לכבוד סיום שנת הלימודים, את הפוסט הזה אני רוצה להקדיש לכל הנגנים הצעירים שעובדים בהדרכתי במסגרת התזמורות הצעירות שעליהן אני מנצח – התזמורת של ביה"ס התיכון לאמנויות "רעות" (לשעבר ויצ"ו) חיפה והתזמורת הייצוגית של קונסרבטוריון גבעתיים. את השבוע שעבר העברתי כמעט במלואו איתם. הם השקיעו לכל אורך השנה בתזמורות בהמון מסירות ואהבה, הגיעו לחזרות עם המון מוטיבציה, נתנו בקונצרטים את הכי טוב שלהם והגיעו להישגים מרשימים ביותר.  השבוע נפרדתי (זמנית, עד לשנת הלימודים הבאה) משתי התזמורות בתחושה של עצב וגעגוע לאלה שעוזבים, ועם המון ציפייה להמשך העשייה עם הממשיכים בשנה הבאה.

 

FB_IMG_1435010961661

זה היה שבוע די מטורף, במיוחד לנגנים של תזמורת ביה"ס התיכון לאמנויות בחיפה. ביום שני בבוקר, בשעה 08:00, התחלנו חזרה תזמורתית אינטנסיבית של שלוש שעות בביה"ס, שכללה ליווי של ארבע יצירות שונות לגמרי, כולן עם סולנים מתלמידי כיתה י"ב במגמת המוסיקה (קונצ'רטו לקלרינט של י.כ.באך, קונצ'רטו לשני כינורות של י.ס.באך, אלגיה לצ'לו של פורה, קונצ'רטינו לחליל של שמינאד), בנוסף לשתי יצירות מודרניות תובעניות ומצויינות שנכתבו ע"י שניים מתלמידי הקומפוזיציה במגמת המוסיקה (יעל הרי ועמרי שיין), ופרק ראשון מסימפוניה מס' 39 של מוצרט, שאיתו תכננו לסיים את הקונצרט שהתקיים באותו הערב.

 

FB_IMG_1435013020049

 

החזרה התנהלה בקצב מאד מהיר והתחושה בסיומה היתה, למרות העייפות, שהתכנית די מוכנה לקונצרט בערב, פרט לסימפוניה של מוצרט שלגביה לא הייתי בטוח. יום הלימודים נמשך בשיעורים שלי עם כל אחד מארבעת ההרכבים הקאמריים שאותם אני מדריך בחודשים האחרונים (חמישיית פסנתר של שומאן, רביעיית מיתרים של דבוז'אק "האמריקאית", שלישיית פסנתר ברה מינור של מנדלסון ושלישיית מיתרים של קמביני). אלה היו שיעורים לפני אחרונים, לקראת קונצרט קאמרי לסיום השנה שהתקיים ביום חמישי. באותו ערב, כאמור, התקיים קונצרט סיום השנה של התזמורת, באולם בית הספר. זה היה קונצרט מרשים ביותר, שבו כל הסולנים ניגנו מצויין, והתזמורת עשתה עבודה טובה מאד הן בליווי הסולנים והן ביצירות המודרניות שזכו להצלחה.

 

FB_IMG_1435013026868

 

מכיוון שהיצירות של התלמידים היו קצרות מאד, ועל מנת לאפשר לקהל להכיר אותן ולהתרגל אליהן, חזרנו על כל אחת מהן פעם נוספת בקונצרט, וכמובן שהביצוע השני היה מוצלח יותר מבחינת התזמורת. לסיום הקונצרט, החלטתי לבצע את הפתיחה של רוסיני "האיטלקייה באלג'יר" במקום את הפרק מהסימפוניה מס' 39 של מוצרט שהתלבטתי לגביו בבוקר. אמנם לא עשינו חזרה על הפתיחה באותו יום, אבל ביצענו אותה השנה הרבה, וסמכתי על הנגנים שיבצעו אותה היטב. ואכן, זה היה ביצוע ספונטני, אנרגטי, מלהיב ומלא מרץ. היתה לי הרגשה שכל הנגנים נהנו ביחד איתי. לסיום הקונצרט, במחווה מרגשת במיוחד, הקריאו תלמידי כיתה י"ב מהתזמורת דברי פרידה שכתבו לי. זה היה מאד מרגש לשמוע את דבריהם הכנים על התהליך והחוויות שעברו איתי בתזמורת במהלך שלוש שנות לימודיהם.

 

FB_IMG_1435010900389

 

למחרת, ביום שלישי, הגעתי לגבעתיים למפגש סיום השנה עם התזמורת הייצוגית של קונסרבטוריון גבעתיים. את קונצרט הסיום כבר ביצענו לפני כשבועיים בתיאטרון גבעתיים. הפעם נפגשנו לדבר ולסכם. זו היתה שיחה מעניינת מאד, פתוחה וכנה, שבה שמעתי מהנגנים הצעירים את דעתם על כל אחד מהפרוייקטים שהיו לנו השנה, על הרפרטואר, על צורת העבודה, וכמובן הצעות להתייעלות ולשיפור התזמורת. שמחתי לשמוע שכולם רוצים יותר זמן חזרות ויותר שעות עבודה, זה מראה על אכפתיות ורצון להגיע לתוצאה הגבוהה ביותר. כולם מאד מתלהבים מהפרוייקט של "תזמורת ארץ הקודש" – הפרוייקט המשותף עם התזמורת של התיכון לאמנויות מחיפה – ורוצים יותר מפגשים משותפים כאלה. המפגש הסתיים במשחק פינג פונג עם כמה מנגני התזמורת, דרך נפלאה בשבילי לסיים שנה!!!

