עצמאית כזמרת י. ש.) אבל את התוספת של הציטוט מספר ישעיה, שרו ארבע מקהלות ביחד והרושם היה אדיר. היצירה כבשה אותנו ואת הקהל. מאז שרנו את השיר במקומות רבים וחיכינו לתום תהליך הכתיבה'".


"אבינו מלקנו"

תוכל להרחיב על האמצעים האמנותיים ביצירה?

"ראשית כל השימוש בקולות, הפוליפוניה, המסורת מדברת על ארבעה קולות, יצירות חדשות יש בהן יותר קולות. הוספת קול  – ויש ביצירה מקומות שהמקהלה שרה שישה ושמונה קולות – כמוה כהוספת צבע לציור.  אם נשוב ליצירה המילולית עצמה, בפנייה הראשונה ביקשתי ממיריק שניר התייחסות של ילדים למדינה, אבל לא התייחסות ילדותית, לא מתקתקות של ספרי ילדים.

בשירים שלה נוספו לקול הילדים גם קולותיהן של אימהות. התוכן עוסק בהרבה כאב ובהרבה תקווה.  הנה כמה צירופים 'קם עם לָעֵגל…קם עם לָרֶגל…קם עם לַדֶּגל..', 'בונה ציון בדמים וירושלים בעולה', מספר מיכה, או משחק המלים בין 'ברוך שלא עשאני גוי' שמתחרז עם 'אוי, אוי' או המלים 'למגר, להגר, לשגר' שמתהדהד להן הצליל 'גֵר'  שוב ושוב.

"באחד השירים באים ברצף שני צירופי מילים 'אבינו מלכנו', טקסט מוכר היטב לכל, מתוך התפילה  לראש השנה ומייד אחריו כותבת שניר 'אבינו מלקנו' מלשון מלקות. צרופים כאלה ישנם לרוב ולכן במקביל לשירת מקהלה 'מקובלת' השתמשתי בשיטת הדיבור-שירה (שיטה שמוכרת יותר בשמה הגרמני  sprechgesang), לצד חלוקת המקהלה לקבוצות וסולן מול מקהלה.

"יסוד נוסף והוא שבביצוע משתתפות שתי מקהלות מקהלת מורן ואנסמבל מורן של זמרים מבוגרים יותר, זה אפשר לי להפוך את מקהלת הילדים למעין סולנית מול מקהלת המבוגרים. חלק מהטקסט מושר בצעקות, ממש צעקות שכתובות בתווים, קריאות, נגיעות אטונליות מקרבות ומורכבות. במהלך החזרות הראשונות זיהה ברק טל, מנצח אנסמבל סולני תל אביב, יסודות מתוך מוזיקה של ברהמס ושל מסיאן".

חשבת על המלחינים האלה בזמן חיבור היצירה?

"כל אחד מאיתנו פועל בסביבה אמנותית כזו או אחרת, ציטוט של רעיון, פסוק, או רוח מסביבה  הוא דבר טבעי לכל יוצר, לכל אמן. ברהמס הוא לא מלחין שחשבתי עליו, כאמור ברק זיהה צירוף של ארבעה צלילים מתוך הסימפוניה הראשונה. לעומת זאת אני מסכים בהחלט לנוכחותו של המלחין אוליבייה מֶסיאן כמקור השראה,  בעיקר עם יצירתו 'רביעייה לקץ הימים'.  לכאורה זו רביעייה קאמרית לכל דבר, למעשה זו רביעייה שבה לא כל הכלים מנגנים כל הזמן, יש קטעים סולניים ובכל זאת הקאמריות נשמרת. יש אפשרות שבמקום האנסמבל יויע בעתיד עם מקהלה  הרכב כלי מצומצם יותר ועל הרכב כזה חשבתי".

 

"לוז היצירה הוא התקווה לשלום"

 אם נחזור למשמעות של היצירה, נראה לי שגם הזמר הטוב יותר יתקשה בהעברת המסרים  החריפים של שניר

"חשבנו גם על זה ואנחנו נקרין במהלך הקונצרט את מילות השירים, לא ככתוביות, בשיטה המקובלת באופרה, אלא שיר שלם, כך שהקהל באולם ייחשף לממד הגרפי-ויזואלי של היצירה. למרות הקשיים המתוארים כאן, הרי שהמקהלה השתלטה על היצירה כבר מזמן. אני משוכנע שהקהל יחוש במסרים, בקוהרנטיות של היצירה, בכוונותיה, בהקשרים, בסאב טקסט, ויחוש במקום שבו המוזיקה מתחילה או למעשה יחוש שהמוזיקה מהווה את המשכן של המלים"

"לוז היצירה," אומרת המשוררת מיריק שניר, "הוא התקווה לשלום. השירים הם מגוון הקולות שמקיפים אותנו, קולות שנחרטים בנו כילדים, ילדי ישראל וילדי ישמעאל, חלק מהטקסטים נכתבו במיוחד ליצירה, כשחיים פרמונט פנה אלי וחלקם נשלפו מן המגירה. צריך לומר שהטקסטים לא נכתבו במיוחד לילדים. היצירה נכתבה לפני שנים, היא מתארת מציאות שהיתה נכונה לשעת כתיבת הדברים, והיא רלוונטית יותר ויותר".

