המועדון המוסיקלי פותח עונה רביעית

שלישיית הפסנתר "אפסיונטה" תתארח בסדרת המפגשים המוסיקליים שלי בהיכל התרבות אור עקיבא, עם שלישיית "הרוחות" של בטהובן. ברביעי הקרוב זה מתחיל.

תמונה אפסיונטה פליציה

שלישיית "אפסיונטה": איריס יורטנר, הדס פסריקנט, עינת פבריקנט.

 

המועדון המוסיקלי בהיכל התרבות אור עקיבא פותח עונה רביעית, ועבורי זו התרגשות גדולה. קבוצה קבועה של חובבי מוסיקה נשארת איתי בנאמנות שנה אחר שנה, קונצרט אחרי קונצרט, הרצאה אחרי הרצאה, וזה בהחלט נותן לי אנרגיה ומוטיבציה להביא להם אמנים מעניינים ומוסיקה נהדרת, ולסקרן אותם לשמוע ולהקשיב לקסם של המוסיקה.

את העונה הנוכחית אני פותח ביום רביעי הקרוב בשעה 18:00, על הבמה בהיכל התרבות אור עקיבא, כשהאורחים שלי, או ליתר דיוק האורחות שלי, תהיינה חברות שלישיית הפסנתר אפסיונטה – עינת והדס פבריקנט בפסנתר ובכינור, ואיריס יורטנר בצ'לו. במפגש איתן ננסה להבין מה מייחד את ההרכב של שלישיית פסנתר מיתר ההרכבים הקאמריים, כיצד ניתן למצוא את הבלאנס הנכון בין הפסנתר למיתרים וכיצד הכלים המלודיים יכולים להשתלב יחד עם הכלי ההרמוני. ננסה לגלות באמצעות שלישיית "הרוחות" של בטהובן אספקטים ריתמיים, מלודיים והרמוניים במוסיקה, ונאזין לביצוע של היצירה במלואה. יהיה מפגש מרתק, ואני מצפה לו מאד.

שלישיית "הרוחות" של בטהובן (המבצעים כאן – פטריציה קופצ'ינסקיה, סול גבטה והנרי זיגפרידסון – הופיעו כסולנים עם סולני תל-אביב בקונצ'רטו המשולש של בטהובן בסיור לאוסטריה ושווייץ ב2007)

[youtube=https://www.youtube.com/watch?v=Q7XqmUdOecI]

 

גם בהמשך העונה של המועדון צפויים מפגשים נהדרים. יתארחו אצלי זמרת הסופרן אינאס מסאלחה, הצ'לן יוני גוטליבוביץ', ותזמורת ביה"ס התיכון לאמנויות "רעות", שבאמצעותה נדגים לקהל מה זה ניצוח. יהיה מעניין מאד.

לכרטיסים ולרכישת מנוי למועדון המוסיקלי באור עקיבא ניתן להתקשר ל04-6266636 או באמצעות הקישור הזה.

 

קלאסיקה של המאה ה20

אחת מיצירות המופת של המאה ה20 לתזמורת מיתרים היא הדיברטימנטו של ברטוק. הפעם האחרונה שביצענו אותו היתה בנובמבר 2005. בעונה הקרובה, בקונצרט למנויים מס' 6, נבצע אותו שוב. הנה הפרק הראשון מהביצוע ב2005

Bartok

בלה ברטוק (1881-1945)

הרפרטואר הטבעי של האנסמבל הוא מוסיקה מהמאה ה18 ומוסיקה מהמאה ה20 ועד ימינו. המאה ה19 היא קצת יותר בעייתית עבורנו, כי מרבית היצירות שנכתבו במאה זו מיועדות לתזמורת גדולה בהרבה מהאנסמבל. במאה ה20 לעומת זאת ניתן למצוא כמה יצירות מופת למיתרים – המטמורפוזות של שטראוס, ליל הוד של שנברג (שאמנם נכתבה ב1899 אבל שנברג נחשב למלחין של המאה ה20) וכמובן – הדיברטימנטו למיתרים של ברטוק. אלו הן ממש קלאסיקות של הרםרטואר למיתרים מהמאה ה-20, וכמובן שכבר ביצענו באנסמבל את שלושתן. בעונה הקרובה נשוב ונבצע את הדיברטימנטו של ברטוק, בקונצרטים שיתקיימו בחודש מאי בחיפה, תל-אביב וכפר-שמריהו.

זו הזדמנות להיזכר בביצוע הקודם שלנו, מנובמבר 2005. הקונצרט התקיים בקונסרבטוריון שטריקר, ובביקורת של נעם בן זאב ב"הארץ" נכתב על הביצוע: "…נגינה עוצרת נשימה של "דיוורטימטו" למיתרים מאת ברטוק – ביצוע יחיד במינו ליצירה הזאת, כנראה הדיוורטימנטו הטראגי היחיד שנכתב אי-פעם, שבביצוע ברק טל והתזמורת הביא להתרגשות רבה." הנה הפרק הראשון מאותו קונצרט. את תפקידי הסולו מנגנים גלעד הילדסהיים וטלי גולדברג בכינורות, יואל גרינברג בויולה, יוני גוטליבוביץ' בצ'לו וערן בורוביץ' בקונטרבס.

[youtube=www.youtube.com/watch?v=jrf_rYjkrRw]

 

 

הנבחרים – סיכום העונה חלק ד'

מה היה המאורע הכי הזוי? איזה קונצרט היה הכי טוב? איזה קונצרט היה הכי גרוע? מה משך הכי הרבה קהל? ממה הקהל הכי נהנה? אילו יצירות היו הכי מאתגרות עבורנו? אילו יצירות גרמו לנו הכי הרבה הנאה? הסיכום שאציג כאן של הקונצרטים שהיו לנו העונה, הוא סיכום סובייקטיבי לגמרי. אתם מוזמנים להגיב אם אתם חושבים אחרת ממני

MVI_4228

האנסמבל עם מקהלת זמרי קולגיום וקרן הדר. אולם מלא עד אפס מקום

הקונצרט האטרקטיבי ביותר לקהל

ללא ספק, באופן משמעותי, שני הקונצרטים הווקאליים שלנו העונה – קונצרט פתיחת העונה עם מקהלת זמרי קולגיום, קרן הדר ואלון ראובן, וקונצרט סיום העונה עם מקהלת זמרי קולגיום, אינאס מסאלחה ועודד רייך – היו האטרקטיביים ביותר לקהל, ונוגנו מול אולמות מלאים כשהכרטיסים לחלקם אזלו מראש. התכניות הווקאליות, השילוב של מקהלה ושל סולנים זמרים עם האנסמבל, והחגיגיות של פתיחת וסיום העונה – כל אלה הביאו את המאזינים בהמוניהם. גם קונצרט הגאלה, עם שלמה גרוניך, היה אטרקטיבי מאד ומילאנו בו את אולם נגה ביפו (שמכיל כמעט פי 3 מקומות מאשר אולם הקונסרבטוריון בתל-אביב).