 

IMG-20150616-WA0002

 

אחד הארועים המשמעותיים ביותר השבוע היה המפגש לסיום השנה בסדרה שלי בהיכל התרבות אור עקיבא ביום רביעי, שבו אירחתי את התזמורת של ביה"ס התיכון לאמנויות "רעות" (לשעבר ויצ"ו) חיפה. זה היה מפגש מאד מעניין ומרתק הן לקהל והן לנגנים ולי. לא תכננתי יותר   מדי מראש, אלא פשוט נתתי לדברים לזרום. הדגמתי לקהל (מבלי להכין את התזמורת לכך) כיצד למעשה התזמורת לא זקוקה למנצח ויכולה לנגן לבד. התזמורת ניגנה קטע שלם מהפתיחה של רוסיני ללא הניצוח שלי. כשביצעתי את אותו הקטע עם ניצוח הראיתי מה בעצם המנצח יכול להוסיף לנגינה של התזמורת. אחר כך לקחתי קטע מסויים וניצחתי עליו כמה פעמים כשכל פעם אני מבליט כלי או קבוצת כלים אחרת מהתזמורת על ידי הניצוח. באחת ההדגמות כמעט ולא ניצחתי אלא רק הראיתי את השינויים ההרמוניים. לקהל המאזינים, שישבו מאחורי התזמורת, זה היה תהליך מרתק של הקשבה למוסיקה, שלדבריהם, בכל הדגמה נשמעה אחרת.

IMG-20150617-WA0009

 

בקטע מסויים שבו יש סולו חליל הראיתי את ההבדל בין ניצוח שמוביל את הסולנית לבין ניצוח שמלווה את הסולנית ומאפשר לה להוביל אותי. במשך כל המפגש הקהל שאל שאלות וסיפר את רשמיו ותובנותיו מהצפייה וההאזנה. סיימתי את המפגש בקטע שנתתי לנגנים לקרוא מהדף בפעם הראשונה – מתוך סימפוניה מס. 83 של היידן. הראיתי כיצד בתהליך קצר המנצח עושה סדר ביצירה שהנגנים מנגנים ביחד בפעם הראשונה. המפגש כולו התנהל בצורה של דיאלוג בין הקהל לביני והיה מעניין לכולם. זו היתה גם פעילות מגבשת לתזמורת, שבילתה ביחד אחר צהריים שלמים בנסיעות ובנגינה לקהל שאינו מוכר לה.

 

IMG-20150617-WA0003

 

למחרת, ביום חמישי, התקיים הקונצרט המסכם של הפעילות הקאמרית במגמת המוסיקה. החל משעות הצהריים המוקדמות עבדתי עם ההרכבים שלי לקראת הקונצרט, ובערב, כאמור התקיים הקונצרט. הרכבים רבים ומגוונים של שלישיות, רביעיות וחמישיות, הרכבים עם זמרות, עם גיטרות, עם קשתנים ופסנתר, שביצעו מגוון רחב של רפרטואר, עלו על הבמה בזה אחר זה וניגנו ושרו ברמה גבוהה ביותר מוסיקה קאמרית. זה היה אחד הקונצרטים הטובים ביותר במגמת המוסיקה, לפחות ב12 השנים שבהן אני מלמד שם. זו היתה גאווה גדולה לכל צוות המורים ולי לראות ולשמוע תלמידים רבים כל כך מנגנים ברמה כזו (בקונצרט השתתפו 11 קשתנים, כולם מצויינים). בסיום הקונצרט, תלמידי כיתה י"ב הציגו את קטע ההפתעה המסורתי, שכלל אילתור ווקאלי פנומנלי של מרבית תלמידי השכבה מהמגמה, ואחר כך סרט שהם הכינו שבו הם חיקו את מורי המגמה למוסיקה. החלק "שלי" בסרט היה דומה למה שאני עושה עכשיו – כותב בבלוג ומספר על החוויות שלי. אלא שהם הקפידו היטב על הניואנסים שלי וציינו את כל הדברים שעליהם אני נוהג לדבר איתם – האנסמבל, הפועל רמת גן, אימוני הטניס שלי, ומחשבותיי על מגמת המוסיקה בבית הספר… זה היה מאד מאד משעשע. וכך הסתיימה לה שנת לימודים פוריה מאד, בשבוע אינטסיבי עם הרבה עשייה מוסיקלית ועם תלמידים נפלאים (שהם בעצם מוסיקאים מקצועיים צעירים) שגורמים לי בכל שנה מחדש לשמוח על הזכות שנפלה בחלקי לעבוד איתם ולעשות איתם מוסיקה ברמה הגבוהה ביותר, ומצד שני, להתגעגע אליהם עד לתחילת שנת הלימודים הבאה.

 

 

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *