חוויות מפולין

מנדלסון על כוס יין

 

 

בין שירי רוקנרול ופופ שהושמעו בווליום חזק בבר אינטימי שנקרא "וינו מניפסט" (חגיגת יין) בעיר העתיקה בלובלין, המוסיקה לפתע הפסיקה ואדם מוכר מאד מהפוליטיקה בפולין הכריז בפני הנוכחים: "עכשיו נשמע משהו אחר", ונתן לי את רשות הדיבור. הצגתי את עצמי לקהל ואמרתי שעכשיו נשמע את הפרק האחרון מהסימפוניה האיטלקית של מנדלסון בביצוע סולני תל אביב. המוסיקה הושמעה בווליום חזק, בזמן שהנוכחים אוחזים בידיהם כוסות יין, שמפניה וגם וודקה. הקהל הקשיב בדריכות, ונהנה מהמוסיקה המאד יוצאת דופן עבור המקום. חלק אף באו לצפות במסך המחשב (המוסיקה הושמעה מסרטון יוטיוב של האנסמבל). בסיום זכיתי לתשואות והשתחויתי בפני הקהל. מעולם לא קרה לי בעבר דבר דומה, וזה היה בהחלט מרגש. האיש שעשה את המחווה הנהדרת הזו עבורי היה יאנוש פאליקוט, עד לא מזמן ראש האופוזיציה בפרלמנט הפולני, אדם שהפך בשנה האחרונה להיות חבר אמיתי וקרוב של אנסמבל סולני תל אביב. בשנה שעברה הוא אירח בביתו את כל האנסמבל לאחר הקונצרט שלנו בלובלין, ובמהלך השנה שמרנו על קשר ואף נפגשנו בארץ. בימים שביליתי בלובלין (יחד עם יו"ר הועד המנהל של האנסמבל ישראל בראון ואשתו, וכן מנכ"ל האנסמבל אריה ברדרומא), הוא אירח אותנו כמה פעמים בביתו, הכיר לנו אנשים בעלי השפעה וקשרים ונתן לנו הרגשה של בית חם בפולין.

22489703_1501197589973915_7294348583560752198_n

יאנוש פאליקוט ואני בביתו

 

 

הארוע עצמו היה מפגש של חברים של יאנוש, שאחד מהם הוא הבעלים של הבר והוא הזמין את כולם על חשבונו. כל הנוכחים שם היו אנשי תרבות שמורגלים בהאזנה למוסיקה קלאסית, כך שעבורם זה לא היה משהו זר, אך בקונטקסט של הערב זה היה בהחלט יוצא דופן.

 

20171012_112430

הגשר שבין העיר העתיקה לחדשה בלובלין

 

 

 

בחזרה לקיר הזיכרון

22491886_1501197663307241_16428753395647253_n

אחרי פגישה עם ידידינו יאנוש רוסלן ראש עיריית בילגוריי וסגנו ארתור בארה, נסענו לקיר הזיכרון ליהודי בילגוריי, הקיר שבטקס החנוכה שלו לפני שנה הופענו מול משפחותיהם של הניצולים ושל הנספים. היה מרגש לחזור לשם. גם בגלל המקום, וגם בגלל הטקס המרגש שבו השתתפנו במקום המיוחד הזה.

22528081_1501197619973912_3011398752993483994_n

עם ראש עיריית בילגוריי וסגנו

 

 

מדהים שכשעוברים ברחוב כך סתם במקרה ורואים את הקיר, אם לא יודעים את הסיפור של העיר הזו  והמקום הזה – זה לא נראה כמו משהו מיוחד או יוצא דופן. רחוב שקט בתוך עיר קטנה ושקטה…

אבל המקום הזה, שנמצא בסמוך לבית הקברות היהודי, הוא קיר זיכרון ליהודים שנספו בעיירה הזו, שבתחילת המלחמה גרו בה 5500 יהודים מתוך 7000 תושבי העיירה. העיירה הזו, שבה גר יצחק בשביס זינגר ועוד כמה דמויות מוכרות, נשרפה כליל ומרבית היהודים בה נספו. זה בהחלט היה ביקור מרגש ומצמרר.

 

20171015_131319

בדרך שפילסו האריות

פאר היצירה

 

קונצרט הפתיחה של חג המוסיקה הישראלית שהתקיים בחיפה ב24.9 היה חגיגה של מלחינים צעירים ומוכשרים, לצד מלחינים ותיקים וותיקים יותר, שהמשותף לכולם הוא – מגמת המוסיקה המפוארת בביה"ס לאמנויות ויצ"ו חיפה (1986-2017). יצירותיהם של תלמידיה הבוגרים של המגמה הושמעו לצד יצירותיהם של מוריה, כולן יצירות ברמה גבוהה מאד, המבטאות הן את המקצועיות והעבודה היסודית שנעשתה עם כל תלמיד ותלמיד, והן את היצירתיות והאינדיבידואליות של כל אחד ואחת מהם. הקונצרט תוכנן עוד לפני מעשה הבריונות של עיריית חיפה, ש"באישון לילה" הדיחה את כל צוות המורים הותיק והבכיר של המגמה כולל מייסד המגמה דני עקיבא, ומינתה במקומם מורים אחרים. הקונצרט הזה אמור היה להיות חגיגה בית ספרית של מורים, תלמידים ובוגרים. במקום זה הקונצרט היה קונצרט "לזכר" מגמת המוסיקה יוצאת הדופן הזו, שמעבר לרמתה הגבוהה, מייחדים אותה יצירתיות, אינדיבידואליות, חדוות יצירה, פרגון, יחס אישי, אהבת המוסיקה ואהבה בכלל. כל אלה באו לידי ביטוי בקונצרט הזה. עבור התלמידים וצוות מורי המגמה זו היתה הזדמנות מצויינת להיפגש שוב ולשמוח שוב ביחד, דבר שספק אם יקרה עוד בעתיד. בקונצרט הושמעו יצירותיהם של דני עקיבא, חיים פרמונט וזיו קוז'וקרו, לצד יצירותיהם של בוגרי המגמה כרמל קוריאל, טל גינזבורג, יונתן עדן, עמרי שיין ועוד. דני עקיבא גם זכה למחרת בפרס ראש הממשלה לקומפוזיטורים (גם חיים וזיו זכו בעבר בפרס הזה). זיו קוז'וקרו עלה לבמה לאחר ביצוע יצירתו ואמר את הדברים הבאים:
״תודה לדני עקיבא, חיים פרמונט ונמי ליף (שאמנם לא נוכח כאן בגופו אבל מאוד נוכח ברוחו ובתפיסת עולמו). תודה להם על יצירת סביבה של ״חינוך לנער על פי דרכו״ ולא סביבה של ״וישחקו הנערים לפנינו״. תודה על החברות ועל יצירת סביבת הוראה ולימודים עם מתן דוגמה אישית לאתיקה, קולגיאליות ומוסר. תודה על יצירת סביבת לימודים כזו שעזרה לבנות אצל כל כך הרבה תלמידים תחושה של שייכות, של קהילה עם יחסי גומלין, של ערבות הדדית ושל מסורת רבת שנים. קהילה של אמנים, אנשי רוח… סביבת הלימודים הזו והדוגמה האישית עודדו בני נוער רבים שלמדו כאן להגיע להחלטה להפוך למוסיקאים, לבחור במסע הארוך על פני קיצורי הדרך. ותודה אישית ממני על שהייתה לי הזכות לפסוע בדרך שפילסו אריות – דני, חיים, ונמי.
וכמאמר הפתגם: כאשר נפשך נדבקת בראשי האריות, לא ניתן לחוש יותר במגע זנבם של השועלים.״

דברים קצרים, נוקבים וברורים, שכל הנוכחים באולם הבינו אותם היטב, גם אם הם נאמרו במרומז ולא במפורש. וכמובן שגם אני, כבן דורו של זיו, שלמד עם האריות האלה והפך עם השנים לקולגה שלהם, הזדהיתי עם כל מילה.

 

 

IMG-20170924-WA0019

עם צוות המורים (לשעבר) של מגמת המוסיקה

 

אחרי החגיגה הגדולה הזו, הלכנו יחד, צוות מורי המגמה (לשעבר) לאכול, לדבר, לצחוק ולהתגאות בתלמידים המוכשרים שלנו ובמגמה יוצאת הדופן שהיתה לנו ושלצערנו הוחרבה ונמחקה בקיץ האחרון. זה היה באמת יום מיוחד ומרגש, ואני מקוה שתהיינה עוד הזדמנויות כאלה לפגוש שוב את התלמידים והמורים הנדירים האלה. אני מניח שבמהלך העונה הקרובה של סולני תל אביב יהיו לנו שוב מפגשים כאלה. כבר בפתיחת העונה נבצע בבכורה עולמית את יצירתו החדשה של זיו קוז'וקרו "חמש נגינות ביניים" לתזמורת כלי קשת, ובהמשך העונה נבצע את יצירתו של דני עקיבא "ממעמקים" למקהלה, אבוב ותזמורת. שתי היצירות האלה תבוצענה גם בחיפה, ואני מניח שלקונצרטים   האלה יגיעו התלמידים ובעיקר הבוגרים של המגמה.

 

 

 

מביה"ס התיכון לאקדמיה למוסיקה

 

את שנת הלימודים הזו, כאמור, לראשונה מזה 14 שנים לא פתחתי בבית הספר התיכון לאמנויות ויצ"ו חיפה. אך במקום זאת  התחלתי לעבוד בשני מקומות חדשים – האחד, כפי שסיפרתי כאן בפוסט הקודם, הוא התזמורת של קונסרבטוריון באר שבע. והשני, עליו אני מספר כאן לראשונה, הוא בית הספר למוסיקה שבאוניברסיטת תל אביב (המכונה האקדמיה למוסיקה בתל אביב). החל משנת הלימודים הקרובה אעביר קורס ניצוח עם פרקטיקה בעבודה עם תזמורת לסטודנטים לניצוח באקדמיה.  הסטודנטים יקבלו, לצד מפגשים יחידניים איתי ללא תזמורת, גם שיעורי ניצוח עם תזמורת בהדרכתי, תוך התמקדות בעבודה עם תזמורת מיתרים והתייחסות לכל נושא ניהול חזרות, עבודה ספציפית עם קשתנים (קשתות, איצבועים וארטיקולציות), ועבודה על נגינה תזמורתית קאמרית. זהו ערך מוסף חשוב מאד לסטודנטים לניצוח, וזה יתן להם כלים לתרגל ולהתקדם בניצוח על "כלי נגינה" אמיתי – תזמורת. הקורס הזה יהיה חלק משיתוף פעולה רחב יותר בין האקדמיה למוסיקה לבין אנסמבל סולני תל אביב, עליו אספר בהמשך.

 

 

הצלחה בנסיעת הבזק לטביליסי

 

21587065_271353160022043_4511813234708856778_o

 

הנסיעה לגיאורגיה לפני ראש השנה היתה מוצלחת מאד. הופענו באולם הקונצרטים הגדול והמפואר שבמרכז למוסיקה קחידזה בטביליסי, מול קהל נלהב של כ-1000 איש. חברו אלינו חמישה נשפנים גיאורגיים לביצוע הסימפוניה מס. 44 של היידן, והשתלבו היטב באנסמבל במהירות ובמקצועיות.

 

20170919_205215

הנשפנים הגיאורגיים ואני

 

בנוסף, ביצענו את סויטת הולברג של גריג, סויטה בסגנון עתיק לחליל ומיתרים של אריה בר דרומא עם הסולנית גולנרה הכט, שירים של גרשוין מ"פורגי ובס" בעיבוד לכינור ומיתרים של אריה בר דרומא עם הסולן קובי רובינשטיין, וקטעי טנגו מוכרים של פיאצולה, ביניהם ה"ליברטנגו" המפורסם. הקהל הרב שנכח באולם התלהב מאד מנגינת האנסמבל והסולנים, ודרש הדרנים רבים מכל אחד מהסולנים ומהאנסמבל כולו. מדי פעם הקהל אף צעק בקול רם את בקשתו להדרן בזמן מחיאות הכפיים, ואני, על מנת לעורר אותו עוד יותר, עשיתי את עצמי לא שומע וביקשתי להגביר את הקול…

 

21587403_271360193354673_7184035414453220484_o

 

החלילנית גולנרה הכט ניגנה כהדרן את הבדינרי של באך ועוד קטע הומוריסטי המבוסס על הבדינרי, הכנר קובי רובינשטיין ביצע כהדרן את קטע הנושא מ"רשימת שינדלר", והאנסמבל ביצע לסיום הקונצרט כהדרן אחרון את "אובליביון" של פיאצולה.

 

20170920_005146

קחידזה ואני במסעדה

 

האנסמבל הוזמן ע"י מנהל הפסטיבל ואטו קחידזה לארוחת ערב חגיגית ומפוארת לאחר הקונצרט, שבה נכחו גם הנגנים הגיאורגיים שהצטרפו אלינו וכן מוסיקאים גיאורגיים בכירים שנכחו בקונצרט, ביניהם ידידנו רבאז ג'בחישוילי שניצח על האנסמבל במאי האחרון, ושמחנו מאד כמובן לפגוש אותו.

 

20170919_221034

רבאז ג'בחישוילי עם קובי רובינשטיין ואיתי

 

במהלך ארוחת הערב אכלנו כיד המלך, וגם זכינו לתשבחות הן על התכנית המקורית, הן על האנרגיה, הרוח וההתלהבות בנגינה, והן על הביצוע יוצא הדופן של הסימפוניה של היידן ושל סויטת הולברג של גריג.

 

20170920_004722

גם שני הסולנים, הכנר קובי רובינשטיין והחלילנית גולנרה הכט זכו לשבחים על נגינתם. אחרי שעות שינה בודדות השכמנו קום וטסנו חזרה לארץ לחגוג את ראש השנה עם משפחותינו.

 

מרמאללה לבימת הקונצרטים

 

מוחמד אלשיך בן ה14 מרמאללה יהיה אחד הסולנים שלנו בקונצרט פתיחת העונה ע"ש אסתר בלשה. סיפורו האישי המרגש, כילד שחי ברמאללה ונוסע שעה וחצי לכל כיוון לירושלים ובחזרה, דרך המחסום, וזאת רק על מנת ללמוד, להתקדם ולהתאמן בנגינה בפסנתר, ביחד עם כשרונו יוצא הדופן – הם שגרמו לי להזמין אותו להיות הסולן בקונצרט הזה. שמעתי אותו לפני כשנתיים בקונצרט בראשון לציון במסגרת פסטיבל בניהולו האמנותי של ואדים רפין, והתרשמתי מאד מאישיותו הכובשת, מנגינתו המצויינת והאישית, ומהמוסיקליות שלו שניכרת בכל פראזה שהוא מנגן. החלטתי להזמין אותו לפתוח איתנו את העונה כאחד משלושת הסולנים הצעירים שיופיעו בקונצרט. הוא יבצע איתנו את הקונצ'רטו ק.449 של מוצרט (מס' 14). שני סולנים צעירים נוספים יופיעו איתנו בקונצרט. ליר וגינסקי בת ה13 בכינור, שכבר הופיעה איתנו בעונה שעברה בקטע ההפתעה ביחד עם איתמר זורמן, והרשימה מאד בנגינת "נבארה" של סרסטה, והפעם היא תנגן וריאציות על נושא מקורי של ויניאבסקי. ועדן לורנצן בת ה17 בפסנתר, שתבצע איתנו את הקונצ'רטו לפסנתר ברה מינור של באך. אל חגיגת הסולנים הצעירים הזו תצטרף יצירתו החדשה של זיו קוז'וקרו "חמש נגינות ביניים" לתזמורת כלי קשת, שנכתבה במיוחד עבורנו ותבוצע בבכורה עולמית, והכריזנטמות של פוצ'יני שנכתבה במקור לרביעיית כלי קשת ועובדה לתזמורת. הנה התכנית המלאה ומועדי הקונצרטים.

 

 

FB_IMG_1506617631561

 

 

תגובה מיידית לסולנים

 פרידה מקוריאה עם קונצרט מרגש

20170907_204703

 

הקונצרט בבוסאן היה סיום מוצלח לשבוע מהנה מאד. מול אולם מלא עלו להופיע איתי בזה אחר זה שמונה סולנים מצויינים, שעבורם, מעבר לקונצרט, זה היה שלב הגמר בתחרות קונצ'רטי. הרגשתי כבר מהצליל הראשון את הדריכות והריכוז של התזמורת, וזה השפיע מאד (לטובה) על התוצאה. אצל הסולנים, היו כאלה שהצליחו להתעלות ברגע האמת לעומת כאלה שהורגש שהם מנסים "לשרוד", למרות שכולם באמת היו מצויינים.

20170907_211032

הסולנים ואני בסיום הקונצרט

לשופטים היתה משימה קשה, אך בסופו של דבר הם החליטו כנראה כפי שגם אני הייתי מחליט – במקום הראשון זכה הקלרניתן שניגן את הקונצ'רטו של ובר ובמקום השני זמרת הסופרן ששרה אריה מתוך אאידה של ורדי. שניהם באמת התעלו מעל האחרים. מבחינתי, זה היה קונצרט שדרש ריכוז יתר, בגלל שמעבר לשליטה בתזמורת נדרשה ממני תגובה מיידית לכל דבר בלתי צפוי שהסולנים עשו (וזה קורה באופן טבעי בקונצרט).

20170907_193656

סך הכל נהניתי מאד מהאתגר הזה ומשיתוף הפעולה עם התזמורת ועם הסולנים. אחרי הקונצרט חזרתי למלון ושם פגשתי את צוות השופטים. את חלקם אני מכיר משיתופי פעולה שהיו לי איתם בעבר, והיה לי מאד משמח לפגוש אותם שוב, בקוריאה. בשעת לילה מאוחרת הלכתי לישון בחדרי, והשכמתי בשישי בבוקר על מנת להתחיל את המסע חזרה. גם הדרך חזרה עברה בבייג'ין, רק שהפעם, בניגוד להלוך, הייתי מנוסה יותר והכרתי כבר את כל המסלול בעל פה. אז בלי לשאול אף אחד ולנסות להבין מה הסינים מסבירים לי, עשיתי במהירות את הדרך עד הטרמינל שלי. שם ביליתי את שעות ההמתנה בחדר שלקחתי בהשכרה, וזה איפשר לי לעבוד בשקט, ללמוד ולישון. המסע הסתיים בטיסה מבייג'ין לארץ, שאותה העברתי בעיקר בשינה.

פרס ראוי לאדם יקר ומוסיקאי מדהים

FB_IMG_1504938889899

דני עקיבא

ברכות חמות לידידי היקר ומורי לשעבר דני עקיבא, על זכייתו בפרס ראש הממשלה לקומפוזיטורים. אני חושב שזו בחירה נכונה, ואין לי שום ספק שדני מתאים וראוי לפרס הזה.

לי אישית יצא לבצע כמה וכמה מיצירותיו, וגם לערוך יצירה שלו לכינור סולו. העונה, אבצע עם סולני תל אביב ואנסמבל זמרי מורן את יצירתו "ממעמקים" למקהלה, כלי קשת ואבוב אובליגטו (עם תמר ענבר באבוב), יצירה נפלאה שכבר ביצעתי בעבר במסגרת חג המוזיקה הישראלית 2011.

דני, מלבד היותו מלחין ונגן גיטרה, הוא גם מחנך ופדגוג מהשורה הראשונה. על מגמת המוסיקה יוצאת הדופן ברמתה ובאופיה, שאותה הקים דני לפני 31 שנה בחיפה, נכתב לא מעט בקיץ האחרון. אני אישית הייתי תלמיד במגמה הזו ובהמשך חבר בצוות המורים במשך 14 השנים האחרונות. והנה בדיוק בתחילת שנת הלימודים הראשונה ללא דני וללא כל צוות המורים הבכיר במגמה (שהוחלף באישון לילה ללא ידיעתו בצוות מורים אחר, כנראה זול יותר וכנראה פחות "בעייתי"), דני מתבשר על זכייתו בפרס היוקרתי. אני כל כך שמח ונרגש בשבילו, וחושב שאין מלחין שמגיע לו יותר מדני לקבל את הפרס הזה. אני אישית התבקשתי להיות חלק מוועדת השיפוט של הפרס, אך כשראיתי שדני הוא אחד המועמדים, מסיבות מובנות סירבתי, וטוב שכך. דני זכה בפרס בזכות ולא בחסד. והנה בדיוק כשדלת אחת נסגרה בפניו, מתחילות להיפתח בפניו דלתות חדשות רבות, שבכל אחת מהן מחכה לו הרבה הצלחה, שגשוג, יצירה, עשייה – כל מה שהוא אוהב ורוצה לעשות במלוא המרץ, ובאופן פרדוקסלי מה שמנע ממנו לעסוק בכל אלה ב"משרה מלאה" עד כה היה ההשקעה והנתינה הבלתי נגמרת שלו במגמת המוסיקה הנפלאה אותה הוא בנה במו ידיו ואותה הוא הביא להישגים חסרי תקדים במשך 31 שנה. אז הרבה ברכות דני היקר, ומצפה כבר בכליון עיניים לבצע את "ממעמקים" באפריל הקרוב.

פרישה בגלל איומים

FB_IMG_1504939569561

עינב חזנוולד, היו"ר הפורש של הפועל רמת גן

גם על קבוצת הכדורגל והכדורסל של הפועל רמת גן כתבתי כאן לא מעט. בזכות האהדה שלי לקבוצה הכרתי כמה וכמה אוהדים שהפכו לחברים במשך השנים. את עינב חזנוולד, שחקן עבר של הקבוצה ובשנים האחרונות יו"ר הקבוצה (בהתנדבות), הכרתי בימי המאבק על המכתש בגבעתיים (2009-2010). היינו צוות מצומצם שנפגש אחת לכמה שבועות לדון בדרכי פעולה נגד הרס המכתש. עם עינב יצא לי לדבר הרבה, לנסוע יחד למשחקים, לשבת יחד ביציע, לשמוח יחד בנצחונות ולהתבאס יחד בהפסדים. כל כך שמחתי שעינב לקח על עצמו את ניהול קבוצת הכדורגל לפני מספר שנים. לדעתי הוא היה יו"ר מדהים, שפעל אך ורק מתוך אהבתו נטו לקבוצה, ללא אינטרסים. בתקופתו המועדון התנהל בצורה שקטה, ישרה ומקצועית. הקבוצה היתה טובה ויציבה והגיעה להישגים יפים (חצי גמר גביע המדינה, ארבע שנים ברציפות פלייאוף עליון בלאומית). הוא יזם ארועי מחווה לשחקני עבר של הקבוצה (למשל בעונה שעברה הזמין לאחד המשחקים את כל שחקני הקבוצה של 1964 שזכתה באליפות, כולם מעל גיל 70, עם בני משפחותיהם, לקבל את הכבוד מהאוהדים בהפסקת המשחק), אירועים מרגשים לזכר שחקני עבר ולזכר אוהדים מסורים שהלכו לעולמם. הוא השקיע במועדון את כל כולו, ללא שום תמורה, ושילם על כך מחיר אישי כבד. השבוע, אחרי מספר חודשים שבהם קיבל איומים (בעקבות החלטות מקצועיות שלא מצאו חן בעיני כמה גורמים), גם אשתו קיבלה טלפון מאיים – עליה ועל בנותיהם. בעקבות זאת עינב הודיע על עזיבתו. עם כל האהבה לקבוצה, שלומם של אשתו ובנותיהם, וגם הבריאות שלו ושל משפחתו קודמים לכל. למרות שכאוהד הקבוצה אני מאד עצוב על עזיבתו, כחבר ברור לי שהוא עשה את הדבר הנכון. מה שמאד מטריד בסיפור הזה הוא ההתערבות האלימה והבריונית במועדון הכדורגל השקט והצנוע שלנו, שגרמה בסופו של דבר לעינב לעזוב. הייתי רוצה שהמועדון יישאר נקי, ישר ומקצועי כפי שעינב שאף שיהיה, ושלא ינוהל על ידי גורמים אינטרסנטים שמעוניינים להכניס לקבוצה את מקורביהם. ומעל הכל, אני מקווה שהצעד הזה יעיר מישהו במשרד התרבות והספורט, ושיטופל היטב גם על ידי המשטרה, על מנת שדברים כאלה לא יחזרו. זהו מאורע עצוב מאד למועדון, לכדורגל בארץ ולספורט בארץ בכלל.
דבר אחד משמח אותי בכל זה – עכשיו, כשעינב חוזר להיות אוהד מן השורה, יש סיכוי שאחזור לשבת איתו ביחד במשחקים. עינב היקר, מחזק אותך מאד על ההחלטה הנכונה שקיבלת, למרות שתחסר למועדון כיו"ר. מאחל לך ולמשפחתך הרבה בריאות, שקט ורוגע. ומקווה לפגוש אותך שוב ביציע כאוהד כמו פעם.

הנה חלק מהודעתו של עינב:

אוהדים / שותפים יקרים,

1 .בשל לחץ כבד מאוד שמופעל עליי מכיוונים שונים אך ברורים, לחץ שמורכב מאיומים גלויים ומרומזים אשר מגיעים עד לפתח ביתי ועד למקום עבודתה של אשתי אני מודיע על התפטרותי מתפקיד יו"ר המועדון.
2 .זה תקופה ארוכה שאני חש מאוים ומסביבי רוחשת מערכת לחצים ואיומים קשה ביותר. הכל בסדר והכל נסבל עד אשר אנשים שפלים
החליטו לפגוע בי גם דרך איומים קשים ביותר על אשתי ועל בנותיי. כאן אני עוצר ,שם את אהבתי הגדולה למועדון בצד ויוצא מהמשחק.
יש כאן כמה משפחות ואנשים שכואב להם שהם כבר לא יכולים לפעול במועדון כבתוך שלהם כפי שעשו שנים רבות.
מותר לבצע שינויים ארגוניים במחלקת הנוער ובבוגרים. מותר לבחור מועמד ראוי אחר לתפקיד בכיר במחלקת הנוער ולא כפי שקבעו בכופר היישוב. מותר למועדון שפועל בצורה ישרה ומקצועית להביא כל שחקן שהמאמן רוצה ובכל תפקיד. אין יותר פרות קדושות במועדון. מותר למועדון בריא לפעול ולעשות הכל לטובת המועדון ללא מורא וללא משוא פנים.
3 .בתקופה הארוכה שאני מכהן כיו"ר עברתי אין ספור אירועים לא פשוטים והתמודדתי עם אנשים קשים וסיטואציות לא פשוטות. מי שנמצא בקרבתי יודע על מה אני מדבר.
הפרידה מהשכנים.
הפרידה מאינטרסנטים שהעיקו על המועדון.
כשמאמן נוער לא מרכיב שוער בהרכב אתה מקבל שיחות טלפון מאיימות ומוזמן לפגישות הבהרה קשות.
כשאתה מפטר מאמן ילדים  במחלקת הנוער, מסיבות מקצועיות בלבד, אז בכיר מאוד בעיריית רמת גן מנסה לסחוט אותך באיומים במשך שלוש שנים בצורה נוראה. עם הכל התמודדתי בהצלחה אבל כעת נחצו כל הקווים האדומים מבחינתי.
4. עמדתי בראש המערכת במשך תקופה ארוכה ומילאתי את התפקיד באהבה רבה ומתוך תחושה של שליחות.
שימשתי כיו"ר בהתנדבות מלאה וללא כל תמורה. לא לקחתי לעצמי שקל אחד בודד אף לא כהחזר הוצאות אישיות שהוצאתי על תפעול המועדון. לא היתה לי קופה קטנה… ולא הבאתי חשבוניות על ארוחות… המועדון נוהל ביושר שאין לו תקדים וההנהלה הנוכחית ידעה לשמור על כספי המועדון בקנאות ומתוך דאגה עמוקה לעצמתו ועתידו.
שמתי את כל החיים שלי בצד לתקופה ארוכה ,שילמתי מחיר אישי כבד ביותר אבל אני לא מצטער על שום רגע. זו הייתה גאווה גדולה לנהל את המועדון היקר הזה ואני מודה על הזכות הגדולה שניתנה לי .
אני אוהב את המועדון הזה אהבה חסרת תקדים, מחובר בנפשי לעבר שלו, להיסטוריה שלו, לסמלים שלו ובעיקר למכתש… ואמשיך לעשות הכל למען ביסוסו והצלחתו.

התרגשות של מפגש ראשון

תמיד כיף להגיע לתזמורת חדשה. מרגש להגיע לאולם החזרות הלא מוכר אל התזמורת הלא מוכרת, לראות ולשמוע את הנגנים מתחממים. מדי פעם נכנס אלי מישהו לחדר – האינספקטור שמוודא איתי את סדר היצירות בחזרה, אחד הנגנים בא לשאול על כמה אני מנצח בשוסטקוביץ'. התרגשות של לפני מפגש ראשון עם תזמורת חדשה.

כך היה אתמול בחזרת התזמורת הראשונה שלי עם הפילהרמונית של בוסאן. המשמעת והסדר בחזרות התזמורת הזו (וכנראה בכלל בקוריאה) מדהימים. דממה בכל פעם שאני עוצר. כל הנגנים נוכחים בזמן, אין אחורים, אין היעדרויות. וכך, למרות שהתזמורת היא לא מצויינת (אך לא רעה), ניתן היה להתקדם מאד בחזרה כי אף דקה לא התבזבזה על משמעת. וההתקדמות היתה אכן מהירה. בגלל ריבוי היצירות והסולנים תכננתי עשרים דקות בלבד של חזרה לכל יצירה. זה מצב ששומר על מתח ודריכות לכל אורך החזרה וגם הופך אותה למעניינת עבור הנגנים. כל 20 דקות מחליפים יצירה, סגנון, והיום גם סולן. הנגנים חייבים להישאר דרוכים, ולהיות קשובים לכל סולן וסולן.

20170904_124439

אחרי שאתמול קראנו את היצירות ללא הסולנים, היום החזרה היתה כבר עם הסולנים. כולם מצויינים, במיוחד התרשמתי משני כנרים צעירים קוריאנים – אחת ניגנה את הקונצ'רטו של סיבליוס ואחד את הקונצ'רטו של מנדלסון. המפגש שלי עם הסולנים היה ישר בחזרה עם התזמורת, ללא שום פגישה מקדימה – דבר שהכריח אותי להיות בדריכות שיא. בעצם שמעתי אותם בפעם הראשונה ומיד היה עלי להגיב בניצוח, תוך כדי האזנה לנגינתם וניצוח על התזמורת, וזאת על מנת שהתזמורת תהיה ביחד איתם, באותו טמפו ובבלאנס נכון. המצב הכי גרוע הוא כשצריך לחזור על מקום מסויים בגלל שהמנצח לא הצליח "לתפוס" את הטמפו של הסולן, ומזה רציתי להימנע. זה היה בהחלט אתגר עבורי, וטוב שיש לי הרבה מאד ניסיון בליווי סולנים, וגם היכרות טובה עם היצירות, כך שבסך הכל הייתי מאד יעיל בחזרה ולא נאלצתי לבזבז את זמן התזמורת בניסיון להבין מה הסולנים עושים. הכל זרם מיד מהקריאה הראשונה. ההתקדמות היתה טובה ומהירה ובסך הכל עד עכשיו כיף בחזרות איתם.

העיר בוסאן מאד יפה ומרשימה. חוף ים, נהרות, הרים ירוקים, אך יחד עם זאת עיר בנויה עם המון רבי קומות ומרכזים מסחריים ותרבותיים. הספקתי לטייל קצת, בעיקר באזור המלון ובחוף הים. הנה כמה תמונות.

20170904_184520

20170904_131628

20170904_185932

היום גם הלכתי לשמוע קונצרט אחר המתקיים במסגרת הפסטיבל, של תזמורת יפנית מצויינת ששמה

Central Aichi Symphony Orchestra

כמות הקהל באולם מרשימה, ועוד יותר מרשימה העובדה שרוב הקהל הוא צעיר, נערים ונערות בשנות העשרים ואפילו העשרה לחייהם. יושבים ומאזינים בקשב רב ובתשומת לב. מוחאים כפיים בהתלהבות. נהנים מהארוע, נהנים מהמוסיקה, נהנים מהביצוע. גם רבים מהנגנים בתזמורת צעירים. היה בהחלט קונצרט מצוין, שהסתיים בסימפוניה השניה של ברהמס ומיד אחריה כהדרן – ריקוד הונגרי מס' 1. בהדרן מותר לצלם, אז הקהל שולף את הטלפונים (שעד אז לא רואים ולא שומעים אותם כל הערב) ומצלם בוידאו. אז כמאמר הפתגם "ברומא התנהג כרומאי", גם אני צילמתי קצת מההדרן. הנה.

 

 

מחר בבוקר עוד חזרה, אחרונה לפני הגנרלית. אמשיך לעדכן

כאן בוסאן

למה לא מומלץ לטוס לקוריאה דרך בייג'ין? באיזה סרט החלטתי לצפות בזמן הטיסה הארוכה? למה המטוס היה ריק כשהגענו לבוסאן? ולאן החלטתי ללכת בשעה 11 בלילה שלפני החזרה הראשונה? בשעה טובה הגעתי לבוסאן, השעה 1.30 בלילה ומחר בבוקר אני מתחיל חזרות.

 

20170902_175229

 

המסע היה ארוך, והיו בו גם כמה רגעי מתח וחרדה, אך בסופו של דבר הגעתי לקוריאה, ואני כבר בחדרי במלון לפני שינה ולקראת תחילת החזרות עם הפילהרמונית של בוסאן מחר בבוקר.

להגיע לבוסאן אי אפשר בטיסה ישירה מתל אביב, חייבים איזשהו קונקשן. בחרתי לטוס דרך בייג'ין כי השעות היו יחסית נוחות והקונקשן לא ממושך מדי. אמנם כבר הייתי בשדה התעופה בבייג'ין לפני מספר חודשים וידעתי שיש שם הרבה בלגן, אך בגלל הרווח של שלוש וחצי שעות בין הטיסות ידעתי שיש לי מספיק זמן למצוא את הדרך לטיסת ההמשך. בפועל, כמעט שפספסתי אותה. למעשה, רק בזכות החלטה שלקחתי כשעה וחצי לפני הטיסה – להגיע קודם כל לגייט ולא לשבת בבית קפה – הגעתי לטיסה בזמן, וממש ברגע האחרון.

בשדה התעופה בבייג'ין השילוט מאד לא ברור, וקשה מאד להיעזר באנשים שעובדים שם. חלק מהם לא יודעים לאן לכוון אותך, חלק מכוונים אותך למקום הלא נכון, וחלק אולי יודעים לאן צריך ללכת אך לא יודעים אנגלית.

בנוסף לכל אלה התורים מאד ארוכים, גם ב5 בבוקר, וזזים מאד לאט. אז מסתבר שלמרות שבסך הכל היה לי קונקשן ושלא הייתי צריך אפילו לאסוף את המזוודה, הייתי צריך לעבור את כל התור הרגיל (שלקח 45 דקות) של כניסה לסין, עם מילוי טפסים ובהם כתובת שהייה בסין ומטרת הביקור (למרות שהייתי בקונקשן ובכלל לא נכנסתי לסין), אחר כך לקחת שאטל לטרמינל אחר (השאטל יוצא רק פעם בשעה, לא ייאמן, והנסיעה ארוכה, כאילו נוסעים לעיר אחרת), בטרמינל החדש צריך להוציא בורדינג פאס, ואז (כך חשבתי) ללכת לגייט. מסתבר שזו לא בדיוק הליכה אלא נסיעה ברכבת, ובסופה, כשכבר מגיעים, כל אחד עובר בדיקה בטחונית ארוכה ואיטית במיוחד וגם צריך למלא (שוב) טופס של יציאה מסין. שעת העלייה למטוס כבר התקרבה והתור לא זז. הייתי כבר בלחץ. אסור לאחר לטיסה. לשמחתי, בסופו של דבר "רק" רבע שעה אחרי שעת העלייה למטוס, ו10 דקות לפני ההמראה, הגעתי לגייט. הדייל שאל אותי כבר כשהבחין בי מרחוק "בוסאן?" והבנתי שאני כנראה הנוסע האחרון שרק לו מחכים. שלוש וחצי שעות בין הטיסות וכמעט אחרתי, למרות שהלכתי ישר אל טיסת ההמשך ולא בזבזתי זמן… ככה זה כשנוסעים דרך שדה התעופה בבייג'ין… ממש לא מומלץ! לפני כן, העברתי את הטיסה מתל אביב לבייג'ין בלמידה של הפרטיטורות ובצפייה בסרט המדהים שגרם לי גם לצחוק בקול רם וגם סחט ממני שוב דמעות – פורסט גאמפ

(run Forest, run…).

 

20170902_175421

 

את הטיסה מבייג'ין לבוסאן העברתי בשינה חזקה מאד. רק 3 שעות טיסה אבל זו היתה שנת הלילה שלי. היא היתה חזקה עד כדי כך שכשהדיילת העירה אותי, המטוס היה ריק, כל הנוסעים כבר ירדו, והיא סימנה לדייל שבתחילת המטוס לא לנתק אותו עדיין מהשרוול כי יש עוד מישהו שצריך לרדת. וואו! ישנתי באמת חזק.

בשדה התעופה אספו אותי אל המלון וכך יכולתי להתרשם מהעיר, עיר מאד יפה, מוקפת הרים ושוכנת לחוף הים (או האוקיינוס ליתר דיוק). הגעתי למלון ב13.30 והיה לי את כל היום להתארגן. הלכתי לישון שוב, אחר כך יצאתי לרחוב והלכתי עד החוף, אכלתי, למדתי את הפרטיטורות למחר, ובשעה 23.00 הבנתי שלא אוכל להירדם עדיין בגלל הבדלי השעות ובגלל שישנתי במשך היום. אז הלכתי לחדר הכושר של המלון. הייתי שם לבד ועשיתי אימון טוב מאד. אז עכשיו, בשעה 1.30 בלילה אני באמת הולך לישון, כי מחר ב10.00 אני מתחיל חזרות. אמשיך לעדכן.

 

התחלות חדשות

מחר מתחילה שנת לימודים חדשה, וגם עבורי יש בשנה זו לא מעט התחלות חדשות.

 

 

קודם כל, הבת שלי דניאלה, שהיא כבר בת שנה ושמונה חודשים, מתחילה מחר ללכת לגן. התרגשות גדולה בשביל ההורים הגאים! ממש מצפה לבוקר הראשון במסגרת חדשה, אחרי כמעט שנתיים שבהן המסגרת היתה הבית וההורים.

 

 

שנית, סיימתי 14שנות עבודה בביה"ס התיכון לאמנויות בחיפה, לשעבר ויצ"ו (וכיום "רעות"). אמנם הסיום היה בטונים צורמים, ובפיטורים הזויים של כל הצוות הבכיר של המגמה, כולל מרכז ומייסד המגמה דני עקיבא, פרופ' חיים פרמונט סגן נשיא האקדמיה בירושלים, זיו קוז'וקרו, ברי מוסקוביץ' ואני, אבל כל סוף הוא התחלה חדשה, ואני מתחיל השנה לעבוד באופן קבוע כמנצח בשני מקומות חדשים ומאד מרגשים עבורי, שעליהם אספר בפוסטים הבאים. אגב, על סיפור הפיטורים הבלתי נתפס נכתב ודובר לא מעט בתקשורת במהלך חופשת הקיץ, ולאחרונה הוא גם עבר לבית המשפט לדיונים בתביעה שהגשתי כנגד עיריית חיפה (ובעקבותיי גם שאר המורים המפוטרים שעומדים לתבוע), תביעה שעל תוצאותיה המשמחות אספר בפוסטים הבאים. אבל, כאמור, שנת הלימודים החדשה נפתחת עם שני פרוייקטים חדשים שלקחתי על עצמי, שיהיו בנוסף לעבודתי הקבועה בקונסרבטוריון גבעתיים ולעבודתי הקבועה עם סולני תל-אביב.

 

1383065_248820121908816_4796836763502355562_n

הפילהרמונית של בוסאן, דרום קוריאה

 

 

 

שלישית, חודש ספטמבר לבד מביא עימו חוויות מרגשות שאני מצפה להן בכליון עיניים. מחרתיים אני טס לדרום קוריאה לנצח על הפילהרמונית של בוסאן, בקונצרט במסגרת פסטיבל בינלאומי שהוא גם קונצרט גאלה של תחרות קונצ'רטי בינלאומית. יופיעו איתי סולנים רבים בכלים שונים. בין היתר אבצע עימם קונצ'רטי לכינור של סיבליוס, מנדלסון ושוסטקוביץ', קונצ'רטו לפסנתר מס' 3 של פרוקופייב, קונצ'רטו לקלרינט של ובר, אריה מתוך אאידה של ורדי ועוד.  לצפייה בתכנית הקונצרט המלאה לחצו כאן. קונצרט 5 בפסטיבל הוא הקונצרט שעליו אני מנצח

 

small_1500966548.5706

פוסטר הפרסום של הפסטיבל

 

 

בהמשך החודש, אסע עם סולני תל-אביב להופיע בגיאורגיה במסגרת פסטיבל "סתיו בטביליסי" באולם הגדול במרכז קחידזה למוסיקה. בתכנית סימפוניה מס' 44 במי מינור "האבל" של היידן, סויטת הולברג של גריג, וכן מיצירותיהם של גרשוין, פיאצולה ואריה בר דרומא. הסולנים בתכנית זו יהיו הכנר הראשי שלנו קובי רובינשטיין, והחלילנית גולנרה הכט.

בתמונה: האולם שבו נופיע בטביליסי

 

1_76

 

 

ואחרי כל אלה יגיעו ראש השנה ויתר החגים, ומיד אחריהם פתיחת העונה ה-17 של סולני תל-אביב, שעומדת להיות מלאה ועמוסה בתכניות מרגשות ויפות.

 

 

אז הרבה התחלות מצפות לי, החל ממחר בבוקר. אמשיך לעדכן בפוסטים הבאים.

 

 

 

 

 

לשנות קצת את הפרטיטורה

IMG-20170624-WA0040

הסימפונית הצעירה חיפה ע"ש אליעזר החתי ז"ל. צילם אילן עצמון

על העבודה עם שתי התזמורות הצעירות שלי – הסימפונית הצעירה חיפה ע"ש אליעזר החתי, הפועלת בבי"ס תיכון "רעות", והתזמורת הייצוגית של קונסרבטוריון גבעתיים – כתבתי כאן לא מעט בעבר. כפי שעשיתי בשלוש השנים האחרונות, גם השנה היה לנו פרוייקט משותף שבו חיברתי יחדיו את שתי התזמורות לנגינה משותפת.

IMG-20170623-WA0026

חזרה של התזמורת המשותפת. צילם מעין פרנקו

במשך החודשים האחרונים עבדתי בנפרד עם כל אחת מהתזמורות על אותו הרפרטואר, סימפוניה מס' 35 "האפנר" של מוצרט, ובסופ"ש האחרון הגיעו הנגנים הצעירים מגבעתיים לחיפה, התארחו אצל החיפאים, וניגנו יחד במשך כל הסופ"ש בחזרות ארוכות ואינטנסיביות. הנגנים מגבעתיים גם טיילו קצת בחיפה וביקרו בגנים הבהאיים.

IMG-20170624-WA0011

הנגנים מגבעתיים מטיילים בחיפה. צילם מעין פרנקו

שיאו של הפרוייקט היה בקונצרט החגיגי שהתקיים במוצ"ש האחרון בחיפה, והיה מרשים ומרגש מאד.

תמיד אני מרגיש שבעבודה עם תזמורות צעירות אפשר להגיע לרמות הגבוהות ביותר, הן בגלל זמן החזרות הרב, הן בגלל הפתיחות של הנגנים הצעירים לרעיונות חדשים, והן בגלל ההתלהבות שלהם והרצון ללמוד ולהתקדם. בנוסף לכל אלה, פרוייקט מהסוג הזה של מפגש בין שתי תזמורות שונות יחד, הוא מאורע מרגש עבורם, ועוד יותר מכך קונצרט משותף, ולכן הם נותנים הכל למען הצלחתו.

רגעים של התעלות

במהלך הסופ"ש האינטנסיבי של החזרות היו לנו כמה רגעים של התעלות שאינם קורים בד"כ בחזרות עם תזמורות מקצועיות. עשיתי כמה "נסיונות" על קטעים מסויימים שהקדשתי להם זמן רב. חזרתי על אותו קטע בכמה אופנים שונים, כשכל פעם הראיתי להם משהו אחר מבחינת דינמיקה וארטיקולציה, והם הגיבו היטב ויכלו להבחין בהבדל. אחד הדברים שאני אוהב במיוחד לעשות (ועושה זאת לא מעט גם עם תזמורות מקצועיות ולא רק עם תזמורות צעירות) הוא "לשנות קצת את הפרטיטורה" כך שמה שכתוב בה יצלצל באופן הכי טוב וברור. למשל, לפעמים קורה שבתוך קטע מהיר, שבו כולם עסוקים בלנגן את התוים ולשרוד, מתפספסים כל מיני פרטים של ארטיקולציה וריתמוס. לכן, אחד הדברים שאני עושה במקרים כאלה – אני מבקש מכמה נגנים בודדים לנגן באופן מודגש (לפעמים גם בפיציקטו) רק את הצלילים החשובים מבחינת הריתמוס או הארטיקולציה (לדוגמא הצליל הראשון בכל תיבה או בכל פעמה), בזמן שכל השאר מנגנים את כל הצלילים. כך שומעים מצד אחד את כל הצלילים, אבל גם הקצב והארטיקולציה נשמרים וזה לא נשמע מבולגן. דבר נוסף שאני עושה לפעמים, בפסז'ים מהירים בלגטו – חלק מהנגנים מנגנים כל צליל בנפרד בזמן שהאחרים מנגנים לגטו כפי שכתוב, ואז שומעים לגטו אבל בתוכו ניתן לשמוע כל צליל בבירור מבלי שצלילים ייבלעו.

בנוסף, כל הנושא של האוירה והאופי של המשפטים המוסיקליים (קומי, דרמטי, טראגי וכו'), הדמויות השונות שמיוצגות ע"י מוטיבים שונים או כלים שונים (ממש כמו באופרות של מוצרט), וההתייחסות לכל תפקיד בפרטיטורה (כולל לפעמים צ'לים שמנגנים רק תו אחד שחוזר במשך שמונה תיבות) – לכל אלה הקדשתי הרבה זמן של עבודה בחזרות בסופ"ש.

התוצאה בקונצרט, בסימפוניית "האפנר" של מוצרט, היתה יוצאת מהכלל. לצד הריכוז וההתלהבות של הנגנים, הביצוע היה גם מלא חיים, ועם הרבה רגעים ספונטניים שבהם הנגנים הגיבו למה שהראיתי, גם אם לא תכננו זאת בחזרות (דינמיקות שונות, כיוונים שונים ואפילו קשתות שונות שהראיתי לצ'לים בזמן הקונצרט בפרק השני של הסימפוניה והם הגיבו ושינו תוך כדי הקונצרט). זה היה בהחלט פרוייקט שבו גם התהליך וגם התוצאה היו נהדרים וזה נתן לנגנים ולי המון סיפוק.

סולנים בפעם הראשונה

 

IMG-20170625-WA0001

הסולנים בקונצרט איתי. מימין לשמאל: טל גינזבורג, אור נבו, שירה שמיר, תמר ינקו, ניק גופמן. צילם מעין פרנקו

בחלק הראשון של הקונצרט הופיעו חמישה סולנים ביחד עם התזמורת החיפאית, ללא הנגנים מגבעתיים, כולם תלמידי י"ב מביה"ס התיכון לאמנויות "רעות" (לשעבר ויצ"ו) חיפה. אור נבו ניגנה בחלילית שני פרקים מקונצ'רטו של מנצ'יני, ניק גופמן ניגן בקרן יער פרק מקונצ'רטו של מוצרט, טל גינזבורג בצ'לו ביצעה את כל נדרי של ברוך, שירה שמיר שרה אריה לסופרן מתוך "המלך הרועה" של מוצרט, ותמר ינקו בפסנתר ניגנה פרק ראשון מקונצ'רטו של מנדלסון. עבור חלקם זו היתה הופעה ראשונה כסולנים עם תזמורת, בהחלט חוויה יוצאת דופן ומרגשת. גם כאן התהליך היה מאד יפה. גם היכולת וגם הביטחון של הסולנים בנגינה ובשירה עם התזמורת עלו והתקדמו במהלך תקופת החזרות. התזמורת שיתפה פעולה מצויין וגם פירגנה לכל אחד מהסולנים בצורה מאד יפה.

תומכת בפעילותנו

האולם היה מלא בקהל תומך, נלהב ומפרגן. בין הנוכחים בקהל היתה גם חברת מועצת העיר חיפה והמועמדת לראשות העיר עינת קליש רותם, אשר תומכת מאד בפעילות האמנותית שלנו במגמת המוסיקה בביה"ס "רעות" ומנסה לסייע לנו לקבל את המגיע לנו מהעירייה, שמצידה אינה מקיימת את התחייבויותיה ומעסיקה אותנו באופן לא חוקי ולא מכובד.

ועכשיו – אופרה

בכך הסתיימה עונת הקונצרטים הארוכה והעמוסה שלי. בחודשי הקיץ, פרט להכנות הרגילות לעונת הקונצרטים הבאה, יש לי כמה קונצרטים בארץ ובחו"ל, אחד מהם הוא ערב הגאלה המסורתי של המאסטרקלס לשירת אופרה בירושלים, ובו אנצח על הרבה קטעי אופרה, של מוצרט, ורדי, שטראוס, פוצ'יני וביזה. על כל אלה בפוסטים הבאים.

 

 

 

מבראשוב עד גבעתיים

הרבה טיולים, חזרות אינטנסיביות, סולן מעולה, קונצרט מצוין וארוחה עם הנגנים – בבראשוב, רומניה.

 

20170503_170840

 

אלה היו ארבעה ימים נפלאים ברומניה. הגעתי לעיר בראשוב, עיר קטנה ומקסימה שבהתחלה נראתה לי כמו כפר קטן. רחובות צרים, בתים עם גגות רעפים ונוף מדהים בהרים מסביב. ברחובות לא היו כמעט אנשים, וגם מרבית האנשים שכן ראיתי היו תיירים… שאלתי את עצמי איך זה יכול להיות שבעיר הזאת יש תזמורת סימפונית, אקדמיה וגם בית אופרה? מאיפה המוסיקאים? מאיפה הקהל?

אבל למחרת בבוקר הגעתי לאולם של התזמורת ועל הבמה ישבה תזמורת סימפונית מלאה. לא ידעתי מאיפה הם הגיעו, אבל ישבו על הבמה. התחלנו את החזרה על הסימפוניה השנייה של שומאן, בהתחלה התזמורת נראתה (ונשמעה) לי רדומה, וזה גרם לי להשקיע הרבה אנרגיה, עבודה על ארטיקולציה וצליל אחיד ופריך. בדיעבד הסתבר לי שביום שהגעתי היה חג וכולם היו בחופש, וזה גם הסביר את מיעוט האנשים שראיתי. לאט לאט הבחנתי שהנגנים מתעוררים ומתחילים להגיב. הם השתדלו לבצע את מה שהראיתי וביקשתי, וקיבלו בראש פתוח את הרעיונות המוסיקליים שלי שהיו בשבילם לא "קונבנציונליים", שונים ממה שהם רגילים. בסך הכל החזרה היתה טובה. עברנו על כל הסימפוניה ועל קטעי התזמורת בקונצ'רטו לפסנתר של צ'ייקובסקי.

אחר הצהריים הלכתי לטייל ברגל בעיר. מזג האויר והנוף היו נפלאים. היה כל כך מרגיע, יפה ומהנה. הרבה ירוק, נופים יפים, אויר טוב. ממש כיף.

למחרת סדר היום היה דומה. חזרת בוקר עם התזמורת, וטיול אחר הצהריים. בחזרת התזמורת היה שיפור די מדהים לעומת היום הקודם, וניכר היה שהנגנים הגיעו מוכנים יותר ודרוכים יותר. גם הסולן הסיני ג'יה יואן  ניגן בחזרה את הקונצ'רטו של צ'ייקובסקי. הוא היה די מדהים. הגיע נינוח ורגוע, למרות שנחת רק מאוחר בלילה, כמעט שלא ישן ובכלל לא התאמן, אבל מיד באקורדים הראשונים ניתן היה לשמוע איזה פסנתרן מצוין הוא. ומעבר לפסנתרנות הוא גם יוצר תחושה שהוא "ממציא" את היצירה ברגע הנגינה. יוצר כל צליל ונהנה ממנו.

אחר הצהריים שוב עשיתי טיול והפעם עליתי לראש ההר ברכבל וירדתי ברגל. היה כיף, הנוף היה נהדר, האויר היה טוב. מושלם. ולמחרת בבוקר – החזרה הגנרלית, שבה בעיקר הרצנו את שתי היצירות. התזמורת כבר נשמעה יותר מגובשת ומוכנה, והרגשתי מאד נוח לנצח עליה. לאחר החזרה הגנרלית לא הלכתי לטייל מכיוון שבערב היה הקונצרט, אז בעיקר נחתי במלון.

20170503_163615

הקונצרט בערב היה נהדר. האולם היה מלא, הקהל היה חם ומפרגן, הפסנתרן ניגן מעולה וגם נתן שני הדרנים, התזמורת הגיבה מצוין, וזה נתן לי הרבה ביטחון ו"אומץ" לעשות דברים קצת אחרת מאשר בחזרות. זה כמובן העצים את ההתרגשות של הקונצרט ושל התחושה שאנחנו יוצרים את הרגע.

יצאתי מהקונצרט בהרגשה טובה, ולאחר הקונצרט הצטרפתי אל נגני התזמורת למסעדה שאליה הם הלכו. הסתבר לי שזו מסורת אצלם – אחרי כל קונצרט הם הולכים למסעדה הזאת. כמובן שלא כולם מגיעים תמיד, אבל עדיין הם מקפידים על זה. כל שבוע ביום חמישי יש להם קונצרט ואחריו הם יוצאים ביחד. בעיני זה מנהג מאד יפה. התזמורת היא מקום עבודה שגרתי, ובכל זאת הם שומרים על הערב המיוחד הזה פעם בשבוע לאחר הקונצרט. נהניתי מאד בחברתם, גם שתינו וצחקנו. היה סיום מאד יפה לארבעת הימים הנהדרים ברומניה. למחרת בבוקר נסעתי ביחד עם הסולן לשדה התעופה בבוקרשט, נסיעה של כשלוש שעות שבמהלכה דיברנו הרבה והתיידדנו. גם גילינו שיש לנו כל מיני מכרים משותפים ומוסיקאים ששנינו שיתפנו איתם פעולה. כמו תמיד מדהים ומפתיע לגלות כמה העולם קטן…

חזרתי לארץ, ואל ההכנות לפרוייקטים הבאים.

 

עונת הקונצרטים הבאה

 

בפוסט הקודם סיפרתי מה יהיה בעונת הקונצרטים הבאה של האנסמבל, ועכשיו אני מפרסם כאן לראשונה את הפלייר הרשמי של עונת הקונצרטים הקרובה  של סולני תל אביב, פלייר שיצא ממש בימים האחרונים. מוזמנים לעיין ולהביע דעתכם על התכנית.

 

FB_IMG_1493904325213

 

כבר 30 שנה

מגמת המוסיקה של ביה"ס התיכון לאמנויות ויצ"ו חיפה (כיום שם בית הספר הוא "רעות") חוגגת 30 שנה. למעשה השנה זו השנה ה31, אבל רק השבוע אנחנו חוגגים 30 שנה, בערב מיוחד שאליו הוזמנו בוגרי מגמת המוסיקה לדורותיהם. במהלך הערב יתקיים מפגש בוגרים וקונצרט שבו יופיעו המקהלה והתזמורת של בית הספר בשיתוף בוגרים. זה מרגש מאד! אתמול בערב התקיימה החזרה שבה הצטרפו לתזמורת בוגרים מכל 30 שנות המגמה. היה כיף גדול לנצח על התזמורת הזו ולפגוש בוגרים שלא ראיתי הרבה זמן. נבצע בקונצרט פרק מסימפוניית "האפנר" של מוצרט, פרק מהסימפוניה הבלתי גמורה של שוברט, וריקוד סלבוני של דבוז'אק.

מגמת המוסיקה הזו היא יוצאת דופן באופיה וברמתה. הקים אותה ומרכז אותה עד היום דני עקיבא, שביחד עם יכולותיו הפדגוגיות והידע המקצועי שלו הוא מצליח ליצור אוירת לימודים מיוחדת,  ללא תחרות וללא מתחים מיותרים, עם מקום לביטוי אישי של כל תלמיד, ובניית ההתפתחות המוסיקלית והאישית של כל אחד תוך חינוך לאהבת המוסיקה ולאהבה בכלל. המגמה אינה מתרכזת בקידום התלמיד כנגן מבצע בלבד, אלא מלמדת להיות מוסיקאי רחב אופקים. יש במגמה שיעורי קומפוזיציה עם טובי המלחינים שלנו, שיעורי אלתור וניצוח, ותחומים נוספים רבים שאינם נלמדים באופן קבוע במגמות מוסיקה אחרות. זה דבר מאד יוצא דופן וייחודי. אני עצמי למדתי במגמת המוסיקה המופלאה הזו, עם דני עקיבא, חיים פרמונט, נמי ליף, אמיר ברנרד ואירנה גלפנד. כיום אני חבר בסגל ההוראה של המגמה, כמנצח התזמורת ומרכז מוסיקה קאמרית, ואל המורים האלה שכיום הם קולגות שלי, הצטרפו בשנים האחרונות כמה מוסיקאים צעירים יותר כמו זיו קוז'וקרו, תומר הישג וברי מוסקוביץ'.

אז ביום שלישי הקרוב אנחנו פוגשים את הבוגרים וחוגגים ביחד בקונצרט יוצא דופן עם זמרים ונגנים שלמדו במגמת המוסיקה הנהדרת הזו מיום היווסדה ב1986 ועד היום. יהיה מרגש.

FB_IMG_1494753255947

הופעת בכורה עם סולני תל אביב בגבעתיים

 

FB_IMG_1494753336445

יקי ראובן

הרבה שנים גרתי בגבעתיים, ועד היום אני ממשיך לעבוד בעיר, כמנצח התזמורת הייצוגית של קונסרבטוריון גבעתיים. אך מעולם לא הופעתי עם סולני תל אביב בגבעתיים. במוצ"ש 27.5 תתקיים הופעת הבכורה של סולני תל אביב בתיאטרון גבעתיים! זה ארוע מרגש מאד עבורי. הסולן המרכזי בתכנית יהיה נגן המנדולינה הוירטואוז יקי ראובן, שיבצע קונצ'רטו למנדולינה של ויולדי. יקי ואני, מעבר לשיתופי הפעולה הרבים שלנו כמוסיקאים, גם חברים טובים. שיתוף הפעולה עם יקי הוא תמיד מרגש עבורי. כבר הופענו ביחד בעבר הן כמנצח וסולן, הן בנגינה ביחד בכינור ובמנדולינה (בין השאר בקונצ'רטו כפול של ויולדי), והן בהרצאות ובמפגשים חינוכיים. מעבר לעובדה ששנינו פעילים כמוסיקאים מבצעים, שנינו גם עוסקים בחינוך מוסיקלי (יקי כמנהל הקונסרבטוריון בבאר שבע ואני כמנצח תזמורות יצוגיות בקונסרבטוריון גבעתיים ובחיפה), וגם ברמה האישית – שנינו חברים טובים, חברות מיוחדת שנוצרה והתפתחה בתקופה שגרנו בגבעתיים במרחק כמה רחובות אחד מהשני. יהיה מאד מרגש עבורנו להופיע ביחד לראשונה בתיאטרון גבעתיים, העיר שבה הכרנו והתיידדנו.

הנה הפרק השני מקונצ'רטו לכינור ומנדולינה שביצענו יחד לפני כשנה עם סולני תל אביב

[youtube=https://www.youtube.com/watch?v=7DPdkq3JnHc]

עוד שלושה סולנים צעירים יופיעו איתנו בערב הזה – הפסנתרן אלמוג סגל מ"מולטיפיאנו" שהופיעו איתנו לאחרונה, יבצע קונצ'רטו ק.414 של מוצרט. הכנר סלומון מרקמן בן ה17 ינגן את הקיץ של ויולדי. והצ'לן אורי רון, בוגר קונסרבטוריון גבעתיים, יבצע איתנו את וריאציות משה של פגניני.

כרטיסים לקונצרט במבצע 1+1 בטלפון  0546934439

מאסטר קלס בנגינת סולו

התרגשות בחמישייה של שוברט

IMG-20170419-WA0002

הקונצרטים עם החמישייה של שוברט היו מאד יוצאי דופן ומיוחדים עבורי. זו זכות גדולה לבצע יצירה כל כך גדולה, שמיימית, רוחנית, מרגשת,  אלוהית. כמובן שכשמבצעים מוסיקה כל כך נפלאה גם כל הנגנים יותר מעורבים, יותר משתדלים, יותר דרוכים, יותר קשובים מאשר בדרך כלל, וזה השפיע מאד על ההתקדמות בחזרות וכמובן על התוצאה הסופית בקונצרט. הקונצרט האחרון בסדרה, זה שהתקיים בחיפה, היה המוצלח ביותר. ביצוע החמישייה בקונצרט הזה היה הטוב ביותר גם מבחינה טכנית וגם מוסיקלית. היו רגעים מיוחדים שכל נגני האנסמבל ממש "יצרו" את האוירה המוסיקלית ביחד איתי. גם הקהל בחיפה היה הגדול והנלהב ביותר בסדרה, וכלל קבוצה גדולה של צעירים, מתלמידי ובוגרי המגמה למוסיקה בביה"ס התיכון לאמנויות רעות (לשעבר ויצ"ו) חיפה, שניגנו ומנגנים אצלי בתזמורת הצעירה. בהחלט זכות גדולה לבצע מוסיקה נשגבת שכזו מול קהל נהדר כזה.