היצירות שהכי נהנינו לנגן

בקטגוריה הזו, באופן חד-משמעי, הסרנדה מס'  2 של ברהמס מקונצרט סיום העונה זוכה במקום הראשון. כולנו נהנינו כל-כך בחזרות על היצירה הנפלאה הזאת. לפעמים חזרנו על קטע מסויים לא בשביל לתקן בו משהו אלא רק כי הוא פשוט יפה. לכולם היה כיף לנגן ולהקשיב למלודיות הנפלאות, לקטעי הסולו ולדיאלוגים בין כלי הנשיפה, לתזמור הנהדר ולהרמוניות המיוחדות. אין הרבה יצירות רומנטיות שמתאימות להרכב האנסמבל, בטח שלא עם כלי נשיפה. הסרנדה מס' 2 של ברהמס היא אחת הבודדות האלה, ונהנינו בה מכל רגע. יצירה נוספת שהיה כיף לבצע היא הסימפוניה מס' 67 של היידן שניגנו בקונצרט במרץ. ההומור של היידן, ההפתעות הרבות שהוא מספק בכל פרק (נגינה על העץ של הקשתות בפרק השני, דיאלוג בין שני כינורות שאחד מהם מכוון בטון יותר נמוך בפרק השלישי, פרק איטי בתוך הפרק המהיר המסיים, ועוד)  והרעננות שיש ביצירה כולה – כל אלה גרמו הנאה גדולה לנגנים ולי.

היצירות המאתגרות ביותר

שתי יצירות שביצענו העונה דרשו גם ממני וגם מהנגנים ריכוז שיא בזמן הביצוע – הסויטה הלירית של אלבן ברג (בתכנית במרץ) והקונצ'רטו לצ'לו של שוסטקוביץ' (בתכנית במאי).  בשתיהן ישנם קשיים רבים, גם טכנית אינדיבידואלית, גם ריתמית, וגם קשיים של אנסמבל. אלה יצירות שאם מאבדים בהם לשנייה אחת את הריכוז מיד טועים. בזמן הביצוע של יצירות מסוג זה קשה לנו להנות מהמוסיקה. רק הקהל יכול להנות. אנחנו נהנים אח"כ כשמקשיבים להקלטה.

942295_496674833721694_1715568308_n

נטליה גוטמן עם האנסמבל בקונצ'רטו לצ'לו של שוסטקוביץ'

היצירות שהקהל הכי נהנה מהן

בקטגוריה הזו יש כמה יצירות שזכו לתגובות נלהבות במיוחד (לפי מחיאות הכפיים והתגובות בכתב שקיבלתי לאחר הקונצרט), וכפי שניתן לראות אלה לא תמיד אותן היצירות או התכניות שהביאו את הקהל לקונצרט (בקטגוריה "הקונצרט הכי אטרקטיבי"), וגם לא אותן היצירות שאנחנו הכי נהנינו לבצע (שתי קטגוריות למעלה): בתכנית הראשונה אלה היו שתי היצירות הישראליות דווקא – "אור גדול" של יחזקאל בראון ו"אקטואלי" של נעמה תמיר. בתכנית השניה זו היתה יצירתו של צ'ייקובסקי "מזכרת מפירנצה". בתכנית השלישית – וריאציות פרנק ברידג' של בריטן. בתכנית הרביעית, במרץ – הקונצ'רטו לקלרינט של מוצרט עם חן הלוי. בתכנית החמישית, במאי – הקונצ'רטו לצ'לו של שוסטקוביץ' עם נטליה גוטמן. ובקונצרט סיום העונה ביוני – "לא אמרתי דבר" של אביה קופלמן, והרקויאם של פורה.

הקונצרט הטוב ביותר

קצת קשה לי לבחור קונצרט אחד שהיה הכי טוב מבחינת הנגינה והרמה של האנסמבל, כי היו לנו העונה כמה קונצרטים ממש מצויינים. בקונצרט במרץ, שבו ניגנו את הסויטה הלירית של אלבן ברג, סימפוניה מס' 67 של היידן, קונצ'רטו לקלרינט של מוצרט עם חן הלוי, ושלושה מדריגלים סתוויים לצ'לו ומיתרים של ינעם ליף, עם יוני גוטליבוביץ' – האנסמבל היה במיטבו. הסימפוניה של היידן נוגנה עם הרבה אנרגיה וחינניות, וכך גם הקונצ'רטו לקלרינט של מוצרט, שבוצע ללא ניצוח ובהובלתו של חן הלוי. בסויטה הלירית של ברג הצלחנו להתמודד עם האתגרים והקשיים הרבים שהיצירה הציבה, ואת "שלושה מדריגלים סתוויים" של ינעם ליף יוני ניגן נפלא והכניס את כולנו לאוירה המיוחדת שהמוסיקה הזו יצרה. זו היתה תכנית שמאד התאימה לאנסמבל והוציאה ממנו את המיטב.

קונצרט אחר, שבאופן מפתיע היה בסופו של דבר מוצלח במיוחד, היה הקונצרט בלוינסקי מיצירות סיבליוס (וסויטת הולברג של גריג). מפתיע, מכיוון שהיו לנו רק שתי חזרות לקראת הקונצרט, וגם בהן היתה לנו כמות גדולה של חולים ונעדרים, האולם עצמו בלוינסקי לא מצלצל טוב מבחינה אקוסטית, והיצירות של סיבליוס שביצענו בו הן לא יצירות מופת. בנוסף לכך קרו במהלך הקונצרט כמה דברים הזויים (בקטגוריה "הארוע ההזוי ביותר"), אבל למרות כל נתוני הפתיחה האלה, הביצוע של הסויטה הכפרית של סיבליוס וסויטת הולברג של גריג היו עם הרבה השראה, הבעה והתלהבות, והאנסמבל נשמע בהם מעולה.

שני קונצרטים נוספים שהיו מצויינים: הקונצרט בפברואר בהובלתה של אנטיה וייטהאס, שהביאה את האנסמבל לרמה גבוהה מאד של נגינה, עם המון תשומת לב לכל ניואנס מוסיקלי וטכני ברביעייה אופ' 95 של בטהובן ובוריאציות פרנק ברידג' של בריטן; והקונצרט בחודש מאי מיצירות שוסטקוביץ' ומוצרט. נוכחותה של הסולנית נטליה גוטמן בקונצרט זה, עשתה את כולנו יותר טובים בקונצ'רטו של שוסטקוביץ', וגם הרביעייה מס' 8 של שוסטקוביץ' נוגנה מצויין. שלוש היצירות הקצרות של מוצרט היו מאוד מלוטשות ומסוגננות.

הארוע ההזוי ביותר

כאן ישנם שלושה ארועים שקרו כולם בחודש דצמבר – שניים מהם באותו קונצרט מיצירות סיבליוס באודיטוריום בלוינסקי.

1.     הפסקה לא צפויה במהלך הקונצרט בגלל שהנגנים הופתעו לגלות שערבבו להם את כל התוים: לאחר הביצוע של שלישיית הפסנתר של סיבליוס, כשהיינו אמורים להמשיך בקונצרט עם האנסמבל כולו, הבחנתי שנגנים רבים אינם יושבים במקומותיהם אלא נמצאים מאחורי המסך שעל הבמה. לאט לאט ובמשך זמן ממושך הצטרפו נגנים בודדים אל חבריהם שעל הבמה, בעוד הקהל ממתין בשקט ובסבלנות. מה הסתבר? כשעובדי הבמה סידרו את הבמה לפני ביצוע השלישייה, הם הזיזו את עמודי התוים של התזמורת כדי לפנות את הבמה. אבל בנוסף, הם גם הורידו את כל התוים מהעמודים ושמו אותם מעורבבים בערימה אחת מאחורי הבמה. כשהנגנים חזרו לבמה להמשך הקונצרט, הם גילו שהם צריכים להתחיל לחפש את התוים, כל אחד את התפקיד שלו, בתוך הערמה. למעשה, תוים של חמש יצירות שונות בתוך ערמה… וכך, לאט לאט חזרו הנגנים לבמה מאושרים שהם הצליחו למצוא את התוים ומשועשעים מהמאורע ההזוי.

 2.     אדם חצוף שנכנס לאולם במהלך נגינת ההדרן של הסולן: בזמן ביצוע ההדרן של הפסנתרן הפיני, כשישבתי להקשיב בקהל, נשמע קול של דלת נפתחת ואח"כ נטרקת. באופן טבעי הסתובבתי לכיוון של דלת הכניסה לאולם וראיתי אדם שנכנס לאולם באמצע הנגינה. אותו אדם לא הסתפק בכך שהוא הפריע למהלך הקונצרט בפתיחת וטריקת הדלת, אלא המשיך להתהלך באולם, מתעלם מהעובדה שהוא נמצא באולם קונצרטים בשעת נגינה, ולמרות שהיו באולם כיסאות ריקים שהיה יכול להתיישב בהם בשקט על מנת שלא להפריע עוד יותר, הוא ניגש דווקא אלי ואמר לי שזה המקום שלו. למרות שהייתי קצת המום, הגבתי מהר על מנת שלא לעורר מהומה, קמתי בזריזות והתיישבתי על המדרגות. אותו אדם התיישב במקומי והנגינה של הפסנתרן נמשכה. כמובן שנגני האנסמבל הבחינו בכך, מכיוון שהם לא ניגנו בהדרן אלא רק ישבו על הבמה והאזינו. וכך, במהלך ההדרן, ראיתי מהאולם כמה מנגני האנסמבל שיושבים על הבמה ומתקשים לעצור את התקפות הצחוק שמאיימות לפרוץ מתוכם לנוכח המאורע ההזוי שהתרחש מול עיניהם.

הארוע השלישי קרה בתכנית השניה למנויים, בקונצרט בכפר-שמריהו, לאחר ביצוע יצירתו של עמית גילוץ "בזמן שרקדנו". בנוסף למחיאות הכפיים, נשמעו גם קריאות בוז נמרצות ומתמשכות, ע"י אדם שישב באחת השורות הראשונות. זה בהחלט ארוע נדיר באולמות הקונצרטים בימינו (למרות שבמאות ה17 וה18 זה היה לגמרי מקובל באולמות הקונצרטים). אבל מעבר לסלידה של אותו אדם מהיצירה של עמית גילוץ, קריאות הבוז הצביעו על הרצון העז שלו למחות כנגד ביצועה ולא להישאר מאופק. תגובה בהחלט חזקה.