הרעיון שאת הטקסט הזה שרים ילדים גרם לך לעשות "הנחות" בטקסטים?

"נוכחתי בחזרות וחשתי בנחישות שהם מביאים אותם אל הבמה. הם דואגים לכך שכל הקולות יישמעו. מה שאני שמעתי בחזרות הוא תוצאה שמדברת אל הקהל, מוזיקה מצמררת ובסך הכל חוויה חזקה מאוד שהצעירים מצליחים להעביר בכל פעם מחדש".

 

יצירה מילולית חזקה

"אלַי, הגיעו מיריק שניר וחיים פרמונט לפני כעשור," אומרת נעמי פארן, "למעשה כבר באותה פגישה ראשונה אמרתי קדימה. מצאו חן בעיני צורת השימוש בשפה, העובדה  שיש כאן יצירה מילולית חזקה שאינה בורחת מקשיים. נוסף לכל היה שיר אחד מולחן שמיד נכנס לעבודה. חיים שמע התלהב ו…  אז הוא חיפש את הדרך להתמודד עם הטקסט, לפצח אותו ונעצר. אותו מעצור  נחלץ בסופו של דבר.

"לפני כמה חודשים הוא אמר לי בטלפון: 'את חייבת לבוא לשמוע!' נסעתי, שמעתי, והתלהבתי. לא מדובר במשימה פשוטה. הטקסטים חזקים, טורא בטורא, פולסא דנורא, קם, עם, דם; הר בהר יפגוש; עין תחת  עין; כל אלה לא רק מלים, אלא מושגים שלא בטוח כיצד ילדים יגיבו, כיצד יבינו ובסוף כיצד ישירו. היום ברור לי שהצלחנו. הילדים אינם אטומים למתרחש סביבם, הם יכולים להתמודד עם טקסט כזה בכלים שלהם. אני כבר מחכה לראות את תגובת הקהל".

 

הקונצרטים יתקיימו  בתאריכים הבאים: 14 בפברואר 2015 בשעה 20:30 במרכז רפפורט בחיפה, מחיר כרטיס 125-80 ש"ח, להזמנת כרטיסים: 04-8363804, ה-15 בפברואר בשעה 20:30בקונסרבטוריון הישראלי למוזיקה בתל אביב. מחיר כרטיס 140-80 ש"ח, להזמנת כרטיסים: 054-6934439. ה-16 במרץ בשעה 20:30 במרכז וייל בכפר שמריהו. מחיר כרטיס: 120-80 ש"ח, להזמנת כרטיסים: 09-9569430.

 

 

 

 

 

 

"אין בית אשר אין בו מת"

השיר "בית, עיט" מתוך יצירתו של חיים פרמונט "ישרא וישמע" הוא שיר קשה ומלחמתי. הוא נפתח עם סוללת כלי הקשה, שאליהם מצטרפים הפסנתר והקונטרבס ואח"כ הקלרינט וכלי הקשת במוסיקה מבשרת מלחמה. מקהלת הילדים נכנסת בזעקות "בית, עיט" והבנות מהמקהלה המעורבת בשירה של הטקסט הקשה שבכותרת "אין בית אשר אין בו מת". בהמשך, בזמן שהמקהלה המעורבת שרה את הטקסט "אבן שלי, מקל בידי, כדור בליבי" – מקהלת הילדים זועקת "זו אבן, מקלע, מבלע, מתנכל, מתנפל, מתפתל". שתי המקהלות מתאחדות לשירת הטקסט "חלומות, מלחמות, לא מות, חולם החלום ההוא יומת, אלימות, אל לי מות". הפרק מסתיים בזעקה "בית, עיט". לאורך כל הפרק התזמורת יוצרת אוירה "צבאית". אחריו מגיע השיר "ביום בו נולדת", שאותו שרה מקהלת הילדים בלבד והליווי התזמורת שקט ורך וכולל את כלי הקשת והקלרינט בלבד. זהו שיר תמים, אופטימי, נוסטלגי. המוסיקה לירית ואקספרסיבית. הטקסט מסתיים במילים "ואני חיבקתי אותך". הנה הטקסטים של מיריק שניר לשני הפרקים האלה, מתוך 12 הפרקים ביצירה "ישרא וישמע" של חיים פרמונט, שאותה נבצע החל ממוצ"ש בחיפה, בת"א ובכפר-שמריהו.

 

ישרא וישמע - מנוקד-page-003

ישרא וישמע - מנוקד-page-004