בנוסף ביצענו בקונצרט את הסימפוניה מס.1 למיתרים של מנדלסון, אותה הוא כתב בגיל 12, ואת הקונצ'רטו לפסנתר וחליל של שולהוף, עם הפסנתרנית מיכל טל והחלילן נעם בוכמן. היצירה של שולהוף קשה מאד לתזמורת, גם למיתרים וגם לשני הקרננים. הקרננים גל רביב ובן דיויס ביצעו אותה היטב,  וביחד עם הקשתנים והסולנים הנהדרים בחליל ובפסנתר, הביצוע של יצירה זו הלהיב מאד את הקהל.

 

סולנים צעירים עם האנסמבל בשטריקר

IMG-20170425-WA0015

הסולנים הצעירים משטריקר בתמונה משותפת לאחר הקונצרט

כמו בעונה שעברה, גם העונה קיימנו קונצרט עם סולנים צעירים מבין התלמידים המצטיינים של קונסרבטוריון שטריקר. עשרה מוסיקאים צעירים ניגנו הפעם עם התזמורת – בחליל, חלילית, קרן יער, פסנתר, כינור וויולה. החזרות לפרוייקט מסוג זה הן תמיד מאתגרות עבור התזמורת ועבורי. בגלל ריבוי הסולנים, כל סולן מקבל כ-25 דקות בלבד בחזרה, שבמהלכן התזמורת חייבת להיות בשיא הריכוז, ללמוד מהר את החלק שלה, ללוות היטב ובמלוא המסירות את הסולן, שלא תמיד הוא  מספיק מנוסה כדי להוביל בעצמו את התזמורת. בנוסף, ניסיתי לנצל את זמן החזרות המועט על מנת לתת לסולנים מאסטר קלס בנגינת סולו עם תזמורת. השתדלתי לתת להם את הכלים וההדרכה בשיתוף פעולה עם תזמורת ועם מנצח, ובניצול מקסימלי של זמן החזרות המועט. ניסיתי לעזור להם להוביל את התזמורת ואותי על מנת שנלווה אותם בצורה הכי טובה. זה היה פרוייקט מאתגר ומאד מספק. הקונצרט היה מרגש. בזה אחר זה עלו הנגנים להופיע כסולנים (חלקם בפעם הראשונה) עם התזמורת, לקול תשואות הקהל, שהיה נלהב ואנרגטי יותר מאשר בדרך כלל בקונצרטים "רגילים", בגלל שהוא היה מורכב בעיקר מ"אוהדים" של הסולנים. הפרוייקטים מהסוג הזה הם חלק מהאג'נדה החינוכית של האנסמבל. אנחנו מקיימים כמה כאלה בעונה, ומתכננים להרחיב את הפעילות הזו בעתיד.

 

בדרך לרומניה

20170501_135115

הנוף מהדרך מבוקרשט לבראשוב

לקראת קונצרט ביום חמישי עם הפילהרמונית של בראשוב ברומניה, אני עושה את דרכי לשם ממש ברגעים אלה, בעיצומו של יום הזיכרון. אנצח שם על תכנית רומנטית יפה ומאתגרת – הקונצ'רטו לפסנתר של צ'ייקובסקי והסימפוניה השנייה של שומאן. יצא לי בשנים האחרונות להופיע בהרבה ארצות ב"אזור" – צ'כיה, פולין, הונגריה, רוסיה. אבל ברומניה זו תהיה הופעתי הראשונה. מצפה לזה מאד.

 

עונת הקונצרטים הבאה באנסמבל

FB_IMG_1493660046965

הכנרת רייצ'ל ברטון פיין

בחודשים האחרונים עמלתי על בניית תכנית הקונצרטים של האנסמבל לעונה הבאה. מלאכת הבנייה היא תמיד קשה ומורכבת. יש לנו מעט תכניות, ולעומת זאת הרבה סולנים, מלחינים ומנצחים מצויינים שראויים ומתאימים להתארח בתכניותינו, ומתוכם צריך בסופו של דבר לסנן. הסינון נעשה מכל מיני שיקולים – איזון בין יצירות, תקופות, ז'אנרים, מלחינים, כלים סולניים, סולנים ישראלים לעומת אורחים מחו"ל, ובנוסף לכל אלה ישנם גם לצד השיקולים האמנותיים שלי את השיקולים השיווקיים. התכנית צריכה להיראות טובה ואטרקטיבית גם לקהל ולא רק לי… ישנם שיקולים תקציביים, שלעיתים "מסננים" סולן או יצירה בשל עלויות גבוהות מידי. ולפעמים גם סולן אורח נופל בגלל שהתאריכים לא מסתדרים. בסופו של דבר זה פאזל די גדול ומורכב, שהרכבתו נמשכת מספר חודשים. כעת, משהסתיימה מלאכת התכנון והבנייה אני יכול לבשר שיצאה תכנית מאד יפה, עם כמה סולנים נהדרים והרבה יצירות מעניינות.

הפסנתרן איתמר גולן ישוב אלינו אחרי למעלה מעשור, וביחד עם אשתו הפסנתרנית נטסוקו אינווה יבצעו קונצ'רטי לשני פסנתרים של באך ושל מוצרט. הכנרת האמריקאית הנפלאה רייצ'ל ברטון פיין, שכבר מספר שנים אני מנסה להביאה אלינו, תגיע לשמחתי בעונה הבאה ותבצע איתנו את קונצ'רטו "לה קמפנלה" של פגניני, הקיץ של ויולדי, נעימות צועניות של סרסטה ועוד כמה יצירות וירטואוזיות מהבארוק ומהמאה ה19. שלושה סולנים צעירים זוכי תחרויות יפתחו איתנו את עונת הקונצרטים בקונצרט ע"ש אסתר בלשה – הפסנתרנים מוחמד אלשיך בן ה-14 מרמאללה, ועדן לורנצן בת ה-17, והכנרת בת ה-14 ליר וגינסקי, שניגנה העונה ביחד עם איתמר זורמן בקטע ההפתעה את "נבארה" של סרסטה והלהיבה את הקהל. ובתכנית אחרת – את הסימפוניה הקונצרטנטית של מוצרט לכינור וויולה יבצעו הכנרת אליזבת' באסוף מארה"ב והויולן אלכסיי לודוויג מרוסיה.

בסדרה "קצת אחרת" נארח שוב את אנדרס מוסטונן שיגיע הפעם עם כינור חשמלי ועם להקתו "מוסטונן ארט ג'אז", עם נגני גיטרות חשמליות וכלי הקשה, וביחד הם יבצעו קונצ'רטי ברנדנבוגיים של באך בסגנון ג'אז. צפוי להיות מחשמל… בתכנית בסגנון יהודי-כלייזמרי נארח את החזן שי אברמסון, ביחד עם הכנר קובי רובינשטיין והקלרניתנית אורית אורבך, והם יבצעו, ביחד ולחוד קטעים מתוך "כנר על הגג", קטעי חזנות מוכרים וקטעי כלייזמר. אנחנו חוזרים לשתף פעולה עם מקהלת מורן וביחד איתם נבצע את הרקויאם של פורה ואת היצירה "ממעמקים קראתיך" של דני עקיבא, אותה ביצענו בעבר במסגרת חג המוסיקה הישראלית. גם זמרת הסופרן קלייר מגנאנג'י תתארח אצלנו, ותבצע את אקזולטטה יובילטה של מוצרט.

אני מאמין שתכנית העונה הבאה, שתתפרסם בקרוב באופן רשמי, היא תכנית טובה, מלהיבה, איכותית וגם מקורית ומעניינת. מוזמנים להגיב ולהביע דעתכם.

חג עצמאות שמח מבראשוב, רומניה

מה לא בסדר עם אבא

קונצרט בכורה מרגש וצילומים עם איתי טיראן

לאחר עבודת הכנה אינטנסיבית של התזמורת, ובמקביל, עבודת שיווק מצויינת ויחסי ציבור ברמה גבוהה, קונצרט הבכורה של התזמורת הסימפונית הצעירה חיפה ע"ש אליעזר החתי התקיים בסוף ינואר מול אולם מלא, במרכז קריגר בחיפה. וזה היה עוד בערב שבמקביל התקיים בו קונצרט של הפילהרמונית באודיטוריום חיפה. בהחלט הישג יפה!!! בקהל נכחו בין היתר עשרות בוגרים של התזמורת הסימפונית הצעירה ההיסטורית לדורותיה, שהגיעו עם בני משפחותיהם לחוות את תחייתה מחדש של התזמורת בה גדלו. גם בתזמורת עצמה ניגנו כמה מבוגרי התזמורת הצעירה, שנענו לבקשתי ובאו לחזק את התזמורת. עוד היו בקהל ביתו טלי וכמה מנכדיו של אליעזר החתי ז"ל.

זה היה ערב מרגש מאד. התזמורת היתה מוכנה היטב, וניגנה במלוא הריכוז, האנרגיה וההתלהבות. במהלך הביצוע של הסימפוניה הבלתי גמורה של שוברט היו כמה רגעים נפלאים, שמיימיים ממש. תענוג היה לעבוד ולנצח על התזמורת הזו. התגובות היו נלהבות מאד. במהלך הקונצרט הזמנתי לבמה את אחד מבוגרי התזמורת, עומר גולדשטיין, לספר קצת על החוויה המיוחדת שזו היתה לנגן בתזמורת הסימפונית הצעירה חיפה בניצוח אליעזר החתי.

IMG-20170126-WA0021

ומה תכניותיה של התזמורת החדשה להמשך העונה? בשבוע הבא תשתתף התזמורת בצילומים לסדרת טלביזיה בהשתתפות איתי טיראן (שיגלם את מנצח התזמורת), ובסוף יוני יתקיים הפרוייקט המסורתי השנתי של התזמורת המשותפת חיפה-גבעתיים. בתכנית הקונצרט הזה סימפוניית "האפנר" של מוצרט, "כל נדרי" של ברוך, אריה מתוך "המלך הרועה" של מוצרט, ופרקים מתוך קונצ'רטו לפסנתר של מנדלסון, קונצ'רטו לקרן של מוצרט, ועוד.