הקונצרט הכי גרוע

היו לנו העונה גם קונצרטים פחות טובים, אבל אני חושב שהקונצרט שעלה על כולם מהבחינה הזו היה בתחרות הקלרינטים בחודש דצמבר. בקונצרט הזה ניגנו את הקונצ'רטו לקלרינט של מוצרט שלוש פעמים אחת אחרי השניה עם שלושה קלרניטנים שונים, כאשר באותו הבוקר וביום שלפני גם היו לנו חזרות עם אותם שלושה נגנים. כל אחד מהם ניגן אחרת, מבחינת הטמפים והאינטרפרטציה, ואפילו מבחינת הצלילים: יש קטע שחוזר בפרק הראשון כמה פעמים, שיש בו שתי גרסאות שונות לאותו הצליל, והנגנים שלנו היו צריכים לזכור איזה סולן מנגן איזו גרסא, ולנגן כמוהו. בנוסף, כשכל אחד מהסולנים מקבל רק חזרה אחת, חייבים לעבור איתו על כל היצירה ואי אפשר ממש לעבוד. זאת בניגוד לפרוייקט רגיל, עם סולן אחד שאיתו יש זמן חזרה ארוך פי שלוש – ואז בכל שליש אפשר לעבור רק על חלק מהיצירה ולעבוד. ובמוצרט יש הרבה על מה לעבוד. כשמנגנים כל-כך הרבה פעמים ברצף את אותה היצירה, קשה מאד לשמור על ריכוז. ובזמן הקונצרט (שהיה שלב הגמר של התחרות) הגענו למצב שאנחנו כבר לא מצליחים לזכור עם מי אנחנו מנגנים, מה אנחנו מנגנים וכמה פעמים עוד נשאר לנו לנגן. הסטנדרטים ירדו מרגע לרגע, ובכל ביצוע צצו טעויות שנבעו מחוסר ריכוז.

הצד החיובי בפרוייקט של תחרות הקלרינטים היה שגיליתי קלרניטן נפלא, מוסיקלי ומוכשר שלא הכרתי לפני כן – עידו אזרד. הוא אמנם לא זכה אבל היה תענוג לעשות איתו מוסיקה ולהקשיב לנגינה הרגישה והיצירתית שלו. כעבור כמה חודשים, כשהיה חסר לי קלרניטן, צירפתי אותו לשורותינו כנגן ראשון באנסמבל ואני נהנה מאוד לשתף איתו פעולה.

גם בקונצרט הגאלה, בו אירחנו את שלמה גרוניך שסחף את הקהל שמילא את אולם נגה, בחלק מהיצירות האנסמבל לא היה ברמה הרגילה שלו. היו המון קטעים (סך הכל 15), ולא תמיד הספקנו ממש לעבוד כמו שהייתי רוצה כי היינו חייבים לעבור על הכל, וזה השפיע על התוצאה.

wpid-2012-12-13-16.57.47.jpg

האנסמבל בתחרות הקלרינטים עם יונתן הדס, שזכה במקום הראשון

הקונצרט הכי מעורר מחלוקת

ללא ספק, קונצרט למנויים מס' 2 בדצמבר, עם יצירתו של עמית גילוץ "בזמן שרקדנו" היה הכי מעורר מחלוקת. לצד תגובות זועמות על היצירה של עמית גילוץ, קיבלנו המון תגובות משבחות, גם על התכנית, גם על הביצוע, וגם על האומץ לבחור יצירה אוונגרדית כזו. בהחלט תגובות קיצוניות לשני הכיוונים

למה היידן לא מושך קהל?

שידור חי היסטורי ברדיו; נגינה נהדרת של חן הלוי; תגובות משבחות; נוכחות של מלחינים ישראליים רבים בקהל; ופגישה מרגשת עם המורה לכינור שלי ושל כמה מנגני האנסמבל; והמסקנה הברורה מהקונצרט הזה – האנסמבל צריך לנגן יותר מהרפרטואר הטבעי שלו.

IMG-20130310-WA0000

האנסמבל אתמול בשטריקר. צילמה רוני ארז

"שוב קונצרט של 'אנסמבל סולני תל אביב' שמתייצב כאחד הנבחרים של העונה כולה". במילים אלה פתח חגי חיטרון את הביקורת שלו על הקונצרט של האנסמבל, שהתפרסמה היום בעיתון הארץ. חבל רק שזו ביקורת על הקונצרט מכפר-שמריהו שהיה לפני ארבעה ימים, ואם היא היתה מתפרסמת למחרת היא גם היתה יכולה להביא אולי קהל לקונצרט אתמול. מצער אותי מאוד שכשהאנסמבל מנגן את מה שהוא הכי טוב בו – סימפוניה של היידן, יצירה מאתגרת מהמאה ה-20 (ברג סויטה לירית), יצירה ישראלית מצויינת וקונצ'רטו של מוצרט – האולם לא מלא עד אפס מקום וניתן למצוא פה ושם מקומות פנויים. הקהל כנראה אוהב יצירות גרנדיוזיות יותר מסימפוניה של היידן – מיסה עם מקהלה וסולנים, סימפוניות מהמאה ה19 שנכתבו לתזמורת סימפונית גדולה (ברהמס, צ'ייקובסקי, מאהלר, ברוקנר), סולן בינלאומי מחו"ל עם תזמורת גדולה. אנסמבל סולני תל-אביב הוקם על-מנת ליצור משהו שונה. גודלו ואופיו מכתיבים רפרטואר אינטימי יותר, מקורי, קאמרי. אם  בקונצרט סימפוני היצירה המרכזית היא סימפוניה מוכרת של ברהמס, בקונצרט של האנסמבל היצירה המרכזית היא סימפוניה לא מוכרת של היידן. ואצל היידן, כידוע, כל הסימפוניות נפלאות, ולא רק החמש המוכרות, אלא גם ה99 הלא מוכרות…

בכל מקרה, התכנית של אתמול היתה ממש תפורה על האנסמבל, והקהל שהגיע וזה שהאזין ברדיו זכה לחוויה נהדרת. הרבה מלחינים היו בקהל, כנראה בזכות יצירתו של נמי ליף. הביצוע של היצירה של נמי היה אתמול מלא השראה מצד הסולן יוני גוטליבוביץ' שניגן נפלא והוביל את האנסמבל לביצוע מלא הבעה. אני נהניתי במיוחד מהסימפוניה של היידן. האנסמבל נשמע בה מאוד נלהב ורענן. הנשפנים היו איכותיים ביותר, וקטעי הסולו בכלי הקשת – קורדליה, הדס ויוני – נוגנו  נפלא. חן הלוי, נפלא כתמיד, הוציא מהאנסמבל הרבה חינניות וריקודיות בנגינת הקונצ'רטו של מוצרט.

