"הסקרנות היא זו שמביאה את ההנאה הגדולה"

ראיון מעניין מלפני כמה שבועות עם פרדריק שזלאן, המנהל המוסיקלי של תזמורת ירושלים – בו הוא מדבר על הנחיצות של נגינת מוסיקה של מלחינים ישראליים בקונצרטים, על ההכרח בחדשנות ברפרטואר ועל הנחיצות בקהל פתוח, סקרן, שלא מפחד; כמה רשמים מהקונצרט השנתי של התזמורת הפילהרמונית הצעירה שהתקיים אתמול בהיכל התרבות בתל אביב; וחוויות מהפרוייקט שבו אני נוטל חלק השבוע – המאסטרקלס הבינלאומי לשירה אמנותית בירושלים, ששיאו יהיה בקונצרט הגאלה ביום שני הקרוב, עם הסינפונייטה הישראלית ב"ש.

 

האם עלינו להיות שבויים של הקהל כדי לזכות בו

 

לא פעם אני חוזר בהקשר של אנסמבל סולני תל-אביב על המשפט "אסור לנו להיות שבויים של הקהל, עלינו להפוך את הקהל להיות שבוי שלנו". כוונתי היא, כמובן, שאסור לנו לקבוע אתהרפרטואר שלנו לפי מה שהקהל אוהב לשמוע, כי הקהל אוהב לשמוע רק את מה שהוא מכיר, וזה כמובן יצמצם ויגביל מאד את הרפרטואר שלנו. עלינו לגרום לקהל לאהוב גם רפרטואר חדש, כזה שהוא לא מכיר, לגרום לו להאמין לנו ולסמוך עלינו שמה שאנחנו מביאים לו זה רפרטואר איכותי, מעניין, מלהיב, מקורי. עלינו לעורר בקהל את הסקרנות הזו ולגרום לו לבוא לקונצרטים שלנו מתוך עניין לשמוע ולהכיר גם רפרטואר חדש. בשנים האחרונות אני מנסה לכוון את הקהל שלנו לכך. בהתחלה הוספתי לרפרטואר שלנו יצירות חדשות מבלי לפרסמן מראש – כהפתעה. כך הקהל נחשף לכמה יצירות חדשות מצויינות – של נעמה תמיר, של אביה קופלמן ועוד. הקהל אהב מאד את היצירות האלה, ובכך למעשה זכה לשמוע יצירות מצויינות שספק אם היה בא לשמוע אותן אם היה יודע על ביצועיהן מראש.

יצירתה של נעמה תמיר – "אקטואלי", לסופרן, מקהלה ותזמורת, שבוצעה כהפתעה בקונצרט של האנסמבל באוקטובר 2012, עם קרן הדר כסולנית

 

[youtube=https://www.youtube.com/watch?v=07e_apeTfUI]

 

בנוסף, הקפדתי בשנים האחרונות לשלב בכל תכנית של האנסמבל גם יצירה ישראלית. בשנתיים האחרונות כבר ביצעתי יצירות ישראליות מרכזיות, משמעותיות וארוכות, ולא רק יצירות של 8 עד 10 דקות בין מוצרט לבטהובן. היצירה "מוות ולידה" של נעם סיון, בעברית ובערבית, שאורכה 45 דקות, זכתה להצלחה גדולה, ותבוצע שוב בחג המוסיקה הישראלית הקרוב. היצירה "ישרא וישמע" של חיים פרמונט, היא יצירה של שעה ורבע, שעומדת בפני עצמה כתכנית שלמה. ביצענו אותה בקונצרטים למנויים העונה, ומאז היא זוכה לעניין רב ולהזמנות לביצועים נוספים. לפני כשבועיים ביצענו אותה בקונצרט הסיום של פסטיבל כפר בלום, ובחודש נובמבר הקרוב נבצע אותה שוב בתל-אביב. אני משוכנע שזו הדרך הנכונה להפוך את הקהל ל"שבוי" שלנו, במקום להיות "שבוי" שלו – ליצור עניין וסקרנות סביב יצירות ישראליות חדשות, ובכך לגרום לקהל לרצות לבוא ולשמוע אותן. בדרך זו אני כמובן ממשיך גם בעונה הקרובה. לאחרונה קראתי ראיון מעניין עם המנהל המוסיקלי של תזמורת ירושלים, פרדריק שזלאן, בו הוא מביע את אותם דברים, במילים מעט יותר בוטות: "אני לא חושב שכדי להתקיים, תזמורת צריכה להנמיך את הרפרטואר שלה", מדגיש שאזלן, "ואם יש מאזינים שמתנגדים לחידוש, שמזדעזעים מיצירה ישראלית אפילו אם היא מנוגנת בסנדוויץ של סימפוניות של צ׳ייקובסקי, אז אנחנו לא צריכים לרָצות אותם אלא דווקא להיפטר מהם."  כך אומר שזלאן.  לקריאת הראיון המלא, עם נעם בן זאב, לחצו כאן.

 

 

גאווה ישראלית

 

התזמורת הפילהרמונית הצעירה היא ללא ספק מפעל שכולנו יכולים להיות גאים בו. אתמול, בקונצרט שלהם בהיכל התרבות בתל אביב, ישבו על הבמה כ-100 בני נוער בגילאי 14-18, וניגנו במקצועיות רבה תכנית תובענית ביותר מכל בחינה שהיא – הסימפוניה האיטלקית של מנדלסון, שלמה של בלוך והסויטה "דפניס וכלואה" של ראוול.  מדהים לראות איך משמעת, מוטיבציה, עבודה קשה, הדרכה נכונה, התלהבות, ויכולת אינדיבידואלית גבוהה – כל אלה יכולים ליצור תזמורת שלא נופלת מתזמורות מקצועיות רבות למרות שכל נגניה הם בני נוער. על התזמורת ניצח אריאל צוקרמן, שעשה עבודה מצויינת גם מבחינה טכנית וגם מבחינה אמנותית, ויצר מכל הנגנים האלה גוף אחיד, קשוב, ממושמע ומקצועי. וכמו בכל שנה, גם אתמול חשתי גאווה אישית גדולה לראות כל כך הרבה נגנים צעירים ש"עברו" אצלי – בתזמורת של קונסרבטוריון גבעתיים (קונסרבטוריון שהיתה לו נציגות בולטת מאד בתזמורת, כולל כמה מהנגנים המובילים בכלי הקשת), בתזמורות מתא"ן השונות ובביה"ס התיכון לאמנויות רעות, לשעבר ויצ"ו – חיפה. ובתוך כל הארועים המזעזעים של הימים האחרונים, זה היה בהחלט ארוע משמח, שהסב לנו הרבה נחת.

 

 

אתגר אופראי

 

11822775_10153215539344064_3306117750914089958_n

 

המאסטרקלס הבינלאומי לשירה אמנותית בירושלים נמצא בעיצומו, ובמהלך השבוע האחרון עבדתי קשה מאד במשך ימים שלמים, על מנת להכין את קונצרט הגאלה שיסיים את הקורס. בקונצרט הזה, יופיעו כ-15 זמרים מצטיינים עם הסינפונייטה הישראלית באר שבע, בלמעלה מ-20 קטעי אופרה שונים, של ורדי, פוצ'יני, רוסיני, ביזה, מוצרט ועוד. קיימתי חזרות פסנתר אינטנסיביות מאד עם כל זמר או הרכב זמרים שיופיע בקונצרט, ובשתי חזרות תזמורת אינטנסיביות עוד יותר ניסיתי להספיק להכין את כל התכנית לקראת הקונצרט. זה אתגר גדול מאד, במיוחד בגלל שהקטעים שונים מאד זה מזה, לקוחים מאופרות שונות, כתובים בצורה שונה, ומבוצעים עם סולנים שונים. מחר תהיה לי עוד חזרת פסנתר כם הזמרים, וביום שני בערב יתקיים הקונצרט עם הסינפונייטה הישראלית באר שבע והזמרים הסולנים. הקונצרט יתקיים באולם ז'ראר בכר בשעה 20:00

 

11822518_1080467658647782_2080987125384802718_n

 

 

 

מה יקרה אם המנצח יפסיק לנצח?

איך משפיעות תנועות המנצח על נגני התזמורת? מה יקרה אם הניצוח יהיה בתנועות יותר רחבות ועגולות לעומת ניצוח חד ומדוייק? מה יקרה אם המנצח יפסיק לנצח בזמן הנגינה? איך תישמע התזמורת כאשר המנצח ינצח באופן שווה על כל הפעמות? ואיך היא תישמע תחת ניצוח שמבליט רק חלק מהפעמות? במפגש חווייתי ויוצא דופן שיתקיים ביום ד' הקרוב בהיכל התרבות באור עקיבא, יוכל הקהל לקבל תשובות לכל השאלות האלה מקרוב ע"י הדגמות חיות עם תזמורת. מפגש חד פעמי לסיום העונה של המועדון המוסיקלי שלי באור עקיבא.

 

DSC_8817

תזמורת ביה"ס התיכון לאמנויות "רעות" – לשעבר ויצ"ו – חיפה. "כלי הנגינה" של המנצח

 

 זו תהיה הפעם הראשונה שאקיים מפגש כזה, ואני מאד נרגש ממנו ומצפה לו. היו לי כבר לא מעט הרצאות בנושא ניצוח, הרצאות שבהן נעזרתי בוידאו, השמעתי הקלטות, הדגמתי והפעלתי את הקהל במחיאות כפיים לפי הניצוח שלי, ודיברתי על ניצוח באופן תיאורטי. אבל מפגש שבו "כלי הנגינה" של המנצח – התזמורת – נמצא יחד איתי על הבמה ויכול לשמש לי לעזר בהדגמות, עדיין לא היה לי. לקהל צפויה חווייה יוצאת דופן, מכיוון שהוא ישב מסביב לתזמורת ומול המנצח. כך יוכל הקהל לראות במקום את הגב של המנצח (כמקובל בקונצרטים), את הפנים, את שפת הגוף ואת תנועות הידיים של המנצח. הוא ישב קרוב לנגנים ויוכל לראות כיצד התנועות שלי משפיעות עליהם. בנוסף, הקהל יוכל לשאול שאלות גם אותי וגם את נגני התזמורת. נדגים קטעים מוסיקליים מסויימים ונחזור עליהם בצורות שונות, כאשר הניצוח ישתנה והקהל יוכל להבחין בקלות בהבדלים, הן בניצוח והן בתוצאה המוסיקלית.

התזמורת שתופיע איתי על הבמה תהיה התזמורת של ביה"ס התיכון לאמנויות "רעות" (לשעבר ויצ"ו) חיפה, והיצירות שתבוצענה – מוצרט: סימפוניה מס' 39 ורוסיני: "האיטלקייה באלג'יר", פתיחה. כדי לשכנע את הקהל ששום דבר אינו מבויים במפגש, אביא לנגנים גם קטע שלא ניגנו מעולם, לקריאה מהדף, והם ינגנו אותו בפעם הראשונה מול הקהל. המטרה תהיה להראות לקהל כיצד המנצח "עושה סדר" בתזמורת בחזרה ראשונה של תזמורת כשהנגנים קוראים את היצירה בפעם הראשונה, עושים טעויות, מנסים להבין מה קורה מסביבם וכד'. זה יהיה מפגש הסיום של עונת 2014-2015 במועדון המוסיקלי שלי באור עקיבא. ביום רביעי הקרוב 17.6.2015 בשעה 18:00 בהיכל התרבות אור עקיבא!! מוזמנים לבוא.

 

 

 

"לעולם אסור לסרב במקצוע הזה"

כתבה מעניינת של נעם בן זאב על הכנר הראשי החדש של התזמורת הפילהרמונית הישראלית דוד רדזינסקי בן ה28. על הבחירה שלו בדרך החדשה מבלי שהיה לו ניסיון קודם (הוא מעולם לא הוביל תזמורת לפני כן), על ההבדל בין תזמורות בארה"ב לישראל (באמריקה נגינה בתזמורת היא עבודה, וכאן – כמו משפחה), ועל תפקידיו של כנר ראשי בתזמורת ("להנהיג את קבוצות כלי הקשת כמו כנר ראשון ברביעייה גדולה"). ראיון מעניין עם כנר צעיר שזכה במשרה התזמורתית המכובדת ביותר האפשרית לכנר בישראל.

 

2643691780

דוד רדזינסקי. מרגיש בבית. צילום: איליה מלניקוב

 

כמו במרבית התזמורות בארץ, גם בתזמורת הפילהרמונית הישראלית ישנם חילופי דורות בכלי הקשת בשנים האחרונות. קשתנים צעירים רבים נבחנים בכל שנה לתפקידים שונים בתזמורת הפילהרמונית, ובשנה האחרונה התזמורת חיפשה גם כנר ראשי. לאחר תהליך ארוך ומספר אודיציות – נבחר כנר ראשי צעיר בן 28, אשר מעולם לא הוביל תזמורת מקצועית לפני כן – דוד רדזינסקי. בראיון שפורסם בשבוע שעבר בעיתון "הארץ" מספר רדזינסקי קצת על עצמו, על ההחלטה להיכנס לתפקיד שמעולם לא עשה לפני כן, על מהות התפקיד של כנר ראשי ועל ההבדל בין תזמורות בארה"ב לישראל. הנה הראיון.

 

 

"חדי העין בין המאזינים לקונצרט התזמורת הפילהרמונית הישראלית לפני כשלושה שבועות הבחינו ודאי בתכונה לא רגילה בתום החלק הראשון שלו, כשכולם התחילו להתפזר למנוחת ההפסקה: כמה נגנים ניגשו אל כנר צעיר שעדיין ניצב על הבמה, לחצו את ידו, חייכו אליו, טפחו על שכמו. וכך היה גם בתום הקונצרט, אחרי הקידות ומחיאות הכפיים: שוב ניגשו נגנים אל הכנר ובירכו אותו, והפעם הצטרף אליהם גם המנצח ולחץ את ידו. מי שרואה בתזמורת קצת יותר מחבורת אנשים חסרי פנים שמנגנת מוזיקה הבחין עוד קודם לכן שלא מדובר באחד הכנרים מהשורה: הצעיר עלה לבימה אחרי שכל חבריו כבר התיישבו, האחרון לפני כניסת המנצח; הוא ניהל את כיוון הכלים רגע לפני תחילת הנגינה, כשהוא יושב בכיסא הקדמי, הכי קרוב למנצח, והוא ניגן קטעי סולו. כלומר, זה היה הנגן הראשי, מנהיג התזמורת ומי שמייצג אותה לפני הקהל והמנצח. אלא שכאן היה זה נגן ראשי חדש שזה עתה הגיעוהקונצרט היה הראשון שלו בתפקיד: דוד רדזינסקי, 28, בן למוזיקאים ישראלים שחיים בארצות הברית.

28 הוא גיל צעיר. מרשים ומפתיע למצוא אדם צעיר כל כך בתפקיד הרם הזה של הנגן הראשי, הקונצרטמייסטר, אחד משלושה נגנים ראשיים בתזמורת הפילהרמונית הישראלית. אבל כשרדזינסקי נשאל אילו תזמורות הוא כבר הוביל בעבר, הוא מפתיע אפילו יותר. "לא הובלתי תזמורת מעולם, ואפילו לא ניגנתי בתזמורת מקצועית אף פעם. זה הג'וב הראשון שלי", הוא אומר, "ניגנתי כמחליף, וגם בתזמורות האקדמיה, אבל זה לא דומה לנגינה בתזמורת מקצועית".

אז איך מגיע כנר צעיר וחסר ניסיון למשרה המכובדת? בתשובה יש רק קמצוץ מקריות. רדזינסקי, שנולד בבית החולים של אוניברסיטת ייל ב-1986, למד שנים אחר כך באוניברסיטה זו מוזיקה, זכה בכמה פרסי נגינה, וניגן כסולן עם תזמורת האוניברסיטה ותזמורות אחרות. ב-2009, כשניגן ברסיטל שהוקלט ושודר בקול המוזיקה, שמע אותו הצ'לן הוותיק שמחה חלד – בעבר מוביל קבוצת הצ'לו בפילהרמונית. לחלד זה הספיק. הוא התקשר אל הנגן האלמוני, אז בן 22 וסטודנט באקדמיה, והציע לו לנגן אתו: מצאת חן בעיני, הוא כתב לו, בוא ננגן ביחד.

לרדזינסקי הסטודנט לא היו אז זמן או אמצעים לנסוע לישראל והוא דחה את ההצעה. אבל חלד לא ויתר. ב-2013 הוא חזר על ההצעה, והפעם רדזינסקי הצטרף לשלישיית פסנתר עם חלד ועם פסנתרן צעיר, להב שני, שגם אותו לא הכיר. "הייתי נובאדי אז, אלמוני לגמרי – ואיפה אתה מוצא אנשים שמעוניינים לנגן עם דמות כזאת?" הוא תוהה עכשיו, "נדמה שרוב האנשים רוצים לנגן עם מישהו ידוע, לפי הצרכים שלהם, שייצא להם מזה משהו. אבל לא הם. ניגנו יחד, היתה כימיה בין כולנו, ואז הם שאלו אותי, תגיד, היית רוצה להיות נגן ראשי – קונצרטמייסטר – בתזמורת? אמרתי, למה לא. והוא אמר, אם כך, למה לא עכשיו?"

אף על פי שלא היית נגן תזמורת, ובוודאי לא הובלת מעולם?

"כן – כי לעולם אסור לסרב במקצוע הזה. צריך להיכנס דרך כל דלת שנפתחת. בעולם המוזיקה אתה לא מחליט מראש מה תרצה להיות: 'אני אהיה סולן גדול!' – להחלטה כזאת אין משמעות כשרק אלפית מהנגנים מגיעים לכך. כשיש הזדמנות למשהו, נענים לה. וחוץ מזה, אני אוהב הכל בנגינה: מוזיקה קאמרית, נגינת סולו, רסיטל, מוזיקה תזמורתית — ובתזמורת יש אפשרות לממש את כל אלה. בתזמורת יש פוטנציאל לקבל את הטוב שבכל העולמות: גם להצטרף לנגנים למוזיקה קאמרית, גם לקבל תפקידי סולו, גם לעבוד עם גדולי עולם בניצוח ונגינה".

 

 התזמורת שחלד ושני כיוונו אליה היתה לא אחרת מהפילהרמונית הישראלית, שבדיוק אז חיפשה נגן ראשי לאחר שאחד הנגנים הראשיים שלה, לזר שוסטר, יצא לפנסיה."כולם מאוד אהבו את שוסטר, והיה קשה להיפרד: בתזמורת אדם חי את את מקום העבודה 24 שעות ביממה כמעט, והיציאה לפנסיה עלולה להיות קשה לכולם אם לא מתכוננים אליה כמו שצריך", אומר נגן הקרן־יער וחבר הנהלת התזמורת יואל עבאדי. "בכל מקרה, עשינו בחינה, ובמהלכה שמענו גם את דוד, וכבר אז היתה התלהבות גדולה ממנו. אנשים די נפלו מהכיסא כששמעו אותו מנגן".

"כשעניתי לשמחה בחיוב והוא הציע שאגש לבחינות (אודיציות) לנגן ראשי בפילהרמונית", מספר רדזינסקי עצמו, "לא היו לי קטעים תזמורתיים מוכנים, אבל הוא לא ייחס לזה חשיבות. ואז, תוך כדי סיור, התאמנתי לקראת הנגינה בבחינה. באתי להיכל התרבות וניגנתי לזובין מהטה ולכל התזמורת, קונצ'רטו של ברטוק בליווי פסנתר. וזאת היתה הצלחה גדולה – אני יודע כי הנגנים צעקו 'בראבו' ומחאו לי כפיים".

למרות התגובות רדזינסקי לא נבחר אז. תקנון התזמורת לא התיר לו להיחשב מתחרה חוקי, שכן האודיציה היתה בעיצומה, והשלבים הראשונים שלה – ההכרחיים לכל מתחרה – כבר חלפו. אבל רצה הגורל והמשא ומתן עם הכנר שנבחר לבסוף לתפקיד, סרגיי אוסטרובסקי, לא צלח. האודיציה בוטלה, ובשנה שעברה שוב הכריזה הפילהרמונית על בחינות למשרה הגבוהה ביותר שלה. ואל אלה כבר הוזמן רדזינסקי לפי כל הכללים: לדבריו, היישר לחצי הגמר, מכיוון שכבר היה מוכר לתזמורת.

גם עבאדי נכח בבחינה השנייה. "הבחינה לנגן ראשי היא מיוחדת, יש בה הרבה שלבים, והשופטים הם כולם מקרב התזמורת: כל פורום הנגנים, ועדה מיוחדת מצומצמת והמנהל המוזיקלי", הוא מספר. "יש שלב שהמועמד מנגן בו מאחורי מסך, כדי שאפשר יהיה לשפוט אך ורק את איכות הנגינה שלו. בשלב שני המנהל המוזיקלי כבר בוחן גם הוא, ובשלישי הנבחן מנגן עם כל התזמורת: הן כסולן והן בקטעי סולו ביצירות תזמורתיות. בשלב הזה רואים איך הוא מוביל את התזמורת, איך אנשים עוקבים אחריו. זה היה תהליך די ארוך, אני מניח שככה זה בכל ארגון שמחפש מנהיג. לגמר הגיעו דוד ועוד שניים־שלושה נגנים, והוא בלט מעל כולם וזכה ברוב גדול, גם בתזמורת וגם בוועדה".

"עבדתי מאוד מאוד קשה לקראת הבחינה", מעיד רדזינסקי, "המורה שלי, בן סאייביץ (Sayevich), הכין אותי בקפדנות בכל ההיבטים של הבחינה, כולל נגינת קטעים תזמורתיים חשובים וגם קשים מאוד ושוברי אצבעות, יצירות סולו, וגם נגינה יחד עם התזמורת עצמה, בתוכה. זה היה החלק שבו היה לי הכי נוח והרגשתי הכי טוב: בתוך התזמורת שמעתי את כל הכלים, הכל נהיה נהיר לגמרי. וגם הפעם הנגנים מאוד עודדו אותי ואחרי הבחינה ניגשו ונתנו לי מחמאות".

בשלב ההכנות, ובבחינה עצמה, כבר רצית מאוד לקבל את התפקיד, אני מניח.

"כן, הבנתי שזו פריצת דרך גדולה בקריירה, הזדמנות להיות חלק מהעולם המקצועי – ומכיוון שאני מקצועי, אין לי פשרות. מבחינת הנגינה אני חייב להיות מושלם. ועכשיו יותר מתמיד, כי מוטלת עלי האחריות לייצג את התזמורת. אם ישמעו אותי מנגן גרוע ברסיטל, התגובה תהיה: אם זה הקונצרטמייסטר של הפילהרמונית היא בוודאי תזמורת לא טובה".

בתום הבחינה, בכל אופן, הוא לא נאלץ לחכות כדי לדעת שהוא הנבחר. "פחות משעה אחרי שהבחינה נגמרה הזמינו אותי למשרד, שם ישבו נציגי הנגנים וזובין מהטה, והוא אמר לי, נו, אז מתי אתה יכול להתחיל לעבוד?"

 

בתזמורת לא היו התלבטויות. "בנוסף להצטיינות המוזיקלית, אנחנו מחפשים מנהיג לתזמורת", מסביר עבאדי, "מוזיקאי שיוכל גם להנהיג, מוזיקלית וחברתית. הקונצרטמייסטר יושב מתחת לאף של המנצח, התפקיד שלו הוא החשוב ביותר, כולם נושאים אליו עיניים, ולכן הוא צריך להיות אישיות מעבר להיבט המוזיקלי. ישנם כנרים גדולים, שכמו סמנכ"לים מעולים אינם יכולים להיות מספר אחת. אנחנו מחפשים מישהו שכשהוא ידבר אנשים יקשיבו לו וייקחו אותו ברצינות. מלבד זאת, משמח שהוא גם ישראלי דובר עברית. זה לא דבר של מה בכך למצוא ישראלי ברמה גבוהה באודיציות שפתוחות לכל העולם. אולי בסתר לבנו אנחנו רוצים שישראלי יזכה, אבל זה כמובן לא המדד".

וחוסר הניסיון לא הרתיע אתכם?

עבאדי: "מוזיקאי זה מוזיקאי באשר הוא. גם איליה קונובלוב, הנגן הראשי שלנו, לא היה מנוסה כשנכנס לתפקיד, ויש גם תקדימים לכך בעולם. למשל, הוויולן עמיחי גרוס לא ישב בתזמורת מעולם לפני שקיבל את ההובלה של הוויולות בפילהרמונית של ברלין. אדרבה, יש משהו רענן בכך שמישהו שלא ניגן בתזמורת נבחר להוביל. וכנגן ראשי – הכניסה לבמה בתפקיד הזה בונה, מעצימה, משפיעה על כל הקריירה. דווקא העובדה שרדזינסקי לא היה אחד משורת הנגנים הרגילים, מורגל להקשיב וללכת אחרי הנגן הראשי ולא להוביל, תעזור לו לפתח את הקריירה כנגן ראשון".

למרות החיבור המהיר בין הצדדים, המעבר החפוז לא היה פשוט. רדזינסקי נאלץ לארוז את כל חייו בקנזס סיטי, שבה גר, למד וגם לימד כאסיסטנט של המורה שלו. בתוך כך הוא גם נהג 11 שעות אל בית הוריו שבאוהיו כדי לאחסן את חפציו.

ועם זאת, ישראל אינה זרה לו. אביו הוא המלחין הישראלי יאן רדזינסקי, שעקר לארצות הברית בשנות ה-80 כדי ללמוד קומפוזיציה אצל קשישטוף פנדרצקי והיום הוא פרופסור לקומפוזיציה בעצמו, בעיר קולומבוס שבאוהיו; אמו מורה לפסנתר, ויש לו גם אחות רופאה. "בכל שנה בילינו בישראל לפחות חודשיים מאז שנולדתי, וזה ביסס את העברית שלי", הוא מעיד. "ויש לי גם תכונות ישראליות, אם כי כבר העירו לי שאני אומר, 'לא, תודה' כשאני מסרב למשהו, במקום 'תעזבו אותי'. אבל חוץ מהנימוס בהשפעה אמריקאית אני מרגיש בבית, והכיף הגדול הוא הקשר המיידי בין בני האדם כאן, אחרי חמש דקות אתה כבר יודע מי עומד לפניך. זה מורגש גם בתזמורת: באמריקה נגינה בתזמורת היא עבודה, וכאן – כמו משפחה. כולם רוצים מיד לקשור קשרים אישיים. כולם עוזרים לי, חברי התזמורת ובני המשפחה הרבים שלי בארץ".

ומה זה אומר, להוביל תזמורת ככנר ראשי?

"בקונצרט התפקיד הוא להדגים איך מנגנים את המשפטים המוזיקליים, ליצור קשר עין עם הנגנים, או להנהיג את קבוצות כלי הקשת כמו כנר ראשון ברביעייה גדולה. להוביל זה אומר לדעת איך לסמן את התחלת הצליל של כולם כשהוראת המנצח לא לגמרי ברורה. הרי המנצח לא מניח את הקשת על המיתר, אלא אנחנו, ולכן התנועה של הקשת עצמה, באיזה אופן, באיזו מהירות – כאן הנגנים כבר מסתכלים עלי".

את איכות ההובלה של התזמורת שופטים בעיקר הנגנים עצמם. אבל קטעי הסולו שניגן רדזינסקי בקונצרט הראשון שלו עם התזמורת, ביצירות ריכרד שטראוס ודבוז׳ק, נשמעו בבהירות באוזני הקהל כולו, בכל עברי האולם, ממלאים אותו בצליל ונותנים משנה תוקף לתפקיד ההנהגה שהוטל על הכנר הצעיר. לכינור תחת ידיו, אפשר היה להיווכח, יש צליל גדול, כשל סולן אמיתי שיודע לצאת לקדמת הבמה מבין ספסלי התזמורת; זה צליל מלא יופי, בנגינה נקייה, שופעת ביטחון, כאילו אין דבר קל ממנה.

"גם בחזרות התפקיד חשוב מאוד", ממשיך רדזינסקי, "למשל לייעץ למי שזקוק לעצה או להחליט החלטות טכניות מוזיקליות. הנה, היום הרגשתי שהדגש במקום מסוים מוגזם בגלל משיכת הקשת כלפי מטה, ושיניתי את זה. או מתי להמעיט בוויבראטו, מתי להיות חרישיים כדי לא להחריש נגן שיש לו תפקיד סולו. מאחר שאני יושב הכי קרוב למנצח, הרבה פעמים אני נותן את הפירוש להוראות שלו ומסמן אותן לתזמורת.

 

 

"אבל עם מאסטרו מהטה כמעט שאין צורך בכל זה", הוא מוסיף, "הוא יודע הכל, ומסמן הכל. בצ'ייקובסקי למשל הוא הסתכל עלי והראה לי שבקטע המתקרב הוא היה רוצה גליסנדו (טכניקת נגינה בגלישה על פני כל הצלילים), פשוט על ידי החלקת האצבע שלו על אמת היד, וחיוך קטן. הקונצרט הראשון שלי אתו היה מאוד מרגש, הרגשתי יראת כבוד גדולה, ובחזרה הראשונה התרגשתי ממש. לא יכולתי להאמין: קונצרט ראשון עם זובין מהטה! יכול להיות שאני באמת מדבר אתו? עובד אתו?"

הוא אגדה עד כדי כך?

"מה אתה מדבר – הוא האגדה בה"א הידיעה. הוא אחד הגדולים שהיו, הערצתי אותו מאז שהייתי ילד. ולעבוד אתו זה לא נתפש, אחרי שהוא עבד עם הגדולים מכולם – עם אייזק שטרן, עם הנריק שרינג, עם כריסטיאן פראס".

יש גם צדדים נוספים לתפקיד הנגן הראשי: חברתי, למשל, הפעלת משמעת על הנגנים. זה יהיה לך קשה?

"כולם יודעים שזה הג'וב הראשון שלי, זה לא סוד. כן, כנגן ראשי אני המוביל והמנהיג, ויש לי סמכות, אבל מכיוון שאני חדש, אני בעיקר לומד ומתייעץ. חשוב לי ללמוד מהנגנים המצוינים שלידי, איליה קונובלוב, הנגן הראשי השני, מרים הרטמן, הוויולנית המובילה שדואגת לי כמו אמא, או הצ'לן הראשון עמנואל סילבסטרי. וגם ממהטה עצמו ביקשתי עצה. אני בר מזל כי הם מסכימים ורוצים לעזור לי: בתזמורות אחרות הייתי עלול להרגיש מאוד בודד. לא כאן".

המועדון המוסיקלי פותח עונה רביעית

שלישיית הפסנתר "אפסיונטה" תתארח בסדרת המפגשים המוסיקליים שלי בהיכל התרבות אור עקיבא, עם שלישיית "הרוחות" של בטהובן. ברביעי הקרוב זה מתחיל.

תמונה אפסיונטה פליציה

שלישיית "אפסיונטה": איריס יורטנר, הדס פסריקנט, עינת פבריקנט.

 

המועדון המוסיקלי בהיכל התרבות אור עקיבא פותח עונה רביעית, ועבורי זו התרגשות גדולה. קבוצה קבועה של חובבי מוסיקה נשארת איתי בנאמנות שנה אחר שנה, קונצרט אחרי קונצרט, הרצאה אחרי הרצאה, וזה בהחלט נותן לי אנרגיה ומוטיבציה להביא להם אמנים מעניינים ומוסיקה נהדרת, ולסקרן אותם לשמוע ולהקשיב לקסם של המוסיקה.

את העונה הנוכחית אני פותח ביום רביעי הקרוב בשעה 18:00, על הבמה בהיכל התרבות אור עקיבא, כשהאורחים שלי, או ליתר דיוק האורחות שלי, תהיינה חברות שלישיית הפסנתר אפסיונטה – עינת והדס פבריקנט בפסנתר ובכינור, ואיריס יורטנר בצ'לו. במפגש איתן ננסה להבין מה מייחד את ההרכב של שלישיית פסנתר מיתר ההרכבים הקאמריים, כיצד ניתן למצוא את הבלאנס הנכון בין הפסנתר למיתרים וכיצד הכלים המלודיים יכולים להשתלב יחד עם הכלי ההרמוני. ננסה לגלות באמצעות שלישיית "הרוחות" של בטהובן אספקטים ריתמיים, מלודיים והרמוניים במוסיקה, ונאזין לביצוע של היצירה במלואה. יהיה מפגש מרתק, ואני מצפה לו מאד.

שלישיית "הרוחות" של בטהובן (המבצעים כאן – פטריציה קופצ'ינסקיה, סול גבטה והנרי זיגפרידסון – הופיעו כסולנים עם סולני תל-אביב בקונצ'רטו המשולש של בטהובן בסיור לאוסטריה ושווייץ ב2007)

[youtube=https://www.youtube.com/watch?v=Q7XqmUdOecI]

 

גם בהמשך העונה של המועדון צפויים מפגשים נהדרים. יתארחו אצלי זמרת הסופרן אינאס מסאלחה, הצ'לן יוני גוטליבוביץ', ותזמורת ביה"ס התיכון לאמנויות "רעות", שבאמצעותה נדגים לקהל מה זה ניצוח. יהיה מעניין מאד.

לכרטיסים ולרכישת מנוי למועדון המוסיקלי באור עקיבא ניתן להתקשר ל04-6266636 או באמצעות הקישור הזה.

 

"כיפת זהב של כישרון, יצירה, התמסרות…"

התזמורת הפילהרמונית הצעירה הוכיחה בקונצרט ביום שישי בצהריים עד כמה הדברים שבכותרת (שאותם אמר בתחילת הקונצרט מנהל המרכז למוסיקה ירושלים הד סלע) נכונים.

YIPO7 (3)

מהקונצרט של התזמורת הפילהרמונית הצעירה שהתקיים ביום שישי בהיכל התרבות בתל-אביב, נהניתי כפי שאני נהנה רק לעיתים רחוקות בקונצרטים של תזמורות מקצועיות. באמצע ימי מבצע "צוק איתן", ובין אזעקה לאזעקה, עבדו המוסיקאים המוכשרים האלה במשך שבועות באינטנסיביות ובמסירות מבוקר עד ערב בהדרכת טובי המוסיקאים בארץ ובניצוחו של הספרדי סלבדור ברוטונס. התוצאה ששמענו בהיכל התרבות היתה – נגינה נקייה, מגובשת, עם צליל יפה ואחיד הן כתזמורת והן של כל קבוצה לחוד. שמענו נגנים אינדיבידואליים נפלאים בקטעי סולו בכלי הנשיפה, רמה טכנית ויכולות וירטואוזיות של נגנים צעירים בכלי הקשת, ומעל הכל שמענו התלהבות נעורים, מסירות לעשייה המוסיקלית, תזמורת מלאה חיים ואנרגיה, רגש ונשמה. ואת כל אלה הם הפגינו בנגינה של רפרטואר קשה, מאתגר ותובעני ביותר – הסימפוניה החמישית של שוסטקוביץ', סימפוניה בדו של ביזה, והפאוואן לנסיכה שהלכה לעולמה של ראוול.

עבורי באופן אישי זו גאווה גדולה. את מרבית נגני התזמורת הפילהרמונית הצעירה אני פוגש עוד בשלב מוקדם יותר בלימודיהם – למעלה ממחצית מנגני כלי הקשת בתזמורת שהופיעה ביום שישי "עברו" אצלי בתזמורות הצעירות בקונסרבטוריון גבעתיים, במתא"ן או בביה"ס לאמנויות בחיפה. ובשלב מאוחר יותר, כעבור כמה שנים – אני פוגש את המצטיינים מביניהם, כאשר הם נבחנים לנגן באנסמבל סולני תל-אביב וחלקם בסופו של דבר אף מצטרפים אליו, כפי שכבר קרה עם מספר דוגמאות בשנים האחרונות. וכך מהווה התזמורת הפילהרמונית הצעירה שכבה חשובה ומשמעותית ביותר ב"פירמידה" של החינוך המוסיקלי בארץ, פירמידה שמתחילה עם אלפי תלמידים צעירים שלומדים נגינה בבתי-הספר ובקונסרבטוריונים, ומסתיימת לאחר סיום לימודיהם הגבוהים באקדמיות למוסיקה בארץ ובחו"ל, עם אותם האחוזים הבודדים של המצטיינים ש"שרדו" את כל התהליך ארוך השנים, בעת שהם מחליטים להיות מוסיקאים מקצועיים ומצטרפים לאנסמבלים ולתזמורות המקצועיות כמו סולני תל-אביב.

מי שאחראי על השכבה הזו בפירמידה הוא המרכז למוסיקה ירושלים, בניהולו של הד סלע. ראש תחום כלי-הקשת בתזמורת הפילהרמונית הצעירה הוא אורי דרור (שבעבר ניהל בהצלחה רבה את תחום המוסיקה במתא"ן), וראש תחום כלי-הנשיפה הוא יוסי ארנהיים, החלילן הראשי בתזמורת הפילהרמונית הישראלית. שאפו גדול מגיע לשלושתם על ההשקעה העצומה במפעל הזה ועל הרמה הגבוהה אליו הם הביאו אותו, כפי שניתן היה לשמוע בקונצרט.

בתחילת הקונצרט אמר הד סלע מהבמה, בין היתר, את הדברים הבאים: "כיפת הברזל מגנה על חיינו, וזה דבר גדול. אבל יש לנו גם כיפת זהב – של כישרון, יצירה, התמסרות, כיפה של מיטב הרוח האנושית, והיא הנותנת טעם ומשמעות לחיינו. וזה בדיוק מה שמייצגים 90 הצעירים המחוננים היושבים על הבמה." כל כך נכון ומרגש.

מיד אחר כך הנגנים האלה הוכיחו שהם אכן מייצגים את כיפת הזהב הזו.