נגינה מלאה השראה

FB_IMG_1486916159591

בחודש פברואר התקיימו שני פרוייקטים של סולני תל אביב. בראשון ארחנו את הכנר הנפלא איתמר זורמן, שניגן ברגישות יוצאת דופן את הרונדו של שוברט ואת "רפסודיה וינאית" של קרייזלר. תענוג היה ללוות אותו, לשמוע מקרוב את הניואנסים המוסיקליים הרבים שלו, את הגוונים הרבים בצליל שלו, את הפיסוק היפה והטיימינג האמנותי שלו. זו היתה נגינה מלאה בהשראה ובדמיון, ויחד עם זאת ספונטנית מאד. לא היה צריך לדבר הרבה או לתכנן יותר מדי, הוא פשוט לקח את כולם ביחד איתו. חוויה! בחלק ההפתעה בקונצרט הצטרפה אל איתמר הכנרת הצעירה ליר וגינסקי בת ה-13, וביחד עם האנסמבל הם ביצעו את "נבארה" של סרסטה. זה היה אחד הקטעים המלהיבים והסוחפים בקונצרט, בזכות הנגינה המשובחת של שני הסולנים. יצירתה של נעמה פרל "עטרי" שבוצעה בבכורה עולמית התקבלה היטב על ידי הקהל, ובצדק. זו יצירה טובה מאד שכתובה היטב לתזמורת מיתרים, והביצוע היה טוב מאד. ברביעייה אופ. 80 של מנדלסון, שחתמה את הערב, היה כיף לכולם. זו יצירה שבה לכל נגן יש "מה לנגן", והמוסיקה נפלאה, דרמטית, לפעמים קודרת, לפעמים שירתית, לפעמים וירטואוזית. האנסמבל צלצל מצויין, במיוחד בקונצרט השני (בתל-אביב), והקהל קיבל אותו בהתלהבות.

בפרוייקט השני, כעבור מספר ימים, האנסמבל ניגן בניצוחו ובהובלתו של אנדרס מוסטונן האסטוני, בתכנית שרובה הוקדשה לי.ס.באך. לי אישית זה היה קונצרט מאד מיוחד, מכיוון שהופעתי בו כסולן בכינור, בנגינת הקונצ'רטו לשני כינורות של באך ביחד עם מוסטונן. זו היתה עבורי חוויה מיוחדת. אני לא מרבה להופיע ככנר, ולכן בכל פעם שזה קורה, זה מאוד מיוחד בשבילי. השקעתי הרבה באימון ובהכנה לנגינת הקונצ'רטו הכפול, ולשמחתי כבר בחזרה הראשונה יחד עם מוסטונן והאנסמבל הרגשתי נוח. הסגנון של מוסטונן, האנרגיה, הארטיקולציה, הקופצנות, הספונטניות, הדרמטיות בכל צליל – כל אלה מאוד מתאימים לסגנון הנגינה שלי (למעשה הוא הרבה יותר קיצוני ממני). היה מאד כיף, גם בחזרות וגם בקונצרט. הקונצרט כולו היה מלהיב מאד, והקהל שמילא את מרכז ענב בתל אביב הגיב בהתאם.

FB_IMG_1487509912419

הקונצ'רטו לשני כינורות של באך עם מוסטונן

ימים של הצלחות לאוהדים שבעי אכזבות

להיות אוהד של הפועל רמת גן-גבעתיים (גם בכדורגל וגם בכדורסל) זה לא קל. יש המון אכזבות, המון הפסדים, כולל בדקות הסיום, המון מאבקים בתחתית, הרבה שנים בליגות נמוכות, ומעט מאד רגעי אושר ותהילה. אבל התקופה האחרונה היא תקופה טובה, שדווקא כיף להיות בה אוהד הפועל רמת גן. קבוצת הכדורסל, שהוקמה לפני שש שנים על ידי האוהדים, ועלתה שלוש ליגות בחמש שנים, הסתבכה בעונה שעברה במאבקי תחתית הליגה הלאומית, אך שרדה בסיומה. אבל העונה הקבוצה משחקת טוב, נראית טוב, מאומנת מאד, עם תלכיד שחקנים מצוין, ניצחה הרבה משחקים גם מול קבוצות צמרת, וכרגע נמצאת בצמרת הליגה הלאומית, ויכולה להיאבק על עלייה היסטורית לליגת העל. קבוצת הכדורגל, שגם היא משחקת בליגה הלאומית, נמצאת כרגע במקום השלישי וגם היא חזק במאבק על העלייה לליגת העל. אבל מה שמרגש במיוחד הוא הצלחתה של הקבוצה בגביע המדינה בכדורגל. הקבוצה עברה השבוע את שלב רבע הגמר במפגש כפול מול הפועל חיפה מליגת העל ועלתה לחצי הגמר. הלכתי למשחק הראשון מבין השניים, שהתקיים בחיפה לפני מספר שבועות. לצערי אני לא מרבה להגיע למשחקים, ובדרך כלל מתאפשר לי ללכת רק למשחקים קרובים אלי גאוגרפית. המשחק בחיפה היה חוויה. סיימנו אותו בתיקו 1:1 עם שער חוץ ענק ומרגש, שנתן הרבה תקוות לעבור את הקבוצה מליגת העל. והשבוע צפיתי בטלביזיה עם הרבה התרגשות במשחק הגומלין. אני בטוח שלמי שנכח במגרש העוצמות של ההתרגשות היו גבוהות יותר, אבל גם מול הטלביזיה – לראות את הקבוצה שלי מהליגה הלאומית מתמודדת כשווה מול הקבוצה מליגת העל, כובשת שער ראשון, אחר כך נשארת בעשרה שחקנים בעקבות הרחקה לא מוצדקת של שחקן, ואז בשיא המתח כובשת שוב ועולה ל2:0, זו היתה ממש אקסטזה. לקראת הסיום הפועל חיפה כבשה שער מצמק והפכה את דקות הסיום לסיוט שרק רציתי שיסתיים מבלי לספוג עוד שער. זה אכן הסתיים בניצחון ענק 2:1 ובעלייה של הפועל רמת גן לחצי הגמר. אושר גדול. חגגתי בסלון מול הטלביזיה בקפיצות, צעקות וריקודים, כשבתי בת השנה וחודשיים מסתכלת עלי ולא מצליחה להבין מה לא בסדר עם אבא שלה…

להפועל רמת גן יש היסטוריה מאוד מיוחדת בגביע המדינה. היא הקבוצה היחידה בארץ שזכתה בגביע כשהיתה בליגה השנייה (ב-2003). היא הקבוצה היחידה בארץ שזכתה בגביע בעונה שבה ירדה לליגה השנייה (ב2013), והיא אחת מתוך שתי קבוצות בלבד שהשתתפו ביותר מגמר גביע אחד ויש להן 100 אחוזי הצלחה במשחקי גמר הגביע.

אז עכשיו אנחנו חולמים על הישג שלדעתי אין דומה לו בעולם – שתי זכיות בגביע המדינה מהליגה השנייה. חצי הגמר יתקיים בתחילת אפריל, שוב בחיפה!

facebook_1488656275267

אוהדי הפועל רמת גן, השבוע ברבע הגמר

הרבה פסנתרים על במה אחת, ופרוייקט חינוכי עם סולנים צעירים

חודש מרץ צפוי להיות עמוס בארועים מוסיקליים עבורי. האנסמבל יופיע בקונצרטים הבאים למנויים ביחד עם מולטיפיאנו – הרכב הפסנתרנים בהובלת תומר לב. בפעם הקודמת שהם הופיעו איתנו, היו ארבעה פסנתרים על הבמה, לנגינת הקונצ'רטו של באך לארבעה פסנתרים. הפעם יהיו רק שלושה, והם ינגנו את הקונצ'רטו לשלושה פסנתרים של באך. עוד הם ינגנו אתצ "ארץ ארבע השפות" לשני פסנתרים ב-8 ידיים ולתזמורת מאת אריה לבנון, ועיבוד של תומר לב לשני פסנתרים ותזמורת לרונדו של שופן שנכתב במקור לשני פסנתרים. זו תמיד חוויה, ויזואלית ומוסיקלית, להופיע עם ההרכב הזה ועם כל הפסנתרים ביחד על הבמה. מצפה לזה מאד. עוד ננגן בתכנית את סויטת סנט פול של הולסט ואת הרביעייה מס' 8 של שוסטקוביץ'. תכנית גדושה, מגוונת ומאתגרת. הקונצרטים יתקיימו ב18 במרץ בחיפה וב19 במרץ בתל אביב. הנה הפרק הראשון מהקונצ'רטו לשלושה פסנתרים של מוצרט,  מהפעם הקודמת ששיתפנו פעולה, ב2013.

[youtube=https://www.youtube.com/watch?v=eZBTVismQBk]

ובהמשך החודש, עוד פרוייקט חינוכי שלנו עם סולנים צעירים יצא לדרך. במשך כל השנים אנחנו מעודדים מוסיקאים צעירים ונותנים במה לסולנים צעירים מצטיינים, הן בקונצרטים מיוחדים והן בקונצרטים למנויים. רק במהלך העונה שעברה היו לנו שלושה קונצרטים עם סולנים מצטיינים מקונסרבטוריון שטריקר בתל אביב. את העונה הנוכחית פתחנו עם שלושה סולנים צעירים, ביניהם הצ'לנית דניאל אקטע שהצטרפה אלינו לנסיעתנו לפולין. בקונצרט האחרון למנויים בחודש פברואר, כאמור, הופיעה איתנו בקטע ההפתעה הכנרת הצעירה ליר וגינסקי. ובסוף חודש מרץ יתקיים קונצרט מיוחד של האנסמבל, ע"ש לאה ויצחק לוין, במרכז למוסיקה ברעננה, ובו יופיעו חמישה סולנים צעירים עם האנסמבל. שניים מהם יקבלו גם מלגת הצטיינות של הקרן ע"ש לאה ויצחק לוין. בנוסף, נבצע בקונצרט יצירה של המלחין הצעיר עירד יוסף. כמו כן, נשלב בקונצרט נגני כלי נשיפה מצטיינים מתלמידי המרכז למוסיקה ברעננה שיצטרפו אל קשתני האנסמבל בשתי יצירות בתכנית. הקונצרט יתקיים במוצ"ש 25.3.2017, במרכז למוסיקה ברעננה. הנה פרסום הקונצרט.

IMG-20170209-WA0001