גם השידור החי ברדיו – לראשונה בקונצרט מנויים של האנסמבל – הוסיף להתרגשות של הערב הזה. מלבד הביקורת המפרגנת של חיטרון, קיבלנו הרבה תגובות מפרגנות, הנה כמה מהן:

"הקונצרט אתמול היה פנטסטי!!! נהניתי מכל רגע, מהמוזיקה, ממיזוגי התקופות השונות וההגיון המוסיקלי שיצר המכלול הזה"

"גם אתמול הצלחתם להעניק לנו, הקהל חוויה עשירה ומעניינת. המעברים המהירים בין קלאסי לעכשווי שדווקא לדעתי מדגישים את המשותף ולא את המרחק בין התקופות, ואת הכל אתם מבצעים באהבה ובהתלהבות. תמיד קשובים מאד לסולן/מנצח, כולם כגוף אחד למרות הקושי העצום לפעמים הכרוך בביצוע. חן הלוי היה מרענן, קליל מדויק ומעודן מאד. הוא ממש מאסטר וההדרן שלו היה נפלא, לא פחות מן ההפתעה של הקונצרט. אהבתי מאד את הריקוד היווני, מחמם את הלב כמו המחולות של בארטוק. היה לי הכבוד להאזין בזמנו למדריגל הבודד של ינעם ליף בבכורה בפסטיבל סדנה ישראלית, ולשמוע עכשיו את היצירה במלואה. סתווית ומלאת הבעה:). שוב תודה על העונג וחווית הלמידה המתלווה אליו.ברכת הצלחה לכולכם."

המלחין עודד זהבי כתב היום בעמוד הפייסבוק שלו את הדברים הבאים (גילוי נאות – עודד הוא חבר בועד המנהל של האנסמבל) :

"אתמול בערב נהניתי מקונצרט!!!!! אני יודע שזה נשמע רדיקלי, אבל ממש נהניתי, ממש. סולני תל אביב בתכנית נכונה מאד. סויטה לירית של ברג מבוצעת ברגישות ובהבנה, קונצ'רטו לקלרניט של מוצארט עם חן הלוי כסולן וכמוביל אנסמבל, יצירה נפלאה לצ'לו ומיתרים של ינעם ליף וסימפוניה של היידן. המון מוסיקה, קצת יותר מדי דיבורים/סרטי וידאו/הפתעות/ברג מאוהב/החבר של מוצארט מהמר, אבל מעבר לכל ביצועים נהדרים. ברק טל שאחראי לנצוח ולבניית התכנית איפשר לנגנים להתבטא (דיאלוג הסקרודטורה בפרק השלישי של היידן היה מהמם), הרכב מלא מוטיבציה, יוני גוטליבוביץ' מככב ביצירה של ליף ואז חוזר למקומו בסקציה, בלי אגו, עם הרבה קשב. חבל שהסדרה הסתיימה. מזל שהקונצרט הוקלט לקול המוסיקה. ויישלח לאיגוד השידור האירופי. תענוג."

התרגשות גדולה בשבילי כשהמורה שלי לכינור (בשנים 1994-2000) אירנה סבטלובה מגיעה לקונצרטים שלי. זה לא קורה הרבה, היא בד"כ עמוסה ומלמדת עד שעות הערב המאוחרות, אבל כשזה קורה זה כבוד גדול בשבילי. אתמול היא הגיעה, וכמזכרת מהמאורע הצטלמה עם שלושה מתלמידיה לשעבר – הדס, מתן ואני.

2013-03-10 21.47.11

הדס, אירה, אני ומתן. צילמה: הילה אפשטיין

מחצית הדרך כבר מאחורינו

תכנית מגוונת, עשירה ומאתגרת; קשיים רבים הן בסויטה הלירית של ברג והן בסימפוניה מס' 67 של היידן; יצירה נפלאה של ינעם ליף; ועבודה מרתקת בהובלתו של הסולן חן הלוי בקונצ'רטו לקלרינט של מוצרט. חצי הדרך כבר מאחורינו, החזרות נמשכות גם מחר ומחרתיים.

IMG_9248

חן הלוי מוביל את האנסמבל בקונצ'רטו של מוצרט אותו הוא מנגן על קלרינט באסט. צילום: הראל הפקות

בפוסט הקודם כתבתי שהסויטה הלירית של אלבן ברג היא אחת היצירות הקשות ביותר לתזמורת קאמרית. לאחר יומיים של חזרות על יצירה זו, אני די משוכנע שלמרות  שזו יצירה קשה ומאתגרת – יש בה הרבה פסז'ים קשים לכל קבוצה ולכל נגן, קטעים מהירים ומסובכים, עומס מרקמי שמחייב בלאנס נכון וקשב – עדיין, לכל יצירה יש את הקשיים שלה. בסימפוניה מס' 67 של היידן הכל שקוף, חשוף וצלול, ולכן חייבים לנגן אותה מושלם. וזה קשה. בקונצ'רטו לקלרינט של מוצרט האנסמבל מנגן ללא ניצוח, וזה מחייב קשב מקסימלי ועירנות, לצד הקשיים הרגילים שביצירות מוצרט – סגנון, אינטונציה וכו'. ביצירה הנהדרת של נמי ליף – שלושה מדריגלים סתוויים – האתגר הוא למצוא את הצבעים והמצלולים המיוחדים ואת הבלאנס הנכון כדי שישמעו את הסולן (יוני גוטליבוביץ') ואת המוטיבים החשובים בתזמורת. אז אחרי יומיים מתוך ארבעה של חזרות, אפשר לומר שאנחנו מתקדמים בתהליך, אך יש עדיין עבודה רבה. מחר בבוקר התזמורת תתפצל לקבוצות לחזרת סקציות, ולאחר מכן נתכנס שוב, לעבודה על כל התכנית. בינתיים הנה עוד כמה תמונות מהחזרה היום, אותן צילם אלון הראל (הראל הפקות). עדכונים נוספים בהמשך.

IMG_9184

יוני גוטליבוביץ', הסולן ביצירה של נמי ליף, עם יעל ואורית.