מרגש. חינוכי. מקסים

ילדים מאזורי מצוקה ומרקע סוציו-אקונומי נמוך, אשר בזכות פרוייקט "סולמות" זוכים ללמוד נגינה, התקבצו היום מכל רחבי הארץ בהיכל התרבות בתל-אביב וניגנו ביחד בניצוח זובין מהטה. מרגש. חינוכי. מקסים.

20131219_122819

ברחבת היכל התרבות בתל-אביב התקבצו מאות ילדים מבתי-ספר יסודיים מכל רחבי הארץ, אוחזים בכלי נגינה ולובשים חולצה לבנה שעליה הסמל של סולמות. זה היה מראה מרגש ביותר. מוסיקאים מקצועיים בכירים, סטודנטים באקדמיות למוסיקה וחיילים המשרתים כמוסיקאים מצטיינים בצבא ליוו את הילדים אל תוך היכל התרבות, שם הם כיוונו להם את הכלים והושיבו אותם בתוך האולם לפי קבוצות הכלים. ואז עלה לבמה המאסטרו זובין מהטה. כבוד גדול עבור ילדים שרק החלו ללמוד נגינה בשנה שעברה, שאלמלא הסיוע של התזמורת הפילהרמונית ואוניברסיטת תל-אביב, השותפות לפרוייקט סולמות, לא היו זוכים לנגן, לדעת מהי מוסיקה, מהו כינור, ובודאי שלא לשבת בהיכל התרבות בתל-אביב ולנגן בניצוחו של זובין מהטה.

20131219_132011

פרויקיט סולמות החל לפני כשנתיים ביוזמתה של שרה אלבז, בתמיכת התזמורת הפילהרמונית הישראלית ואוניברסיטת תל-אביב, במספר מצומצם של בתי ספר יסודיים בדרום תל-אביב. כיום הוא פועל בבתי ספר בכל רחבי הארץ ומונה כ-700 תלמידי נגינה בכלי קשת, כלי נשיפה, נבל וכלי הקשה.

20131219_132017

הילדים שמשתתפים בפרוייקט לא היו יכולים לזכות ללמוד נגינה אלמלא הפרוייקט הנפלא הזה. הם מקבלים כלי נגינה בבתי הספר שלהם, לשם מגיעים מורים מעולים ומלמדים אותם נגינה בקבוצות. הם מקבלים את כל זה ללא תשלום, פעם בשבוע, ובנוסף – בכל בית-ספר פועלת תזמורת.

השנה גם אני הצטרפתי לפרוייקט הנהדר הזה, ואני תורם שעה בשבוע מזמני על-מנת לנצח על תזמורת של כ40 נגני כלי קשת (כינור וצ'לו) בבית ספר יסודי בשכונת הדר בחיפה. הסיפוק בעבודה הזו הוא אדיר, זו תחושה של שליחות, של העברת המוסיקה לילדים שאין להם אפשרות ללמוד מוסיקה. חינוך מוסיקלי, חינוך לנגינה, להקשבה, לשיתוף פעולה. חינוך למשמעת, לפיתוח יכולות מוטוריות, קוגניטיביות, מתמטיות, רגשיות. וכל זה לא אצל הילדים שיקבלו זאת בכל מקרה כי משפחותיהם הן בעלות אמצעים – אלא דווקא אצל הילדים שלא יכולים לזכות בכל אלה.

20131219_133422

כאשר עלו לבמה בהיכל התרבות ילדים מצטיינים המשתתפים בפרוייקט – מנוה מיכאל, מעפולה ומחדרה, וניגנו כל אחד בתורו קטע סולו מול כל ילדי סולמות כאשר לידם עומד זובין מהטה, אני בכיתי. זה היה כל-כך מרגש. איזו חוויה מדהימה עבור ילד מהפריפריה שמנגן שנתיים בסך הכל, לעמוד על בימת היכל התרבות לצידו של המאסטרו ולנגן לקהל של 700 ילדים.

20131219_134354

שיאו של הארוע היה כאשר זובין מהטה בעצמו ניצח על כל הילדים ביחד (בליווי מורי הנגינה שעמדו לצדם), בקטע המפורסם מהסימפוניה התשיעית של בטהובן (בעיבוד המתאים לרמתם של הילדים) ובנגינת ההמנון "התקוה".

20131219_134746

כל הכבוד לשרה אלבז, לכל תומכי הפרוייקט ולתורמים שמאפשרים את קיומו. אין מילים

המועדון המוסיקלי חוזר השבוע

ביום רביעי הקרוב אפתח את העונה השלישית של המועדון המוסיקלי בהיכל התרבות באור עקיבא. במועדון אני מארח מוסיקאים ישראליים לקונצרטים משולבים בשיחה, בהדגמות ובהסברים על המוסיקה. במפגש הראשון יתארחו זמרת הסופרן רויטל רביב והפסנתרן צביקה פוגל לביצוע שירים לקול ופסנתר של שוברט.

Revital

רויטל רביב

האוירה במועדון המוסיקלי בהיכל התרבות באור עקיבא היא יוצאת דופן. הקהל שמגיע (כ-60-70 איש, רובם מנויים) יושב על במת ההיכל ביחד איתי ועם אורחיי, כאשר הוילון סגור, וכך נוצרת אוירה אינטימית של שיחה וקונצרט קאמרי מיוחד. זהו קהל של חובבי מוסיקה אשר רוצים להעמיק את היכרותם והבנתם במוסיקה. הם מגיעים עם המון סקרנות לפגוש מקרוב את המוסיקאים, להאזין למוסיקה בליווי הסברים והדגמות, לשאול שאלות ולחדד את יכולותיהם בהאזנה למוסיקה. שישה מפגשים מתקיימים בכל עונה. בחלקם אני לבדי מדבר על נושא או מלחין מסויים, מקרין קטעי וידאו, מדגים בכינור ומנתח את המוסיקה, ובחלקם אני מארח מוסיקאים שישוחחו איתי על המוסיקה ויבצעו מיני-קונצרט באוירה מיוחדת, העונה גם בהשתתפותי מדי פעם ככנר (במפגש על דבוז'אק אבצע עם הפסנתרן רון טרכטמן את הסונטינה שלו לכינור ופסנתר).