 

IMG_9156

קבוצות הכינור השני והויולה

IMG_9153

כינור ראשון בהובלתה של קורדליה

 

 

הצצה לחזרת האנסמבל עם אנטיה וייטהאס

מחר מתחילים הקונצרטים של האנסמבל עם אנטיה וייטהאס. השבוע התקיימו החזרות בהובלתה ובהדרכתה, ומחר בערב אזכה לשמוע את האנסמבל מהקהל, באולם רפפורט בחיפה. הצצה אל החזרה הראשונה שהתקיימה השבוע ביום שלישי, בסרטון הוידאו שבתוך הפוסט

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=fLTVWkFhSeM]

הקונצרטים של האנסמבל עם אנטיה וייטהאס –

מוצ"ש 9.2.2013 בשעה 20:30, אולם רפפורט בחיפה

יום א' 10.2.2013 בשעה 20:30, אודיטוריום שטריקר בתל-אביב

563205_463194440403067_855657570_n

מה השתנה ב11 שנה?

שינויים רבים עבר האנסמבל ב11 שנות קיומו. היו תקופות טובות יותר, היו תקופות טובות פחות. דרכי העבודה השתנו, נגנים התחלפו, גם הרפרטואר והקונספציה המוסיקלית השתנו במשך השנים. איפה אנחנו עומדים היום? באיזה מצב מגיע אנסמבל סולני תל-אביב לעונה ה12 שלו?

סולני תל-אביב ב2003 – "דור המייסדים" של האנסמבל

בשנים הראשונות לקיומו של האנסמבל היתה אוירה חברתית מצויינת, נגנים מצויינים, התלהבות רבה ותחושה של חלוציות. היתה דמוקרטיה מלאה בכל תחום, כולל איך לנגן כל משפט מוסיקלי. זה דרש הרבה זמן עבודה, שכלל גם הרבה ויכוחים והרבה בזבוזי זמן. בכלל, למרות שבסופו של דבר התוצאות היו טובות, לא היה הרבה סדר וארגון בחזרות בראשית דרכנו. אבל היה כיף, וכאמור, היתה לנו הרגשה שיצרנו משהו שלא היה כמוהו. רק ההתלהבות מעצם הנגינה המשותפת בתזמורת קאמרית, הספיקה לנגנים בשביל ליהנות. הרפרטואר היה בסה"כ די שמרני. ניגנו בשנים הראשונות המון יצירות מוכרות, ולמרות שהקפדנו גם לבצע יצירות ישראליות, לא ממש חידשנו בצד של הרפרטואר. הייחוד העיקרי שלנו היה ברמה הגבוהה של הנגינה, בשמחת הנגינה ובהתלהבות מהעשייה המוסיקלית.

בסוף שנת 2003, כשהיינו כבר אחרי שני סיורי קונצרטים, החלה תחלופה של נגנים, כאשר שלושה נגנים מובילים באנסמבל, חברי רביעיית אביב, עזבו בגלל לוחות זמנים שלא איפשרו את השתתפותם באופן קבוע. במקביל לשינויים הפרסונליים, נעשו גם כמה שינויים קונספטואליים. ראשית, התחלתי לתכנן את החזרות בצורה מסודרת ומדוייקת מראש. לוחות הזמנים כובדו והמשמעת הכללית השתפרה. שנית, ההתפתחות המוסיקלית האישית שלי בשנים האלה, והנסיעות הרבות שלי ללימודים באירופה אצל מוסיקאים גדולים, גיבשו אצלי איזושהי קונספציה מוסיקלית מאוד ברורה, במיוחד לגבי יצירות מהתקופה הקלאסית (מוצרט, היידן, בטהובן וכד'). זה גם השפיע אצלי על בחירת הנגנים באנסמבל – חיפשתי נגנים שיש להם הרבה הבנה וניסיון בנגינה סגנונית של יצירות קלאסיות ובארוקיות. הגענו לתוצאות מצויינות, ובהחלט ניתן לומר שלאנסמבל היתה דרך נגינה ייחודית משלו לסימפוניות של היידן, וזה היה אחד ממאפייניו. יחד עם זאת, אני התחלתי להיות עקשן יותר, ולעבוד עם האנסמבל בצורה מאוד קפדנית ולא מתפשרת. האנסמבל כבר לא היה "אובר דמוקרטי" כמו בהתחלה, אלא יותר כמו תזמורת מסודרת עם לוחות זמנים ברורים והיררכיה ברורה. הרפרטואר נשאר באותו הקו השמרני יחסית, אם כי התחלתי גם קצת לחדש ולחפש יצירות טובות חדשות או כאלה שעדיין לא בוצעו בארץ. כך מצאתי את "אפולו הצעיר" של בריטן, "סצנה עם עגורים" של סיבליוס, וארבעה ריקודים טרנסילבניים של שאנדור ורש. במקביל, התחלתי להזמין אמנים אורחים בינלאומיים שהדריכו את האנסמבל והובילו אותו בנגינה – טבאה צימרמן, קתי דברצני, מקסים ונגרוב, וכמובן סרג'יו אזוליני, שהקשר איתו נמשך עד היום. כל אחד מהם הקפיץ את האנסמבל בכמה רמות, וכל פרוייקט מהסוג הזה הפך למעין סדנא שכל הנגנים שלנו מאוד נהנו ממנה, התקדמו ולמדו.

בסוף העשור הקודם עבר עלינו משבר. בצד הכלכלי נכנסנו לגרעון שחייב אותנו להתחיל בתכנית הבראה מאוד קשה. היו לזה השפעות מקצועיות – מספר החזרות ירד מ6 ל5 בכל תכנית, הנשפנים השתתפו רק בשתי החזרות האחרונות ולא היו שותפים לתהליך העשייה המשותפת, לא ביצענו יצירות להרכבים גדולים וכך גם הרפרטואר שלנו הצטמצם. ביטלנו הזמנות של כמה סולנים גדולים מהסיבה שלא יכולנו לעמוד בזה כלכלית. הקהל התחיל להרגיש בזה. בנוסף, בגלל השיפוצים בשטריקר עברנו להופיע באולם עינב, שהיה מאוד לא נוח לנו ומאוד לא נעים לקהל. היתה גם תקופה של מחסור בנגנים טובים, במיוחד בכינור (ב2009 וקצת ב2010), שאילצה אותנו להתפשר על הרמה. אבל למרות החסרונות הרבים שהיו במתכונת העבודה שנכפתה עלינו כתוצאה מתכנית ההבראה, המשכנו לשמור על דרך העבודה שלנו, המשכנו להביא אמנים אורחים שגם הובילו את האנסמבל, ועשינו את המקסימום במסגרת התנאים המגבילים. סרג'יו אזוליני המשיך לבוא בהתמדה, ובשנים האחרונות גם הכנר טרייה טונסן, הפסנתרן דוד גריילסאמר והכנרת אנטייה וייטהאס הגיעו אלינו להדריך ולהוביל. והדבר החשוב היה שהצלחנו לסגור את הגרעון ויכולנו להמשיך לחיות ולחזור לתנאי עבודה נורמליים. בשנתיים האחרונות האנסמבל נמצא בקו עלייה ברור. מבחינה מקצועית התגבש הרכב קבוע ומצויין, שיש בו נגנים טובים מאוד – שילוב מוצלח של ותיקים וצעירים. כתוצאה מההיכרות רבת השנים איתי ומההומוגניות ברמה ובתפיסה המוסיקלית של כולם – האנסמבל מתגבש מהר ומשתפר מפרוייקט לפרוייקט. בקונצרט מיצירות לברי  בו השתתפנו לפני כחודש, האנסמבל הגיע לרמת נגינה גבוהה מאוד בפרק זמן קצר מאוד של עבודה. מבחינת הרפרטואר, אני מרגיש שאני אישית מאוד נפתח ומחפש כל הזמן עוד ועוד יצירות חדשות ומעניינות לאנסמבל ולקהל. ומבחינת הפרסום והחשיפה – העונה האחרונה חשפה אותנו לכמות גדולה מאוד של קהל – בזכות קונצרט הגאלה, בזכות הקונצרטים עם אסתרית בלצן ובזכות הקונצרטים שהיו לנו בשידור חי ברדיו. רק שימשיך כך.

סולני תל-אביב מודל 2012: תמהיל טוב של ותיקים וחדשים

יש אצלנו כיום דור שלם של נגנים שהולכים ביחד כבר שנים רבות, באהבה ובמסירות – ביניהם הכנרות הדס פבריקנט, ליאה רייחלין, טלי גולדברג, נעם שוס, יוליה קליין, והכנר הראשי שלנו בשנים האחרונות מתן דגן, הויולנים שולי ווטרמן, יעל פטיש ועמית לנדאו, הצ'לנים יוני גוטליבוביץ' והילה אפשטיין, האבובנית הנפלאה תמר ענבר, נגנית הבסון אילינוי יוגב, והקרנן האחד והיחיד אלון ראובן. אליהם הצטרפו לאחרונה נגנים צעירים טובים מאוד, שיוצרים אצלנו דור חדש שגם הוא מאוד מגובש: הכנרים זהר אלון, אופיר שנר, אורי ויסנר לוי וחן רוזן, הויולנים דניאל תנחלסון ושירה מיוני, הצ'לנים דניאל מיטניצקי ויעל שפירא, וכמה קונטרבסיסטים צעירים מצויינים. נוצר אצלנו תמהיל טוב מאוד, גם חברתית וגם מקצועית, שמשלב בדיוק את מה שצריך בשביל תזמורת קאמרית מעולה. העונה נחזור לנגן בקונסרבטוריון שטריקר שבנייתו הושלמה, ובכך אני מאמין שהבעיות שנוצרו כתוצאה מהמעבר לעינב תיפתרנה. מבחינת הרפרטואר – כפי שכתבתי לא מזמן, אנחנו מתכננים בעונה הקרובה הרבה מאוד חידושים, זו בהחלט תהיה עונה מהפכנית (לקריאה על כך לחצו כאן). התחום הווקאלי יצבור תאוצה – גם בהיבט הסולני וגם בהיבט המקהלתי. נבצע הרבה יצירות נפלאות שלא זוכות בד"כ לביצועים רבים בארץ (ארבעה טמפרמנטים לפסנתר ותזמורת של הינדמית, סימפוניה מס' 7 של מנדלסון, סויטה לירית של אלבן ברג, אלוני דמברטון של סטרוינסקי, סימפוניה מס' 67 של היידן ועוד), תהיינה יצירות ישראליות טובות, ותהיה חויית האזנה שונה לקונצרטים שלנו.
בפוסט הבא, ביום שישי הקרוב – כמה מהחוויות המוסיקליות שאני חווה הקיץ.

לקראת עונת 2012-13 (6) – המשולש מנצח-סולן-מלחין

האם התוים שכתב המלחין על הנייר הם המוסיקה, או שהמבצעים – המנצח, הנגנים והסולן – הופכים אותם למוסיקה? האם לאחר השלמת כתיבת היצירה מותר למי מהמבצעים להציע שינויים כלשהם – בטמפו, באופי, בבלאנס? מי קובע כיצד לבצע יצירה שיש בה סולן – המנצח או הסולן? העונה יהיו לנו שלושה מלחינים ישראלים שונים משלושה דורות שונים, שאת יצירותיהם יבצעו עם האנסמבל ארבעה סולנים ישראלים. בפוסט הזה אספר על התהליך המיוחד הזה של למידת יצירה חדשה ביחד עם המלחין ותוך שיתוף פעולה עם הסולן.