את העונה הזו בחרתי לפתוח עם זמרת הסופרן רויטל רביב, שתהיה גם הסולנית בקונצרט הבא של סולני תל-אביב למנויים בתחילת נובמבר. ביום רביעי הקרוב היא תבצע עם הפסנתרן צביקה פוגל מבחר מהשירים לקול ופסנתר של שוברט, כאשר במפגש נעסוק בניתוח השירים, בקשר בין הטקסט למוסיקה, בתפקיד הפסנתר, ובהיבטים מוסיקליים הקשורים לביצוע. לסיום המפגש הם יבצעו אריה מתוך הסטבט מאטר של פרגולזי, שאותו היא תבצע כאמור עם האנסמבל בניצוח פיליפ פיקט בחודש הבא.

המועדון – מפגשי שיחה-קונצרט באור עקיבא

מפגשים בפורום בלתי פורמלי ובישיבה סביב שולחנות, שילוב של קונצרטים חיים עם הקרנה של קטעי וידאו על מסך פלזמה, ארוח של מוסיקאים ישראלים בכירים והצצה אל הקריירה שלהם ואל עולמם המוסיקלי, מפגשים עם מלחינים מהמאות ה18 וה19 לצד מפגשים עם מוסיקאים מהמאה ה21, האזנה מודרכת למיטב הרפרטואר הקלאסי. כל אלה בסדרה חדשה בעריכתי ובהנחייתי בהיכל התרבות אור-עקיבא: המועדון

המנצח נעם שריף חתן פרס ישראל – יתארח אצלי במועדון בפברואר

 

כמוסיקאי מבצע, הרבה פעמים חסר לי הקשר הבלתי אמצעי עם הקהל. העמידה על הבמה עם הגב לקהל, ביצוע הקונצרט עם התזמורת עליה אני מנצח, ההשתחוות בסיום הקונצרט – בזה מסתכם הקשר שלי עם הקהל. בד"כ אני לא יודע אם הקהל מכיר את המוסיקה, אוהב את המוסיקה, אוהב את הביצוע, מבין מה הוא שמע. לעיתים קרובות אני בטוח ששיחה עם הקהל בפורום מצומצם, מלווה בנגינה, בהאזנה, בהקרנת קטעי וידאו הקשורים למלחין ולתקופה – כל אלה יכולים להעניק לו חויה הרבה יותר מרגשת מקונצרט שבו הוא לא מכיר ולא מבין את המוסיקה שהוא שומע. גם לי, כמוסיקאי מקצועי – דברי הסבר, הקשרים והשוואות בין היצירה ליצירות אחרות מהתקופה, היכרות מקרוב עם המבצע, כל אלה יכולים לגרום לי להנאה צרופה לא פחות מחויית האזנה לקונצרט בלי כל אלה.

בעונה הקודמת התחלתי סדרה של הרצאות קדם קונצרט לפני הקונצרטים של האנסמבל, קונצרטים שלוו בנגינה ובהדגמות של האנסמבל ושל הסולנים. ההרצאות האלה זכו להצלחה ולתגובות טובות ותימשכנה גם השנה. בעונה הקרובה אני מתחיל סדרה חדשה שאינה קשורה לסולני תל-אביב, והיא סדרה של של מפגשים שכל אחד מהם הוא שילוב של הרצאה-שיחה-קונצרט. מפגשים אלה יתקיימו בפורום מצומצם של כ60-70 איש שישבו מסביב לשולחנות. זה יקרה בפואייה של היכל התרבות באור-עקיבא, היכל שבו שימשתי כיועץ מוסיקלי של סדרת  הקונצרטים התזמורתיים בשלוש השנים האחרונות. כל המפגשים יתקיימו בימי רביעי בשעה 18:00.

המפגש הראשון יהיה עם יצירות המופת של שוברט בתחום המוסיקה הקאמרית, תוך שילוב סיפור חייו המרתקים והטרגיים, חיים שהסתיימו כשהוא בן 31 בלבד. במפגש זה אנגן, אשמיע ואקרין קטעים מתוך רביעיית המיתרים "העלמה והמוות", רביעיית המיתרים "רוזמונדה", חמישיית "הטרוטה", חמישיית המיתרים בדו מז'ור וכמה משיריו של שוברט. אספר על כשרונו היוצא דופן מגיל צעיר הן בנגינה בכינור, בויולה ובפסנתר, הן בשירה והן בהלחנה, על הארועים החברתיים שקיים וכונו "שוברטיאדות", החברים הרבים שהיו לו והמפגשים עימם בבתי הקפה, הקונצרטים הביתיים, מלחמת הפרנסה הבלתי נגמרת ומאבקו בהוצאות התוים שעשו עליו רווחים מבלי לתת לו תמורה, מסעותיו עם זמר הבריטון המפורסם פוגל אשר סייע לפרסם את שיריו, ועל הקשר שבין שיריו לבין המוסיקה הקאמרית שלו לכלי קשת.

הנה ביצוע של הפרק השני מהרביעייה "העלמה והמוות" של שוברט. מנגנת רביעיית אלבן ברג האגדית

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=rQwVVH9YbcI&list=PL31765BF47D4C887A&index=6]

בהמשך העונה יתארחו במועדון חתן פרס ישראל המנצח נעם שריף שבשיחה איתי יספר על הקסם שבניצוח על תזמורת תוך הצצה לעבודתם ולעולמם של כמה מגדולי המנצחים, נגן המנדולינה יקי ראובן שיבצע לסירוגין איתי כמה מיצירות המופת של באך לכינור סולו – פעם במנדולינה ופעם בכינור, החלילן הראשון של הפילהרמונית הישראלית איל עין הבר שיספר על הקריירה האינטנסיבית המשלבת נגינה בתזמורת הפילהרמונית, נגינה קאמרית וסולנית, הוראה וניצוח, וישמיע יצירות לחליל סולו של באך, וארז ודביסי. מפגשים נוספים יעסקו במוצרט, תוך התמקדות בסימפוניה ה40 שלו, ובמנדלסון והסימפוניה האיטלקית התוססת שלו.

תאריכי המפגשים:

יום ד' 21.9.2011 שעה 18:00 – מפגש עם המוסיקה הקאמרית של שוברט

יום ד' 9.11.2011 שעה 18:00 – מפגש עם נגן המנדולינה יקי ראובן

יום ד' 4.1.2012 שעה 18:00 – מפגש עם הסימפוניה ה40 של מוצרט

יום ד' 22.2.2012 – מפגש עם המנצח נעם שריף

יום ד' 14.3.2012 – מפגש עם הסימפוניה האיטלקית של מנדלסון

יום ד' 9.5.2012 שעה 18:00 – מפגש עם החלילן איל עין הבר