קרן הדר – "העם ההולכים בחושך ראו אור גדול" של יחזקאל בראון

תהליך העשייה המוסיקלית, שקורה בחזרות, הוא אולי החלק המרתק ביותר בפרוייקט מוסיקלי. חבל שדווקא אותו הקהל מפסיד. הקהל מגיע לשמוע רק את המוצר המוגמר, הקונצרט. איך הגיעו הנגנים, המנצח והסולנים להחלטה לבצע משפט מוסיקלי בטמפו מסויים, באופי מסויים או בבלאנס מסויים? האם זו היתה החלטה שרירותית של המנצח או של הסולן, או שנעשו נסיונות שונים בדרכים שונות לפני שהוחלט על דרך ביצוע מסויימת? האם בדיאלוג שבין הסולן למנצח היו רגעים של אי הסכמה – כלומר שאחד מהם הציע דרך ביצוע אחת בעוד שהשני העדיף דרך אחרת? ואיך התקבלה לבסוף ההכרעה? ומה קורה בעבודה על יצירה חדשה של מלחין ישראלי – איך מתפתח כאן הדיאלוג המוסיקלי בין המנצח למלחין? הקהל בד"כ אינו מודע לכל אלה, אלא מסתפק בהאזנה לאותו מוצר מוגמר, אבל אני משוכנע שאם היתה ניתנת לו ההזדמנות לחוות חלק מהתהליך, להאזין למשפט מוסיקלי שמנוגן בכמה דרכים שונות כשהמבצעים מתלבטים איזו דרך משכנעת יותר, לעקוב אחר התקשורת שבין המנצח לסולן, לחוות את התהליך של למידת קטע מוסיקלי קשה או לא מובן – הוא היה יכול ליהנות הרבה יותר מהקונצרט. תהליך העבודה המשותפת עם מלחינים שונים ועם סולנים שונים, הוא תהליך מוסיקלי מרתק שיש בו הפריה הדדית, החלפת דעות מוסיקליות, התנסויות רבות ונסיונות רבים, וחיפוש אחר דרך הביצוע הטובה והמשכנעת ביותר. בתהליך הזה נוצרת התקשורת בין המנצח לסולן ולמלחין. זהו החלק שבו למעשה כולם לומדים, מתנסים, מחפשים, מקשיבים ובסופו של דבר מחליטים.

העונה הקהל שלנו יזכה לחוות גם את התהליך המרתק הזה. בכל תכנית תהיה לנו חזרה אחת פתוחה לקהל, שתתקיים באודיטוריום החדש של קונסרבטוריון שטריקר, ובה הקהל יוכל לעקוב מקרוב אחרי תהליך העשייה המוסיקלית. בנוסף, סרטוני וידאו של החזרות של האנסמבל מכל אחת מהתכניות יופצו ברשת, וקטעים נבחרים קצרים יוקרנו גם בקונצרטים עצמם, ממש לפני ביצוע היצירה.

העונה יהיו לנו שלושה מלחינים ישראלים שונים משלושה דורות שונים, שאת יצירותיהם יבצעו עם האנסמבל ארבעה סולנים ישראלים. את יצירתו של המלחין יחזקאל בראון "העם ההולכים בחושך ראו אור גדול" (עפ"י טקסטים מספר ישעיהו) לקול, קרן יער ותזמורת מיתרים, יבצעו זמרת הסופרן קרן הדר, נגן הקרן אלון ראובן ונגני האנסמבל. המלחין יחזקאל בראון חגג השנה את יום הולדתו ה90, וזו תהיה מחווה מיוחדת של האנסמבל למלחין, לכבוד חגיגה זו. המלחין הצעיר עמית גילוץ כותב עבורנו יצירה חדשה – קונצ'רטו לחליל ותזמורת מיתרים. את היצירה יבצע עימנו החלילן רואי אמוץ. זוהי יצירה שניה שעמית גילוץ כותב לאנסמבל. את יצירתו הקודמת "חושך לבן" ביצענו ב2005.

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=O9UnZBHOV9Q]

החלק השני של "חושך לבן" של עמית גילוץ משנת 2005

המלחין ינעם ליף מונה לאחרונה לתפקיד הנכבד של ראש האקדמיה למוסיקה בירושלים. את יצירתו "שלושה מדריגלים סתוויים" לצ'לו ולתזמורת מיתרים שמעתי בארץ לפני מספר שנים בביצוע של תזמורת גרמנית. התרשמתי מאוד מעוצמתה של היצירה והחלטתי לבצעה גם באנסמבל. הסולן שלנו בביצוע היצירה הזו יהיה הצ'לן יוני גוטליבוביץ'.

יוני גוטליבוביץ' – שלושה מדריגלים סתוויים של ינעם ליף

בפוסט הבא, שיתפרסם ביום שלישי הקרוב – אספר על השינויים שחלו באנסמבל מיום הקמתו ב2001 ועד היום. שווה לחכות

ערב ידידים עם המלחין ינעם ליף ונגני האנסמבל

בעקבות ההצלחה של ערבי הידידים האחרונים, אנחנו מסיימים את העונה עם ערב ידידים נוסף, שיתקיים במוצ"ש הקרוב 16.6.2012 בהרצליה פיתוח. האורח הפעם יהיה המלחין פרופ' ינעם ליף

ינעם ליף

 

בערב הידידים האחרון לעונה זו, שיתקיים במוצ"ש הקרוב 16.6.2012 בהרצליה פיתוח, תנגן רביעיית מיתרים מנגני האנסמבל (קורדליה הגמן וטלי גולדברג בכינורות, יעל פטיש בויולה ויוני גוטליבוביץ' בצ'לו) רביעיות של מוצרט ודבוז'אק וכן עיבודים לשירי שלמה גרוניך. אורח הערב יהיה המלחין ינעם ליף. הוא ישוחח על נושא המוסיקה המכונה "בת זמננו", מדוע היא מפחידה את הקהל וכיצד ניתן להתגבר על הפחד הזה, על יצירתו "שלושה מדריגלים סתוויים" לצ'לו ותזמורת שתבוצע בעונה הבאה ע"י האנסמבל והצ'לן יוני גוטליבוביץ' (עם השמעת קטע מתוכה), וקצת על נושא החינוך המוסיקלי. ינעם ליף היה מורה שלי בתיכון לאמנויות ויצ"ו בחיפה ובאקדמיה למוסיקה בירושלים, והיתה לו השפעה גדולה על עיצוב אישיותי המוסיקלית ועל תפיסתי את החינוך המוסיקלי. בשנים האחרונות לימדנו ביחד בביה"ס לאמנויות ויצ"ו בחיפה, ובסיום השנה הזאת, עם מינויו לראש האקדמיה למוסיקה בירושלים, הוא ייאלץ, לדאבוננו, לעזוב את ביה"ס התיכון על-מנת להתמקד בעבודתו באקדמיה.

יוני גוטליבוביץ'

 

 

ערב הידידים יתקיים כאמור במוצ"ש הקרוב 16.6.2012 בשעה 20:30 בביתה של רפאלה חרל"פ בהרצליה פיתוח, רחוב הקדמה 59. להזמנת כרטיסים ניתן להתקשר לטלפון 054-4940317